זה יצרים ותאוות ולכולנו יש אותם. 

הרצון לקחת משהו שחסר לך קיים באופי של כולם, במידה כזו או אחרת. כולנו בני אדם.

אם כל אחד היה נופל בניסיון? - לא.

יש כאלו עם יותר בלמים (מוסריים/חברתיים/תועלתניים) ויש כאלו עם פחות.

יש כאלו שהם נהיו טבעיים להם יותר ויש כאלו שצריכים להיאבק.

ולדעתי את מערבבת הרבה שאלות לא קשורות.

זה ש'זה' קיים אצל כולם לא אומר שהמעשה בר סליחה ולא ממעיט בחומרה שלו.

זה שהמעשה חמור ולא נסלח לא אומר שכדאי או צריך לנתק עם האדם קשר.

אבל בגדול: מפרידים בין האדם למעשה, ומאמינים בתשובה.

אנשים טובים יכולים לעשות דברים נוראיים וחמורים ולפעמים המעשים אינם ברי סליחה, והאדם אשם ואחראי להם לחלוטין אבל הם לא מגדירים את האדם. כל עוד לא מדובר במשהו סידרתי שכנראה טבוע באדם.

אולי בגלל שעבדתי על זה קשה פעם. לדעת להפריד ולהבליג זו עבודה קשה.

יש יצרים רדומים שהוא אפילו לא מודע להם שיכולים להתעורר בכל מיני מצבים ולכן צריכים להתרחק גם מלהגיע קרוב לאיסורים.

אבל יש כמובן יצרים שיש רק לאנשים מסוימים, וקשה להאשים אותם בכל מיני דברים שהם עושים.

יש שאומרים שעל פי היהדות אי אפשר להגיד על מישהו שלא היה לו בחירה ולכן הוא עשה מעשה מסוים, אבל הרבה מהפסיכולוגים טוענים שיש אנשים שעקב טראומה או כל מיני דברים, לא היה להם אפשרות להשתלט על עצמם ואין להם אשמה, אבל זה ענין מורכב כל הדבר הזה של בחירה ועד כמה אפשר להאשים חוטאים, אני נוטה לצד שבהרבה מהמקרים עונש הוא אך ורק להרתעה ולא כי באמת מגיע לאדם עונש. 

שכל אותם פילוסופים שכופרים בבחירה חופשית, הם לא מכחישים את הצורך בבית משפט ובעונשים, רק מסבירים שהעונש הוא רק הרתעה שאם מוח האדם ידע שהמעשה הזה גורר עונש, זה ימנע ממנו לעשות את זה, כמו שאף אחד לא יכניס את היד שלו לתוך אש כי הוא יודע את ההשלכות.

שכמובן שיש הבדלים בין בני האדם, ולכל אחד יש נסיונות קשים יותר ונסיונות קשים פחות.

כמובן שזה לא אומר שאין לאדם בחירה חופשית להתגבר גם על הניסיונות הקשים לו.

(חוץ ממ"ש בצדקת הצדיק מ"ג שלפעמים מפילים על האדם נסיון שאינו יכול לעמוד בו, שזה מעט שולל את הבחירה החופשית. אבל אין זה הדיון ואכמ"ל).