את התנועה בשלל גחליליות. הוא מספר מעשיות. והוא חושב שילדים מאמינים לזה. מין לילה שכזה, כזה.

תיקח מגבת,
אומר הלילה ושוכב.

הלכתי לבדוק מה העניינים. והעניינים. אלוהים. העניינים.
הלב התכווץ לי, אבל אני חושבת שזה טוב. ברמה מסוימת. עדיין מכווץ לי הלב. עדיין יש פה רגש.
אבל נגמרו הימים ההם, עכשיו זה זמן להמשיך הלאה.
ונשמות שמזהות נשמות אחרות... טוב, כנראה הנשמה שלי הייתה היחידה שזיהתה משהו. זה עצוב קצת, אבל זה מה יש.
ואני כבר המשכתי הלאה. אז אולי כדאי שזהו