אני לא חוויתי את עולם הפגישות ככה.

חוויתי בחיי כמה וכמה פגישות לא קשורות,

אבל חוויתי גם המון מפגשים עם בחורות מתוקות וטובות,

שכל חטאן וכל פשען הוא שהן לא אשתי שתחיה

(שזה לא חטא כ"כ חמור, אחרי הכל...).

יש זיוף בעולם הפגישות,

אבל בעיקר יש שלב שחלאס,

מפסיקים לזייף ומתחילים להיות עצמך,

כי אתה מבין שהיא צריכה לרצות אותך,

לא תדמית מטופשת חיצונית שאיך שהוא נבנתה לך,

כי היא תתחתן איתך ולא עם התדמית הזאת,

בסופו של יום.

אני לא מכיר עד הסוף את האני האמיתי שלי.

מניח שאתה אני האמיתי של רעייתי אכיר אחרי עשרות שנות נישואין, אולי...

לא היה לך מעולם קשר בו ירדו מחיצות,

היו שיחות כנות והרגשת פתוחה ומשוחררת?

אם ככה, תנחומיי,

ומאחל לך מהרה לחוות את זה,

עם האיש שכ"כ הרבה זמן חיכיתם זה לזו..

משהו בחידוש התמידי,

בזה שתמיד יש לך עוד למה להיחשף,

שאף פעם לא ירדת עד סוף דעתה, נפשה, רוחה, אישיותה.

בעומק, זה שם ה',

שמעל כל השמות מכונה 'אין סוף',

שנמצא בתוכנו ברבדי 'חיה יחידה'.

למרות שהשכינה ביניהם היא המחברת,

והשכינה זה יותר מה שמתגלה ופחות מה שנסתר,

אז צ"ע על כל התיאוריה...

לדעתי עדיף שתגידי לה שאת מעדיפה שלא יבררו אצלך אם היא רוצה שתסלפי בשבילה. זה לא הגון כלפי הבחור.

צריך לדעת איך עושים את שלב ה'בירורים' באופן כמה שיותר יעיל.

דברים שיכולים לעזור בבירורים -

- לבקש דוגמא (אם הוא אידיאליסט, במה זה בא לידי ביטוי? הוא מתנדב? אם הוא רציני, במה זה בא לידי ביטוי?)

- קודם כל לשמוע מה מספרים עליו לפני ששואלים שאלות.

- להציב אולטימטום ברור לדברים שאת לא מוכנה להתפשר עליהם (דוגמא: "אני מחפשת מישהו בעל בטחון עצמי, דומננטי, יוזם (וכולי וכולי)... הוא עונה לזה?" (לפי הגמגום/ההחלטיות את יודעת אם הוא אכן עונה)

בפגישות עצמן -

אני מאמין שגם עם החברות הכי טובות שלך הקשר שלך הוא לא התחיל בשמיים. בהתחלה מתביישים, לא מספרים הכל (לא חושפים את ה'אני האמיתי') וכו'... כך גם בדייט. נכון, זה הרבה יותר מורכב מקשר שאינו זוגי(/מיני). באמת זה חלק מהמדד. אם גם אחרי תקופה ממושכת הקשר מרגיש מלאכותי, זה אכן סימן שהקשר לא מתפתח למקום טוב. 

בהצלחה.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!