ועוד משני הצדדים...

כל מה שעולה לי בראש אם הייתי במצבך זה לקבוע לעצמי זמן לפחות פעמיים בשבוע לעשות רק דברים שאני אוהבת.

שיהיה לך כיף בחיים... גם אני קצת מרגישה סוג של הישרדות (גם נשואה+2) אבל לפחות פעם בחודש אנחנו אצל אחד הצדדים בשבת, ובאמת זה עוזר מידי פעם שלא צריך לבשל לשבת. ועדיין זה קשה.

אל תסתכלי על אחרים איך הם בקלות יכולים ללכת להורים או להעזר בהם משתי סיבות:

א. זה לא תמיד נוצץ כמו שזה נראה, הרבה פעמים יש מתחים ותסכולים בלתי נראים לעין, וגם אצל הורים צריך עדיין לטפל בילדים תוך כדי שאת תחת עיניים אחרות של מבוגרים ממך... בקיצור לא תמיד זה חוסך הרבה (פיזית ונפשית)

ב. זה לא יקדם אותך לשום מקום. 

כדאי לך להתמקד במה יכול לעשות לך יותר טוב בתוך המצב שאת נמצאת בו. לגבי שבתות - אפשר מידי פעם לקנות אוכל מוכן מקייטרינג טוב, לפעמים עם שני ילדים זה לא יוצא יותר יקר מהקניות לשבת לפני הבישולים... וככה נחסכת המון טרחה, את כאילו מתארחת רק שאת לא צריכה לארוז ויש לך את השקט שלך והמיטה שלך

לגבי שאר השבוע - פשוט כמו שכתבתי בהתחלה - תקבעי לך זמנים בשבוע שאת עושה מה שאת רוצה - סרט טוב, ספר טוב, יציאה זוגית למסעדה, יציאה להליכה, או אפילו איזה שיעור אירובי. ככה תשפרי את איכות החיים שלך בתוך כל השגרה הסוחטת.

ותחייכי הרבה !!! 

מקווה שיהיה לך רק טוב.

אני לא יודעת מה האופי והסגנון שלכם, אבל אולי כדאי להתחיל להשקיע בחברים? מוטב כאלה שגרים קרוב אליכם.

יש מספיק זוגות עם שנים שלשה ילדים שכבר לא הולכים להורים לכל חג ויתכן שתכירו כאלה שיהנו לחגוג איתכם, אפילו כמה זוגות ביחד.

גם ביומיום, חברים במצב דומה לשלכם ישמחו לעשות איתכם הסכמי שמירת ילדים. אחרי הכל-בודאי תסכימי להקריב אח״צ עם ארבעה ילדים במקום שנים (שאמנם יוצרים קצת יותר בלאגן, אך מצד שני נהנים לשחק ביחד) ולהנות ביום אחר מאח״צ שקט

אני באופן אישי אשמח לעשות הסכם כזה אפילו לשמור מספר ימים על שני ילדים ולקבל בתמורה חופשה עם הבעל

וגם בלי הסכמים וחגים-חברים זה כיף! אפילו לשמור ביחד על הילדים עם חברה נותן יותר כוח מאשר לבד.

מותר לנסוע לאיפה שהם רוצים - בחגים או סתם - ולא צריכים להציע לכם להצטרף.

אני מניח שגם את ובעלך, אם תצאו לנופש, לא תציעו להורים "להצטרף".

אם להורים שלך קשה להזמין אתכם עם הילדים - זה לגיטימי.

ההורים אינם אמורים "לעזור עם הילדים", שלכם. אם הם רוצים, כמובן בסדר גמור..

אל תסתכלי על חברים.. למה החברים הללו "מתפנקים לבד" במלון או בחו"ל, בלי "להזמין את הוריהם"?...

צריך לצאת מהמבט הזה. ההורים גידלו אתכם, מותר להם לחיות את חייהם. אין מה לבוא בתביעות ודרישות. 

אחרי זה - אפשר לנסות לבקש עזרה ספציפית. לפעמים לא יודעים בדיוק מה אפשר לסייע. 

אם תצאי לגמרי מהמבט שאולי עזרה מההורים היתה יכולה לפתור את הבעיה - זה גם יעזור לך להיות יותר חיובית. 

אגב, יש משפחות שזה ההיפך: היו שמחים אם הילדים היו מגיעים יותר..

לגדל שני ילדים, כעת נראה לך קשה - כי אלו ילדים ראשונים. עם הזמן זה נהיה קל יותר.. 

לגבי הנושא של העזרה מבעלך, וההרגשה שלך מול מטלות הבית ושאין זמן לשניכם לבד - זה כבר משהו אחר לגמרי. באמת ראוי לסדר את הענין.

כדאי שתדעי, שזה לחלוטין לא תלוי בעזרה מההורים. זו התארגנות פנימית.

חסרים כאן נתונים לגבי עבודתכם, כדי שאפשר יהיה להציע התארגנות יעילה; אבל בכללי, כדאי שתשתדלי למצוא זמן מנוחה לעצמך ביום. כשהילדים ישנים בצהריים. אפילו לקחת נערה שתשגיח עליהם שעה. כשלא עייפים, העולם נראה אחרת..

כדאי שתשבי עם בעלך על הענין. לא תלונות על ההורים ח"ו. רק מה שלגבי האפשרות שיהיו לכם יותר זמנים משותפים, ואיך תרגישי פחות עמוסה. אולי יהיו לו רעיונות. אולי עצם השיתוף. אבל לא בצורה שירגיש שאת מטילה עליו אשמה כלשהי, אלא בקשת עצות טובות ממנו.

אולי תחליטו על פעם- פעמיים בשבוע, שאתם יושבים בנחת ביניכם. בין בבית, בין יוצאים. תשימו לב שזה יהיה אחרי מנוחה. זה יכול לתת לך "אויר" בנושא הזה, גם לשאר הזמן.

מעבר לכך - גם המבט ביחס להתעסקות עם הילדים. להתבונן מידי פעם, איזו שמחה זו, זכות, לגדל שני ילדים. להסתכל בחביבותם, באידיאל הגדול שיש בכך. זה יכול לעזור להפוך את זמן ההתעסקות איתם - ואפילו עם מטלות הבית - לזמן עם ערך "רוחני", מרומם. עוסקת במשימה גדולה ויקרה. הרבה תלוי במבט.

אז קודם כל, לצאת מתליית הענין באחרים. אח"כ - לעבוד הן על כך שיהיה לכם זמן רענן ביחד; והן על כיוון ההסתכלות על הבית והילדים למקום חיובי, משמח ובונה.

הסבתות של היום הן לא כמו פעם. היום הסבתות עסוקות-ולא בטוח שזה בגלל שהן עסוקות בעצמן, פשוט החיים הרבה יותר עמוסים מפעם. פעם כל הסבתות לא עבדו, הילדים הקטנים שלהם היו די גדולים ונראה לי שאיכשהו היה להן אפילו יותר יכולת כלכלית כך שכל מה שנותר להן לעשות היה להנות מהנכדים ולהשפיע עליהם שפע. היום הסבתות עובדות והילדים הקטנים חופפים (או כמעט) לנכדים הגדולים. כמה אנרגיות נותר להן בשביל הנכדים?

גם אני כמוך מנסה לשכנע את עצמי שאני אהיה סבתא שונה, אבל אני די ריאלית ולצערי אני יודעת שזה יהיה מאד קשה. תחשבי שעם עומס כמעט דומה לעומס שיש לך היום תאלצי להקדיש זמן לעוד אנשים.

לא באתי לסתור משהו ממה שכתבו כל ה״פגועות״ (גם אני ״פגועה״ כמותכן ממצב הסבתות ) פשוט מנסה ללמד עליהן זכות

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....