עבר עריכה על ידי דקה לפניי בתאריך ט"ז בניסן תשע"ט 05:36
הייתי צריכה להביא את הילד שלי לאבא שלו בליל הסדרואז ללכת לעשות סעודה אצל ההורים שלי בעיר אחרת
אבל הילד שלי רצה שאבוא לקחת אותו אחרי הסעודה
הבטחתי לו
אז אמרתי להורים שלי שאני עושה ליל הסדר אצל רבנית x שהזמינה אותי
כמובן ששיקרתי
אני?
לעשות ליל הסדר לא אצל ההורים?
הצחקתם אותי.
בקיצור, אפילו על הגרוש שלי עבדתי שאני הולכת אליה
בסוף חזרתי הביתה
לבית הקטן שלי
עם השולחן הלא ערוך
פתאום אני קולטת רבע שעה חפני כניסת החג כריות תלמה על המקרר
איך לא זרקתי אותן? אני טסה לוקחת את הקופסא עפה החוצה שורפת בגינה הכל שוטפת אחריי חוזרת הביתה
מתקלחת מתלבשת לוקחת את ההגדה שרה ומספרת את ההגדה כאילו אני עם כולם
לא היה לי שום דבר חוץ מעוגיות מצה עשירה שאני בטוחה שהן חמץ בכלל מצאתי את עצצי מחסלת חבילת עוגיות יין כאלה ונרדמת
התעוררתי ב12:30 בלילה , רצתי החוצה לקור הירושלמי , משתדלת ללכת מהר, אף אחד לא היה ברחוב, מכל עבר אני שומעת "לשנה הבאה בירושלים " ו"חד גדיא "
והלב שלי לא הרגיש דבר פרט לשמחה שנשארתי כאן ותכלס הרגשתי ממש טוב ואין לי מושג מה היה בעוגיות האלה אבל הרגשתי חגיגת קנאביס בלב
מפה לשם, לקחתי את הילד מאבא שלו
חזרנו הביתה הלכנו לישון
למחרת הבאתי אותו בבוקר ושוב חזרתי הביתה וישנתי עד הלילה
מוצש לקחתי את הילד עלינו על האוטובוס ונסענו למשפחה הגדולה והמדהימה שלי
ועכשיו ישנה לידי מצד ימין אחיינית מתוקה מצד שמאל הילד המתוק שלי ומסביב קולות נחירות של כל המשפחה
לא מאמינה שכל כך התגעגעתיעל החתום באומץ: האמיצה של הפורום🤗🤗🤗🤗🤗
מיום ליום אני נהיית עצמאית
חסרת פחד
חיה.
