שבתות וחגים אצל ההוריםנשואה + 2
ההורים לא חייבים לכם כלוםהסטורי
לגבי בעלך - אולי את יכולה להסביר לא את המצב ולבקש שיעזור יותר. איני יודע מה כחותיו, כמה שעות הוא עובד או עושה דברים אחרים נצרכים וכמה נשאר לו כח וזמן. אבל כן שייך או שיעזור יותר או שתבדקו ביחד את האפשרות של לקחת עזרה: עוזרת בתשלום, בייבי סיטר שתאפשר לכם יציאה זוגית מידי פעם וכד'
לגבי עזרה בתשלוםנשואה + 2
אם יש אפשרות כלכליתהסטורי
ב. תבהירי לבעלך שזה לא מספיק נקי. או שינקה כמו שצריך לפחות לקראת כל שבת, או שיסכים לשלם למנקה.
בהצלחה
באמת נשמע קשהג'סיקה
ועוד משני הצדדים...
כל מה שעולה לי בראש אם הייתי במצבך זה לקבוע לעצמי זמן לפחות פעמיים בשבוע לעשות רק דברים שאני אוהבת.
שיהיה לך כיף בחיים... גם אני קצת מרגישה סוג של הישרדות (גם נשואה+2) אבל לפחות פעם בחודש אנחנו אצל אחד הצדדים בשבת, ובאמת זה עוזר מידי פעם שלא צריך לבשל לשבת. ועדיין זה קשה.
אל תסתכלי על אחרים איך הם בקלות יכולים ללכת להורים או להעזר בהם משתי סיבות:
א. זה לא תמיד נוצץ כמו שזה נראה, הרבה פעמים יש מתחים ותסכולים בלתי נראים לעין, וגם אצל הורים צריך עדיין לטפל בילדים תוך כדי שאת תחת עיניים אחרות של מבוגרים ממך... בקיצור לא תמיד זה חוסך הרבה (פיזית ונפשית)
ב. זה לא יקדם אותך לשום מקום.
כדאי לך להתמקד במה יכול לעשות לך יותר טוב בתוך המצב שאת נמצאת בו. לגבי שבתות - אפשר מידי פעם לקנות אוכל מוכן מקייטרינג טוב, לפעמים עם שני ילדים זה לא יוצא יותר יקר מהקניות לשבת לפני הבישולים... וככה נחסכת המון טרחה, את כאילו מתארחת רק שאת לא צריכה לארוז ויש לך את השקט שלך והמיטה שלך 
לגבי שאר השבוע - פשוט כמו שכתבתי בהתחלה - תקבעי לך זמנים בשבוע שאת עושה מה שאת רוצה - סרט טוב, ספר טוב, יציאה זוגית למסעדה, יציאה להליכה, או אפילו איזה שיעור אירובי. ככה תשפרי את איכות החיים שלך בתוך כל השגרה הסוחטת.
ותחייכי הרבה !!! ![]()
מקווה שיהיה לך רק טוב.
תודה על העצותנשואה + 2
מה עם חברים?דעה נוספת
אני לא יודעת מה האופי והסגנון שלכם, אבל אולי כדאי להתחיל להשקיע בחברים? מוטב כאלה שגרים קרוב אליכם.
יש מספיק זוגות עם שנים שלשה ילדים שכבר לא הולכים להורים לכל חג ויתכן שתכירו כאלה שיהנו לחגוג איתכם, אפילו כמה זוגות ביחד.
גם ביומיום, חברים במצב דומה לשלכם ישמחו לעשות איתכם הסכמי שמירת ילדים. אחרי הכל-בודאי תסכימי להקריב אח״צ עם ארבעה ילדים במקום שנים (שאמנם יוצרים קצת יותר בלאגן, אך מצד שני נהנים לשחק ביחד) ולהנות ביום אחר מאח״צ שקט
אני באופן אישי אשמח לעשות הסכם כזה אפילו לשמור מספר ימים על שני ילדים ולקבל בתמורה חופשה עם הבעל
וגם בלי הסכמים וחגים-חברים זה כיף! אפילו לשמור ביחד על הילדים עם חברה נותן יותר כוח מאשר לבד.
נשמע קשהאמא וגם
עם הזמן הדברים נהיים בד"כ קלים יותר, ומקווה שגם אצלך...
לגבי פתרונות טכניים,
ראשית- נראה לי שצריך לעשות סוויץ' מחשבתי מהציפיה לעזרה מכיוונים שאינם רלוונטיים, כגון ההורים בשלב הזה.
שנית- ללמוד להנות מהבית וממה שיש, ולהקל על עצמכם כשאפשר באמצעות עוזרת בית, אוכל מוכן לשבתות ודברים כאלה.
כדאי גם ליצור קשרי חברות עם משפחות שמתאימות לכם, ומדי פעם להזמין ולהתארח לשבתות אלה אצל אלה.
נקודת המוצא שלך מקשה עליךבונים מגדל
ההורים לא חייבים לנו כלום. הם כבר נתנו המון.
הילדים שלנו, לא שלהם. האחריות לגידול היא שלנו.
כיף ומצד לקבל עזרה, אבל זה תמיד בונוס.
לא להעיר ילד לעולם מתוך התבוססות על ההורים. וקושי בחגים ושבתות זה עניין שלנו.
מה יעשה לך הרגשה יותר טובה?
לאכול עם חברים בשבת?
להכין אוכל פשוט לשבת?
תורנות שינה אחה"צ?
לצאת לגינה? יש כאלה שלהם זה נופש יחסי... תלוי בגיל הילדים ובאופי...
חגים זה יותר מורכב, גם בתחושה ועדיין. יש עוד אנשים במצב הזה.
יש מי שיצור קהילתיות מסויימת. יש שהבית מספיק. מי שמסוגל להוסיף ולארח מי שאין לו בכלל מבורך...
ההורים מתבגרים. לא תמיד יש להם כוחות לארח בכלל. לרעש וללכלוך של הילדים. זה גם אופי. לצורך אישי. מי שיקרעו את עצמם לארח ומי שלא שמים את זה בראש מעייניהם. וכמובן גוונים באמצע.
אפשר גם לחשוב איך אנחנו כמתארחים. נעים? דורש? עוזרים? מפילים עליהם הכל? איך משאירים את הבית אחרי?
נעים להיות איתנו? יש ביקורת? מנהגים שונים?
יכולת כלכלית? זה גם לא תמיד פשוט.
ברוך ה' על מה שיש.
הכי נעים להרגיש תמיד רצויים ושאפשר לנוח אבל אצל רבים זה בכלל לא המצב. ככל שהגישה היא אחרת יותר קל לקבל את זה נראה לי.
הרבה הצלחה! גידול קל! תהנו מהאוצרות שלכם
זה באמת צובט בלב מה שאת מתארתכלה נאה
ואפילו לבוא להתפנק אצל אמא שבת.
ואפילו שיש שיגידו שההורים לא חייבים לך כלום.
גם כשמתחתנים במיוחד הבת רוצה להרגיש הילדה שאמא ואבא דואגים לה.
הרגשות שלך נורמליים!
ובמיוחד שאת רואה סביבך את כל החברות שהמצב שונה.
אני לא יודעת באיזה גיל ההורים שלכם.
אם הם מאוד מבוגרים אז יותר אפשר להבין אותם שקשה להם. ובאמת יותר מזמינים הילדים במצב כזה.
אולי תפתחי את הנושא עם אמא שלך. רק בשביל לא לשמור טינה בלב
להורים של בעלך,ד.
מותר לנסוע לאיפה שהם רוצים - בחגים או סתם - ולא צריכים להציע לכם להצטרף.
אני מניח שגם את ובעלך, אם תצאו לנופש, לא תציעו להורים "להצטרף".
אם להורים שלך קשה להזמין אתכם עם הילדים - זה לגיטימי.
ההורים אינם אמורים "לעזור עם הילדים", שלכם. אם הם רוצים, כמובן בסדר גמור..
אל תסתכלי על חברים.. למה החברים הללו "מתפנקים לבד" במלון או בחו"ל, בלי "להזמין את הוריהם"?...
צריך לצאת מהמבט הזה. ההורים גידלו אתכם, מותר להם לחיות את חייהם. אין מה לבוא בתביעות ודרישות.
אחרי זה - אפשר לנסות לבקש עזרה ספציפית. לפעמים לא יודעים בדיוק מה אפשר לסייע.
אם תצאי לגמרי מהמבט שאולי עזרה מההורים היתה יכולה לפתור את הבעיה - זה גם יעזור לך להיות יותר חיובית.
אגב, יש משפחות שזה ההיפך: היו שמחים אם הילדים היו מגיעים יותר..
לגדל שני ילדים, כעת נראה לך קשה - כי אלו ילדים ראשונים. עם הזמן זה נהיה קל יותר..
לגבי הנושא של העזרה מבעלך, וההרגשה שלך מול מטלות הבית ושאין זמן לשניכם לבד - זה כבר משהו אחר לגמרי. באמת ראוי לסדר את הענין.
כדאי שתדעי, שזה לחלוטין לא תלוי בעזרה מההורים. זו התארגנות פנימית.
חסרים כאן נתונים לגבי עבודתכם, כדי שאפשר יהיה להציע התארגנות יעילה; אבל בכללי, כדאי שתשתדלי למצוא זמן מנוחה לעצמך ביום. כשהילדים ישנים בצהריים. אפילו לקחת נערה שתשגיח עליהם שעה. כשלא עייפים, העולם נראה אחרת..
כדאי שתשבי עם בעלך על הענין. לא תלונות על ההורים ח"ו. רק מה שלגבי האפשרות שיהיו לכם יותר זמנים משותפים, ואיך תרגישי פחות עמוסה. אולי יהיו לו רעיונות. אולי עצם השיתוף. אבל לא בצורה שירגיש שאת מטילה עליו אשמה כלשהי, אלא בקשת עצות טובות ממנו.
אולי תחליטו על פעם- פעמיים בשבוע, שאתם יושבים בנחת ביניכם. בין בבית, בין יוצאים. תשימו לב שזה יהיה אחרי מנוחה. זה יכול לתת לך "אויר" בנושא הזה, גם לשאר הזמן.
מעבר לכך - גם המבט ביחס להתעסקות עם הילדים. להתבונן מידי פעם, איזו שמחה זו, זכות, לגדל שני ילדים. להסתכל בחביבותם, באידיאל הגדול שיש בכך. זה יכול לעזור להפוך את זמן ההתעסקות איתם - ואפילו עם מטלות הבית - לזמן עם ערך "רוחני", מרומם. עוסקת במשימה גדולה ויקרה. הרבה תלוי במבט.
אז קודם כל, לצאת מתליית הענין באחרים. אח"כ - לעבוד הן על כך שיהיה לכם זמן רענן ביחד; והן על כיוון ההסתכלות על הבית והילדים למקום חיובי, משמח ובונה.
לדעתי תפרידי בין הורים לבעלך.44444
אגב,מאולי הורייך לא מזמינים כי לא רטצים שתרגישו "חייבים" ותבואו למרות שקשה לכם?
לדעתי ההורים לא חייבים לעזור. נכון שזה עוזר המון עזרה של הורים וקשה שאין אותה אבל עדיין הם לא חייבים.
לגבי הבעל- הוא מחויב, תשבו ותחשבו על "פתרונות" - גם על עזרה מבחוץ.
איתך!נביעה
מצד אחד מבוגרים- עייפים
מהתד השני- הוריי- עסוקים במשרה מלאה...
אין פניות לילדים, נכדים, אין הכרות.
אין עזרה.
באמת זה כאב לי ולעיתים כואב,
אך- אלה החיים שלהם. הבחירות שלהם, וזבשם...
נבחר איך אנחנו נראה כסבתות... מתוך המציאות הזו.
נזכור איך אנו מרגישות עכשיו..
גם אני מרגישה לפעמים ח"ו 'יתומה'- אין הורים במציאות החיים...
יש בי חמלה כפיי ההתנהלות הזו. ושיהיה להם לבריאות..
חמותי וחמי- מבןגרים, חמותי עם פה מזעזע שפוגע וביקורתי, אז גם הם מצמצים את שהייתם.
אלה החיים....
.
בהצלחה!
את לא לבד..
וואי קשההכלה נאה
תמיד אמרתי לבעלי שממנה אני אלמד איך סבתא צריכה להיות.
וגם סבתות שלי היו מבוגרות. אבל התיחסו כל כך. ונתנו הרבה אהבה כשכן היינו נפגשים. ולא שהיה להן כסף או כח.
ותמיד חיכתי להגיע אליהן.
לא יודעת.. ניראה לי שהדור הזה יותר עסוק בעצמו
ולא יודע להנות מהנכדים כל כך.
מסכימה עם הסוף-לא לגמרידעה נוספת
הסבתות של היום הן לא כמו פעם. היום הסבתות עסוקות-ולא בטוח שזה בגלל שהן עסוקות בעצמן, פשוט החיים הרבה יותר עמוסים מפעם. פעם כל הסבתות לא עבדו, הילדים הקטנים שלהם היו די גדולים ונראה לי שאיכשהו היה להן אפילו יותר יכולת כלכלית כך שכל מה שנותר להן לעשות היה להנות מהנכדים ולהשפיע עליהם שפע. היום הסבתות עובדות והילדים הקטנים חופפים (או כמעט) לנכדים הגדולים. כמה אנרגיות נותר להן בשביל הנכדים?
גם אני כמוך מנסה לשכנע את עצמי שאני אהיה סבתא שונה, אבל אני די ריאלית ולצערי אני יודעת שזה יהיה מאד קשה. תחשבי שעם עומס כמעט דומה לעומס שיש לך היום תאלצי להקדיש זמן לעוד אנשים.
לא באתי לסתור משהו ממה שכתבו כל ה״פגועות״ (גם אני ״פגועה״ כמותכן ממצב הסבתות
) פשוט מנסה ללמד עליהן זכות
דווקא אני רואה מסביבי מציאות אחרת....44444
בעבר, אדם בן 60 וקצת כבר היה אדם במצב גופני הרבה פחות טוב משל בני ה-60 של היום.
כשהייתי ילדה זה היה נדיר לראות סבתא מוציאה ילד מהגן ושומרת כליו באופן קבוע יחסית- רק אצל העולים דאז מאתיופיה ובעיקר רוסיה ראו את זה. היום זה ממש נפוץ. שלא לדבר על סבא וסבתא שיוצאים לטייל עם הנכדים ועוד לים זה היה ממש חריג. היום זה ממש נפוץ.
הילדים שלי מכירים הרבה סבים/סבתות של חברים שלהם. אני הכרתי רק סבא אחד של חברה שלי וגם זה בגלל שהוא גר איתם באותו בית (שהיה מחולק לכמה דירות).
נכון שכל מקרה לגופו אבל סה"כ שאני משווה את המצב היום ללפני 20-25 שנה הסבים והסבתות הרבה יותר עוזרים ומעורבים.
אבל זה לא המצבנשואה + 2אחרונה
ההורים לא מחויבים לעזור, ואת לא לבד..אנונימית לרגע1
נסי להעזר בנערה שתשמור על הילדים אחרהצ ואת תוכלי לנוח
ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל
גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.
אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.
ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
הוא יותר פעיל.
בהצלחה!!
לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.
יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.
כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.
אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.
לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.
אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...
מחפשים קהילהאבא פגום
אנחנו הורים ל 7 ילדים גרים היום בשכירות ברמלה, בגרעין התורני ומחפשים להשתקע במקום עם קהילה תורנית אבל לא לוחצת. בגלל שאני עובד בבני ברק, מחפשים מקום שמצד אחד המחירים עדיין שפויים ומצד שני לא רחוק מידי מהעבודה. חשוב לנו קהילה תורנית שמשקיעה בילדים ונוער.
נשמח מאד להמלצות ☺️
ילגים מפרק א וצוואהיל 000
לא מצאתי פורום מתאים מקווה שפה אפשרי
שלום בעלי נפטר יש לו ילדים קודמים
לנו משותפים
הכל היה בסדר לא ראיתי את זה בא
סעדתי את בעלי בזמן שילדיו קודמו בעבודות
אימא שלהם הילה חכמה הגיע חטפח בו בבית חוליל לגבות טת הילדים מול המשפחה שלא תראה שלא באים
ואני לא יכלתי לעבוד
כי גם לא רציתי בעלי קודם להכל
מבעל חזק שלא היה חולה אף פעם לא ראיתי אותו שוכב עם חום או משהו דומה לא כדורים כלום
עובד פיזית קשה כל חייו
לא יכולה לפרט הכל
שמר הכל בפנים עד שהגיע למחלה ומהר הלך
ילדיו רצו מידע על כל דבר
על עורך דין שמטפל אפלו אני ובעלי לא התענינו
לא הבנתי מה ילד שבקושי רואה את אבא שלו מתענין בקצבה
מאשים אותי שאני יודעל אל כל המידע
אין לי תו ירודה לא נותנים מידע גם לאישה
אבל הם בשלהם
עכשיו הכל מובן הכינו את הקרקע
ילד שכל חייו לא הספיק לו מה שנתן רצה עוד
עגשיו מרגיש שיכול להכניס לי
אני לא בתחרות
הם יושבים מולי ומחלקים את הבית
החלק שהם לא הבינו שאטאמטית הבית נאשם על שמםץ מי שמדריך אותם מהמשפחה לא מבין ולא אמר להם
הם אמרו לא נוציא אותך מהבית
לא בטוב לב,בהתנשאות
פה שתקתי
שאני רצתי עליו בעלי עבד ואני נלחמתי לקנות אותו כן מפרנבס עיקרי
כי לא היה שעות בבית וכל עול הבית היה עלי עד שהתמוטטתי בעבודה
ועבדתי פחות
לא היה לו עזרה משום צד
המשפחה שלו ידעה על מצבו הקשה
ולא באו לבקר פעם אחת
לא יצאו לקפה או שהבאו אליהם
רק רצו שנפכש במסעדה פעם בחודשים
אבל הוא לא יכח רצו לעשות וי
התנהגו אלי לא מכבד בבית חולים
קראו לי בשמה של,גרושתו
ולא אמרתי כלום
בעלי גוסס והם אבים איתי מולו
שתקתי
אבל הילדים שלו איתם יד ביד
אז גם אני שינתי את גישתי ואהיה בקשר עם משםלתן גם לי יש,ילדים
אימא שלהם השחקנית הראשית פה
הראתה לי שהיא איתי
ותקעה לי סכין בגב חיממה את הילדים שלא מבינים הרבה
על התערבות בכל נישא
לקחה את הפיקוד על משפחת בעלי לא ידעתי שהיא כל יום מדווחת עלי היתה מגיעה כאלו לעזור
ומדווחת הכל לא הבנתי למה המשפחה שלו לא מתיחסת
אלי
אני איתו בכל הטיפול והם לא מתיחסים אלי רק לגרושתן אפלו קוראים לי בשם שלה
בשבעה היא לא יכלה לראות שברים חברים של בעלי הכל רצתה לדעץ להתערב
היום הילגים שלו מתנהגים אלי כאלו זהו
הוא מת את כלום
רוצים את חלקם לא מוותרים על כלום
אני לא גרה בבית ויש להם פה זכות
הכי כאב לי שהם התנתקו מאחים שלהם
ובקשר טוב עם המחה שלא ביקרה את האבא כי הם בדיור כמוהם
לא הבנתי איך אני הרעה פה
מה עושים אין לי עורך דין כל מי שהגעתי אליו לא היה בטוח במצב
חיבת עורך דין שיתן לי בטחון
אין פה מיילוינים אבל יש לי ילדים קטנים ואני לא בריאה מצבי לא ממד טוב נםשי פיזי
מצטערת לשמוע על בעלך ועל המורכבותנעמי28אחרונה
תפני לעורך דין.
לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.
אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.
פרסום הנסחן120
שלום וברכה,
חשוב לי מאוד לשתף בנס עצום שנעשה לנו.
לביתי הקטנה חולשת שריר בעין הגורמת לפזילה, לאחרונה הפזילה החמירה ונוירולוג מומחה הפנה אותנו לבדיקת הדמיה של המוח בהרדמה.
הילדים הם האוצר הגדול ביותר שלי והתפללתי לבורא עולם שיעזור לי לחזק את הביטחון והאמונה ולהילחם בפחד ובחששות שהרי הכל מאיתו יתברך מאבא מלך העולם.
ב"ה הבדיקה חזרה תקינה וקיבלנו את התוצאות מבלי להמתין את כל זמן ההמתנה המקובל.
"הודו לה'כי טוב כי לעולם חסדו" תודה רבה ריבונו של עולם,
כמה חשובה ויקרה הבריאות , כלום לא מובן מאליו .
בתפילה לבשורות טובות ישועות וחיזוק הביטחון והאמונה והקשר התמידי לריבונו של עולם והבנה והכרה בכל הטוב שבורא עולם עושה איתנו.
עבודה סמינריונית על ליקויי למידהEva
שלום רב,
שמי חוה.
אני בהחלט מבינה שהפורום הזה לא בנוי לשליחה של שאלוני מחקר, אך אני לא יודעת לאן עוד אפשר לפנות.
אני והשותף שלי לכתיבת עבודה סמינריונית מפצים את השאלון מחקר שלנו כדי לסיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון באוניברסיטה הפתוחה.
אנחנו מחפשים אנשים עם ליקויי למידה אשר מתבטאים בדיסלקציה או בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה, אשר מילאו להם 18.
אנחנו צריכים עוד 21 תשובות של אנשים עם ליקויי למידה לשאלון שלנו, אשר בוחן את ההשפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית.
האם יש בקרבתכם אנשים שיש להם ליקויי למידה ומעוניינים להשתתף במחקר או שאתם עצמכם עם ליקויי למידה שפירטתי בשורה למעלה?
אולי אתם מכירים מקומות לאן אפשר להפיץ את השאלון שלנו?
אם כן, אנחנו נשמח לכל עזרה אפשרית.
השאלון אנונימי וקל. אנחנו נתנו זמן מענה עליו עד 30 דקות, כך שלא צריך למהר לשום מקום ולהילחץ מהגבלת זמן.
קישור לשאלון: השפעה של לקות למידה על תפיסת מערכות יחסים מקוונות (משפחתיים / חברתיים / תעסוקתיים) שנוצרו ברשתות חברתיות ובדידות חברתית
תודה רבה לכם בכל מקרה.
יום טוב ונעים לכולם.
עוד הרבה ועוד קצת בבת אחתEvaאחרונה
אנחנו צריכים עוד 20 תשובות מאנשים שיש להם לקויות למידה המתבטאות בדיסלקציה, בדיסגרפיה או בדיסקלקוליה!
תעזרו לנו לסיים בהצלחה את תואר ראשון.
תודה רבה. יום טוב.
השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.