לדעתי ילדים דווקא מחזקים את הזוגיות, בתור "תוצר משותף" והשקעה משותפת של שני בני הזוג.

ילד לאהבה הוא כמו רוח ללהבה. את הקטנה הוא מכבה ואת הגדולה הוא מלבה.

אם זה פחות מכך אז למה שהיא בהכרח תהיה לחוצה להיות אמא?
ומה ההתלבטות?

לבנות מטבען יש חוש אימהי וזה גם הסגנון שאני מחפש, ברגע שמישהי לא, זה מעלה לי התלבטויות לגבי הקשר....

לטעמי זה לא אמור להיות שיקול בשלב זה אפילו דבר כזה רציני. שתגיעו לגשר תעברו אותו. לא אומר להתעלם מזה, או לחשוב שזה ישתנה, אבל זה מאוד מוזר לחשוב על כמה זמן מחכים לילד אחרי חודש... אני מניח שגם אחרי חודש ישנם הרבה 'מוקשים' יותר קשים עד להחלטה ל'שישו ושמחו' מהשאלה הזאת.

אולי לפעמים דווקא בגלל שנשים יש להם יותר צורך בילדים הם יותר רגישות לזה ולכן זה יותר מפחיד אותן...

בכלל, לעשות משהו מתוך לחץ זה אף פעם לא טוב.

כמו שלא טוב להתחתן רק כי את לחוצת חתונה,

אלא רק כשאת באמת בשלה לחיי זוגיות.

ככה גם אין עניין ללדת רק כי את לחוצה להיות אמא,

אלא רק כשאת באמת בשלה לילדים.

כל עוד אתם צעירים הגיוני מאד שהיא עדיין לא מרגישה

מוכנה לשלב הזה. וזה לא אומר בשום צורה שהיא תהיה

אמא פחות טובה או שאין לה חוש אמהי. 

בלחוצה התכוונתי לצמאה/משתוקקת/כמהה, כלומר שיש בה רצון רב להגיע לנקודה הזאת של להיות אמא.

צריך לעשות הפרדה בין הרצון לבין הזמן.

יכול להיות שיש לה רצון גדול מאד להיות אמא, אבל היא

עדיין לא הגיעה לשלב בו היא מוכנה לזה. זה לגיטימי לגמרי.

זה שהיא עדיין לא מוכנה להיות אמא לא אומר

שהחוש האמהי שלה פחות חזק.

אפילו להפך.

בגלל שהיא מבינה את המשמעות הגדולה של ללדת,

היא רוצה לחכות עם זה לשלב שבו היא באמת מוכנה לכך

ולא לעשות את זה רק מתוך "כמיהה" או "צמא" לילדים.

אגב, 

אני אישית לא מכירה הרבה בחורות צעירות "משתוקקות" להיות כבר אמהות. 

זה שלב שמגיע לרוב אחרי הנישואין.

היא אמרה את זה כנראה מלחץ ומתוך מחשבה שאולי הקשר שלכם 'זה זה' והיא לא רואה את עצמה בעוד חצי שנה בהיריון. הרבה בנות רוצות לשים מאחוריהן כמה דברים ואז להיכנס להיריון. אין דרך חזרה מאימהות וחשוב להביא ילדים כשמרגישים בשלים לזה..ביחד ולחוד.

אבל חלק גדול מהבנות שסביבי עושות רושם שהן כבר צמאות להיות רעיות/אמהות, לכן זה היה נראה לי מוזר.

יש בנות ויש בנות.

יש כל מיני שיקולים לדחות היריון,

ובדיוק בשביל שאלות כאלה צריכים לעשות רב.

ת"ח אמיתי יכול לשמוע את השיקולים, לבחון את הצדדים,

ולומר האם כפי שהוא מבין את רצון ה' מותר או צריך לדחות או לא.

לצורך העניין,

זה לא דבר הזוי,

ובעיקר - לא בטוח שזה באמת יקרה,

ולא רק כי רב יפסוק כך או אחרת,

אלא כי דברים כאלה משתנים,

במיוחד אצל בנות,

במיוחד אצל הבנות הבטוחות שעצמן

לא שווה לחתוך או להתבלט בגלל זה,

למרות שזה כנראה סימן לדעתנות או אג'נדה מסוימת,

שאותה צריך לבדוק אם בא לך עליה או לא.

בהצלחה אחינו!!

בס''ד

לא מעוניינת, זה לא יעזור, וזו החלטה שלה(/ם).

אז הם יכולים כמובן, למצוא רב שמתאים להלך רוחם, ויהיה להם ליווי תורני/רוחני- פשוט לפי מה שהם רוצים לשמוע. או שלא יעשו כדעת הרב. לא נראה לי הגיוני שמישהי שכרגע לא מעוניינת להיכנס להריון, תיכנס רק כי 'הרב אמר'. לא הרב יגדל את הילד אחר כך, זה ממש לא פשוט הפסקים הללו..

כמובן שאפשר לדבר, לייעץ, להכווין, לתת נקודת מבט למה כן אולי נכון עכשיו- אבל ההחלטה אצל האשה/הזוג.

הרב גם יכול לומר לך מה מותר בשבת או מה מותר לאכול,

ובסוף קיבלת בחירה חופשית ואתה בוחר.

בניגוד לשאלה הלכתית קלאסית,

שבחורים ת"ח ויר"ש כמוך לא צריכים בשבילה רב,

לשאלות כאלה גם אתה, אני וכל אחד צריכים רב,

שהוא מישהו חיצוני עם מבט רוחני יותר כולל,

שיכול לפרוס את חוות דעתו בסוגיא הזו.

מורכב לומר עד כמה דעת הרב מחייבת פה מצד האמת התורנית,

אבל כל המהות של עשיית רב לבית היא מישהו מוסכם שהולכים על פיו.

לענ"ד, זו הסיבה העיקרית שצריך רב לבית,

כי על רוב השאלות ההלכתיות גם אתה ואני יכולים לענות,

בהנחה שיש כמה ספרים שאפשר לפתוח בגזרה

(אם השאלה בשבת, ואז אכלנו אותה עם המרשתת).

ההנחה היא שיש יראת שמים.

אם אין, זה כבר דיון אחר.

אם הוא יאסור להם את כל התבשיל...

מחילה, אבל זה טיעון רגשי בלי טיפת לוגיקה.

[וכן, למרות שאין לי ניסיון בגידול ילדים,

אני מבין שילד מגדלים יותר משבת שלמה ברעב,

ועדיין, לגופו של טיעון, הוא לא לוגי ולא ענייני.

סתם דמגוגיה רגשית].

תמיד הרב אומר מה לדעתו התורה אומרת,

ותמיד לאדם יש החלטה אם ללכת לפי התורה או לא,

והוא מצווה לבחור בחיים.

יש לתורה מה לומר על ההחלטה הזו,

וברור שכל רב עם שכל ישר ישקלל גם את המצב של הזוג,

ואם הוא לא - שלא יילכו אליו.

מעורבות פה כמה וכמה סוגיות הלכתיות,

שאני לא הולך להעלות בפורום מעורב,

ולדעתי הסוגיא של רצון התורה,

שהיא הסוגיא הכבדה פה,

היא הסוגיא שבשבילה גם רב יצטרף רב אחר,

וזה מה שאמרתי ל@אורות הכתובה.

[הערה שולית לחלוטין:

כאחד שכנראה ייפול למקום בו הוא יהיה דמות תורנית שמתייעצים איתה,

באמת לא יודע מאיפה יהיו לי את הכוחות לענות על כאלה שאלות.

ברור שיהיו מקרים בהם אני אעזר בחוו"ד של פסיכולוג וכדו' יר"ש,

ועדיין לא לגמרי ברור לי איך אני הולך לעבור דברים כאלה.

אומרים שיש סייעתא דשמיא לרבנים בשאלות של הלכה למעשה. בע"ה...]

האחריות היא של הזוג, אם ללכת להתייעץ עם רב. ואם לשמוע למה שהוא אומר.

[בסוגריים אוסיף: אולי כדאי לך ללמוד את הנושא לפני שאתה ניגש לייעץ. 

למשל: עד איפה רב עונה לשאלות שמפנים אליו.

לא חסרים יועצים עם יראת שמים ובלי ידע.]

אבל חייב לומר שזו תפיסה די ילדותית.

בתחילת הדברים חשבתי שמטריד אותך הענין מבחינה הלכתית (ואני לא אביע בסוגיה הזו עמדה שממילא לא תענין אף אחד), אבל מהשאלה שלך בסוף אני מבין שזה לא הענין, אלא שהגברת לא נכנסת לך באיזה סטריאוטיפ שתקוע לך בראש לא יודע מאיפה.

וזה לא שאתה מחפש מישהי שרק רוצה ילדים (שזה לגיטימי), אלא שמשום מה ברור לך שזה בהכרח המאפיין העיקרי והמרכזי (היחיד?) של כל אישה, ואם לא משהו בה פגום.

נראה לי שלפני שאתה פוגש בחורה כדאי שתברר קצת יותר לעומק מה זה היצור שאיתו אתה הולך לחיות כל החיים.

אילו נשאלתי אותה שאלה לפני החתונה, הייתי עונה את אותה התשובה. בכנות, לא "בער" לי להיות אמא, ורק בגלל שבזמני היה ברור שלא מונעים או דוחים לכתחילה, התחתנתי, ב"ה הריתי מייד וכעבור פחות משנה כבר הייתי אמא בעל כרחי.

אני מאמינה שה' יודע מה טוב עבורנו ואני שמחה ומודה על הברכה, אבל בגיל 21 ממש לא הייתי לחוצת אמהות ויותר הייתי לחוצת חתונה.

לא נראה לי שצריך להדאיג אותך...

להבנתי היא הרגישה מצד עצמה שיש צורך לומר לי שהיא לא מתכננת להביא ילדים בזמן ההתחלתי של הנישואין.

אני מאוד אוהבת ילדים. משוגעת על האחיינים שלי..

אבל לא חושבת שאני רוצה להכנס להיריון כ"כ מהר. כמו ש@נאור97 כתב, אני רוצה להיות עם בעלי היקר אחרי החתונה לתקופה טובה וארוכה של העמקת הקשר בינינו ולהשלים את כל השנים של הבדידות. אם יהיה ילד אז זה לא יהיה שלם לי בהרגשה.

אחרי שנתבסס בתור זוג באהבה שלמה, אני אשמח שיהיו לי הרבה ילדים...

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

אני מבינה את הבחורה, אבל זה לא הגון וראוי.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?