ועוד משני הצדדים...

כל מה שעולה לי בראש אם הייתי במצבך זה לקבוע לעצמי זמן לפחות פעמיים בשבוע לעשות רק דברים שאני אוהבת.

שיהיה לך כיף בחיים... גם אני קצת מרגישה סוג של הישרדות (גם נשואה+2) אבל לפחות פעם בחודש אנחנו אצל אחד הצדדים בשבת, ובאמת זה עוזר מידי פעם שלא צריך לבשל לשבת. ועדיין זה קשה.

אל תסתכלי על אחרים איך הם בקלות יכולים ללכת להורים או להעזר בהם משתי סיבות:

א. זה לא תמיד נוצץ כמו שזה נראה, הרבה פעמים יש מתחים ותסכולים בלתי נראים לעין, וגם אצל הורים צריך עדיין לטפל בילדים תוך כדי שאת תחת עיניים אחרות של מבוגרים ממך... בקיצור לא תמיד זה חוסך הרבה (פיזית ונפשית)

ב. זה לא יקדם אותך לשום מקום. 

כדאי לך להתמקד במה יכול לעשות לך יותר טוב בתוך המצב שאת נמצאת בו. לגבי שבתות - אפשר מידי פעם לקנות אוכל מוכן מקייטרינג טוב, לפעמים עם שני ילדים זה לא יוצא יותר יקר מהקניות לשבת לפני הבישולים... וככה נחסכת המון טרחה, את כאילו מתארחת רק שאת לא צריכה לארוז ויש לך את השקט שלך והמיטה שלך

לגבי שאר השבוע - פשוט כמו שכתבתי בהתחלה - תקבעי לך זמנים בשבוע שאת עושה מה שאת רוצה - סרט טוב, ספר טוב, יציאה זוגית למסעדה, יציאה להליכה, או אפילו איזה שיעור אירובי. ככה תשפרי את איכות החיים שלך בתוך כל השגרה הסוחטת.

ותחייכי הרבה !!! 

מקווה שיהיה לך רק טוב.

אני לא יודעת מה האופי והסגנון שלכם, אבל אולי כדאי להתחיל להשקיע בחברים? מוטב כאלה שגרים קרוב אליכם.

יש מספיק זוגות עם שנים שלשה ילדים שכבר לא הולכים להורים לכל חג ויתכן שתכירו כאלה שיהנו לחגוג איתכם, אפילו כמה זוגות ביחד.

גם ביומיום, חברים במצב דומה לשלכם ישמחו לעשות איתכם הסכמי שמירת ילדים. אחרי הכל-בודאי תסכימי להקריב אח״צ עם ארבעה ילדים במקום שנים (שאמנם יוצרים קצת יותר בלאגן, אך מצד שני נהנים לשחק ביחד) ולהנות ביום אחר מאח״צ שקט

אני באופן אישי אשמח לעשות הסכם כזה אפילו לשמור מספר ימים על שני ילדים ולקבל בתמורה חופשה עם הבעל

וגם בלי הסכמים וחגים-חברים זה כיף! אפילו לשמור ביחד על הילדים עם חברה נותן יותר כוח מאשר לבד.

מותר לנסוע לאיפה שהם רוצים - בחגים או סתם - ולא צריכים להציע לכם להצטרף.

אני מניח שגם את ובעלך, אם תצאו לנופש, לא תציעו להורים "להצטרף".

אם להורים שלך קשה להזמין אתכם עם הילדים - זה לגיטימי.

ההורים אינם אמורים "לעזור עם הילדים", שלכם. אם הם רוצים, כמובן בסדר גמור..

אל תסתכלי על חברים.. למה החברים הללו "מתפנקים לבד" במלון או בחו"ל, בלי "להזמין את הוריהם"?...

צריך לצאת מהמבט הזה. ההורים גידלו אתכם, מותר להם לחיות את חייהם. אין מה לבוא בתביעות ודרישות. 

אחרי זה - אפשר לנסות לבקש עזרה ספציפית. לפעמים לא יודעים בדיוק מה אפשר לסייע. 

אם תצאי לגמרי מהמבט שאולי עזרה מההורים היתה יכולה לפתור את הבעיה - זה גם יעזור לך להיות יותר חיובית. 

אגב, יש משפחות שזה ההיפך: היו שמחים אם הילדים היו מגיעים יותר..

לגדל שני ילדים, כעת נראה לך קשה - כי אלו ילדים ראשונים. עם הזמן זה נהיה קל יותר.. 

לגבי הנושא של העזרה מבעלך, וההרגשה שלך מול מטלות הבית ושאין זמן לשניכם לבד - זה כבר משהו אחר לגמרי. באמת ראוי לסדר את הענין.

כדאי שתדעי, שזה לחלוטין לא תלוי בעזרה מההורים. זו התארגנות פנימית.

חסרים כאן נתונים לגבי עבודתכם, כדי שאפשר יהיה להציע התארגנות יעילה; אבל בכללי, כדאי שתשתדלי למצוא זמן מנוחה לעצמך ביום. כשהילדים ישנים בצהריים. אפילו לקחת נערה שתשגיח עליהם שעה. כשלא עייפים, העולם נראה אחרת..

כדאי שתשבי עם בעלך על הענין. לא תלונות על ההורים ח"ו. רק מה שלגבי האפשרות שיהיו לכם יותר זמנים משותפים, ואיך תרגישי פחות עמוסה. אולי יהיו לו רעיונות. אולי עצם השיתוף. אבל לא בצורה שירגיש שאת מטילה עליו אשמה כלשהי, אלא בקשת עצות טובות ממנו.

אולי תחליטו על פעם- פעמיים בשבוע, שאתם יושבים בנחת ביניכם. בין בבית, בין יוצאים. תשימו לב שזה יהיה אחרי מנוחה. זה יכול לתת לך "אויר" בנושא הזה, גם לשאר הזמן.

מעבר לכך - גם המבט ביחס להתעסקות עם הילדים. להתבונן מידי פעם, איזו שמחה זו, זכות, לגדל שני ילדים. להסתכל בחביבותם, באידיאל הגדול שיש בכך. זה יכול לעזור להפוך את זמן ההתעסקות איתם - ואפילו עם מטלות הבית - לזמן עם ערך "רוחני", מרומם. עוסקת במשימה גדולה ויקרה. הרבה תלוי במבט.

אז קודם כל, לצאת מתליית הענין באחרים. אח"כ - לעבוד הן על כך שיהיה לכם זמן רענן ביחד; והן על כיוון ההסתכלות על הבית והילדים למקום חיובי, משמח ובונה.

הסבתות של היום הן לא כמו פעם. היום הסבתות עסוקות-ולא בטוח שזה בגלל שהן עסוקות בעצמן, פשוט החיים הרבה יותר עמוסים מפעם. פעם כל הסבתות לא עבדו, הילדים הקטנים שלהם היו די גדולים ונראה לי שאיכשהו היה להן אפילו יותר יכולת כלכלית כך שכל מה שנותר להן לעשות היה להנות מהנכדים ולהשפיע עליהם שפע. היום הסבתות עובדות והילדים הקטנים חופפים (או כמעט) לנכדים הגדולים. כמה אנרגיות נותר להן בשביל הנכדים?

גם אני כמוך מנסה לשכנע את עצמי שאני אהיה סבתא שונה, אבל אני די ריאלית ולצערי אני יודעת שזה יהיה מאד קשה. תחשבי שעם עומס כמעט דומה לעומס שיש לך היום תאלצי להקדיש זמן לעוד אנשים.

לא באתי לסתור משהו ממה שכתבו כל ה״פגועות״ (גם אני ״פגועה״ כמותכן ממצב הסבתות ) פשוט מנסה ללמד עליהן זכות

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות