בעיקרון אני מתכננת בעז"ה לעשות שירות שנה הבאה, אבל אם הוא אוסר יכול להיות שאבטל.. לא יודעת עדיין

בעז"ה אני אמורה להתחיל לצאת עוד מעט עם בחור שהולך לפי הפסיקות של הרב יעקב יוסף.. ואם הרב לא מתיר, במידה ונחליט שכן אז בתור נשואה לו כנראה שלא אוכל להיות בת שירות .. רק לא הצלחתי להבין אם הוא אוסר או לא

כתבתי "אם לא בדיוק". וזה מתאים בדיוק לכאן.

אבל אני לא יודע אם את רוצה לשמוע את דעתי, אז לא אכתוב אם לא תרצי. במידה וכן, אשמח לפרט.

ולשאלה המקורית, הוא לא "אוסר" כי כבר נפטר, ולא בדיוק אסר כי לא אסר בחייו. בצוואה שלו הוא ביקש לפרסם שלדעתו אסור, למרות שמעולם לא אמר זאת בחייו. בפשט, נראה שאסר שירות לאומי לבנות.

סגרתי במקום הספציפי הזה כי זה קרוב אליו לישיבה, בעיקרון רציתי בכלל מדרשה במקום אחר.. לכן אם מעכשיו אני יודעת שאם ב"ה נתחתן אצטרך לעזוב את השירות באמצע השנה נראה לי שכבר עדיף לבטל עכשיו ושימצאו מחליפה.. ואז גם אם נחליט שלא אני אוכל להיות במדרשה שרציתי בהתחלה ולהשלים את השירות אח"כ..

(ולא משנה מה תחליטי, ממליץ להגיע לשם באמת ולא כברירת מחדל)

אמ

ציטוט מויקישיבה:

בלווייתו אמר המקובל, הרב יעקב עדס שבצוואתו ביקש להכריז שהוא מתנגד לשירות לאומי לבנות וכן שאין לפנות לבית המשפט בנוגע להפליית בנות ספרדיות בסמינרים.

בילקוט יוסף גם אסר שם..

אבל גם הוא לא בדיוק יודע למה הוא התכוון.. אנחנו מנסים לברר

אני אישית מאוד אוהב אותה.

מאוד התחברתי אליה.

ממליץ.

ובלי קשר,

קראתי גם פעם את הרב מלמד שאומר שגם להתחתן זה סוג של לעזור לעם ישראל

ואם היא רוצה להיות אחות או רופאה או חינוך מיוחד, דברים כאלה.. אז עדיף כבר שתתחיל בלימודים עכשיו - כי זה שירות יותר טוב לעם ולמדינה.

ובוודאי שלהקים בית לה' זה השירות לאומי הכי טוב לעמ"י אבל רציתי לעשות שירות בלי קשר.. קצת קשה לי לראות את עצמי מתחילה ללמוד לתואר פתאום(ועוד אפילו לא התחלנו לצאת, אני לא יודעת מה נחליט בסוף..) זה אומר כבר להתחיל לחשוב איזה כיוון אני רוצה וכו' ואני עוד לא סיימתי בגרויות.. אם הבחור לא היה בתמונה אז כנראה שבכלל לא הייתי חושבת לוותר על השירות

והזמן לוחץ לסגור שירות.. אני מבין.

בואי נעשה את זה ככה. הרי גם הבחור לא ממש יודע ולא ממש מחזיק בדעה בעניין.

תתיחסי לזה כמו שאת חושבת כרגע, וגם אם בע"ה הוא יהיה האחד אז הוא לא ממש נגד

אם שניכם באותה דעה (כמו שכתבתי בהודעה הקודמת) תשקלי את הדברים ככה.

מתוך הבנה שאולי את מתחתנת בקרוב ואז עדיף לוותר

ומנגד שאת לא מרגישה בוגרת

ולחשוב מה את רוצה שהחתן שלך יחשוב בנושא

תנסי להכניס בשכלול את כל הדברים

תחשבי מה מתאים לך

רק שאולי יכולה להיות פה בעיה הלכתית אם הרב אוסר כי אם ב"ה נתחתן אז גם אני צריכה ללכת לפי הפסיקות שלו...לא בגלל הדעה האישית של הבחור

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

נפש החיים שער ב פרק יב

"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.

כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

יש דעות אחרות ובוודאי סותרות באופן גמור