אולי אני צריך ללמוד למה זה חסר לי...

בכל אופן, חלק מהבאסה זה המחשבה שבגלל שאין קורבן פסח אוכלים יותר כזייתות של מצה..חחח 

מתבאסים זאת מילה קשה,

ביחס לחג שמח כמו פסח...

5 בערך,

אבל לפחות התמניתי על פסח השנה,

למקרה שה' ירצה ונוכל להקריב בע"ה

כל זמן שלא מזכירים לי את זה אני מבואס 1. כשמזכירים אני מבואס 7-8.

אני לא יודע מה אני חושב על זה (יכריח אותי לאכול בשרי). רק יודע שזה די צבוע.

ואני אוסיף, שגם מי שלא מרגיש כלום ומדבר על זה בחשק זו לא צביעות..

אלא אמונה פשוטה שמן הסתם הקב"ה ציווה משהו לטובתינו גם אם לא הבנו איך..

ע"ע י' באב בנתב"ג.

כולל מקרה במהלך המרד הגדול שנערכה פשיטה רצחנית של פושעים כאלו על היישוב עין גדי בליל הסדר (תארו לעצמכם שביריונים יהודיים מתנפלים על הכפר שלכם באמצע ליל הסדר ועורכים טבח כמו שעשה אותו ערבי בנתניה במלון, אבל בשפה העברית ובפשע מבעית ומטורף נגד יהודים כמותם). לכן אין מה להצטער על היעדר קורבן הפסח עצמו, אלא על העובדה שבמו ידינו החרבנו אותו והעלמנו אותו מהמציאות בעולם, ושבאופן פרדוקסלי דווקא הצאצאים הרוחניים של הקיצוניים הם אלו שחושבים שהם יחזירו אותו למציאות.

באמת?
מה דעתך להתייחס לטיעון, במקום לנסות להלך אימים?

כי כשמטיחים האשמות שווא מרושעות וזדוניות ערב חג, אז או שמוכיחים אותן, או שמתנצלים.
חג שמח.

הם אמרו שמעשים רעים נעשו בגלל מי שלא שמע לנביאים ולא קיים באמת את המצוות.

אבל מה הם יודעים...

אגב, לאדם אלים תמיד תהיה סיבה,

ומשום מה אני לא שומע על שום ארגוני פשע ורציחות מצד אלו שרוצים בית מקדש

אין שום קשר לקיום התורה בזמן הזה ולצדיקים כאלו ואחרים.
כולנו כאן שומרי תורה ומצוות, אנחנו פשוט סובלים ממה שעשו לפני אלפיים שנה אנשים שהתיימרו להיות צדיקים.

כי אין קשר לסיקריקים, או רוצחים, או השד יודע מה...

שומר מצוות אמיתי צריך לקונן על חורבן בית המקדש, ולחכות מתי יוכל לקיים את המצוות היקרות שעכשיו לא ניתן.

אתה אמרת שלא צריך תוך שאתה מאשים אחרים בלי קשר לעניין.. אז טעית.

ואיך זה קשור לסיקריקים וכל זה.. אני אתנצל אם טעיתי בהבנה

הכוונה ברורה לגמרי. מבחינת הצער, בטח שיש צער על כך שאין קורבן פסח, בדיוק כשם שיש צער כשקמים בבוקר ולא הוקרב התמיד. זה לא צער יוצא דופן. כאן יש דיון על צער ספציפי בליל הפסח, והסברתי איפה הצער שלי. לא חייבים לכבד את זה ובטח לא חייבים לקבל את דעתי, אבל גם לא צריך לחשוד בי, כאילו שהפכתי את חסרונו של קורבן הפסח לחגיגה "שמאלנית" גדולה שכולה אושר וחיוך על ששטח הר הבית ובית המקדש מוחזק בידי הוואקף.

תמיד שמתאבלים על בית המקדש זוכרים גם למה הוא נחרב... זה ברור כן?

אבל לדעתי המצווה כשלעצמה ברור שראוי להצטער מתי נוכל לקיים אותה.. כי היא עצמה חסרה לנו

לכן בתפילה בחגים תמיד אומרים מזכירים שאנחנו רוצים להקריב קורבנות.

לדעתי זה לא המקום להכניס את העניין שהיו רוצחים ולהשוות להיום וכו'... ומזה היה מובן דברים לא טובים

מתנצל בכל אופן..

כך שאני לא מתבאסת על זה. 

ואולי התפילה שלכם ביחד עם השתדלות עבדה, ולא צריך לתת קרדיט לישויות שהן לא הקב"ה?

ההצדקה היחידה לתפילה בקברי צדיקים היא שמתפללים לקב"ה שיעזור בזכות הצדיק (אם כך גם אין עניין לבוא למקום הקבר,שהוא מקום טמא ביהדות, או להדליק נרות, לומר פסוקים איקס פעמים וכל הטקסים האלו) אם טוענים לקרדיט לצדיק עצמו, ופונים אליו בתפילה, זה עלול להיות עבודה בשיתוף או ע"ז חלילה.

לא פונים לצדיק, מדליקים נר לזכותו ומוסיפים פרק תהילים. בסוף מבקשים (לא מהצדיק! מבקשים מהקב"ה -בזכותו של אותו צדיק)

סגולה= מסוגל, יש בזה מימד מועיל, האם זה עובד? זה כבר תלוי בדברים אחרים

רק היה חשוב לדייק כדי שחלילה לא תשתמע פה צורה של ע" ז .

אני אישית לא מאמיןמבסגולות, אבל משגע אותי כל הנסייונות כל הזמן להוריד, לקרר ולצנן למי שכן זה עוזר לו.

מה אכפת לכם לראות אדם מאושר?

סגולות הן אפשריות, כמו שניסים הם אפשריים. מי שמצליח לו, אשריו. מי שלא, לא חייב.

אין צורך להתמיד בחינוך של אנשים אחרים לגבי הגישה המדעית... פשוט תשמחו איתה שהצליח לה ומצאה את שביקשה.

רוב הסגולות כנראה לא מזיקות, אבל הן כלי מצויין בידי כתות וכל מיני אנשים שהקשר שלהם לתורה מסתכם בזקן ארוך לרמות ולשיג כספים מאנשים שקל לשטות בהם.

במקרים קיצורים אמונה בסגולות וקמעות יכולה לקבל עדיפות על פני רפואה מבוססת ראיות, במיוחד כשיש קטינים חסרי ישע בסיפור. לא צריך דוגמאות.

אבל האמת שבעיקר זה מפריע לי מבחינה אמונית. אם מישהו, יהודי בארץ, היה מפיץ אמונה ביש"ו וטוען שבזכות זה הוא התרפא ממחלה, ומעודד אחרים לצטלב או משהו גם היית אומר שזה בסדר ותן לו להנות?

ברור שאני לא מתכוונת לצאת למסיין את כל העולם אל ההשקפה הנכונה והאמונה הצודקת, ברוב המוחלט מקרים זה לא יעיל ומעצבן, אבל במקרים של אנשים ש"מרגישים" כל כך מחוברים לרוחניות ויהדות, זה מפריע במיוחד שהם עושים ממנה עבודה זרה וקמעות וכשפים. אין קשר בין מה שהם כל כך מתלהבים ממנו לתורה עצמה, שאוסרת לפנות אל המתים.

סתם תהיה: ממה שבדקתי רבי מתיא בן חרש היה תנא די שולי ולא מוכר, למה לעשות דווקא ממנו את כל הטאררם הזה ולא מרבי יהודה הנשיא או רבי עקיבא למשל?

מישהו בכלל יודע מה ההלכות שלימד, מי היו רבותיו ותלמידיו, או רק זוכרים ממנו את סדר הפעולות השירותי שמכניסים לכספומט ומקבלים מה שרוצים כי מסתבר שקב"ה עובד אצלינו עכשיו?

בטח לא שקשורים למסורות שונות.

מצאתי לך קישור, מוזמנת לעיין בו.

רבי מתיא בן חרש - סגולת 18 הנרות | קו ההלכה הספרדי

על סגנון הכתיבה כאן על כבוד תלמידי חכמים ועל מסורת מבוססת תקראי בבקשה על הסגולה הזאת ועל רבי מתיא בן חרש. תנא ענק וקדוש.

וגם אני עשיתי את הסגולה וברוך השם נושעתי וזה בבירור גם בסגולה מאת השם לבקש מהשם בזכות הצדיק. ברור שלא לבקש מהצדיק אלא מהשם בזכות הצדיק.

אז מוחה וחשוב לי לציין שרבי מתיא בן חרש ענק וקדוש וגם שהסגולה הזו כולה להתקרב להשם ולבקש מהשם לפתוח את הלב ולבקש שזכות הצדיק תעמוד לנו, ושוב תקראי עליו ועל הסגולה לעומק ותוכלי להבין יותר.

לא זלזלתי בו, רק אמרתי שהוא פחות מרכזי מתנאים אחרים, שגם עליהם יש סיפורים של ניסים ומסירות לשמירת מצוות. (אגב אני מקווה שעם כל ההתלהבות לא יהיו כמה גאונים שבאמת ינסו לתקוע מסמרים בעיניים שלהם. בכלל יש איסור לפצוע לחבול בעצמך. אם באמת רוצים להתעמק במדרש הזה צריך לברר את הנקודה הזו. אחרי הכל, מדרשים הם לא סיפור חמוד לגן הילדים)

הוא באמת לא מרכזי, כמעט ולא מופיע במשנה חוץ מפעמיים, במסכת יומא ובמסכת אבות. הוא מוזכר כדמות שולית בעוד כמה אגדתות וברייתות.

הקבר הזה זוהה במאה ה15, כ1,400 שנה אחרי שהוא נפטר. הסיכוי שהזיהוי הזה אמין נמוך ביותר בלשון המעטה, כמעט כמו כל הקברים העתיקים.

הסגולה היא להדליק 18 נרות ולומר מזמור תהילים. מצאתי "מחלוקת גרסאות" האם האם להדליק נר ולהגיד את שמו ופרק תהילים בכל הדלקת נר או רק פעם אחרת בסוף, אם מותר לבקש בקשה אחת או 18 בקשות על כל נר, ועוד כל מיני דיוקים שממש מראים על מסורת אחידה ומגובשת חייבת להגיד שהאופציה הראשונה נשמעת יותר מייגעת.

נראה שזה באמת מיותר ומי שמאמין בסגולות קמעות, וקפיצה 10 פעמים במקום, ימשיך להאמין. רק מעניינת הצביעות הזו שמותר ורצוי להפיץ סגולות אבל אסור למחות נגד זה או "להפיץ" אמונה רציונלית. שוב, כנראה קל יותר להאמין שקב"ה עובד אצלך אם תלחץ על הכפתורים הנכונים, וחובה לפרסם ל10 אנשים או שתהיה פרה בגלגול הבא. (אנדרדוס, שם, שם).

איפה אני ואיפה הם.. זה נכלל במה שמחיתי עליו ואני מוחה שוב על הסגנון ביחס לתנאים ענקים. מי שמנו לחלק ציונים ח"ו (וזה בלי קשר שלא תמיד משנה כמה "נפח" יש אלא מה המסר או המהות שבאים להעביר אז בטח לא לספור כמה פעמים מוזכר וכו אלא לעצם זה שהוא תנא ענק וקדוש וזהו). לגבי המסמרים תקראי עוד ומה בסוף קרה וגם זה מלמד אותנו שהשם חפץ בשמירה עלינו וכו' (כמו עקדת יצחק למשל שהשם אמר לו בסוף אל תשלח ידך אל הנער ומבינים שהשם לא חפץ בקורבנות אדם ח"ו אז גם כאן יש עוד מסרים למדרש וכדאי להמשיך ללמוד).

ולא דיברתי בכלל על הקבר, אלא על הזכות של הצדיק שזה בטח דבר חשוב ביהדות ואין טיפת קשר לע"ז או שיתוף ח"ו.

אבל גם לגבי קברי צדיקים, גם יהושוע וכלב הלכו לקברי צדיקים ואבות לפני משלחת המרגלים ולא חטאו בחטא המרגלים ובכלל כל ברכה לחולה מתחילה במי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב ולהזכיר כל הצדיקים זה בסיסי ביהדות ואני מוחה על ההשוואה לע"ז או שיתוף ששוב אין ביניהם בכלל קשר ח"ו.

ונכון הסגולה היא מסורת מבוסתת ואני דווקא אדם שהוא רציונלי בחיים שלי אבל זה לא סותר בעיניי בכלל לעשות סגולה שמקרבת להשם וכן גם להגיד בזכות הצדיק או המסירות שלו על עניין מסוים שתעמוד לי זכותו של הצדיק. מה גם בסליחות אומרים אלוקי האמהות/אבות/בזכות בר יוחאי/רבי מאיר ועוד ממש הרבה פעמים שרואים שאפשר לבקש שתעמוד לעם ישראל זכות הצדיקים וזכות אבות וגם בתורה נאמר על זכות אבות ועוד מלא מקורות בקיצור..

ומה שכתבת בפסקה האחרונה זה הכי להקצין ולסלף כי אין קשר לקפיצה 10 פעמים במקום ואין כאן שום צביעות כי זה לא סותר את האמונה ואין טיפת קשר לקב"ה עובד אצלנו כי זה לא כספומט זה השתדלות שלי כאדם לבקש להתפלל לפתוח ת'לב ולהזכיר בזכות הצדיק גם ושוב לבקש מהשם ולא מהצדיק. זה בטח שחשוב להזכיר תמיד שמבקשים רק מהשם ולא מהצדיק ורק מזכירים זכות צדיקים שתעמוד לנו.

וואי זה מה זה חרה לי שכתבת חובה לפרסם ל10 אנשים ופרה בגלגול וכו כי זה הכי לא דברים כאלה ואי אין טיפת קשר וזה ממש חורה לי ושוב אני מוחה לגמרי על היחס הזה. זה לגמרי ההיפך מזה. בסהכ סגולה להתפלל להשם כן רק להשם בודאי לבקש מהלב תפילה תהילים.. ונר לעילוי נשמת וזכות הצדיק שתעמוד לנו זה הכל.. לא התחברת את לא חייבת לעשות אבל לא לזלזל וכל היחס והסגנון.

כחלק מלימוד תורה.

השאלה עד כמה תנא מרכזי במשניות ובברייתות היא שאלה שיש לה תשובה אובייקיטיבית. זה לא משנה כמה אדם צדיק באופן פרטי, משנה כמה הוא תרם ללימוד התורה של עם ישראל כדי להיזכר לדורות. עובדתית, יש תנאים שתרמו הרבה יותר ממנו. זה לא אומר שהוא לא היה צדיק, אבל ידוע עליו כל כך מעט שנראה מוזר להתרגש כל כך דווקא ממנו כשיש דמויות הרבה יותר משמעותיות.

המשפטים "כי הוא תנא קדוש וענק וזהו" "בזכות הצדיק" "כל הצדיקים" "לפתוח את הלב" חזרו בתגובה שלך שוב ושוב כמו מנטרה. זה לא הופך את הטענה ליותר משכנעת.

יש הבדל בין תפילה ובקשת זכות אבות, שזו ההבטחה האלוקית שניתנה באופן קולקטיבי לכל עם ישראל בלי קשר לרמת הצדיקות אלא בגלל הבחירה בעמ"י עצמה, לבין להזכיר ולפנות לדמויות אנושיות כאמצעי מתווך בין הקב"ה לביננו. ברור שלא כל המקרים עונים לההגדרה של עבודה בשיתוף, אבל זה עלול להיות מספיק קרוב.

כן, על השיר "בר יוחאי" שפונה ישירות לאדם, במקום לקב"ה יצאו מתנגדים, כדאי שאת גם תבדקי את הנושא, במקום לחזור שוב ושוב על אותם מילים.

סגולה היא ההפך מהשתדלות. השתדלות היא לפעול באופן מעשי בעולם הזה למען המטרה הרצויה ולא לסמוך על ניסים, סגולות הן טקס כלשהו שטוענים שבזכותו יקרה מה שאתה רוצה בדרך נס.

זה לא קשור לכך שאני לא התחברתי באופן אישי, יש בעיות בשיטות האלו שגדולים וטובים ממני דברו עליהם, תחפשי על הרמב"ם ובאופן כללי האסכולה הרציונלית ביהדות. אני רוצה למחות על פרסום סגולות בגלל הבעיות שיש בזה. אם זה היה נשאר בתחום מה כל אחד מתחבר אליו באופן אישי לא היה עניין לשתף ולהעביר את הסגולות לעוד ועוד אנשים.

סגולה= מסוגל, יש בזה מימד מועיל, האם זה עובד? זה כבר תלוי בדברים אחרים.

רק אאיר שבתור רמבמיסטית ההתנגדות שלך אמורה להכיל גם את ההבנה שיש לנפש האדם ולהשפעה עליה. הרמבם עם כל התנגדותו לסגולות וכד היה גם רופא נפשות.

סגולות או תפילות בקברי צדיקים וכדומה לא דומה, גם לא ברמז, לאמונה באלוהים אחרים או למעשים שמוגדרים עבודה זרה בהלכה. דווקא מבחינה אמונית אני לא רואה בעיה. אם מישהו מרגיש מחובר לדת האמת בדרך הזו, גם זו לטובה. הכלל המנחה הוא "לא להרוס אמונות קטנות". כלל מספר אחת בחיים, הן בענייני אמונה והן בשאר עניינים.

בנוגע לכספומט, אפילו בזה לא היה אכפת לי להאמין אם אשתכנע שזה עובד. הרב קוק בנבוכי הדור אומר (לא משנה ההקשר) שאפילו אם תפילה לא הייתה דיבור ופנייה לה' אלא פשוט נוסחה להפעלת דברים במציאות גם אז היינו בסדר עם זה.

אתה באמת לא רואה איך ייחוס כוחות לישויות שהם לא הקב"ה וחיבור תפילה וטקס דתי מיוחד אליהם, לא עלול לפחות להיות עבודה בשיתוף, גם אם לא ע"ז ממש?

מי האמונה שלו רדודה כל כך להאמין שקב"ה הוא סבא נחמד שנותן מתנות אם לוחצים על הכפתור, ויש עוד שלל דמיונות צבעוניות שמיועדות לכל סוג בקשה ודרישה (ממש כמו קדושים בנצרות הקתולית) פשוט לא עובד את הקב"ה. ראה ערך כל צופי הכדורגל שקופצים "יש אלו-הים" בכל פעם שקבוצה שלהם מבקיעה גול, ומסתבר שהוא לא קיים לשיטתם כשהם מפסידים. לדעתך זה האידיאל שיש ליהדות להציע?

אני בהחלט בעד לשבור אמונות שמזיקות לאנשים, כמו שאני לא אתן ילד להאמין בפיית השיניים ועוד כל מיני הבלים. ברור שברוב המקרים זה לא יעזור מי שמאמין בסגולות כנראה ימשיך להאמין, אבל בעיקרון זה בחלט לא סוג האמונה שכדאי לטפח אצל אנשים.

במיוחד שאין בהם איסור הלכתי או אמירה אמונית מובהקת אלא יש רק את התחושה שלך בלבד.

פיית שיניים היא הבל, כמו מפלצת הספגטי המעופפת. תפילות על קברי אבות וצדיקים וכן סגולות הם דבר שארוג בתוך המקורות.

הכלל המנחה הוא לא להרוס אמונות קטנות. לכל דבר יש דרך לעשות אותו. אם המעשים שלך יגרמו לירידה באמונה או לעזיבה הרי שיצא שכרך בהפסדם.

לחזור על משפט פעמיים ושלוש לא הופך אותו לנכון יותר.

אנשים שאמונה שלהם מתבססת על דברים כאלו ממליא רוב הסיכויים שהם לא שומרים מצוות מעבר לחוויה זמנית שגורמת להם להרגיש טוב. ועוד יותר יש אנשים שהיהדות היחידה שהם נחשפים אליה אלו הקמעות והסגולות, ייקרב אותם יותר אם נראה שזה עסק שזה עסק הרבה יותר רציני ועמוק מחוויות זמניות ורדודות שכאלו.

בהנחה שהגאווה שלך לא תעמוד כמכשול בדרך אליו.

אז דברתי עם מישהו, הוא אמר שכל הדיון הזה על "אמונות קטנות" כמו שקראת לזה, ממש לא חדש, וממש לא ברור שדווקא הצד ה"תמים יותר" יותר דומיננטי או צודק.

היית מתקן אדם שמאמין שלקב"ה יש גוף? זה בדיוק הדיון שהרמב"ם ניהל בתקופתו ומופיע במורה נבוכים ובעוד הרבה מקומות, האמונה שיש לו גוף הייתה נפוצה בתקופתו והוא חידש את הרעיון שאין לו גוף ונלחם עליו.

אין מה לחלק שלהאמין בזה זו כפירה. כי הרמב"ם עצמו חידש את זה. חלק מראשוני אשכנז בכלל לא קבלו שזו כפירה בניהם הרב משה תקו.

אותה טענה אפשר לומר כאן. אם תהרוס לאדם את האמונות הקטנות האלו זה ירחיק וידרדר אותו. כנגדם הרמב"ם טען שאמונות לא מדוייקות ולא מברוררות הן המרחיקות את האדם ושזו לא התורה והאמונה שרוצים לקרב אליה. לדעתו, אמונות לא מבוררות מדרדרות לאמונות שגויות ומעשים שגויים.

הדיון על הסגולות דומה במידה מסויימת, וגם כאן אפשר לטעון כמו הרמב"ם (לא חסר רבנים כאלו...) שסגולות מביאות לבעיות ומעשים שגויים. וגם כאן אפשר להביא צדדים והוגים שונים שהתייחסו לזה ישירות, ברור שלא נגיע להכרעה כאן, אבל לקרוא למה שאמרתי גאווה רק מראה על חוסר היכרות עם השיטות השונות.

מה , להאמין שלקב"ה יש גוף? זה חידוש של הרמב"ם?! לפני זה חשבו אחרת? זה נשמע נורא מוזר....

הרמבם בהלכות תשובה כתב שמי שמאמין שלאלוקים יש גוף הוא כופר ומין, והראב"ד השיג עליו וכתב שיש רבים וגדולים בעם ישראל שחשבו כך, הגם שמדובר בטעות. למעשה הקביעה שאדם הוא "מין" היא אמירה בעלת משמעות הלכתית, ונגד זה הראב"ד השיג ולא על עצם האמת בדבר שלילת הגשמות.

כך או כך מדבריו מפורש שאכן היו שחשבו ככה, ולא רק מהמון העם אלא גם מיודעי ספר וחכמים.

אמרתי אותו דבר כאן אני לא מוצא דמיון בכלל - צעירים מעל עשרים

ומה שענית לא היה הלכתי והיה מלווה בזילזול באנשים שבשבילם יש ערך בסגולות וקמעות.

אבל אני מקבל את הביקורת והיה נכון שלא הייתי מוסיף את המשפט ההוא.

אמונות של אדם הן בליבת הקיום הפסיכולוגי שלו ולכן הריסה שלהם היא פגיעה באדם, ולכן זה דבר שיש לעשות בשיקול דעת וכמובן להביא אלטרנטיבה. אחרת, הרגת בן אדם.

אני לא יודע מאיפה את מביאה את המלחמה הפומבית של הרמב"ם. את המורה נבוכים הוא כתב כשרשרת מכתבים לתלמיד שלו, והוא מזהיר שזה לא מתאים לכולם ושיש לבוא עם כמה חוכמות ביד אל הרעיונות האלה.

שיח של הרמבם עם תלמידי חכמים אחרים זה ממין העניין שלנו, שהרי הם היו תלמידי חכמים.

באגרותיו, כשהרמבם עונה ומחנך את השואלים, זה מהלכים ו"טקסט באורך מלא".

הרמב"ם לא "זרק פצצה" והלך אלא היה כתובת מלווה. ולכן אני לא מוצא השוואה בין הנדון שלנו לרמבם.

בכל מקרה, בעיקר מה שהפריע לי, כמו שהערתי כבר לפחות בשירשור אחד נוסף, זה שנהיה כאן בפורום מנהג לנצל"ש שירשורים של אנשים כדי לחנך אותם. אם הפוסט היה אמור להיות שאלה או דיון וכדומה אז הייתי הרבה יותר בסדר עם ההערה שלך, אבל כשבסך הכל מישהי באה לשתף בשמחה הצלחה שהייתה לה ושב"ה הדברים הלכו לשביעות רצונה אז אפשר פשוט לשמוח איתה - בלי להתחיל לשפוך מים קרים ולהתחיל תוכחות.

וכמו שאמרתי, זה ממש לא כאילו היא אמרה שהיא הצטלבה ולכן באה לה הישועה. בסך הכל הדליקה נרות, אמרה תהילים ונתנה צדקה. אשריה.

בדיון לגבי "כלה נאה וחסודה" שנחלקו בית הלל ובית שמאי: "אמרו להם ב"ה לב"ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו". כי אי אפשר לבטל והקניין נחלט.

הדמיון כאן הוא הרווחה הנפשית של האדם, ואני חושב שזה אולי נקודת המחלוקת בינינו. בעיניי, כך התחדד לי לאחרונה, רווחה נפשית היא שיקול שני בחשיבותו אחרי האמת. ולכן אני מאוד מזדהה עם הכלל (ששמעתי אגב מהרב חגי לונדין) ש"לא (למהר) להרוס אמונות קטנות". ובמיוחד כאשר יש לאותן אמונות אחיזה ותפוצה רחבה בקרב אנשי שלומנו. אין להשאיר אנשים צמאים בפני שוקת שבורה.

תוכיח שזה לא נכון! אין לך שום הוכחה! כופר!

ולכן מכיוון שקוראים לזה קנקן תה הרי וודאי שמדובר בחרסינה

כשיש אמונה חזקה בשם ובצדיקים שהיו בדרגה כזו

שאפשר לבקש בזכותם - מדוע לא?

בטו בשבט יש סגולה לחבר פתקאות לשקדיה עם בקשות שונות.

נשמע לא רע, אבל אני לא רואה את עצמי עושה דבר כזה. זה

מעורר בי דחייה....

ובכלל, מעניין לבדוק איך אמונה חזקה (במה שלא יהיה)

יכולה (או לא) לעזור למשאלתו של המאמין, להתקיים.

קראתי לא מזמן ספר על משפחה יוונית נוצרית אורטודוכסית

שייחסה היענות לבקשותיה, לתפילותיה אל קדוש נוצרי

האחראי כביכול על הבית או העיר שלה...

איך זה עובד? לא יודעת. לאמונה יש כנראה כוח חזק בפני עצמה,

איך שזה לא יהיה, ואולי גם למי שלא יהיה....

ואף על פי כן ולמרות הכל - הכוח היחיד הקיים בעולם הוא

הקב"ה ורק הוא.

קצת הסתבכתי פה, אני יודעת, אולי אני עדיין לא יכולה

להסביר את זה טוב. גם לא לעצמי.

גם לגויים יש "סגולות". זה עובד ככה: מישהו מחליט שפעולה כלשהי מועילה למשהו, בעוד שאין קשר נסיבתי בין שני הדברים. X אנשים מבצעים את הפעולה, אצל פרומיל, בהתאם לאפקט פלצבו, קןרה משהו חיובי בדרך הטבע, ואז הפרומיל הזה מפיץ את הסגולה.

מצטער, לקב"ה אין זקן ולכן לא ניתן למשוך בו בעזרת סגולות ומיסטיקה.

כל מה שמתואר בפרשת "כי תבוא", התקיים וחזר על עצמו כמה וכמה פעמים.

יש עוד הרבה נבואות שניתן לראות שהתקיימו (הספר "הנבואה" מרכז כמה וכמה דוגמאות שממחישות את העקרון הזה)

נמצאת במבחן, ואפילו מבחן גורלי.

ונכון לאותה שעה, ולא בדיעבד ממרחק היסטורי, רבים לא יודעים להבין ולפרש את המצב.

ראה מה קורה היום ביחס ליחסי הדת והמדינה - בין אלו שמאמינים שאנחנו בשלבים של הגאולה לבין אחרים שמחכים למשיח ומתנגדים לכל נקיטת פעולה אקטיבית והשתתפות בתהליכים.

רש"י כותב על הפסוק "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" כדברים הבאים: "נגלה בים כגיבור מלחמה ונגלה כאן כזקן מלא רחמים... הואיל ואני משתנה במראות, אל תאמרי שתי רשויות הן, אנוכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים (ואנוכי הוא) על הים".

שזה נשמע לי כמו הפרעה נפשית, לא בדיוק מקרה קלאסי של גניבה. (לא שזה לא גניבה, אבל לפתוח אריזה ולקחת קצת זה מאוד מוזר)

"אין זה מברך אלא מנאץ" חז"ל מפורש

כי זה נהיה כמו הרגל כזה

תכלס נדירים האנשים שבאמת מכוונים על הברכות האלו

בגלל זה בדרכ אומרים את זה מהר וישר אוכלים אל תדון אותה לחובה

יצא לי להכיר גנבים הרבה מהם זה לא נשלט, כמו הפרעת נפש כזה

אותי מרגיז כשראיתי בסופר נערה מציבה עגלת קניות ריקה של הסופר, די בתחילת

התור, מציבה אח קטן לשמור עליה, ויוצאת למסע בין המדפים וכך מביאה מדי פעם

מצרך , מכניסה אותו לעגלה, וחוזר חלילה....

נורא רציתי להגיד משהו אבל התאפקתי כי אני יודעת שאני קלה

לרגוז וזה לא מאה אחוז לשמה....עובדה - אף אחד אחר לא אמר

כלום ואולי אפילו לא שמו לב. רק אני. וזה קורה לי גם בפעמים

אחרות, שנראה לי ש"זה לא צודק"; למה לאף אחד אחר זה

לא נראה כך? למה כולם שותקים ורק אני המוכיחה בשער?......

כעסתי על עצמי: למה זה מפריע לי כל כך? על מה זה יושב?

הרי לוקח זמן לערוך את כל הקניות ובינתיים אפשר לעקוף את העגלה

כדי לשלם בקופה. אז למה זה מרגיז כל כך? ועוד דבר; מה עם ללמד זכות?

ואיזה דיון זה אמור לפתח בפורום

כאילו בגיל 20 נגמר ההומור?

נסיו"פ, שטו"ל, הבדיחות של החבר'ה ועוד.

אבל באמת, לא הבנתי מה רצית להגיד כאן.

לא היה פה משהו רציני

בכלל, מסתובבים כאן היום הרבה פחות ניקים מלפני עשור.

אם תהפוך את צמ"ע לסוג של נסיו"פ/שטו"ל, כנראה גם כאן תהיה אותה תעבורה.

ומה הקשר בין אושר לקב"ה? לא הבנתי

למי שיצר אותו?

להגשים חלומות

לנצח פחדים

לעשות דברים שעושים טוב

להיות עם אנשים שעושים טוב

יש הרבה דברים בחיים שלי שגורמים לי לאושר

חלקם קשורים לקב"ה באופן ישיר וחלקם בעקיפין

בסוף הוא נותן לי הכל אז אין משהו שלא קשור אליו

רוב הזמן טוב לי. אני קם בבוקר. אני עושה דברים שטובים לי וטובים לעולם.

אנשים סביבי (רובם) טובים אליי. ומי שלא, אז אני מרחיק ממני כדי שלא יפריע.

לא הכל מושלם או פלא פלאים. יש נקודות מציקות. אבל באופן כללי - טוב.

קטגוריה:חללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע – ויקיפדיה

אבל הם (גם אלי כהן) בוודאי חללים.

נעדרי סולטן יעקב - לא היה מושג מה עלה בגורלם ועד שמצאו את עצמותיהם, ההנחה היתה שאולי חיים.

רון ארד - בוודאות נפל בשבי חי, אבל כנראה שבאיזשהו שלב קיבלו אינדיקציות שאיננו חי

כד יורדי הסירה

מדינה שלא שוכחת את בניה,

גם עשרות שנים לאחר שנהרגו בקרב להגנתה

למרות שהשני גם מאוד מיוחד..