"כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ,
וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפֵלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע?
תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא,
שֶׁנֶּאֱמַר: " לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא".
אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת,
שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא-יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח-בָּךְ." (אבות פרק ה' משנה י"ט)
במשנה אנו רואים השוואה ניגודית בין אברהם אבינו לבלעם הרשע. הם נצמאים במצבים הפוכים- עין טובה כנגד עין רעה, רוח נמוכה כנגד רוח גבוהה, ונפש שפלה כנגד נפש רחבה.
מהשוואה הזו אנו יכולים ללמוד דבר מאוד מעניין: לפי מה שכתוב, גם לאברהם וגם לבלעם יש אותם נתוני פתיחה. אבל כל אחד לוקח אותם לכיוון שלו. אברהם לא מוכן לקחת ולו שרון נעל ממלך סדום משלל המלחמה, ואילו בלעם הולך לקלל את ישראל בעד "מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב". אברהם מעיד על עצמו: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר", ואילו בלעם, רוחו כל- כך גבוהה, עד שאפילו בעת נשיאת משליו, כאשר הוא מברך את ישראל במקום לקלל אותם, הוא מכריז על עצמו שהוא: "שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן". אברהם, נפשו כל- כך שפלה, עד שמתוך צניעות לא הכיר ביופיה של אשתו-"הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ". בלעם נפשו כל כך רחבה, עד שמתוך תאוותו יעץ להפקיר בנות מואב לזנות. ואמרו חכמים: "הלעם בועל אתונו היה". (סנהדרין ק"ה ע"א).
כשאברהם אבינו יוצא לעקידה, כתוב עליו: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ",
ושבלעם יוצא לקלל את ישראל: "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-אֲתֹנו... וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ".
אצל אברהם האהבה מקלקלת את השורה, ואצל בלעם השנאה מקלקלת את השורה. אברהם, אדם כבר בשנות המאה פלוס, מזנק השכם בבוקר מהמיטה וחובש את חמורו בעצמו כדי למלא את רצון ה', ואילו הלעם, נביא ברמה עצומה, קם בבוקר, ושלא כראוי לאדם מכובד כמותו חובש את אתונו בעצמו מרוב שנאה לעם ישראל.
אברהם אבינו לוקח את החומריות אתו ומעלה אותו לרמה רוחנית, בעוד בלעם הרשע משאיר עמו את החומריות, דבק בה ואף מביא אותה לשפל.
וּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֲחֵרִים, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפֵלָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.
עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה, מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע.
מַה בֵּין תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ לתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע?
תַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ אוֹכְלִין בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנוֹחֲלִין בָּעוֹלָם הַבָּא,
שֶׁנֶּאֱמַר: " לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ, וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא".
אֲבָל תַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע יוֹרְשִׁין גֵּיהִנָּם וְיוֹרְדִין לִבְאֵר שַׁחַת,
שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא-יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח-בָּךְ." (אבות פרק ה' משנה י"ט)
במשנה אנו רואים השוואה ניגודית בין אברהם אבינו לבלעם הרשע. הם נצמאים במצבים הפוכים- עין טובה כנגד עין רעה, רוח נמוכה כנגד רוח גבוהה, ונפש שפלה כנגד נפש רחבה.
מהשוואה הזו אנו יכולים ללמוד דבר מאוד מעניין: לפי מה שכתוב, גם לאברהם וגם לבלעם יש אותם נתוני פתיחה. אבל כל אחד לוקח אותם לכיוון שלו. אברהם לא מוכן לקחת ולו שרון נעל ממלך סדום משלל המלחמה, ואילו בלעם הולך לקלל את ישראל בעד "מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב". אברהם מעיד על עצמו: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר", ואילו בלעם, רוחו כל- כך גבוהה, עד שאפילו בעת נשיאת משליו, כאשר הוא מברך את ישראל במקום לקלל אותם, הוא מכריז על עצמו שהוא: "שֹׁמֵעַ אִמְרֵי-אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן". אברהם, נפשו כל- כך שפלה, עד שמתוך צניעות לא הכיר ביופיה של אשתו-"הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ". בלעם נפשו כל כך רחבה, עד שמתוך תאוותו יעץ להפקיר בנות מואב לזנות. ואמרו חכמים: "הלעם בועל אתונו היה". (סנהדרין ק"ה ע"א).
כשאברהם אבינו יוצא לעקידה, כתוב עליו: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ",
ושבלעם יוצא לקלל את ישראל: "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-אֲתֹנו... וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ".
אצל אברהם האהבה מקלקלת את השורה, ואצל בלעם השנאה מקלקלת את השורה. אברהם, אדם כבר בשנות המאה פלוס, מזנק השכם בבוקר מהמיטה וחובש את חמורו בעצמו כדי למלא את רצון ה', ואילו הלעם, נביא ברמה עצומה, קם בבוקר, ושלא כראוי לאדם מכובד כמותו חובש את אתונו בעצמו מרוב שנאה לעם ישראל.
אברהם אבינו לוקח את החומריות אתו ומעלה אותו לרמה רוחנית, בעוד בלעם הרשע משאיר עמו את החומריות, דבק בה ואף מביא אותה לשפל.
תלמידי אברהם אבינו שוכים לחלקם בעולם הזה. והעולם הבא. כתוב: " לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ"- לעולם הזה, "וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא"- לעולם הבא. דבר זה לכאורה תמוה, כי יש תלמידי צדיקים מעונים, עניים, סובלים ומדוכאים? אך ברגע שיש להם עין טובה ושמחים בחלקם, זוכין לאכול חלקם בעולם הזה, כי מי שסומך ובוטח בה' לא ידאג, אבל מי שעינו רעה לעולם לא ישבע כסף, תמיד ירדוף עוד ועוד. מכאן שדבר זה אינו נס מיוחד, אלא דרך הטבע שכך יקרה בעולם הזה.
אבל תלמידי בלעם הרשע,"לֹא-יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם"- לא ימלאו ימיהם, כי הרי "הַקִּנְאָה הַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם", ואילו שלושת התכונות של תלמידי בלעם הרשע- עין טובה זו העדר קנאה, רוח נמוכה זה העדר גאווה, ונפש שפלה זו העדר תאווה. ולבלעם יש את ההעדרויות האלו....
אבל תלמידי בלעם הרשע,"לֹא-יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם"- לא ימלאו ימיהם, כי הרי "הַקִּנְאָה הַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם", ואילו שלושת התכונות של תלמידי בלעם הרשע- עין טובה זו העדר קנאה, רוח נמוכה זה העדר גאווה, ונפש שפלה זו העדר תאווה. ולבלעם יש את ההעדרויות האלו....
לכאורה, השאלה של המשנה מיותרת- ההדל בין תלמידי אברהם אבינו לתלמידי בלעם הרשע ברורים- אלה מאמינים בה' ואלה לא....
אבל המשנה באה ללמד אותנו דבר חשוב. טוהר המידות מזכה אותנו לאמונה בה'. גם אנחנו יכולים להיות תלמידי בלעם הרשע. עלינו לשמור על טוהר מידתינו כדי לזכות להיות תלמידי אברהם אבינו. המידות משפיעות על כל חיינו, ולמרות שבלעם היה בדרגה נבואית גדולה, מרוב קלקול מידותיו ראה את כל נבואותיו כנבואות רעות.
"בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדֵדִין לו"- בלעם היה מעוות את המציאות כפי מחשבותיו הזדוניות. לא היה אכפת לא לצאת נגד רצון ה', למרוֹת שידע שלא יוכל לעשות כלום בלי אישור של ה'. ולכן כל קללותיו הפכו לברכה- תפנית של 180 מעלות, כמו שבלעם הוא ההפך הגמור מאברהם אבינו.
שנזכה להידמות לאברהם אבינו, וכך להתקרב לאבינו שבשמיים ולהגיע לגאולה השלמה במהרה בימינו.
אבל המשנה באה ללמד אותנו דבר חשוב. טוהר המידות מזכה אותנו לאמונה בה'. גם אנחנו יכולים להיות תלמידי בלעם הרשע. עלינו לשמור על טוהר מידתינו כדי לזכות להיות תלמידי אברהם אבינו. המידות משפיעות על כל חיינו, ולמרות שבלעם היה בדרגה נבואית גדולה, מרוב קלקול מידותיו ראה את כל נבואותיו כנבואות רעות.
"בְּמִדָּה שֶׁאָדָם מוֹדֵד, בָּהּ מוֹדֵדִין לו"- בלעם היה מעוות את המציאות כפי מחשבותיו הזדוניות. לא היה אכפת לא לצאת נגד רצון ה', למרוֹת שידע שלא יוכל לעשות כלום בלי אישור של ה'. ולכן כל קללותיו הפכו לברכה- תפנית של 180 מעלות, כמו שבלעם הוא ההפך הגמור מאברהם אבינו.
שנזכה להידמות לאברהם אבינו, וכך להתקרב לאבינו שבשמיים ולהגיע לגאולה השלמה במהרה בימינו.
(הלימוד מבוסס על ברטנורא, ר' אריה לוין והרב שפירא)
שבת שלום!
הלימוד מוקדש לעילוי נשמת אהרון צבי בן דוד הלוי