את כמו שמש,
את זורחת ומאירה לרחוק,
וכל הכוכבים סובבים אותך.
את כזאת יפה,
שאף אחד לא יכול להסתכל עליך.
את מסנוורת.
רק הירח מדי פעם מסכים לעצמו,
לכסות אותך בקצת אהבה.
לקצת זמן
את כמו שמש,
רחוקה אלפי שנות אור מכולם,
מכונסת בתוך עצמך.
ומרחיקה את כולם.
שמש, כזאת יפה.
שבא לבכות.
את מאירה, ומחשיכה את כולם.
כשאת מחליטה.
את כזאת שמש,
שמשדרת לכולם רק חום,
חום שלפעמים יכול לשרוף.
אני יודעת שלפעמים אני רוצה להישרף איתך.

אני מחכה לדם.
לחיים שיזלגו החוצה
והלאה ממני.
לא נועדתי להביא חיים.
לא נועדתי לחיות אותם
במלואם.

אני מחכה לכאב
לנקמה
לנחמה.

הגוף צריך לסבול.
הגוף ממאן כדי
שהנפש.

על טעויות שעשיתי
אני צריכה לשלם.

בין כך
ובין כך

הגוף ישלם.

אני באמת במערכת יחסים רעה? שוב? אותם דפוסים? זה באמת רע? אני כל כך רוצה שזה יהיה טוב. אני מפחדת