על האדמה שוב מונחות
קופסאות סגורות בחגורות
מזוודות שבורות, גדולות
ודפים עפים ברוח.

אצבעות שלוות נוגנות
תיקתוקי זמנים ריקים.
תלתלים מתעופפים
בין עצי ענבי כרמים.

מול גיטרה- חלילים
מול אדם יבש- אני
השמים רחוקים
מול שקיעה כתומה- צלילים.

אין איש כאן שיבגוד ברעש,
בחלומות מתהוללים.
אין מי שישקיט הגעש-
טרקטורים כרמים עוזבים.