בס"ד

לא הבנתי כלום. 

בן כמה הוא?

סבתא שלך עוד חיה?

מה??

הכאב שלה מובן. הלוואי שהפרשנות שלך היא הנכונה, אבל היא לפחות הבינה את זה בכיוון שכנראה רובנו הבנו. 

זה לא המקום שלה ולא התפקיד שלה.

לא הוגן בשביל עצמה להיכנס לתפקיד המבוגר ההורי הזועם (מול סבא שלה, שמבוגר ממנה שלא-מעט שנים מן הסתם)

ולא הוגן בשביל סבא שלה להתגונן מול נכדה שיורה בו חיצים.

מה כן לעשות?

לא יודעת.

אבל לא לסבך אותה בפנים.

לו הייתי במקומך.

נשמע מדברייך שיש סיכוי שאת לא בטוחה מה בדיוק קראת, נכון? וגם אם את צודקת, יכול להיות שזה פחות חמור ממה שזה נראה, אני צודק? וגם אם חלילה זה חמור, יש סיכוי לא רע שזה חלק מהעבר או חד פעמי..

אם את חושבת שאת יכולה להתעלם ולהמשיך בחייך ללא צלקת מיותרת, זה מה שאני הייתי עושה. כתבת שאם הזמן זה נשכח. אולי שווה להתמקד בטוב שבסבא שלך, לראות חיובי, ולתת לדברים להישכח לבינתיים.

אם חלילה בתקווה שלא יהיה משהו מוחץ יותר שיוכיח לך בעייתיות, שווה לפתוח את הדיון מחדש. אבל במצב הנוכחי ולאור הסיכוי מול הסיכון, אני חושב שכדאי להניח לזה. דברים מעין אלו לא אחריותך.

- זו הודעה מסבתא שלך. (כמו שיש זוגות שמשאירים אחד לשני פתקים אישיים, יש זוגות ששולחים הודעות אישיות בפלאפון.)

- אשתו או אחת מהבנות או הנכדות שלו התייעצה איתו לגבי משהו שקרה לה עם מישהו, ושלחה לו ציטוט של ההתכתבות בינה לבין אותו מישהו. סבא שלך מחק את זה מיד כדי לשמור על הפרטיות שלה. 

- הוא הציל מישהי מנפילה מסוכנת ברחוב (או תפס אותה כשהיא רצה לכביש או משהו בסגנון), היא כתבה לו תודה נרגשת ושהיא עדיין מרגישה את הרגע שבו הוא הציל אותה. 

- מישהי מנסה להעליל עליו עלילות שווא או לסכסך בינו לבין סבתא שלך ולכן שולחת הודעות בלי שום קשר למציאות. 

בטוח יש עוד הרבה הסברים אפשריים. 

הודעות בלי הקשר יכולות להיראות ממש מזעזעות, גם אם בהקשר הן תמימות לחלוטין ואפילו חיוביות. 

תבחרי לך הסבר שמתקבל על דעתך, ותשנני אותו שוב ושוב עד שתרגישי שאת רגועה לגבי זה. 

וההרגשה שלך מובנת.

לדעתי, אין לך מה לעשות עם זה.

אני לא חושב שאת אמורה לדבר על משהו כזה עם ההורים. את צודקת.

כנראה שהפיתרון הוא להתעלם. לומר לעצמך, לא יודעת מה קורה שם - ולהמשיך לבנות את חייך.

מספיק שמישהי מהעבודה רצתה לשלוח הודעה למישהו אחר (גם ממש לא צנוע - אבל זה כבר לא קשור ישירות אלייך), ובטעות לחצה על השם שלו... אלו הרי דברים שקורים..

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד