תרשו לי לדבר איתכם על הבעיתיות של השיימינגצלילי השקט
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 16:47

1. אני לא אתייחס לזה שזה לדבר על אדם אחר, ולדבר על אנשים, ובמיוחד דיבור שלילי זו תקשורת רעילה שגורמת לדיכאון. אבל מתחת למעטה השימינג יש תפיסה של חוסר הכלה ברמה הגבוהה ביותר. משום ששימינג נוצר כתוצאה מחוסר הכלה בכך שאנו טועים בהיותינו בני אדם לא מושלמים, בהיותינו בני אדם שנמצאים לפעמים בשפל, שלא תמיד חסינים, שלפעמים פגיעים, נצרכים, טועים, שיימינג זה חוסר הכלה של המקום החומל שמוקיר ומכיל את אנושיותינו הטועה, ועל ידי כך חוסר הכלה של טעויות של אחרים.
בסופו של יום, אין חמלה לשיעורים, או שאתה מבין וחי אותה כלפי עצמך וכלפי אחרים, או שלא.

2. הבעיה השניה שנוצרת מכך זה חוסר ההבנה של הנסיבות ויחוס של המעשים לאדם. זה נוצר ברגע שאנחנו עוברים מהמשפט "הוא עשה משהו רע" למשפט "הוא אדם רע". שיימינג זה נסיון הוקעה של האדם עצמו. זו תפיסה של בושה, תפיסה שהמעשים שלי הם חלק מהזהות הרעה שלי, ולא נסיבות שהביאו אותי לכך. אדם שעושה שיימינג זה גם אדם שמאמין שאם אדם טועה הוא לא נכשל הוא כשלון. זה אדם שמאמין כך גם על עצמו כי אין אמונות לחצאים. והמחשבה בכל דבר שאני עושה שהם חלק מהזהות שלי, זו תפיסה שגורמת לדיכאון ולחיים ממורמרים.

3. הדבר השלישי שקורה זה העוול הגדול שעושים לקורבן בשיימינג.
בשיימינג מאשימים את האדם, כועסים עליו, מנדים אותו - אבל נותנים לו מלא כוח על חשבון הקורבן. למה? כי אם מאשימים אותו, במובלע מאשימים אותו בכל מה שיקרה לקרבן מעתה והילך. מלמדים את הקורבן לשנוא ולשמור טינה ולהאשים אותו. מוציאים ממנו את האחריות למעשיו ונותנים לו להאשים אחרים, במקום ללמד אותו להפסיק להאשים, להפסיק לשמור טינה, ולהתחיל לקחת אחריות, כי הוא אחראי למה שהוא מאמין לגבי מה שקרה. אבל התפיסה של השיימינג היא העוול הכי גדול בעניין הזה.

4. שיימינג הוא קושי בהכלה שלנו את המקום החומל שלנו. שיימינג הוא גם שיפוטיות של מי שאנו בגלל המעשים שלנו, ושיימינג הוא גם אשמה וקורבניות במקום עצמאות ואחריות, אבל שיימינג יותר מהכל הוא כעס, כעס שהורס את האדם שכועס, לא את האדם שעליו כועסים.
נלסון מנדלה כשהוא יצא מהכלא אחרי שהוא שהה 27 שנה בכלא על זה שהוא נלחם בשלטון האפרטייד בדרום אפריקה הוא סלח למשטר, ולאחר מכן הוא גם קיים איתם משא ומתן - הוא טען שלכעוס ולשמור טינה זה כמו לשתות רעל ולצפות שהאוייב שלך ימות.
כעס הורס אותנו, כעס מפר את האיזון של התפקוד בלב, וכעס הוא גורם לפי 7 יותר סיכויים להלקות בסרטן.

 

@נאור97
@מאיר.

5. פגיעה במשפחה של העבריין (?) שבמובן מסויים גם היא קורבןבן מערבא

מה אשמים האחים והאחיות הקטנים שלו שעכשיו כל החברים שלהם יצחקו עליהם ? 

 

ברצון הזה לעשות צדק עושים עוול ופשע לאנשים שברוב המקרים גם הם קורבנות. 

 

(לא באתי להסכים או לא להסכים עם סעיפים 1-4, לא עיינתי). 

ממליץ בחום לעיין צלילי השקט


לגמרי.פסידונית


עוד סיבה לזהירות נצרכתארץ השוקולד

וגם מאיתנו בתור קוראים ראוי שנזכור שלא תמיד הסביבה אשמה

אתה צודקמאיר.
אבל..

אני נגד לשון הרע. כלומר עקרונית יוצא לי הרבה אבל לא מטעמי עיקרון של זכות הציבור לדעת אלא כטבע אנושי. כך או כך אני מסכים איתך שיש דברים לגבם אפשר לחיות בשקט עם נפילתו של אדם. לא אכפת לי אם פלוני חילל שבת. עלל זה לא אעשה שיימינג.

אבל אני הייתי שמח אם בתחום בו יש גם אחר ויש קרבן תהיה שקיפות. אני לא הייתי משאיר את ילדיי לרגע עם פדופיל או עבריין מין לא משנה כמה זמן עבר מהפגיעה.

אני חושב שזו מחלה. ולכן אני מזהיר מפני חולה. לא רוצה שאיש זה או אחר יבלה את שארית חייו בכלא ולא רוצה שום דבר למעט מיעוט הפגיעה. לכן לא פרסמתי שם. הבנתי שזה לא יעזור בעתיד להימנע..

במובן מסוים. גם אתה המתנגד לשיימינג במקום בו יש פגיעה באתר מאבד את הלילה כלפי הקורבנות הבאים. זו עיקר הנקודה שלי.

אשמח אם תחכים אותי איפה פספסתי
המסקנה שלי:ימ''ל
אין לך מושג על מה אתה מדבר.
אתה לא חושב שהגיע הזמן להתחיל לכתוב עניינימאיר.
ולא לראות את השם שלי ולתקוף מיד על אוטומט כאילו פגעתי בך או משהו?
אתה חושב שיש לי משהו נגדך?ימ''ל

כי ממש לא, אפילו להפך. אני לא מגיב עניינית כי אני לא מתכוון לפתוח כאן את הנושא. אתה מוזמן לדבר איתי בוואצאפ בשמחה, יש לך את המספר.

אני מבין את השיקול שלךצלילי השקט
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 17:46
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 17:46
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 17:46
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 17:45
הוא שיקול של נטו הרחקה של ניקים/ות מאפשרות ליצור קשר איתו בלי ידיעה מי הוא. כי הוא פה.

אז אתה רוצה למנוע קשר בינו לבין ניקים/ות תמימים/ת -

האסטרטגיה שלך היא באמצעות שיימינג.

אם היתי שואל אותך אם יש דרך טובה ויעילה או סטרילית יותר למנוע קשר בינו לבין ניקים/ות תמימים/ות - הית מוצא/ חושב על דרך אחרת? על משהו אחר?
זה חייב להיות שיימינג?
האם הוא לא יכול לעשות עוד ניקים שונים ולהתחיל משם?

@מאיר.
קראתי בעיון את דבריך. מסכים בכללי. פה זה לא ככה ואפרט:נאור97
עבר עריכה על ידי נאור97 בתאריך כ' בניסן תשע"ט 17:42
פה זה שיימינג מכוון מטרה. לא שיימינג שבד"כ הוא רע מוגזם ומיותר.
1. לשתוק ולא לדבר על רוע לפעמים גורם לתוצאה הפוכה ממה שציינת.
לגבי ההכלה- לא מדובר על להכיל מידה רעה אלא להכיל רוע שהרס חיים. זה רוע שצריך להילחם בו, לא להכיל אותו. להכיל זה בשלב החזרה בתשובה. לא עכשיו. חזרה מתוך שברון לב עצום ולא קצת צער כי הוא יסבול ויכנס לכלא.
2. לא מרגיש כמוך.
3-4. במקרה דנן מי שעושה את השיימינג זה לא הקורבן. אז מה שתיארת לא כ"כ רלוונטי.
4. אדם שמרגיש שלא נעשה צדק כלפי מי שפגע בו יכעס לא פחות.
תודה שהגבתצלילי השקט
האמת שאני לא מנסה לשכנע בשום צורה. (ככה שאם לא תשתכנע בסוף זה בסדר גמור מבחינתי.)

1. נכון. כשיש לזה מטרה פרקטית, או כדי ללמוד ממנו (ממה שקוראים רע) להבא . לא סתם.
אני מבין את הכעס שלך, אני לא מצפה לך להפסיק לכעוס, אבל שתדע שכשדיברתי על חוסר הכלה בעצמך ובאחרים דיברתי על כל סוג - גם על מה שאתה קורא "רוע שהרס חיים" - אין הכלה לחצאים.

2. מבין אותך. אין לי נסיון לשכנע אותך, ואני מבין את המקום המאשים והשופט. אבל אם הית מאמין שאנשים עושים דברים מתוך מניעים סביבתיים שגורמים להם לעשות אותם, ולא בגלל מי שהם, הית מסכים איתי

3. זה מה שהתכוונתי. שהקרבן מתחבא מאחורי השיימינג של האחרים. במקום לסלוח החברה לידו מפמפמת לו שהאדם ההוא אשם, ורע, וזה הופך אותו לקורבן. התפיסה החברתית שעוברת ליד הקורבן בשיימינג.

4. זה כעס. כעס זה חוסר צדק. זה משהו שלא אמור לקרות קרה, אבל כעס גם מניח שהאדם ההוא מטיבעו כך, ולכן יש לגיטימציה לכעוס עליו. זה חוזר ל2. אם היית מאמין שזה נסיבות ולא אדם, לא היית כועס.





אין לי זמן כ"כ להגיב אז אתייחס רק למה שבעיניי הוא טעות גדולהנאור97
סעיף 2 והנגזרות שלו.
אני ממש לא חולק עליך שאנשים עושים דברים גם בגלל מניעים סביבתיים ולא בגלל מי שהם (ובעומק יותר-בכל אדם יש יצר רע ע"ג הטוב שבו שהוא האמיתי והשורשי). למה אתה חושב שאני כן חולק?

זה ממש לא אומר שצריכים להכיל. מה הקשר?
למה אם דברים נובעים מנסיבות ולא עצמיים לא צריך לכעוס?
בחירה חופשית הייתה להם בודאי. והעונש זה גם שיימינג.
בדרך שלך אנשים לעולם לא יחזרו בתשובה וישתנו.
לדעתי התגובה שלך היא בבחינתצלילי השקט
"תגובתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים"
אתה אומר שיש מושג של נסיבות, אבל בפועל אתה מתייחס לאדם עצמו.
למה? כי אתה כועס עליו.
אי אפשר לכעוס על אדם כשמתייחסים לנסיבות, וכשמניחים שהנסיבות גרמו לו לטעות, שהוא אדם, שהוא טועה, שמשהו גרם לו להיות שם. זה הא בהא תליא. הנסיבות וההכלה זל האנושיות


לא אמרתי לך לא לכעוס, כי אני מבין את הכעס שלך, לא אמרתי לך להכיל, כי אני מבין את חוסר ההכלה שלך.

זה לא עניין שלא צריך לכעוס, אתה לא תצליח לכעוס. לא היתה לו בחירה חופשית. הוא עשה מה שהוא עשה וזה היה ה100% שלו, הוא לא יכל לעשות אחרת.

בדרך שלך דלתי התשובה נעולות לא בדרך שלי. כי אם אדם לא סולח (לאחרים) ולעצמו, אז כשהוא טועה הוא מתמלא ברגש של "אני כישלון" ושיפוטיות עצמית, ואז הוא עובד באסטרטגיה של אם כבר אז כבר הידועה.
נראה לי שעקרת גופי תורה בדברךנאור97
"לא הייתה לו בחירה חופשית... הוא לא יכל לעשות אחרת".
אם אכן כן, הדיון מיותר לטעמי. נקודות המוצא שלנו שונות לגמרי.
בא נדבר על בחירה "חופשית"צלילי השקט
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ג בניסן תשע"ט 18:02

אני אכנס לבית המדרש (למרות שאני לא אוהב לעשות את זה בנושאים כאלו שלא שייכים אל בית המדרש), אבל אני אכנס רק כדי לצאת, לא כדי להשאר שם ולבנות בית.

בימי הבניים עלתה השאלה, האם העולם מחודש או קדמון. האינטואיציה הדתית כשפותחים את פרשת הבריאה, לומר שהעולם מחודש. הרמב"ם סבר שהאינטואיציה הזו שגויה משום שהביסוס לא אמור להיות על מה שהתורה אומרת, אלא על מה שהשכל הישר טוען. אם אין התאמה בין השכל הישר למציאות, נפרש את התורה באופן שתתאים למציאות. (מו"נ ח"ב פ' כה)
על פי הרמב"ם אנו צריכים לבדוק מה קיים במציאות, ורק לאחר מכן לבדוק מה התורה אומרת או חושבת על המציאות.

אני לא אכנס למה גם ללא דעת הרמב"ם הזו - מי שטוען לקיומה של נשמה או צלם אלוהים בגלל המקרא מחמיץ את המסר האמיתי של המקרא. אבל בהמשך אני אחזור למשהו שכן חשוב בנושא בחירה מהמקרא, והוא לא נמצא בחלק של המסרים/סיפורים של המקרא, אלא בחלק ההלכתי וההטפתי שלה.

אתה אולי מכיר את הדעה הרווחת על כך שיש לאדם בחירה חופשית מלאה, והמייצג של הדעה הזו זה הרמב"ם בהלכות תשובה ובפרק שמיני בהקדמה לאבות. הרמב"ם מתייחס לשאלת ידיעת אלוהים את בחירתינו - והוא טוען שאנחנו לא יודעים מה זה אלוהים, ואיך הוא יודע. אבל יש דבר אחד שאנחנו כן יודעים שיש לאדם בחירה חופשית.

אחת מהבעיות של התפיסה הזו זה שהמשוואה לא מאוזנת. והמשוואה לא מאוזנת כי הרמב"ם לא התחשב בחוק הסתירה. שלא יכול להיות קיים דבר והיפוכו. אלוהים לא יכול לברוא דלת פתוחה סגורה - והוא לא יכול לברוא משולש עגול. לא בגלל שהוא לא יכול - אלא כי אין דבר כזה. הרמב"ם עושה אילחוש האינטלקטואלי במעבר לצד השני של המשוואה כשהוא מדבר על כך שאין לנו מושג מה זה אלוהים, ומה זה אלוהים יודע, ובכך משאיר את המשוואה שגויה ולא מאוזנת בלי להתחשב בחוק הסתירה. אם אלוהים יודע האדם לא בוחר. אם האדם בוחר אלוהים לא יודע. זהו זה. לא יכול להיות שהאדם בוחר ואלוהים יודע - לא בגלל שאלוהים מוגבל, אלא כי זה נוגד את חוק הסתירה.

כתוצאה מכך התפתחו שתי גישות ביהדות -

הגישה של השל"ה (הקדמה לספרו בבית הבחירה) - אלוהים בחר לתת לאדם בחירה חופשית מלאה ולא לדעת מה הוא יעשה. לאדם יש בחירה חופשית מלאה ואלוהים בחר "להצטמצם" מהמשוואה.

הגישה של ר' חסדאי קרשקש (אור ה' על ההשגחה) והבעש"ט (ממשל האשה והסוחר תולדות יעקוב יוסף דברים ג) . ר' חסדאי טוען שאלוהים יודע. ולכן הכל ידוע מראש, לאדם אין בחירה. אז על מה מתמקדים בשכר ועונש? על הרצון - אם אתה עושה משהו אסור ומצטער עליו בנקודת הרצון שלך - אתה לא תקבל עונש. אדם נשפט על פי הרצון לא על פי המעשה. הבעש"ט, טען דומה אבל שונה. תפיסה שיונקת מתפיסת אלוהים, ותפיסת נשמה. הנוכחות האלוהית קיימת בהכל (לא כהשראה אלא כקיום ממש - תפיסה שמקורה בתפיסת רמ"ק את תפיסת הספירות של הזוהר), היא קיימת גם בנו, אם היא קיימת בנו - אז הירידה ליש, להבלי העולם, נעשית בגלל בחירה של אלוהים, (בדרך כלל יהיה שם גם תכלית לירידה הזו, או לרצוא ושוב הזה) כל מה שלאדם נשאר זה תרעומת - "תרעומת השכינה" על כך שאלוהים הרחיק אותו מהדביקות בו. ר' חסדאי קרשקש טען שאלוהים יודע ולכן בחירת האדם ידועה, הבעש"ט טען שאלוהים נוכח ולכן בחירת האדם היא אשלייה. שתי הגישות הללו נותנות מקום לאדם במוטיבציה וברצון כביטוי האנושי. צער שנובע מרצון וגעגוע לא ממומש לבעש"ט - רצון לר' חסדאי.
אחת הבעיות של השיטה הזו זה שהמשוואה גם פה לא מאוזנת. אם אלוהים נוכח/יודע הכל - אז הוא גם אחראי/יודע לתרעומת השכינה/ את הרצון שיהיה לי.
(ולא דיברתי על ההשוואה בין השיטה הזו ליוונים הקדמונים שהאמינו שהאלים האולימפים בוחרים ורוצים בשבילם והם רק כלי)

הבעש"ט ור' חסדאי לא עקרו שום דבר מהיהדות בכך שהם סברו את מה שהם סברו, הם בתוך היהדות, אפילו שהם סברו אחרת מהוגי דעות אחרים.

במידה רבה אני סובר כמו השלה שמוציא את אלוהים מהאדם. האדם בוחר.

המקרא משתמש באמונה הזו.
משה, בנאום שלו בערבות מואב, מדבר על אפשרות להשתנות ולשוב לקיום את המצוות לאחר נתק. יש לנו יום אחד בשנה שבו אנו מכפרים על העוונות (ומשתנים), הנביאים מבקשים מהעם להשתנות, המקרא מכיר סיפורי שינוי פסיכולוגים של אנשים שעמדו בצמתים חשובים, המקרא דורש דרישה מוסרית ודתית להשתנות - בגלל האמונה שיש לו יכולת כזו, להשתנות, לבחור אחרת.

אולי המקרא מספר לנו על יכולת כזו, אבל הוא לא מסביר לנו איך היא עובדת ומה היא. (בלי קשר לזה שהרמב"ם היה מוסיף כאן עוד שאלה האם השכל הישר מאשר את זה?)


איך בחירה עובדת?במידה רבה זה תלוי בתפיסת האדם שאיתה אתה מנסה להבין מהי בחירה.
אפלטון טען שהאדם בוחר בין שני קצוות החלק הבהמי, והחלק האלוהי. והם שני חלקים נפרדים ודואלים, על האדם לרכוב על הסוס ולא שהסוס ירכב עליו. אריסטו לעומתו טען שיש נפש אחת עם חמישה פעולות שונות. אריסטו טען שהחלק החשוב באדם זה החלק החושב, והוא טען שעליו לשלוט ולנתב את שאר החלקים - הניתוב והשליטה על שאר החלקים היא הסגולה הטובה שתביא לאדם אושר אמיתי. מה צריך לעשות כדי לשלוט? על פי אריסטו (באתיקה) בדיוק כמו שנגן שלומד לנגן גיטרה, עם הזמן קונה הרגלים וזה נהפך לטבע שני, ככה גם האדם. אם תתנהג בהתנהגות מסויימת היא תהפוך לטבע שני, הטבע הזה זה המידות של האדם. התפקיד של הכוח החושב הוא לגרום לחלק המרגיש שבו להתאזן לטבע שני מאוזן, מידות מאוזנות, בכל נושא בחייו. אני לא יודע עד כמה חז"ל הושפעו והתייחסו לנושא המידות כטבע שני, ועל הדרך להוצאה של הטבע הזה, כי לא בדקתי אותם לעומק, אבל מה שבטוח זה שלא היתה להם הגות שיטתית. במידה רבה מי שהפך את המידות להגות שיטתית חיו לאחר חז"ל, ואפשר לקרוא להם ספרות המוסר היהודית שהפכה את הנושא מידות לטבע שני שלה, לחלק מעיקרי אמונתה. אם אתה מתנהג התנהגות מסויימת שהיא לא נעימה זה כי אתה בעייתי, לא מאוזן. הרמב"ם אימץ את הגישה הזו בחום, אבל גם הוגי דעות לפני אימצו אותה לפניו. מאז ועד ימינו- ספרות המוסר הולכת להתבוסס בעולם של "מידות ושבירתם". זכור לי שאמרו לי פעם ציטוט מהגרא רוב הסיכויים שאני טועה בציטוט אבל זכור לי שהוא אומר שהקושי לשבור מידה אחת הרבה יותר קשה מלסיים ש"ס.

אגב, אנקדוטה יפה - החסידות התנזרה מהמושג "שבירת" מידות, אם נשתמש בטרימינולוגיה החסידית, בעוד שהאידיאל של ספרות המוסר, כמו של אפלטון ואריסטו, היה לשלוט ולשבור ולהשקיט את היש (חלקים בך), האידיאל של החסידות הוא הקשבה ליש (חלקים בך) והתעלות איתם. אחד מהרעיונות היפים של הבעש"ט זה רעיון המחשבות הזרות, הבסיס המתורגם שלו מבחינה פסיכולוגית (עם איון של הקטע התאולוגי), זה להתחבר לחלקים של החטא ולמסגר אותם מחדש, לא לברוח מהם כי זה מאיים על הזהות, לא להשקיט אותם, לא למשול בהם, לחיות את הכוליות שבאדם. (אגב, אם אני מוציא את התיאולוגיה מהסיפור - זה קצת מתכתב עם רעיונות של קרל יונג)

התפיסה שמה שאנחנו עושים היא תוצאה של מידות היא תפיסה שאבד זמנה. מבחינת מחקרים פסיכולוגים, האדם פועל על פי סיטואציה. עיין כאן. יש מצב ש.. - לקראת נישואין וזוגיות

מה שקובע איך תתנהג זה לא ההרגל שלך, אלא מה שמניע את ההרגל, האמונה שיש לך על אותו מעשה היא זו שגורמת להרגל. במידה ותהיה לך אמונה אחרת (מספיק טובה) ההרגל ישתנה באותו רגע.
התפיסה של המידות גורמת לאדם להתנכר לאמונה שגורמת לו לעשות את מה שהוא עושה (כי יש פחד לזהות מעשה רע עם מי שאני, כי אני צריך לשלוט על זה, ולכן יש גם פחד לנסות להבין את השורש.), היא גורמת לאדם להתנכר לעצמו ולמי שהוא, וגורמת לאדם לחיות בחיים שהוא עומד כל חייו בכוונת מול כוונת של כיתת יורים, והכיתת יורים הזו זה הוא עצמו.

אז ספרות המוסר טעתה? כן. איזה קטע זה שאנשים טועים... הם בני אדם לא?

במידה רבה יצאנו מבית המדרש.
איך האדם בוחר? מהי בחירה חופשית?

בספר אינקוגניטו החיים הסודיים של המוח - דייוויד איגלמן - בפרק "מדוע שאלת האשמות לא נכונה" (אין לי את הספר לידי מקווה שאני כותב בצורה ישרה) המחבר כותב שני מקרים, אחד על אדם בשנת 1996 (לפחות את השנה אני זוכר) שרצח במוסד הלימודים שלו 14 אנשים ופצע 33 אחרים, כשהמשטרה הגיעה הוא נמצא מת עם כדור בלב. ברשימות שלו הוא כותב שהוא מרגיש שמשהו בו השתנה ואין לו מושג למה. הוא היה מהאלפיון העליון בארצות הברית בכל מה שקשור לעולם האינטלקטואלי. הוא רצח את אשתו ואת ילדיו והוא כתב שזה הדבר הכי הגיוני לעשות. הוא הרגיש שמשהו בו התשנה והוא ביקש ברשימות הללו שאת המוח שלו יבדקו בבדיקת מעבדה לאחר שהוא ימות. אף אחד לא הבין איך אדם כזה מתנהג ככה. הרופאים שמו את המוח בקירור והתחילו לחקור אותו - הם מצאו גידול ענקי בכל האזור שאחראי על ויסות רגשות וחשיבה רגשית במערכת הלימבית שגרם לו לעשות את מה שהוא עשה.
המחבר נותן עוד ארבעה דוגמאות - פדופיל עם גידול, לאחר שמוציאים לו את הגידול הוא נהיה רגיל. רצח מיתוך שינה, והמקרה הרביעי אני לא זוכר אבל זה קשור להימורים.
נשאלת השאלה האם אותו אדם יכל שלא לרצוח? יכל שלא להיות פדופיל? יכל שלא לרצוח?
התשובה היא לא. הוא לא יכל. וגם הפדופיל לא יכל. וגם הרוצח מיתוך שינה לא יכל. למה הם לא יכלו? בגלל שמשהו במוח היה קיים והסיר מהם את היכולת להחליט אחרת. במקרה שלנו מדובר על משהו גופני.

אבל גם בכל בחירה שלנו יש משהו שגורם לחיווט במוח לגרום לנו לבחור כמו שבחרנו. זה לא משהו גופני שאפשר למשש כמו גידול, זה יותר כמו משהו פסיכולוגי.

המשהו הזה זה אמונות שקנינו בילדות מדמויות סמכות, זה השפעה בלתי נראית של התרבות, הסביבה, המשפחה, זה פחדים, זה חוויות שעיצבו לנו אמונות, וזה גם גנים ותורשה, וזה גם מצב פיזיולוגי ונוירולוגי, זה מצב פסיכולוגי ברגע מסויים - ובפשטות אפשר לקרוא לזה נסיבות אקולוגיות. מה שנבחר יהיה תוצאה של אלו.

הפדופיל, בדוגמא בספר חזר לעצמו לאחר שהוא עשה את הניתוח, והדבר הזה השפיע על הבחירות שלו.

גם לנו יש ניתוח למשהו הזה. זה ניתוח פסיכולוגי. על ידי מה?

על ידי התודעה. התודעה היא הסובייקט, היא מה שלא ניתן לחקור, והיא הבסיס להנחה המקראית שיש אפשרות להשתנות להבא. היא הבסיס לדרישה המוסרית מהאדם, ומבחינה פילוסופית אין שום בעיה לטעון שהיא לא פיזית ולא כפופה לחוקי הפיזיקה. (הקשרים במוח נראית כסגורים עם עצמם ללא התערבות אבל זה בגלל שאי אפשר לחקור את הקשר בין תודעה למוח, וגם ניסוי ליבט המפורסם לא מצליח)

איך זה עובד?

השלב הראשון זה להיות מודע למה שקורה. זה השלב הכי קשה, הבודהה היה קורה לשלב הזה "ערנות", יש סיכוי שהבעש"ט היה קורה לשלב הזה "לקשר מחשבה עם מעשה", אבל אני אוהב יותר את הניסוח של ברנה בראון - התוודעות. עד עכשיו הטייס האוטומטי היה מופעל, לא יכולתי לעשות אחרת. עכשיו אני מגלה את הגידול כביכול, התוודעות למה שקורה.

לאחר מכן יש ניתוח, יש טלטלה, אתה מתחבר למקום ההוא שעשית, או שאתה עושה, ושואל מה הניע אותי, מה אני מאמין שאני עושה את זה, מה הסיפור שאני מספר לעצמי שבגללו אני עושה את מה שאני עושה. יש כאן התחברות למקום שאנחנו לא אוהבים, כדי ללמוד ממנו על עצמינו, כדי להתעלות. אחרי שמבינים מה מניע באמצעות ההתבוננות הזו שגרמה לך לעשות משהו שאתה לא רוצה, אתה ממסגר מחדש אמונה שהיא אותנטית לך, שאתה באמת מאמין בה, רק אחרי זה אתה בוחר באמת.

כתבתי הרבה וארוך, תודה אם תקרא. 
 

ניכר מאוד שהשקעת. יישר כח, אהבתי. אבל:נאור97
עבר עריכה על ידי נאור97 בתאריך כ"ג בניסן תשע"ט 20:32
1. בודאי שהנושא הזה קשור לבית המדרש. ככל נושא השקפתי. אולי אתה רואה בית מדרש כמקום של תורה עתיקה ותו לא? אני רואה בית מדרש כמקום בו מבררים דעות גם בהתאם לחידושי ונסיבות התקופה, בפילוסופיה ובמדע. לוקחים את העקרונות ומוציאים את הבר מהתבן/ניצוץ הקדושה/גרעין האמת שעליו הכל יושב.
כדרכם של הגר"א, הרב קוק, הגרי"ד. כל אחד וסגנונו. ובדורנו-הרב מיכאל אברהם עוסק בכך רבות.

2. לא דייקת ברמב"ם במורה. תסתכל שם מהמילים "והסיבה השנייה" והלאה ותראה שהוא כותב במפורש שאין להבין את קדמות העולם כאריסטו (בניגוד לשיטת אפלטון) לא כי זה לא הגיוני אלא כי זה סותר את התורה ומכזב את האותות.

3. אני ממש לא טוען נשמה/צלם אלוקים רק בגלל המקרא. זו הרגשה טבעית של כל אדם שמתבונן מעט שבמעט פנימה לתוכו.

4.אני מכיר עוד דעות חוץ מהרמבם.
ומה שהקשו והקשית על הרמבם (וכן קושיית הראבד עליו שם)- חוסר הבנה של דעת הרמבם.
כוונתו הרמבם היא שבכלים שלנו אי אפשר להבין את זה. כמו שבתפיסת מציאות הטבעית שלנו אי אפשר לתפוס מה היה לפני שנברא הזמן. מה קשה בזה? הרמבם כדרכו בקודש פשוט ועמוק יחד.
"חוק הסתירה" אומר שאנחנו לא מבינים, לא שזה לא ככה. אנחנו יוצאים מנקודת מבט שהכל צריך להיות מובן בשכל אנושי ובא ואומר לנו הרמבם לא. יש דברים מעל השכל. הרי השכל הוא גם נברא. השכל "מבין" שיש דברים שהוא לא יכול להבין. לא כי הוא לא מספיק חכם אלא כי יש סוג של הכרת מציאות על שכלית.
הקושי נובע משעבוד לתפיסת הכרת מציאות שכלית. מי שמבין שהשכל גם נברא והוא גם סוג של תפיסת מציאות סובייקטיבית, לא קשה לו בכלל.
הרמבם פה גאוני להפליא, וגם שכלי כדרכו. מבין בשכל שיש גבול לשכל.
לכן דבריו פה גם לא סותרים את שיטתו הכללית של בדיקת הכל בשכל (מה שקשה על מי שהבינו אחרת).

5. לפי הסעיף הקודם כל המשך השיטות שהבאת בדבר הבחירה די מיותרות. למרות שהן חכמות ועמוקות.
לגבי הבעשט- מה קשה? אלהים נוכח ואני לא מרגיש זאת. לכן בפועל כן יש לי בחירה. למרות שהיא נובעת מזה שאני לא מודע לנוכחות האלהית. וזו בחירה אמיתית כמובן. אדרבה, זה בדיוק החידוש. צמצם עצמו כדי שאנו נבחר.
לגבי ר קרשקש- אין לי פה את דבריו. להבנתי הוא אומר שה' יודע כי לנו אין בחירה (נסיבות כפי שהגדרת), ולא להיפך. בכל אופן הוא דעה יחידאה שחלקו עליה רבות.

6. בהערת אגב, נרא שלמדת תורה "חלקית". לא צריך לצאת מבית המדרש (כפי שכתבת) בימינו. יש הרבה שמשלבים תורה עם מחקר כיום. ובפרט לפי הרמבם זו דרך המלך.
ורואים אגב התאמה בין שיטות גדולי ישראל במחשבה לתפיסות פילוסופיות בנות זמנן, מבלי שהכירום. הוכחה לזה שגם גדולי ישראל היו משוחררים מחשבתית ולא כבולים בכבלי בית המדרש המעיקים.

7. הסעיף הכי חשוב- אני ממש לא חולק על כל המידע והניתוח היפה שלך בהמשך. אדרבה. אני מכיר אותו גם מדוגמאות אחרות. רק חושב שהמסקנה שלך בעקבות הדברים מרחיקת לכת ולא נצרכת. לי יש תיאוריה פשוטה וטבעית יותר שקשורה כמובן גם לחלק הבחירה לעיל. אנחנו בעצם חולקים במחלוקת הראשונה וממילא איך ליישם את הסוף של דבריך.
תתרשם ותראה.

קודם אני מוסיף כמה נקודות:
א. בתחילת הקטע הנוכחי של המידות-הרגל והשכל אתה משווה בין תפיסה קיצונית של הכל מידות לבין תפיסה קיצונית של הכל שכל-מה שהאדם מאמין בו. כאשר ברור ומורגש אצל כל אדם שזה באמצע. יש הרבה רבדים בתודעה שלא מספיק להבין משהו לגמרי ואז הם משתנים. להפנים משהו לוקח זמן.
ב. ברור שיש השפעה של גוף על נפש (הגידול במח). זה החידוש של האדם. כמו שבלי נפש אין גוף, כך שינוי בגוף יכול להביא לשינוי בנפש-תודעה.
ג. זה שהאדם מונע מהשפעות, חוויות עבר וכל שאר הדברים שציינת נכון כמובן. זה עדיין לא סותר את זה שבהתחלה יש לו בחירה אם לחטוא או לא. האם להיכנע לדחף או לנצח אותו בעזרת השכל שאומר מה נכון. אחרי שיכנע לדחף באמת יהיה קשה לחזור אחורה.

והתיאוריה שלי היא כזו- יש רבדים שונים בנפש כמובן. ובמילים אחרות- משכל שמשרת את הרצונות/תאוות/אינסטינקטים עד לשכל עצמאי לגמרי.
אצל תינוק,ילד קטן, בע"ח- השכל משרת את הרצונות וכו' לגמרי (נפש בהמית במובן הכי בסיסי). לכן לא שייך לחנך אותו אלא פשוט "מאלפים" אותו. אם עושה טוב נותנים לו משהו נעים, אם להיפך להיפך.

כשהאדם גדל השכל-תודעה מתפתח. הוא מודע למעשיו וגם מבין מה נכון. בבד בבד עם זה יש לו כמובן גם מידות ורגשות שגם משפיעים על החלטותיו כמובן.
פה בדיוק רובד הבחירה. האם לבחור במה שהשכל אומר או במה שאני רוצה.
כמעט תמיד תהיה לאדם בחירה בין מה שרוצה לבין מה שיודע שנכון, לפחות לזמן קצר.
זה המצב השכיח. ולא המצב שבגלל עברו וכו' הוא מוכרח לבחור במשהו מסויים. ו*פה המחלוקת ביני ובינך להבנתי*.
ככל שאדם שוקע יותר בהתנהלות רעה, קשה לו יותר לחזור אחורה כמובן. הבחירה בטוב קשה יותר, אך עדיין קיימת.

יש מקרים קיצוניים שאדם באמת כבר לא בעל בחירה. כמו מכור וכמו המקרה עם הגידול. אבל גם פה יש לסייג:
1. לפעמים הוא אשם שהכניס את עצמו למצב כזה וממילא אשם בכל הנגזרות (מכור).
2.לפעמים הפאן הפיזי (גידול) רק מגדיל בהרבה מה שהיה קיים בקטן בלימביק סיסטם. הרי יש מקרים בשואה שאנשים ויתרו על האוכל שלהם למרות שהיו גם במצב "חייתי". לא שאני חושב שזה המצב השכיח ועל פיו צריך לדון, רק מציין את זה כהמשך לתיאוריה.

בכל אופן, המקרה השכיח זה שלאדם כן יש בחירה שכלית מול כל הנסיבות שהשפיעו על הרובד הרגשי-מידתי שבו. ואם הוא בחר ברע אז הוא באמת בחר בו. זה שיש גורמים שהשפיעו על בחירתו לא מנע את זה שכן היה יכול לבחור אחרת.
אחרי ההבנה הזו- בוודאי שחלק מה"טיפול" זו הדרך שציינת.

תכלית האדם היא שלבסוף גם ברובד הרגשי-חוויתי שבו הוא ירצה את הטוב. ולא רק מתוך הרגל כמובן (שאז הוא גם לא באמת רוצה בטוב) אלא אחרי חשיבה,הפנמה ואח"כ הרגל. הרגל שמגיע אחרי שכל ולא במקום שכל.

כיף לדון איתך ולקבל מהידע הרחב שלך.





תודה שהשקעת וקראת והגבת תגובה מדהימהצלילי השקט

לא מובן מאליו.

 

1. אנחנו לא נסכים וזה בסדר. לדעתי בית המדרש לא מוסמך לדבר על נושאים שהוא לא מבין. והוא מבין בנושא הלכה, ומשא ומתן הלכתי. (אגב, זו לאו מילתא זוטרתי. כל נושא הלוגיקה התלמודית - זה אחד מהנושאים העמוקים והמוארים ביותר, שבמידה רבה, היא הבסיס להכרה הסינטתית של השכל הישר). אבל קיומו של אלוהים, השגחתו, קיומה של התגלות, תורה מן השמיים, מהו האדם, בחירה חופשית, וכל נושא שלא קשור להלכה - לא קשור לבית המדרש.

(הלוואי והיתי יודע למה כן, ומעניין אותי למה אתה סובר כך) 

 

2. הבאתי דוגמא מהאמירה ההיפותטית של הרמב"ם. אתה המשכת למסקנה. הרמב"ם כותב שאנחנו מאמינים בחידוש כי הוא לא סותר את השכל הישר, מבחינת השכל הישר, לרמב"ם, אין בו הכרעה, ולכן התורה מקבלת משקל כי כל יסודות התורה תלויים בזה. אבל מה שבאתי להראות בהנחה ההיפוטתית של הרמב"ם זה שהשכל הישר מקבל את המשקל במידה ויש לו הכרעה שהעולם קדמון. 

 

3. לא קשור ללב הדיון שלנו אבל בסדר גמור. (אולי אגיב משהו שמשיק לכך)

 

4  בפתיח שלך הזכרת את הרב מיכאל אברהם. הרב מיכאל אברהם הוא זה שמעלה את הטענה הזו נגד הרמב"ם בנושא חוק הסתירה. אגב, דעותי בנושא בחירה הם ממנו, (יש לו ספר מדעי החופש ובלוג, והוא הספר היחיד של אדם דתי שלא מבוסס על בית המדרש.). 

חוק הסתירה אומר שזה לא יכול להיות קיים, בגלל שאין דבר כזה לוגית. חוק הסתירה הוא חוק שטוען שלוגית לא יכול להיות דבר כזה, לא בגלל הבחינה המציאותית, אלא הלוגית. זו הסיבה שאלוהים לא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים.  אנחנו נוכל לחלוק גם כאן זה לא לב הדיון. (הערת שוליים: פעם חשבתי כמו הרמב"ם, עד שקראתי את הביקורות של ר' חסדאי באור ה').

 

5. חלק מהתפיסה של הבעש"ט זה הנושא שהבחירה היא אשלייה. היש הוא אשלייה. הוא לא מנסה לומר שיש בחירה בגלל שאנחנו לא מרגישים - כמו שאתה מנסה לטעון, אלא בדיוק ההפך, הוא מנסה לטעון את מה שאנחנו לא מרגישים. 

ורח"ק לדעתי ההוגה דעות הכי מקורי והכי פחות מפורסם בימי הבניים, והוא לא נופל מהרמב"ם אלא אפילו להפך. וזה שחלקו עליו לא מוציא אותו (ואת הבעש"ט) מהיהדות.

 

6. עיין 1, הספרים היחידים שאני מכניס ל"בית המדרש" זה ספרי הלכה, הספרים שבית המדרש מוסמך בהם. אני מאמין שאם הרמב"ם היה חי היום, הוא היה מסכים לליבוביץ (מאמר מצוות מעשיות) ולרב מיכאל אברהם על הקשר בין בית המדרש למדע, ולא חוטא באנרכוניזם פרשני אריסטוטלי בהרבה מאוד מקומות במורה. (זה לא הדיון אבל התפיסה של הרמב"ם בנושא נבואה, השגחה, והשארות הנפש, מבוססת על הנחה אחת מרכזית, שמקורה בעל הנפש של אריסטו ספר ג, והיא נמצאת גם אצל אלפראבי, והתפיסה של אריסטו מבוססת על תורת הכרה שגויה, שעליה גם התבסס הרמב"ם)

 

 

7.  אני רוצה לדייק בעקבות הערתך. כשאני אומר שהשינוי קורה ברגע, אני מתכוון לרגע של אחרי הטלטלה הזו. הטלטלה יכולה לקחת יותר מרגע בודד, הרבה פעמים כשזה עמוק עמוק בזהות (או שהיא טראומטית), היא לוקחת קצת יותר זמן כדי להפנים עוד חלקים שניהלו אותנו שהיו עמוקים ולא היטלטלנו איתם לפני. תהליך ההפנמה הוא תהליך הטלטלה, מהירותה תלויה באדם ובכמות האינטואיציה וההבנה הרגשית שלו את עצמו, היא תלויה בכמות הנכונות שלו שלהפגש עם מקומות אצלו שמציגים אותו באור פחות חיובי, ותלויה גם בעומקים וברבדים שהיא נמצאת, ככל שיותר עמוק, ככה יש סיכוי שזה יקח הרבה יותר מרגע ומשתנה מאדם לאדם. הפוטנציאל של השינוי במקרים רגילים ואינטואיציה טובה היא רגע. 

 

 אני אדגיש את מה שלא הדגשתי לפני - וזה לב הטענה  שלי  - אנחנו מוכרחים לבחור כמו איך שנבחר - עד שאנחנו באמת בוחרים.  כל זמן שלא בחרנו - מה שעשינו - לא יכל להיות אחרת.  אנחנו מוכרחים מכל הסיבות הללו שאמרתי - כל עוד אנחנו לא מודעים, אנחנו מוכרחים לבחור. וגם אם אנחנו מודעים, אם לא בחרנו להיטלטל ולשנות אמונות - אנחנו מוכרחים לבחור. האחריות המוסרית שלנו היא רק כי יש לנו אפשרות להיות מודעים, להיטלטל, לשנות אמונה, ולבחור אחרת. אבל אם לא תעשה את זה - אתה מוכרח לבחור, עם אשלייה של בוחר. 

 

 

אני מסכים איתך שיש שלב בתחילת חייו של האדם שבו האדם מודע, אבל אין לו יכולת להיטלטל ולכן לא יוכל לבחור כי האונה הקדם מצחית לא מפותחת מספיק (מתפתחת בין שנים 0 - ויכולה עד 20). אגב, זוהי הסיבה שאפשר לעצב ילדים בגילאי 2-6 איך שנרצה, כי המודע שלהם, (בהגדרה שלך השכל) לא חוסם, יש רק תודעה (ומערכת לימבית של עונג וכאב). ואגב, הסיבה לכך שבשונה מכל שאר החיות ההתפתחות של המוח האנושי נעשית מחוץ לרחם, בגלל שפתח הרחם צר משאר החיות (כי שהאדם הוא הולך על שתיים), ואם המוח היה בתוך הרחם, התינוק לא היה יכול לצאת, כי מוח מפותח כבד וגדול פי 20.

 

עשית היקש מלידתו של האדם, לבחירתו של האדם. כלומר הטיעון שלך הוא כזה -  

תינוק = אימפוליסיביות

אדם רגיל =  + שכל. 

מכאן שהבחירה היא בין אימפוליסיביות לשכל. 

 

הטיעון שלך נכון (לדעתי), אבל אני רוצה להעמיק אותו ולקחת אותו אלי ;)

האדם הוא תמיד עם תודעה. התודעה לא מתפתחת (ולא ניתנת למחקר), היכולת לחשוב על היותינו מודעים מתפתחת, כמו גם היכולת לחשוב על האמונות שגורמות למעשים מתפתחת. 

וכאן טמון הקייץ'.

 

תינוק = חוסר יכולת לחשוב על האמונות שגורמות לו ומשפיעות על מה שהוא עושה.

אדם רגיל = יכולת פוטנציאלית לחשוב על האמונות שגורמות לו ומשפיעות על מה שהוא עושה. 

 

כשאדם נמצא בסיטואציה שהוא מתלבט "בין מה שרוצה לבין מה שיודע שנכון", הוא רוצה כי הוא מאמין בתת מודע משהו שגורם לו לרצות, הדופמין חייב לעבוד רק כשיש לו על מה להיתפס. הוא חייב להרגיש מסר ש"יש לי כאן משהו שיגרום לי אושר". זה מה שעובר בתת מודע. במודע יש את הידע של מה שנכון. מצב כזה שאתה מתאר, היתי קורה לו המצב השיטחי, אבל יותר נכון לקרוא לו המצב שמעל הבמה, מאחורי הקלעים ישנן אמונות. המודע שלנו עסוק באמונה של מה שהוא יודע שנכון, בלי להיטלטל עם מה שהוא רוצה (ומאמין) בתת מודע, ולכן הוא חווה קונפליקט.

 

חשוב לי להדגיש עוד משהו, המוח שלנו עובד כמקשה אחת בקבלת החלטות, הלימבית והקדם מצחית, קבלת ההחלטות שלנו נעשית על פי שניהם, ומשום כך הוא לא ניתן לחלוקה של רבדים (חייתי, שכלי), אלא לכוליות של רבדים. הסיבה גם, שהאמונות הם העיקר, - כי יש פעמים שבהן המערכת הלימבית צודקת. כמו שמסביר גונה לרר.

 

הוא לא אשם בזה שהוא הכניס את עצמו - זה היה ה100% שלו. הוא לא יכל אחרת (הוא אולי יוכל אחרת אם הוא ירצה להשתנות, יהיה מודע, ויטלטל, אבל הוא לא יכל, ולכן הוא לא אשם), והנסיבות הביאו אותו.  (אני מדמיין שאתה הולך לשאול אותי מה התוקף לעונשים)

 

 

תודה על הדיון, מהנה ומחכים ממש לדון איתך. ותודה שקראת והגבת. 

 

 

מעניין ויש זמן אז ממשיכים:נאור97
1. אני לא חושב שאנחנו חולקים באמת בעניין הספציפי הזה. פשוט מגדירים אחרת מה הכוונה בית מדרש.
אני אישית לא מגדיר בית מדרש רק בהגדרה הקלאסית של מקום של ה' חומשי תורה גמ' והלכה, אלא גם כמקום שאחרי לימוד פילוסופיה מדעים וכו' מנסים להכניס הכל תחת קורת הגג הרחבה של תורה במובנה הפנימי והעמוק- ידיעת ה' ודרכיו.
אומר זאת כך- לא חושב שהרמב"ם ראה בכתיבת המורה על כל חלקיו זמן בו הוא לא קיים מצוות לימוד תורה וידיעת ה'.
2. ממש לא חלקתי עליך. רק באתי להראות שהרמבם דחה סברא הגיונית רק כי בתורה לא כתוב כך. כלומר זה לא שלרמבם השכל זה הפרמטר היחיד. גם דבר הגיוני יכול להידחות מסיבות אחרות.
4. לא קיבלתי את הרב מיכאל אברהם על כל דבריו. רק בדברים מסויימים.
אני חושש שלא הבנת את דבריי עד הסוף בעניין. כמו כל אלו שלא הבינו את הרמבם וחלקו עליו.
הרמבם פשוט אומר שהשאלה היא שאלה לוגית על מציאות שהיא לא לוגית (בהקשר הזה)!
כמו לשאול האם לשמיים יש ריח.
5. לגבי הבעשט- הוא רוצה שנגיע למקום בו "נרגיש" את האלוקות ואז תפקע הבחירה. לא כי אין בחירה אלא כי ברור לנו בשכל וברגש מה לבחור!
כמו הצדיק של התניא.
איפה טענתי שהוציאו את רח"ק או הבעש"ט מהיהדות? בסה"כ ציינתי שדעת רח"ק יחידאית.
6. עיין 1..
לא חולק על ההמשך בעקרון. אבל לא בקיא בפרטים.
7. אקדים ואומר שידע מדעי, ובפרט בתחום חקר המח, תלוי מאוד בפרשנות מוקדמת והנחות יסוד על הבחירה, הרצונות וכו' של האדם. אתה בטח יודע את זה טוב ממני.
וחשוב יותר מזה לדעתי- כל אדם מרגיש בשעת מבחן שיש לו בחירה, והוא בוחר להיכנע או לנצח. להשתעבד ללימביק או לחלק החושב.
חוץ מזה, לא מצאתי בדבריך שום הוכחה על זה שאין באמת בחירה לפני שבוחרים ומודעים לתוצאות.
מה הבעיה לומר שיש "מלחמה" בין הרובד המודע השכלי לבין הרובד התת מודע הרצוני ויש אפשרות בחירה והכרעה ביניהם?
נכון שאולי אדם לא מודע לזה שיש פה "מלחמה" וויכוח, אלא הוא פשוט "חי" אותם, אבל עדיין יש לו בחירה, גם אם קטנה. ועל חטא מתוכנן אין בכלל מה לדבר, ודאי שהוא הגיע מרוע שהאדם בחר בו ולא שפתאום קפץ והשתלט עליו.

האפשרות להיות מודע לזה שיש בי כל מיני רצונות שהם לא ה"אני" היחיד שלי, יש לי אפשרות לחלוק עליהם ואני יכול להתגבר עליהם, נבנית אצל כל אדם לאט לאט מקטנותו. ואז ודאי שיש בחירה. קשה ככל שתהיה.

יש לך ידע גדול מאוד. אבל לי זה נראה כאילו יש לך אקסיומות כלשהן משום מה שלא מוכרחות לא לפי ההיגיון הפשוט, לא לפי ההרגשה הטבעית וגם לא חייבים להסיק כך מהעובדות המדעיות (חוץ אולי ממקרי קיצון שגורמים לתת מודע-לימביק, להתחזק מאוד. כמו עם הגידול. ואז זה יותר דומה לתינוק).
חשבתי על זה עוד. ונראה לסכם בפשטות כך:נאור97
התת מודע/הלימביק (שהושפעו ומושפעים מהרבה מאוד גורמים) רוצה משהו רע לדוג'.
כנגדם יש שכל שמבין שזה לא טוב. וגם חלק בתת מודע שגם רוצה בטוב ולא ברע.

ככל שהתת מודע חזק יותר קשה יותר לשיקול השכלי (ולחלק הלעומתי בתת מודע) לנצח אותו.
עוצמת הרצון שלו יכולה לנבוע מכמה גורמים- ממה שמסב יותר עונג, מה שיש פחות חשש שיגרום שניפגע-כאב פיזי, בושה ועוד.

קשה יותר לדוג' לחטוא באיסור אשת איש מאשר לדבר לשון הרע. למה? כי בעזרת החינוך כבר עיצבנו את התת מודע עם יותר פחד מאיסור אשת איש מאשר מלשון הרע. בין אם זה מיראת שמיים בין אם מבושה בין אם זה כי זה לא מוסרי (זה טיעון שנכון גם לחילונים כמובן).

לכן כמעט תמיד יהיה מאבק בשעת הניסיון בתת מודע עצמו בין הרצון לרע לבין הרצון לטוב/הפחד מהשלכות הרע/ההרגשה שרע זה דוחה.
ומי זה שיכול לבחור לפי איזה חלק של התת מודע נפעל? השכל-המודע, שלנו.

אוקייצלילי השקט
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ"ה בניסן תשע"ט 00:26
 
 

1. אבל לא הסברת למה אתה חושב כך. הרמב"ם היה חושב כך כי הוא לא רק היה רציונליסט, הוא היה רציונליסט "דתי". הוא נתן משמעות קדושה ואלוהית להשכלה. ולכן גם משמעות דתית. 

 

4. ההנחה היא שאם יש לי הנחה מציאותית, שהאדם בוחר על חלק אחד של המשוואה, החלק השני מחוייב לחוקי הלוגיקה של ידיעה ובחירה, גם ללא יכולת הבנה של מציאותו, וידיעתו (כי לא שייכת ידיעה בכוח). (אנחנו יכולים לא להסכים וזה בסדר)

 

5. הבעש"ט אומר הרבה יותר מהתבטלות כדי להבין ברגש אלוהי מה לבחור. הוא אומר שהבחירה ברע היא לא שלנו, אלא ירידה שהקב"ה הכניס אותנו אליה. היש הוא אשלייה, מה שנשאר לך זה "תרעומת השכינה".  

 

 

7. ראשית ההרגשה הטבעית של אפלטון אריסטו ואלפי פילוסופים והוגי דעות (גם מבית המדרש!) היו מוטעות ולא עמוקות מספיק. לא מעניין אותי מה ההרגשה הטבעית השיטחית אומרת, מבחינתי זה סתם אונטולוגיה לזמני שיעמום חריפים, שאין לה ולו קשר הכי קטן למציאות, ולהכרה של המציאות בצורה בדוקה של שכל ישר. 

 

שנית, מההערות שלך לגבי ההרגשה הפשוטה, ועל זה שלא חייבים להסיק מהמדע על אופן הבחירה, ללא טענה נגדית, ללא דיבור ברובד האפסיטימולוגי אלא ברובד אונטולוגי, הרובד שהאנושות טעתה בו בהנחות שלה לגבי האדם, עולה לי התחושה שאולי נוסף על הטענות האנטלקטואליות, חשוב לך מבחינה פסיכולוגית לך להניח את הטענה שהאדם בוחר לפני שהוא בוחר. אני לא יודע אם התחושה שלי נכונה, אבל חשוב לי שלא יתערבו כאן ניצוצות פסיכולוגים. כי כמו שאומרת טלי שרוט - "לא משנה" מה נטען - אם דיון אינטלקטואלי נדבק ברובד הפסיכולוגי הוא לא ישיג את מטרתו. אבל אולי לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב, ואני מקווה שבתגובה הזו שאני אצליח לפרט בצורה שתבהיר אותי טוב יותר. 

 

 

נתחיל בזה שתת מודע זה אתה, המודע זה חלק ממה שאתה מודע אליו ב"אתה" הזה. למרות שאתה יכול לא להיות מודע ל"אתה" הזה. לחשוב שאתה אמור להיות מישהו אחר, ולכן לא לקבל את ה"אתה", להתנכר אליו, ולא להתחבר לחלקים ב"אתה" שלך, ועל ידי כך לא לשפר את ה"אתה" הזה. זו המלחמה שאתה מתאר, וזה גם הציטוט של הגר"א על הקושי העצום בשבירת "מידות". (לדעתי זה לא רק קושי, זה לא אפשרי. כל הדחקה של ה"אתה" בשם השכל המודע גורמת לקושי מנטלי גדול ולניתוק בעוד מישורים בחיים)

 

הדרך של התת מודע לתקשר איתנו היא באמצעות הרגשות. או במילים אחרות הדרך שלנו להבין את עצמנו,  זה לדעת מה אנחנו מרגישים. "אינטיליגנציה ריגשית".

כמו שהראה אנטוניו דמסיו -  רגש הוא סכמה של מחשבות. אם אנחנו עוברים ברחוב ורואים אדם שעשה לנו רע, אנחנו מתמלאים ברגש של דחיה. זה קורה במהירות, זה קורה תוך כדי. ברגש הזה מונחים כל המחשבות והאמונות והחוויות שהמוח זוכר עליו. הוא מתרגם את הסכמה של המחשבות לרגש. אין שכל, אין רגש, אין דיכוטומיה. יש אדם, יש מוח. (לתינוק\ילד אין יכולת להבין את הרגשות הללו, הוא רק חווה אותן. ואני מדגיש שפחד זה רגש נפרד מהדיון על רגשות)

 

 ניסוי ליבט מלמד אותנו שאם אנו לא מודעים, אז אין לנו בחירה. המוח יבחר על פי המסלולים המחווטים במוח, באשלייה של בחירה. (כל תירוץ אחר לניסוי לא עומד במבחן כמו שמראה הרב מיכאל אברהם בספר מדעי החופש.)

 

בספר איך אנחנו מחליטים מציג ג'ונה לרר שכאשר אנחנו מחליטים החלטה שמקורה בחשיבה, אנחנו משכנעים את עצמינו רגשית שזה נכון (לדוגמה - ספה יקרה יותר היא גם נוחה יותר), כאשר אנחנו משכנעים את עצמינו רגשית שזה נכון אנחנו כבר משוכנעים שכלית (הספה הזו נוחה). האדם הוא הכל. הוא לא דיכוטומי. 

 

הדיון בנושא קונפליקטים הוא ארוך ומורכב מאוד.  אבל גם בנושא קונפליקטים זה הכל חלקים של ה"אתה". לא שכל ורגש. ולא שכל עם חלקים לא מודעים ורגש עם חלקים לא מודעים - ושכל שמחליט לאיזה חלק לא מודע נבחר -  כי החלוקה הזו לא נכונה - אנחנו עם חלק לא מודע אחד. אני אקצר ממש בנושא "איך עובד קונפליקט". כשאנחנו רוצים\מתלבטים בין שני דברים חיצוניים או פנימיים שמועילים לנו ויכולים רק לבחור אחד בזמן מסויים, אנחנו נעשה שיקול ונשתכנע בכוליותינו! לאיזה צד הכי טוב לבחור (דוגמת הספה). אם הקונפליקט הוא שני דברים שמזיקים לנו אבל חייב לבחור אחד מהם - כאן אנחנו נרצה לצאת מהקונפליקט באמצעות הרחבת תפיסה של המודע שלנו שהוא לא חייב לבחור ולשלוט בסיטואציה. אם הקונפליקט הוא  דבר אחד שמועיל ואחד שמזיק - אבל בתת מודע זה ממלא צורך פנימי מסויים (כלומר מועיל) - אנחנו נרצה להשתחרר מהתלותיות במילוי הצורך על ידי הדבר שמזיק. 

 

לסיום כמו שאמרתי בהודעה הקודמת - אנחנו מוכרחים לבחור כמו איך שנבחר - עד שאנחנו באמת בוחרים.  כל זמן שלא בחרנו - מה שעשינו - לא יכל להיות אחרת. מה קובע איך נפעל? התוודעות ומודעות, אינטיליגנציה ריגשית, ונכונות להטלטל. אם לא עשינו את זה - כל מה שפעלנו היה על פי נסיבות שגרמו לנו - ולא יכל להיות אחרת. 

 

 

       

 

 

   

 

  

 

 

 

 

חשוב לי להבהיר עוד משהו לסיכוםצלילי השקט
כשאני אומר שהאדם פעל על פי הנסיבות שגרמו לו - זה על פי כל מה שכתבתי בתגובה הגדולה על בחירה חופשית.

המוח יוצר חיווט במוח בעקבות הנסיבות -

אמונות שקנינו בילדות מדמויות סמכות, השפעה בלתי נראית של התרבות, הסביבה, המשפחה, פחדים, חוויות שעיצבו לנו אמונות, גנים ותורשה (+ זרז מהסביבה), מצב פיזיולוגי (רגעי או סטטי) ונוירולוגי, מצב פסיכולוגי ברגע מסויים -

הרגשות והמחשבות שיעלו לנו ב/על סיטואציה מסויימת הם סך כל הנסיבות הללו. אין לו אפשרות אחרת יותר ממה שיש לו מהנסיבות הללו. זה כל המשאבים שיש לנו בסיטואציה.

אבל יש לאדם אפשרות לבחור **להבא** אחרת מנסיבות חייו, על ידי המודעות, ההבנה של מעשיו ואמונותיו (שנוצרו על ידי נסיבות - טייס אוטומטי), ושינוי הגישה לגישה שבה הוא מאמין.

כל עוד אדם לא מודע, הוא על טייס אוטומטי, הוא לא בוחר. אם אדם מודע אבל מנסה להבין למה ולשנות גישה - (בין אם הגישה טובה לו ולכן הוא לא רוצה לשנות - כמו נניח לקום לזקנה באוטובוס, ובין אם הוא לא רוצה להתעמת עם עצמו) הוא לא ישתנה.

אני כותב כלאחר יד את המילה להיות מודע, אבל זה קשה מאוד! האדם בורח מהמודעות. מהתשומת לב של התודעה בחיים, בהרגשה של מה שאני מרגיש על הכאן ועכשיו, האדם לרוב נמצא עם התודעה שלו במחשבות על החיים, לא בחיים עצמם.

ויש כאן אירוניה.
האדם כשהוא ילד הוא חווה את הכל, הוא לא חושב על החוויה. זו הסיבה שהוא סוגסטי וגמיש וללא מודע שחוסם, ילד אולי יכול לחוות ללא הפרעה, אבל הוא לא יכול לחשוב על מה שהוא חווה ולשנות גישה. הוא אולי עובר את שלב המודעות, אבל הוא לא עובר את שלב הטלטלה מבחינת פוטנציאל. כשהוא גודל קצת יותר (סובייקטיבי בהתפתחות) - הוא מפתח יכולת לחשוב, אבל האירונייה היא שהיכולת לחשוב שולטת לו על התודעה, התודעה מתחילה להתעסק במחשבות על החיים, ומפסיקה לחוות אותם, וככה הטייס האוטומטי של הרבה מאוד אנשים - טס ללא הפרעה.


אני בכוונה אומר שהתוודעות זה השלב הכי קשה. כמו שכתבתי יש סיכוי שהבעש"ט היה קורה לזה "לקשר מחשבה עם מעשה" ורואה במעשה כזה השראת שכינה (כי לתודעה יש משמעות אלוהית (כקיום)). הבודהה למשל קורא לזה ערנות, ובשבילו זה החלק המפתח והראשוני הכי חשוב שפותח את תרגול ה"דרהמה". בלעדיו אין על מה לדבר. זה גם החלק הכי קשה לאדם לדעתו, והוא מסביר (בצורה משכנעת) למה.

תגובה לסיכוםנאור97
1. אני מסתכל על זה כרמב"ם. השכל ה"טבעי" נטול האקסיומות הוא כלי חשוב בידיעת ה'. ונראה לי פשוט שכל בית מדרש שלא מבין את זה חסר בו.

4. כנראה נישאר חלוקים. אפשר לומר שיסוד המחלוקת בינינו הוא האם חוקי הלוגיקה יכולים וצריכים להקיף ולהסביר הכל. להבנתי לא. לוגיקה וחוכמה הם כלי מרכזי של הכרת מציאות אבל לא מוחלט (בספירות יש ספירת כתר לפני חוכמה. קרי לא כל מציאות כפופה לחוקי החוכמה).
האמירה שלי לא מוסכמת אוניברסיטאית-מדעית? כנראה. לא מטריד אותי. לא חושב שהגישה שלהם שלמה.

5. מהידע והזכרון שלי הבעש"ט לא מתכווין שהיש הוא אשליה כדי לסתור בחירה אלא כדי לומר שהבחירה היא בגלל שאנו לא תופסים ומרגישים את האמת, את האלוקות שמחיה את הכל. אני צריך לבדוק.

7. לדעתי הרגשה טבעית כן אומרת הרבה, אבל כמובן שלא הכל. רק צריך לנתח את העומק שלה ולרדת לשורש שלה.
ובפרט הרגשה טבעית שורשית ומרכזית כמו בחירה. ובפרט שהיא משתלבת עם פשט התורה (לשיטתך בהסבר בחירה צריך לפלפל ולדרוש את כוונת התורה).

את מה שכתבתי על זה שלא צריך להסיק מהמדע על אופן הבחירה אלא על פעילות המח גרידא, כלומר אני לא חייב לקבל את מסקנותיהם (בניגוד לידע שלהם) כי בזה אין להם עדיפות עליי (כמו שמדען לא טוב ממני בענייני פילוסופיה), ראיתי בדברי כמה אנשי אקדמיה דתיים.

לגבי מה שכתבת שאולי מעורבים בדבריי הנחות פסיכולוגיות שאני רוצה בהן. נכון. אבל אדרבה! בגלל שיש לי דעה והרגשה שלא תשתנה קל לי לחקור עד הסוף את כל השיטות. הן לא מפחידות אותי. הן תיאורטיות. הרי אתה יודע שפחד משינוי הסתכלות זה מה שמונע מאנשי תורה ומאנשי מדע חילונים להגיע לאמת.
ואם אחרי החקירה אראה שבכל זאת טעיתי אז סיכוי טוב שלבסוף כן אשנה את דעתי. למרות שכדלעיל אני כן חושב שעל הרגשה מרכזית כבחירה כן צריך להסתמך. כמו על ההרגשה שאני חי באמת ולא סתם דמיון אחד גדול.

לגבי המשך דבריך-חלק לא הובנתי נכון נראה לי. התיאור של על שכל ורגש היה פשטני, בוודאי שגם אני חושב שהכל משתלב יחד לבסוף.

לא חולק על המשך דבריך לגבי קונפליקטים. ולא לגבי הדוג' עם הספה (שם אין בכלל התלבטות. רק אורח חיים של אדם שלא הורגל לחשוב).

והכי חשוב- הבנתי מה שאתה אומר. אני מסכים בעקרון.
אני רק חושב שהמחלוקת בינינו היא כמה שכיח שבחירתו של האדם "כפויה" עליו בגלל הנסיבות.
להבנתי אתה סובר שתמיד זה ככה, ואילו דעתי היא שברוב ולפחות בהרבה מקרים כן יש אפשרות בחירה.
אדם כן שוקל בדעתו- לקום לתפילה או לא לקום. לאיזה רצון בנפש להתחבר, לרצון לישון או לרצון לעשות מה שה' אומר.
יש נקודת בחירה בזמן שהאדם מתלבט כי עצם ההתלבטות כבר מצריכה משהו חיצוני- חשיבה והכרעה בין שני רצונות "תת מודעים" (אולי ההגדרות שלי הן לא בהתאם להגדרות המדעיות אבל אתה בטח מבין את כוונתי). אחרי שהכריע הוא כבר באמת לא חושב אלא ממשיך על טייס אוטומטי.

אומר זאת אחרת- להבנתי והרגשתי הפשוטה אדם שמתלבט לדוג' בין להרביץ למי שעצבן אותו לבין להכיל אותו כן משתמש ברובד של בחירה איך להכריע. למרות שזו לא הכרעה שכלית טהורה זו גם סוג של הכרעה שאינה משועבדת רק לנסיבותיו האישיות.

אני לא חושב שנגיע להסכמה מלאה. כי נקודת הפתיחה שלנו שונה. אני מנתח מחוויות העבר וההווה שלי (ניסויים על עצמי..) את המנגנון הבחירי שלי ורואה שבאמת יש מקרים בהם הרגשתי שהייתה לי בחירה ויש מקרים שבאמת כמעט לא הייתה לי בחירה (חלק באשמתי. טעיתי כמה פעמים ואז הטעות הפכה לטייס אוטומטי. העומק ב"נעשית לו כהיתר"). ואז הבחירה היא בעיקר להחליט להשתנות אחר מעשה כדבריך.

והרב מיכאל אברהם אכן הוכיח בספרו מדעי החופש שלפי הממצאים העכשווים של מדעי המח שאלת הבחירה היא לא מדעית אלא פילוסופית. ושגם הרבה יותר מסתבר לומר שיש בחירה (גם לפני המעשה ולא רק לאחריו).

חידשת לי הרבה. נהניתי מאוד מהדיון.
ונראה לי שגם להיפך. ובזה יש תמימות דעים בינינו...



תודה! אני חושב שאנחנו מסכימים בנושא בחירה "חופשית"צלילי השקט
והדיון איתך פורה ומעניין ומחכים!

רק אנקדוטה לסיום כי הבנתי איפה טעיתי - (טעיתי שלא דיברתי על סיטואציה עצמה) ואני אשתמש בדוגמא שלך כדי להראות שאנחנו מסכימים.

על אחרי הסיטואציה הבנתי שאנחנו מסכימים, אני רוצה להבהיר את עצמי בסיטואציה עצמה.

כתבת כדוגמא -
"אדם שמתלבט לדוג' בין להרביץ למי שעצבן אותו לבין להכיל אותו כן משתמש ברובד של בחירה איך להכריע"

נניח שנסיבות חייו הביאו אותו לידי כך, שכשמישהו מעצבן אותו - הוא מרביץ. וזה יכול להיות מאלף ואחד סיבות של "נסיבות" שהביאו אותו לאמונה שבמקרים כאלו עליו להרביץ. (זה עמוק יותר אבל רק בשביל הדוגמה).

רגש אי אפשר לדכא, ואי אפשר גם לשלוט עליו.

בסיטואציה יש לו שתי אפשרויות - או להיות מודע לרגשות שלו ולתת לרגש לזרום ולהכיל אותו, ולהבין שהוא חש משהו אבל לא חייב להענות למשהו הזה - הוא חש כעס אבל הוא לא חייב לכעוס.
כשהאדם מתלבט זה אומר שהוא הפעיל את המודעות לסיטואציה, ואת ההבנה שהוא יכול לא להיות מזוהה עם התחושה - שהיא בעצם נסיבות חייו, (אם הוא ינסה לשלוט ולדכא את הרגש הוא יחזור אליו כבומרנג ויתפרץ)

האפשרות השניה שתהיה לו היא - להיות זהה עם התחושה - ואוטומטית לכעוס.


אם אדם פעל על פי נסיבות חייו, בהכרח שהוא לא הפעיל את המודעות שלו והוא היה מזוהה עם תחושת האגרסיה והכעס, כלומר הטייס האוטומטי של נסיבות חייו שלט שם. הוא לא יכל שלא לכעוס, כי הוא לא היה מודע.


זה השלב הראשוני של הסיטואציה, ובמידה רבה הוא שלב מאוד מהיר, ומאוד אינטנסיבי. לכן בתוך סיטואציה לא קל להיות מודע ולהכיל את הרגש בלי להזדהות איתו ולהענות לו.

חשוב להדגיש שבמידה והאדם "בחר" להיות מנוהל על פי נסיבות חייו, זה היה ה100% שלו והוא לא יכל אחרת - **כי עובדה שהוא לא הפעיל את המודעות והוא היה זהה עם התחושה. אם הוא יכל אחרת הוא היה עושה את זה.**

זה השלב הראשון.

השלב השני זה להבין את הרגש שנמצא, למה יש בי כעס? מה גורם לכעס? מה אני מאמין שאני כועס?
נסיון להבין את התחושה, לא לשפוט אותה.

נניח - זה לא צודק שהם עקפו אותי בתור = אם עקפו אותי זה אומר שלא מתחשבים בי = זה אומר שאני אפס = אני אראה להם כמה אני גדול = אלימות + כעס

אני חייב להדגיש שדרוש המון המון אינטיליגנציה רגשית ומיומנות כדי להבין ולנתח את האמונה שבגללה יש תחושת כעס *בתוך סיטואציה*. לכן כמעט כל הטלטלות שלנו הן בניתוק מהסיטואציה/הסתכלות על העבר.

בטלטלה הוא אמור להרגיש - זה שהם עקפו אותי זה כי קרה להם משהו חשוב/לא שמו לב - ולא כי הם מתייחסים בזלזול.
או - הם עקפו אותי - ובשבילם זה צודק ומוסרי לעקוף, וזה לא אומר כלום על מי שאני.

לאחר מכן רגש הכעס יתחלף ברגש הכלה והבנה.


זהו, מקווה שמה שכתבתי הבהיר דברים שלא כתבתי לפני, ותודה על הדיון ועל התגובות. ממש פורה ומלמד.







בדיוק!נאור97
בעצם רק הערה קטנה.. -יש גם אפשרות שלישית. אדם שמודע לרגש הכעס לדוג' ובכל זאת בוחר לא להתגבר עליו אלא להיכנע ולכעוס (אולי אתה גם התכוונת לזה. לא הצלחתי להבין בדיוק מדבריך).

וכמו שכתבתי לפני אם אני מבין נכון מחלוקתנו היא מה המצב השכיח (לפחות בבין אדם לחבירו).
להבנתי ברוב המקרים ורוב האנשים הנורמלים יש מודעות כלשהי בזמן המעשה לזה שיש רגש אבל לא חייבים לתת לו להתבטא בצורה מעשית.

דרך אגב. אני לא חושב שחייבים לומר שיש קשר בין הניתוח הזה שכתבת לבין דעת רק"ש. גם הרמבם יודה לניתוח הזה.
ויותר מזה. הניתוח הזה לא בטוח יסתדר עם שיטת רק"ש. אבל אני לא מונח בשיטתו.

מצחיק שאם היינו עושים את הדיון פנים מול פנים ושואלים ומקשים תוך כדי דבריו של השני תוך כמה דקות היינו מגיעים כבר להסכמה..
יפה ששמת לב צלילי השקט
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ"ו בניסן תשע"ט 00:55
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ"ו בניסן תשע"ט 00:52
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ"ו בניסן תשע"ט 00:40
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ"ה בניסן תשע"ט 22:39
 

האמת היא שכשכתבתי עמעמתי את זה בכוונה, כי זה קצת יותר מורכב. 

 

יש לי הנחת יסוד מאוד מרכזית, - אדם עושה את ה100% שלו באותו רגע על פי ה"משאבים" שיש לו באותו רגע, ומה שהוא בחר, לא יכל להיות אחרת. ה"משאבים" אלו האמונות שמנחות אותו. האדם דרך טלטלה ושינוי גישה, יכול להגיע למשאבים אחרים, אבל כל עוד זה לא קרה - הוא יעשה את ה100% שלו על פי המשאבים שיש לו כרגע.

 

ההנחת יסוד המרכזית שלך שחשוב לך לטעון, זה שבכל רגע נתון, מה שלא יהיה, יש לאדם בחירה. חשוב לך להאמין שאם היינו יכולים להחזיר את הגלגל אחורה - הוא יכל לבחור אחרת. 

 

מה שאני טוען זה שיש לאדם בחירה ויכולת לשנות את ההווה להווה אחר, על ידי התוודעות אל העבר (שהיה חייב לקרות), ושינוי גישה. אבל העבר היה חייב להיות כך. אני טוען שהתורה דורשת לעתיד, לא מקוננת על העבר. יש לאדם יכולת לשנות את ההווה לא היתה לו יכולת לבחור אחרת ממה שהוא בחר. גם אם יש לו יכולת לשנות את ההווה בחירה של הווה שהפך לעבר היתה מחוייבת להיות כך - כי מתוך המשאבים שבהם האדם היה זה מה שהיה חייב לקרות. זו הסיבה שיש צידוק לדרישה מוסרית לאדם. ועם זאת זה גם חוסר הצידוק בלהאשים את האדם (למעט בקונוטציה משפטית, וזה שלא מאשימים לא אומר שאין גבולות, או שמצדיקים מוסרית).

 

הדטרמיניזם טוען, שאם יש לי y ו x -  ובחרתי y - לא יכולתי לבחור x.  אבל הם טוענים יותר מזה - הם טוענים שלפני שבחרת התחייב שתבחר y. הליברטריאניזם טוען שיכולת לבחור אחד משניהם, ואם בחרת y ונחזור אחורה אתה היית יכול לבחור x. לגבי העבר אני מסכים עם הדטרמיניזם שאם בחרתי y לא יכולתי שלא לבחור y. אבל אני מסכים עם הליברטריאניזם שבהווה אני יכול לבחור x ולא מתחייב שאני אבחר y. 

 

 

ברגש (מסר מה"אתה"), זה או שאתה מרגיש את הרגש חווה אותו, חי אותו, ומתחבר למה שאתה ומה שעולה בך, או שאתה מתעלם ממנו - או על ידי ציות, או על ידי הדחקה, ושתי האסטרטגיות הללו הורסות את האנושות. להדחיק רגש זה אולי יכול לעבוד בטווח המאוד קצר לגבי אותו משהו שמדחיקים, אבל היא תחזור כבומרנג חסר שליטה לגבי אותו משהו בזמן שלאחר מכן. בנוסף זה גורם להרבה נזקים נפשיים, בעיקר לאילחוש וקהייה רגשית, שגורמת להתמכרות לאלף ואחד דברים ולדכאון. לציית לרגש, זה להכנע לו, זה לא להבין אותו. וכמו במדיטציה, אם צייתת לרגש, אפילו לרגע אחד, אתה יכול להיות סופר מודע - אין לך דרך חזרה (אלא אם כן תתנתק מהסיטואציה לגמרי מנטלית ופיזית ותחזור שוב מחדש), כי ברגע שהוא שולט הוא שולט, אתה מודע לזה שהוא שולט, ואין לך יכולת בחירה. אם יש בסיטואציה פנומן של ציות, גם אם רגעי מאוד, זה הופך את האדם ממודע לנשלט. כלומר מה שאתה טוען שיש מקרה שהאדם בוחר להכנע, אתה קורא לזה בחירה בצורה מודעת, אני קורא לזה מודעות לכניעה שתהיה מוכרחת להיות (בגלל הציות אלא אם כן הוא מתנתק וחוזר).

 

 הלב והגרעין הפנימי של מה שהיה חשוב לי לומר זה שאדם עושה את  ה100% שלו - בסיטואציה, ולאחר הסיטואציה. ומה שהוא עשה, לא יכל להיות אחרת. והוא יכול לשנות את הסיטואציות הבאות, באמצעות והתוודעות הרגשה וחוויה של הרגש וטלטלה. 

 

אני לא סובר כמו רח"ק אלא כמו השל"ה. אני כן מתחבר לקושיות של רח"ק על הרמב"ם.

לגבי החסידות נראה לי שאתה מתכוון לחילוק של רש"ז לדוגמא כאן על שני חילוקים בהיסתכלות, מבחינת היש "ממטה למעלה, ומבחינת האין ממעלה למטה".

בכל מקרה הבעש"ט סבר שהיש הוא אשלייה כי ה' נוכח בכל. גם באדם. ומה שיש לאדם זה תרעומת השכינה. (עיין למשל במשל הארמון בן פורת יוסף פרשת מקץ, ולגבי תרעומת השכינה תולדות יעקוב יוסף דברים אות ג. וצדקת הצדיק פסקה מ)

 

הארכתי באקורד הסיום, למרות שאני חושב כמו שכתבת שבנושא מורכב כמו "אדם", תגובות בפורום מייתמות את המורכבות הגדולה שיש בנסיון לנסח ולהסביר בפשיטות מורכבת. 

בכל מקרה ממש תודה על המקום והדיון   

 

 

 

 

 

 

טוב, אז למסקנהנאור97אחרונה
כנראה אנחנו כן חולקים..
ומזדהה עם הפסקה האחרונה שכתבת
יש מקומות שאין תשובה טוטלית בלי עונש מרחיק לכתארץ השוקולד

ונשים בצד דוגמאות חריפות כמו רוצח, מחלל שבת וכד'.

 

טבח שמכר משהו לא כשר בלי להראות לחכם יאבד את פרנסתו ועושים לו שיימינג, הרי עקרנו דלתי תשובה?!

אלא שלפעמים מענישים באופן חריף ואחר כך הוא מוזמן לחזור בתשובה ולשכנע בכך שהוא חזר בתשובה ולא נוותר לו על העונש.

לגבי מה שטעןנאור97
@בן מערבא
מסכים. אבל מאי חזית דדמא דידך סומק טפי מדמא דחברך?
מה שכן, אם משפחת הקורבן רוצה להשכיח את הענייןנאור97
כמה שיותר לטובת הקורבן אני מבין ומסכים.

כל הדיון פה היה מה צריכה להיות תגובת הסביבה.
בעיניי יש פה התחסדות יתירה.
שיסבול על שאימלל ילדה. במקום שרק ישב בכלא יצא אחרי כמה שנים וגמרנו. זה הצדק. זה המוסר היהודי האמיתי.
לדעתי זה מה שיתן קצת הקלה לקורבן. כעס ונקמה לפעמים משחררים, לעומת תחושת חוסר צדק.
עובדה שיש הרבה נפגעות ששומרות הרבה שנים בפנים ונרגעות רק כשבסוף מתלוננות ומרגישות קצת צדק.
זה יביא גם להרתעה.

חוץ ממשפחתו הקרובה לדעתי כל מי שמכיר אותו צריך להפסיק לדבר ולהתייחס אליו.
טיעונים מעניינים, (בלתק), אבל הערותארץ השוקולד

1. אמת, יש בכך חוסר הכלה, אבל חוסר הכלה במקרי קצה יכול להיות נכון. כלומר, זה דורש זהירות גדולה, אבל לא שלילה מוחלטת.

לפי הדין הפשוט טבח ששחט בסכין פסולה ולא הראה לחכם את הסכין לפני מוקע ומאבד את עבודתו על המקום, אז אולי צריך לסייג זאת אבל חשוב להבין שבתורה זה לא נשלל.

 

2. ביחס לזה:

א. נדרשת זהירות ומחשבה כיצד להפריד.

ב. בתורה יש מקרים של מומר לתיאבון, שבו אנחנו אומרים שזה לא רק שאדם אכל לא כשר, אלא מצב בו אדם כבר מוגדר שהוא לא מקפיד על כשרות.

האם לנו חשוב רק מצוות שבין אדם למקום או שאכפת לנו שאנשים לא ייפגעו?

 

3. חשוב להבין שתוצאות הרסניות בהמשך הם פעמים רבות גם באשמת התוקף ולכן חשוב לי שהקרבן לא יאשים את עצמו וכן יאשים את התוקף.

 

4. להביא ראיה ממנדלה זה רעיון לא טוב לדעתי, כי עד היום השחורים נוקמים בלבנים בדרום אפריקה. ויש לחשוב אם מנדלה היה מעניש באותו הרגע אולי השחורים לא היו חושבים שדרושה נקמה עדיין. (ככה שבמבחן התוצאה נראה לי שמנדלה טעה)

שוב, כעס בתורה זה לא דבר שלילי תמיד, אלא דבר שראוי להימנע ממנו אבל במקרים מסוימים הוא נצרך.

 

והערה כללית:

אני מסכים ששיימינג הוא לא תמיד נכון, וצריך וודאות מסוימת כדי להשתמש בו, אבל זה לא כלי פסול במהות ולפעמים יכול להיות בכך תועלת.

 

וביחס לזהירות נדרשת בפורום, תיזהרו על אופן הדיבור והשיח עם כל דמות פה בפורום, זה שדמות מוכרת לא מבטיח שהדמות תמיד בסדר.

חג שמח

אהבתי מאוד את תגובתךנאור97
קבל 👍 גדול..
שאלותצלילי השקט
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 18:30
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 18:29
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 18:29
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 18:29
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 18:24
1. שוב, אין חוסר הכלה קצת או יותר. יש מכיל מקומות אנושיים וטעויות או לא. זה או הכל או כלום, אדם שלא מכיל את אנושיותו של האחר לא מכיל את אנושיות עצמו. אין הכלה לחצאים. מה שאתה טוען שזה בסדר להכיל לחצאים.
אבל תראה מה עומדת בתוך ההנחה שלך -
בתוך ההנחה שלך עומדת ההנחה שאתה אהוב וראוי לאהבה רק אם אתה לא עומד במקום ההוא של החוסר הכלה, בקו האדום שאחריו כבר לא מכילים (כלפי עצמך ואחרים).
כלומר זה לחיות באהבה על תנאי, האני שלך נשפט על פי משהו שעשית. (כי אם תעבור את הגבול והקו האדום של החוסר הכלה לא תהיה אהוב כלפי עצמך)
ואם האני שלך נשפט על פי משהו שעשית במקרים קיצוניים, כלומר הוא נשפט על פי מעשיך - אין שפיטה לשיעורים - הוא תלוי במעשיך וישפט גם במקומות שבהם המקרים הם רגילים, כי או שהאני שלנו הוא שלם ועומד בפני עצמו, או שהוא נשפט, אין אמצע.

- ואז, כשאדם מגע לתפיסה שהאני שלו שפיט בגלל מעשיו, אדם מגיע לערך עצמי נמוך ולדכאון.

אז מי הפסיד מהשיימינג אתה או הוא?

לגבי הלכה, לא נותנים דוגמא מעולם המשפט לעולם הרגש. אני אסביר בהמשך אם תרצה. (בקצרה בעולם המשפט זקוקים לדוגמות)

2. א. פשוט להבין שיש נסיבות, ולא להתייחס לאדם מבחינת מי שהוא כרע. אלא בגלל נסיבות שגרמו לו. כמו שכתבתי למעלה אי אפשר לכעוס על אדם כשמתייחסים לנסיבות, וכשמניחים שהנסיבות גרמו לו לטעות, שהוא אדם, שהוא טועה, שמשהו גרם לו להיות שם. זה הא בהא תליא. הנסיבות וההכלה של האנושיות br />ב. נסיבות זה גם אומר שאדם עושה משהו כדבר ממושך (מומר לתיאבון) עדיין זה מכורח נסיבות. שאנשים לא יפגעו זה לא אמור לבוא מתוך כעס, אלא מאסטרטגיה חכמה ותבונית.

3. חולק עליך. אני חושב שזו טעות מרה. כל משהו שהתוקף אשם בו הקרבן מאבד. זה פשוט תפיסה שהורסת את היכולת של הקורבן להשתקם. אם משהו לא בשליטתי אין לי יכולת לשנות.

4. לקחתי אותו כדוגמא ולא את ההיסטוריה. מקווה שמשהו במסר למנדלה עבר, ושההיסטוריה שלא היתה בשליטתו לאחר מכן, לא העיבה על המסר.


האם תעשה לו שיימינג (של ניק) הוא לא יוכל להתחזות לניקים אחרים?

אני הולך להטריד אותך בפרטי
חג שמח
ראוי לתגובה ארוכה, בלי נדר במוצ"ש-שני (כשיהיה לי זמן להגיבארץ השוקולד
באריכות ולעיין)

בכל מקרה, בתור התחלה כל אחד מאיתנו כתב נקודות למחשבה ותושבי הפורום יוכלו לעיין ולהסיק.
תשובותארץ השוקולד

1.

א. נכון, יש דברים שהם עוברים גבול ואז בתור בני אדם נהיה נגד. ברוב הדברים אנו מכילים טעויות אנושיות, אבל יש מקומות שבהם אנחנו לא מכילים טעויות אנושיות.

אזכיר את דעתי, אני חושב ששיימינג נכנס לדיני נפשות לכל כיוון, וברמת העיקרון המקום שבו זה נכון הוא במקרה שבו יש פגיעה יותר גדולה אם לא אפרסם.

ב. ביחס לאין למדין מעולם המשפט לעולם הזה, אני חושב שניתן ללמוד עקרונות מסוימים, ככה שלפעמים זה לגיטימי. ביחס לדוגמאות, נכון, אעשה שיימינג רק אם יש לי וודאות.

ג. ביחס לדיכאון, שיימינג יכול להוביל לתוצאות שליליות כמו שצוין, אבל לפעמים זה יותר נזק לא להפיץ.

 

2. נכון, יש נסיבות, אבל נסיבות לא מצדיקות כל דבר.

אם מישהו אנס מישהי, גם אם יש לו נסיבות רבות לעניין, עדיין נעניש.

אני חושב שהויכוח הכללי הוא האם מקרה אפור עדיין יכול להוביל למסקנות, אני מאמין גדול בהסתכלות בו יש אפור (לא הכל שחור ולבן), אבל עדיין יש גבולות ובהם נפעל.

 

3. הערתי לעיל ואציין שוב, הקרבן עדיין צריך לחשוב כיצד הוא יכול להתקדם בחיים, אבל זה לא מסיר מאשמת התוקף. אתן דוגמא שתמחיש את יחסי לעניין, אם לאדם יש לקות למידה מסוימת כגון דיסלקציה, הוא צריך להבין שיהיה קשה לו לקרוא הרבה יותר מאדם רגיל ושלא באשמתו, אבל עדיין עליו לנסות להתקדם. גם במקרה הזה, הטרדות או גרוע מכך יכולים ליצור משקעים נפשיים, ולכן הנתקף צריך להבין שההתקדמות תהיה איטית יותר שלא באשמתו, אבל הוא יכול להתקדם. (ניתן להאריך בכך רבות, אם תרצה או אחרים אפשר במסרים, כי הדברים הללו פרטניים למקרה.)

 

4. אני חושב שההסטוריה מראה מדוע הוא טעה, ולכן המסר לא נכון.

קראנו בשיר של יום של שביעי של פסח (פרק יח בתהלים)

"כה  וַיָּשֶׁב-יְהוָה לִי כְצִדְקִי;    כְּבֹר יָדַי, לְנֶגֶד עֵינָיו.
כו  עִם-חָסִיד תִּתְחַסָּד;    עִם-גְּבַר תָּמִים, תִּתַּמָּם.
כז  עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר;    וְעִם-עִקֵּשׁ, תִּתְפַּתָּל."

ולמדו מזה חז"ל בגמרא שמותר לצדיק להלך בדרכיו של רשע לפעמים, ואם אתרגם זאת להבנתי, לפעמים דרך לטפל ברוע היא באמצעים לא הכי נחמדים שיש.

 

5. נקודה טובה, אבל לפעמים שיימינג על ניק יכול לעזור, לדוגמא:

אני ניק מוכר, והשמועה אומרת שנוהגים לסמוך עלי. אם יסתבר שאני ניק בעייתי, אם אפתח ניק חדש, עדיין לא יסמכו עלי ישר. יוצא שזה עוזר רק כלפי ניקים מוכרים שנוהגים לסמוך עליהם.

 

מאמר שנראה קשור לנושא (כעת רק הספקתי לרפרף בו)

http://bneidavid.org/DocsUpload/007488/Doc_7488.pdf

מסכים בכלליצלילי השקט
1. לגבי ב, אני חושב שלא ניתן, משתי סיבות. הראשונה - במשפט זה המקום היחיד שיש בו צידוק לשיח עם המונח אשמה, וגם הוא לא מונע מרגשות של הaאaשaמה, אלא מטיפול פרקטי במקרה או באדם (פיצויים, הסגר וכ'ו). שנית - גם לגבי משפט שאלת האשמות לא נכונה, בארצות הברית, המשפט של עברייני מין מתנהל מתוך בחינת ההשלכות העתדיות של עבריין מין, מתוך בחינת הרבה מאוד פרמטרים שיכולים לנבא בצורה לא וודאית, אם העברין שלפנינו הוא מזיק ממש ולא יצליח להשתנות הרבה (הרבה זמן בכלא), או שלא (פחות זמן בהתאמה). בנוסף יש היום דיבור על תוכניות להגברת מודעות אצל אסירים, ולחיזוק ההבנה העצמית, והשליטה העצמית על ידי חיזוק הנוירופלסטיות של האונה הקדם מצחית.

2. להסביר משהו זה לא להצדיק אותו. נסיבות חייו הביאו אותו לשם, אבל יש לנו גבולות, השאלה אם זה גבול נכון במקרה שלנו - לדעתי לא, כי בוירטואליות, אין שום סיבה שהוא לא יפתח ניק אחר. אם זה היה במציאות היתי מסכים איתך אם היינו המעגל החברתי שלו. מה שכן, יש יותר משמעות להגברת המודעות בנושא באופן כללי.

3. אז יש כאן משחק סכום אפס. אין מציאות שהתוקף אשם ולקורבן יש אחריות. אם האדם שאובחן בכך (במידה וזה באמת כך (נניח סיבה ביולוגית) ולא פסאודו איבחון - עיין ערך "לא נורמלים אלן פרנסיס"), אם הוא מאשים את הדיסלקציה אין לו סיכוי לשום דבר.
ועכשיו אני אומר לך כך - האנלוגיה שלך לא נכונה לדעתי - למה? כי היא אחראית למה שהיא תחשוב לגבי זה, ואם זה יצור לה משקעים, או רק נסיון חיים. זה לא כמו דיסלקציה שזה משהו להתמודד איתו בתוך מעגל שאליו האדם הוכנס מכורח.

4. שוב, רעיון הגבולות נכון כאשר אתה בסיטואציה (זה הפסוקים). כאשר אתה לאחר הסיטואציה אם לא תסלח אתה תגרום לעצמך רוע לא לתוקף.

5. לא צריך שיימינג ספציפי ופרטני בשביל לומר את זה.

תשובותארץ השוקולד
1. ב.
A. אצל הקב"ה גם במקרים כאלה יש אשמה.
B. לא מבין בתחום של המחקר ככה שלא אגיב אליו, אבל בעולם של הקב"ה מענישים אדם שחטא בגלל התוצאה שגרם אלא אם כן הוא שוטה שזה נדיר.

2. שיימינג לא יעזור כנגד ניק לא מוכר, אבל הוא יכול לעזור כנגד:
א. ניק נצלן שסמכו עליו וניצל זאת לרעה בדברים שהוא קיבל מהצד השני.
ב. ניק מוכר.
יתכן וזה רק יעזור זמנית, אבל גם להציל בנות שהיו בפורום לחודש אחד זה טוב.
עוד יש להוסיף שקשה לבנות אמינות מניק לא מוכר כשהיית פה בעבר והוכרת כבעייתי, כי ניתן לזהות פעמים רבות.

3. כשתכיר אנשים שחוו נדבר.

4. מה הקשר?
אם פדעתי בעצמי על אי הסליחה זה ביני לשמיים. אם אפשרתי לאדם שפגע להמשיך לפגוע פגעתי בזולת. ההתנגדות לשיימינג באה על חשבון אחרים.
האם היה מוצדק לדעתך לא לספר שהרב אלון הטריד תלמידים?

5. צריך לפעמים.
(גם אני חשבתי כך ואז למדתי עם הזמן איך הפורומים עובדים ולעתים צריך)

שיימינג זה לא פיתרון אידיאלי, אבל לפעמים זה הרע במיעוטו והכי דאגה לזולת
אוקייצלילי השקט

א. אני לא יודע מה יש אצל הקב"ה, אבל במקרא המיקוד הוא על התוכחה, תשובה, והדרישה להבא, ולא על אשמה גרידא.  

ב. נכון. גם במשפט. כי לתוצאה יש השלכות עתידיות.

 

2. אני מסכים איתך בניק מוכר עם השפעה מבחינת זה שמאמינים בו. 

 

3. מכיר. חלקם קרוב מאוד. לא כולם בנות. (חשבתי שתגיב משהו לנאמר ולא לאומר)

4. אי הסליחה זה לא בינך לבין השמיים. זה בינך לבין עצמך קודם.

לא מוצדק לא לספר. כי מעגל הוא בחברתי דינאמי שכולל כל פוטנציאל אפשרי. 

וניק מוכר אני מסכים איתך.

 

5.עיין 2.

 

 

התנצלות על 3ארץ השוקולד

3. מחילה על התקיפות, אבל הפריע לי חוסר האנושיות שחשתי בכתיבה שלך שנתנה תחושה של דיון בפילוסופיה ממגדל השן ולא מהנעשה בפועל. דיברתי על מורכבות העניין והדגשתי שיש מקרים בהם חשוב לשקול שיימינג ואפילו זה יכול להיות נצרך כדי להציל אנשים אחרים, הסכמתי על מחירים אפשריים ולכן צריך לקחת אותם בחשבון. אבל אצלך לא עלתה האמירה של הויתור בכך שאתה לא עושה שיימינג.

לכן, הרגשתי שמדובר באמירות מבית המדרש ללא הסתכלות על המציאות וכאב לי (עד כדי עבודה על זה במקום שיעורי בית הרגע), ובנוסף אני בימים מאוד עמוסים שזה גם מוסיף רגש לעניין, אז סליחה ממש על ההשתלחות האישית.

 

ולגבי השאר, הזכרתי לעיל ואציין שוב שתועלת בשיימינג כעיקרון הוא רק לניקים מוכרים, וגם בכך יש מחירים, אבל לפעמים המחיר של אי עשיית שייימינג גבוה יותר ולכן שם אנחנו מסכימים.

אוקייצלילי השקט
3. הכתיבה שלי על אחריות הגיעה מתוך המקום שמכיר את המציאות הכואבת לעומק, שנשרף מבפנים כשהוא רואה אותה, אתה צריך להבין שכשאני רואה את הבריחה של מי שאני מכיר לסמים, לאלכוהול, ולעוד דברים כי הטינה יושבת על הלב, אני מכיר את המקום הזה כל כך עמוק והתגובה מגיעה מהמקום שמבין את המשמעות העמוקה הזו. לא איכפת לי מה קרה לקורבן, איכפת לי שהוא יקח אחריות ולא ישמור את הטינה הזו כי כשאני רואה חווה ונשרף כשאני רואה לאן זה מוביל השמירת טינה והאשמה. לא איכפת לי אם אתה חושב שזה מגדל שן, אבל תאמין לי שהוא שרוף.

מקבל את ההערהארץ השוקולד

ולכן צריך לודא שמטרת השיימינג היא לא להסיר אחריות, אלא על מנת למנוע הישנות.

רק לגבי 4 שאני מכיר קצתמשה

4. דרא"פ זה לא מקום טוב לחיות בו היום. בין השאר בגלל הנקמות האלה.

נכון, ולכן אני חושב שמנדלה טעה בכך שהוא לא נקם באופן ממוסדארץ השוקולד
ככה שאי הכעס שלו במבחן התוצאה היה הרסני לדעתי.
הערות נוספות (עדיין בלתק, אקרא אחרי השבת)ארץ השוקולד
3. דווקא זו סיבה שגורמת לי להיות בעד הכלי, כי כן, כל דבר שיקרה לקורבן מכאן ואילך יהיה באשמה (לפחות חלקית) של התוקף.
בתורה נכתב בדין אונס שהוא חייב לשאת אותה ולא יכול לשלח אותה לעולם, וגם אם היא תשתגע הוא ייאלץ לשאת בתוצאות כי מעכשיו זה באשמתו.
אז יהיה טוב לקורבן להצליח להתמודד באופן טוב, אבל מעתה ואילך הכשלונות יהיו באשמת התוקף!

ושני הבהרות נוספות:
i. אינני חושב שזה כלי נכון תמיד, ואפילו לא לרוב, זה כלי שצריך הרבה זהירות וחשיבה מתי הוא נכון, אבל לחשוב עליו.
ii. הטיעון שיכול לשכנע הכי טוב לכל כיוון, תחשבו על הדמויות הבאות:
א. הרב מוטי אלון.
ב. הרב עזרא שיינברג.
ותנסו לחשוב למה כן היה ראוי לפרסם ולמה לא, ומשם תנסו לחשוב לעצמכם מתי זה נכון ומתי לא.
לא יכלתי להביא מקרה הפוך, כי אני לא מכיר.

חג שמח, ויהי רצון שנידון לזכות בחג זה על התבואה
רק אולי כדאי להשמיט את המילה "הרב"נאור97
הארכתי בנושא בעברארץ השוקולד

בתמצית, שאנשים ידעו שלאו דווקא ניתן לסמוך על רבנים גם ושיזהרו גם מהם

שיקול יפה. יש גם שיקולים הפוכים אבלנאור97
עדיף כמובן עכשיו לשים זאת בצד. וגם ככה אני בכמה חזיתות פה כרגע... ונראלי גם אתה..
👍 תודהארץ השוקולד
עדיף לחשוב על זה כדיונים ולא כחזיתות
כמובן. לא הספקת להכיר אותי כבר?...נאור97
אני אוהב לצחוק ואוהב אליגוריות..
שידעו אחריםארץ השוקולד
גם אם כתבתי בתקיפות (ומשתדל כמה שפחות), זה בשאיפה לא מתוך כעס.
אוקייצלילי השקט
3. כל מי שנמצא בעמדה טיפולית (אני לא) יודע, שכשמגיע מטופל שמאשים, אתה תרצה להעביר אותו לנקודה של סליחה.
אשמה היא אחות של טינה. באמצע יש סליחה. ולאחריה הוקרה.
כשאנחנו מאשימים מישהו בזה שאנחנו נמצאים במצב מסויים אנחנו מורידים מעצמינו את היכולת לשנות.

רציתי לעיין בנושא לגבי מה היו עושים במזרח הקדום, ואיך זה מתכתב עם התורה כדי להבין את המסר של המצווה. אבל לא הספקתי ואין לידי ספרים. אבל אין שם אשמה יש שם חוק מדהים.
היא יכולה לסרב, הוא לא. הכוח אצלה. האנס לקח ממנה את הכוח - התורה החזירה.

אין הנידון דומה לראיה - שם המעגל החברתי חייב לדעת, ואי אפשר שלא ידע כל הציבור כי כולם בחזקה של השפעה ל/במעגל חברתי כזה. אבל כאן איזה תועלת יש בזה?

אתה עושה שיימינג רק כשזה נוגע לעולם הגבולות שלך. כלומר, אני יכול להבין את העולם של המחבל - אבל אני אהרוג אותו כי יש לי גבולות, אפילו שאני מבין את הרצון הטוב (לדעתו) שיש לו מאחורי הטרור.
אני יכול להבין פדופיל (במידה ואני מנסה ספציפית להבין) אבל יש גבולות שאני ארצה לשים כמו הרחקה של אנשים ממנו עד שהלב ישקוט מדאגתו.

הנדיבות שמגלים כשמנסים להסביר מעשה מסויים לא באה על חשבון גבולות. גם להסביר מעשה זה לא לומר שהוא צודק.

אני לא בטוח שאני אצליח להגיב בהמשך. אבל תודה על הדיון.
אם הבנתי נכוןארץ השוקולד

3. אמרת שהכוח אצלה, אמת הדבר ולכן אני נותן לה להחליט מה נראה לה טיפול הולם בנושא, אבל כאן צריך לזכור שלא מדובר רק בה אלא בחשש שאחרות יכולות להיפגע ולכן חשוב לדעת אם ניתן למנוע.

 

כאן התועלת יכולה להיות שלא תיפגענה עוד בנות.

 

אין לי בעיה להבין מישהו שהטריד ברשת, אבל ארצה להרחיק ממנו את אלה שהוא ינסה להטריד ולכן אשקול שיימינג במקרים מסוימים

מה שאני טוען זה שלא ניתן בוירטואליות למנוע ע"י שיימינגצלילי השקט
כמו שכתבתי למעלה
אתה לא מספיק כאן כדי להכיר שיש משמעות לדמותארץ השוקולד
אם הייתי אדם רע, הייתי יכול לעשות הרבה נזק עכשיו שבתור ניק חדש לא אוכל לעשות.
לקבוע תור לאורתופד בזמן או 40 דקות לפני הזמןרועישםטוב

אני רוצה להגיע לאורתופד בשעה 18:00. מהנסיון שלי ב-10 שנים האחרונות, תמיד יהיה תור של 40 עד 60 דקות (במיוחד כשזו שעה מאוחרת ביום כמו 18:00). אז האם כדאי לי לקבוע תור ל-17:20 ולהגיע באמת ב18:00 או לקבוע תור ל-18:00 ולהגיע ב-18:00 ואז לחכות 40 - 60 דקות?

אצל רופא מבוקש, מתי שלא תגיע תצטרך לחכותפ.א.

כי בד"כ העיכובים נגרמים בגלל קבלת מקרים דחופים בין התורים המוזמנים מראש.

ואם אתה לא נמצא במקום, ויש מקרים דחופים שיושבים ומחכים, ותגיע ברגע האחרון לפני השעה המוזמנת, לא תיכנס בזמן הנקוב שלך.

לפחות בכלליתמשה

לא משנה מתי קבעת, משנה מתי אתה מגיע ולפי זה התזמון. יצא לי בעבר להגיע שעה וחצי לפני התור (בגלל תור אחר שהיה לי באותו בניין לילד). חיכיתי כמה דקות ונכנסתי.

בונוס: עדיף להגיע למקומות כאלה עם מחשב נייד או ספר או תעסוקה.

לא יודע אם המערכת מזהה אותך עם התור בכניסה למרפאהארץ השוקולד

אם איחרת ביותר מרבע שעה

אבל מזהה אם הקדמתמשה

וגם כותבת את זה על הכרטיס: הגעת שעה וחצי לפני הזמן.

שווה להביא ספר\לעבוד בזמן שאתה מחכהפתית שלגאחרונה

מאשר לאחר מראש

עריכה זה בדיוק מה שמשה אמר

המלצה למטריותרועישםטוב

מי שרוצה מטריות - יש באליאקספרס מטריות בכמה שקלים בודדים.

סוג המטריה שאני הכי אוהב זה אלו שמתקפלות ממש קטן אבל נפתחות לממש גדול (מעל 120 ס"מ מתי שהן פתוחות), וגם

כאלו יש באליאקספרס (אבל זה כבר כמה עשרות שקלים)

זכורה לי פעם בשירות לאומיחושבת בקופסא

כשהתחיל גשם והחלתי להתקמצן על מטריה. קניתי אחת ב- 10₪ וחשבתי שזה מספיק טוב.

המטריה הזו, בהתאמה למחיר, החזיקה 10 דקות תמימות בגשם הסוער והרוחות עד התהפכה ונשברה, ואני נשארתי לעמוד עוד 20 דקות בתחנת אוטובוס כשרוח חזקה גורמת לגשם ליפול באלכסון ישר עליי, ובלי שום מחסה מתאים. (גם האוטובוס איחר כדי להוסיף לחגיגה).

אל תתקמצנו על מטריות.

הכי טובות זה המטריות ההפוכותנפשי תערוגאחרונה

אישתי קנתה לאחרונה ב20 שח

החיסרון שזה גדול גם שזה מקופל.

סודות בחוות?צמר-ארד

סתם מעלה פה נושא..

תגידו יש פה עוד מישהו

שבמקרה יצא לו להתעסק בחוות

עם בעלי חיים וגילה סודות?

למשל עם כבשים..

איך החייה הזו מתפקדת

ומתנהגת כחלק מעדר

כל מיני תכניקות וטריקים?

תיוג שעולה בדעתי שמתמצאפ.א.
יש"ע חסום פהחסום לשעבר

כבר כמה שנים טובות

אז תתווך לו את הדברים… מניח מה שאתם מכירים …פ.א.

הכל נמצא בויקיפדיהרקאני

אין איזה סודות כמוסים שלא ידועים

תשאל את גיפיטי

ממה להתפלא?רקאני

תן איזה סוד גדול שנודע רק לבעלי החוות

(מכירה חוות מקרוב, לא מכירה סודות כאלה)

לכל חווה יש את הסודות שלה.חסום לשעבר

איפה מחביאים את המפתחותעיונית

מה הקוד לשער...

סודות שרק כשאתה ממש בעניינים אתה מגלה

חחח גדולצמר-ארד

נורא פשוט: דררר, דרר, בעהאאאחסום לשעבר

ומה לגבי הפרות?קעלעברימבאר

חת שתיים שלו ארבע, דרררהאאא דרהההאאחסום לשעבר

כשיגיעו פרות נטפל גם בהםצמר-ארד

זה לא סודותנפשי תערוג

זה פשוט דרך התנהגות של בעלי חיים

צריך לעבוד איתן כדי להכיר את הההתנהגות שלהן

נגיד כבשים,

זאת בדרך כלל חיה די פחדנית (חוץ מהזכרים בתקופות היחום)

שהולכת כעדר,

לכן אם "תשכנע" חלק מהן ללכת במסלול מסויים או למקום מסוים

יהיה הרבה יותר פשוט "לשכנע" את השאר כי הן פשוט ילכו אחריהן

בתקופות היחום עדיף להפריד את הזכרים השליטים משאר העדר (חוץ מנקבות שרוצים להרביע, גם אז עם זכר אחד)

כי הם עושים מלחמת נגיחות ששאר חברי העדר יכולים להפגע, במיוחד שכולם נמצאים בדיר אחד

ואמר לי אבא שלי, שבדרך כלל גם הזכרים לא נוטים לנגוח בבעלים

אם גודלו אצל הבעלים האלה מאז היו טלה,

לעומת זאת, אם הגיעו כבוגרים לעדר, הם "עושים תחרות" עם הבעלים ויכולים לנגוח בו

כבש נוגח על ידי ריצה אליך ונגיחה חזקה

לעומת תיש, שנוגח הרבה פעמים בלי ריצה

אלא עומד על 2 רגלים אחוריות, ונוגח

גם עז נקבה נוגחת, הרבה פחות מהתיש אבל יכולה לנגוח אם מרגישה מאוימת ממש או כדי להגן על הגדי

גם כבשה נוגחת כדי להן על הטלה

אבל זה נגיחות קלות לעומת הזכרים

אז אתה אומר...צמר-ארד

שצריך לשמור מהם דיסטנס?

שלא ייתפסו אומץ?

דיסטאנס ממי?נפשי תערוג

מהכבשים?

סודות.. חח...נתקה

אממ...

גם אבל בגדול נראה

שבנוסף לידע..

יש גם את הצד המנטאלי

שזה רק מי שנמצא יודע

לכן זה סוד

יוצא לי מדי פעםלא המשוגע היחידי

כשמוציאים מרעה פעם ראשונה מגלים שהבטוי כבשה בעדר זה לא רק סטיגמה,

אבל לא כל כך מגניב כמו שזה נראה לפעמים.

וואללה מסכים איתך..נתקה

כילו בשלב מסויים אתה

מתבונן ואומר לעצמך..

אוקיי אני גם כזה?

זאת הייתה כוונת המשורר?

שמע צמר...נתקה

מסתבר שיש פה לא

מעט רועים ככה שזה כבר לא ממש

סודות בחווה נאמר זאת כך

אולי זה סוד של כל הרועים

ביחד

כן חח עוד נראה..צמר-ארד

כולם פה חאפרים

פפפפחסום לשעבר

קשוט עצמך תחילה ירקרק

האמתצאצא

אני לא חושב שזה משהו שאפשר להסביר....

אחרי שעות על גבי שעות של מרעים,

אחרי שאתה במשך תקופה ארוכה מוציא את העדר,

אז לאט לאט לומדים את הסודות

זה כל עדר והסוד שלו,

כל עדר ואיך שרועים אותו

אין נוסחה

עד שאתה הופך להיות חלק מעדר

נסיון זה תמיד טובצמר-ארד

אני חושב אבל

שכמו שכל דבר אפשר לעשות טוב

ואפשר לעשות יותר טוב

ככה גם בעבודה הזו

יכול להיות רועה שכל הזמן

ינסה ליצור "שליטה"

והוא לא טפס את הנקודה של

שליטה מתוך רוגע

ברורצאצא

זה בדיוק מה שבאתי לומר.

אתה לומד לשלוט בנחת

אתה לומד אותם

הם לומדות אותך

שליטה בלחץ רק מבלבלת את העדר

שרצים אחריהם משגעים אותם משאירים אותם בדיוק איפה שאתה רוצה וכ''ו זה לא שליטה

אתה לומד ללכת איתם הם לומדות מה אתה רוצה בלי שתצתרך להשתגע

וואוו כמה תשובותצמר-ארד

עוד משונתקהאחרונה

שהמקצוע הזה דורש סבלנות אינסופית...

אתה צריך להיות סובלן מהרגע הראשון ועד שהם חוזרות

לפעמים זה מתחיל וממשיך ככה עד העמצא ברוגע

ואז בשעה האחרונה הן מתחילות לעשות בעיות..

בגלל שזה לקראת הסוף זה יכול להיות מאוד מתסכל

והפיתוי לאבד את זה באמת גדל אבל

כדאי ואפשרי למשוך כמה שאפשר

בהצלחה

מבקשת עזרתכםנחלת

היות ואני מאוד אוהבת לדבר (גם בכתב) , אני מוצאת עצמי נגררת לשיחות

שלא עוזרות לי לשמור על גבולות. ועקב היותי פטפטנית חסרת תקנה,

קשה לי לעצור את עצמי.

אנא, עזרו לי. אל נא תפנו אלי באופן פרטי. רק דרך הפורום.

תודה רבה לכם!

לבנות - מותר.

אני גם מנהל שיחות שאני נגרר אליהן עם הקולות בראשדי שרוט

שלי.

זה קול של גבר והוא מדבר באכדית אז אני צריך מתרגם.

הבעיה שהוא תמיד מנצח אותי בויכוחים.

בהצלחהארץ השוקולד

רק שימי לב שלא כל ניק הקורא לעצמו אישה היא בהכרח אישה במציאות

א-ברוך! אז איך אני אמורה לדעת?נחלת

מפחיד. כמו סרט אימה. אם אתה מכיר מישהו כזה בפורום, לא חושבת שזה לשון הרע אם אדע את השם. זה לתועלת. תודה רבה!

לא ניתן לדעתנפשי תערוג

ולכן אל תדברי עם אף אחד/ת בעניינים שלא עושים לך טוב.

תודה רבה!נחלתאחרונה

מה עושיםפצל"פ

עם דיכאון מוצ"ש חורף?🙈

צא להליכה ולגינת כושרמשה

בטח, כשהכל רטוב מבולבלת מאדדדד

את הולכת יחפה או שיש לך נעליים?משה

כלומר, אני הולך עם סנדלים אז אולי זה שיקול (לא באמת, יצאתי לאוויר הפתוח אתמול והיה לי נפלא אחרי כן).

דיברתי על גינת כושרמבולבלת מאדדדד

המתקנים רטובים... גם לא כיף וגם עלול להיות מסוכן. אתה יודע מה האישה תעשה אם תחזור בבגדים רטובים ומלאים בוץ??

זה נכוןמשה

(אבל על אחת מהגינות אצלנו לא, כי יש שם הצללה שמועילה לגבי חלק מהמתקנים בגשם).

לגבי האישה, אני מבין שאת בתור אישה יודעת מה את תעשי לX אם יחזור מלא ברטוב ובוץ. אצלנו אני משער שיעטפו אותי בשקית אשפה כל הדרך לאמבטיה.

פחותפצל"פ

זה נראה לי רק יגביר לי

למה דיכאוןזיויק

כמאמר השירפצל"פ

למה לא כל יום שבת?

סתם זה קשה המעבר הזה משבת המלכה לשבוע העבודה

נכון. יש כזה דבר. אולי בגלל שהנשמה היתירה יוצאתנחלת

מה עם עוגת גבינה עם כוס תה/קפה? תשבץ הגיון? להכין עוגיות עם שוקולד? ספר נחמד ולא עצוב שמכינים

לעת כזאת? סחלב חם? טילון? ... משהו טעים, לשבת עם זה עם ספר או מוסיקה

אהובה....זה מרגיע.

,

אוקי זה באמת בעיה מובניתזיויק

תנסה לתפוס את מוצש כהמשך שבתקעלעברימבאר

הגזמתם.. אין כמו מוצ"ש של חורף כששבת יוצאת ב 17:004ne1

בערב

משחק כדורגל, כדורסל, כושר בגינהסוגשל חרדיאחרונה

אתם חיים את החלום?ניגון🌿

אני חי ברמת חיים הרבה יותר גבוהה מדוד המלךאריק מהדרום

אז אפשר לומר שכן.

איך בדיוק?כְּקֶדֶם

בימי דוד המלך הייתה שכינה

הייתה נבואה

היה מלך צדיק

אם מבחינתך רמת חיים חומרית > חיי אמת

זה סדרי עדיפויות שהם בעוכרנו כתוצאה ממציאות ירודה.

יש כאן הנחת המבוקשפשוט אני..

אתה מניח שהדברים שכתבת גורמים לאנשים להיות מאושרים, להרגיש שהם ''חיים את החלום''.

בפועל, אין שום סיבה להניח שזה היה כך.

היו אז מלחמות, רעב, מגפות, מי שלא עבד יומיים לא היה יכול להביא אוכל למשפחתו ביום השלישי.

החיים אז היו רחוקים מאוד מאוטופיה, גם אם הייתה שכינה ומלך צדיק.

מצב הרוח של יהושע בן אחיקם מהגליל (דמות שהמצאתי) הושפע פחות מהמלך הצדיק והשכינה, ויותר משנות בצורת ומגפות.

מסכים חלקית.קעלעברימבאר

גוף בלי נשמה זה לא שווה, אבל גם נשמה ללא גוף לא שווה.

מכיוון שלא חיינו אז קשה לדעת מה היה מצב הרוח של אחיקם בן יהוזבד.

בכל מקרה מסכים איתך שזה שאז היה רעב לא אומר שכיום לא רע בגלל גלות השכינה

דוד חי בזיהום אוויר פקקים ובניינים שמסתירים שמים?קעלעברימבאר

ומשטחי בטון ואספלט וסירנות אמבולנס מעצבנות?

וואי יצא לי עין רעה...

ב"ה לא חסרים מקומות לגור שאינם נוף עירוניפ.א.

שני הדברים שהכי שונים בין תנאי החיים של פעם והיום, ובאמת רחמנות עליהם שחיו אז - מים זורמים בבית וחשמל.

תודה! התכוונתי, מוסיקה אהובה!נחלתאחרונה

לגבי פאפוס, חברתי ששהתה שם לא זכרה פרטים על בית הדירות וכו' (היתה שם קצת מזמן)

אבל אמרה שאפשר לארגן טיול עם קבוצה נוספת של ישראלים - להרים. אמרה שמעניין

שם. גם ללגונה הכחולה וכו. מאוד נהנתה מהמקום וממליצה. סליחה שאין לי פרטים

מדוייקים יותר, אבל בטוחה שAI יספק הכל..... שיהיה הכל - הנסיעה, החזרה והשהות -

בשלום.

(לזכור שנוהגים שם משמאל).

בשלב הנוכחי של החיים - כןפ.א.

מגשים ומממש, כיום, ובע"ה בשנים הקרובות, שאיפות גדולות שהיו לי על מה שאעשה בשנים הראשונות אחרי סיום הישיבה התיכונית.

כרגע לא.קעלעברימבאר

מקווה שבעזרת ה' בעתיד כן

אמןניגון🌿

מה זה בשבילך החלום?

משו פנימי יותר או חיצוני- שיהיה לך עבודה טובה וכו'?

או בית מקדש

מעניין אותי

מה זה אומר? הדרך או היעד?ט'

אני חיה בדרך של הגשמת חלומות קטנים שמצטברים למשהו גדול.

את היעדניגון🌿

לחיות כשתמיד ישלך מטרה או חזון מול העניים

החלום = היעד?ט'

אם לעבוד כל יום כדי להגיע אליו אז כן, אני חיה את החלום.

כן,טאבי

אני ישן המון ולכן מבלה זמן ניכר בחלומות.

זה גם טוב(;ניגון🌿

לפחות תחלום חלומות עם משמעות שתרגיש 😂

ב"ה כןLavender

ב"ה כןהמקורית

כן, ב"ה 🙂אלישבע999

בית נאה, משפחה נהדרת, פרנסה טובה, סביבה קהילתית מדהימה

ואו כיף לשמועניגון🌿

אז את מרגישה שהגעת לאן שחלמת?.. וזהו?

אגבניגון🌿

אני לא ממש מרגישה שחיה את החלום עכשיו

נגיד ש כל יום, כל יום ליסוע לאולפנה וללמוד...

ובסדר אפשר גם להתנדב קצת

אבל עדיין...

לא מרגישה שחיה עם הרבה משמעות וחזון, כזה החיים זורמים ומתקדמים כל הזמן

ו...

מבאס קצת לחיות ככה

לא?

יש חלומות גדולים ויש חלומות קטניםאלישבע999

אפשר לומר שב"ה שהחלומות הגדולים של גיל הנעורים ושנות הרווקות - התגשמו.

מרגישה שהגעתי אל המנוחה והנחלה, למקום קבוע ויציב בחיים - ועדיין יש חלומות ויעדים לשאוף אליהם ולעשות את ההשתדלויות להגשים אותם

ואת - את נמצאת כרגע בשלב מאוד מוקדם של החיים הבוגרים שלך.

את כרגע בשלב של הגשמת חלומות שאני מכנה חלומות קטנים: לסיים בהצלחה את האולפנה, לעבור את בחינות הבגרות בצורה טובה, לבחור מקום לשירות לאומי, וכנראה גם מידי פעם מוטרדת וחושבת מה תרצי לעשות עם עצמך כשתהיי גדולה…

והגשמת החלום הכי גדול, נישואין והקמת משפחה… גם זה יגיע בע"ה

בגדול כןזיויק

שואף ליותר בע"ה

הגשמתי כמה וכמה חלומות בעולם הזהמשה

יש עוד. נתקדם ונגשים גם אותם לאט לאט.

אבל יש טוויסט: הגשמת חלומות הופכת אותם לארציים עם חסרונות. חלום דמיוני לא מכיל כאלה.

לפעמים חלום ממומש עולה על כל הצפיות לטובה.קעלעברימבאר

למשל חלום ששואפים אליו אך חוששים מתופעות שיתלוו לו וכשהחלום מתממש כל החששות מתבררות כתעתועים.

או למשל אני מכיר אנשים שאכן חלמו להתחתן, אך רק אחרי שהתחתנו אמרו שאילו היו יודעים איך זה מרגיש היו עושים זאת הרבה לפני, אבל החלום היה מעורפל לפני כן לכן לא דחפו לזה

חתונה זה חלום של הרבה אנשיםמשה

התוצאות באמת יותר מגוונות.

זה יכול להיות הרבה דברים:קעלעברימבאר

חלום לרזות, להגמל מהתמכרות, להסיר מידות רעות, להשתחרר מתלות, לצאת מאזור נוחות כובל וכדומה.

הרבה אנשים שעשו זאת אמרו שאילו היו יודעים עד כמה זה טוב לפני, היו עושים זאת הרבה לפני, אלא שהחלום היה מעורפל.

או איך נאמר "טעמו וראו כי טוב ה' ". ידענו שהוא טוב עוד לפני, אבל רק אחרי שטועמים יודעים כמה

זה נכוןמשה

סדר הבחירות:קעלעברימבאר

שבעה ימים קודם הבחירות מפרישין את הבוחר מביתו , ביקש להתנמנם, שולחים לו סמס ושיחות מראשי מפלגות ואומרין לו: "אישי הבוחר, עמוד והפג על אחוז החסימה!"

שחרית מעמידין אותו בשער הקלפי ומעבירין לפניו דוכני סיעות כדי שיהיה רגיל.

מסרוהו זקני מפלגות לזקני ועדת הבחירות, והשביעו אותו :

אישי בוחר גדול, דע לפני מה אתה נכנס, לפני קודש הקדשים של הדמוקרטיה, משביעין אותך שלא תשים שני פתקים. הוא פורש ובוכה והם פורשים ובוכים.

נציג ועדה היה בודק ברשימה עד שמגיע לשמו.

והמשקיפים והעם העומדים בהמתנה כשהיו שומעים את השם מפורש יוצא מפי הנציג היו מהנהנים בראשיהם ואומרים לו: כנס.

בא למקום שעמד ונכנס למקום שנכנס, והלך עד שעבר את הפרגוד ונכנס מעברו.

וכך היה מונה: א ב ג ד ה ו ז ח עד שמגיע ל ט.

היה נוטל פתק לא מן החדשין וחא מן הישנין אלא מהממוצעין והיה ממתין עד שיתמלא כל החדר בוחרים.

והיה מתפלל תפילה קצרה שלא להבעית את הממתינים: יהי רצון שלא יעדי עביד שולטן מדבית נתניהו.

בא למקום שעמד והלך למקום שהלך, והיה עומד אצל הקלפי.

משקיף בן גביר מימינו ומשקיף גולן משמאלו.

אם בחר בימין, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה ימינך!

אם בחר בשמאל, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה שמאלך!

טרף בקלפי ושלשל מעטפה.

ויום טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מהקלפי בלי פגע.

אמת מה נהדר היה בוחר גדול.

אשרי העם שככה לו.

חחח... יפה מאוד ומצחיקנקדימון

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה

יפה מאוד ומשעשעארץ השוקולד

ובאמת זו זכות היסטורית עצומה להצביע במדינה יהודית

לא מבין מה כזה זכות היסטורית להצביע.קעלעברימבאר

הייתי מעדיף מלכות בית דוד במדינה. הבחירות זה כלי טכני לדעתי. אבל נכון שאם כבר צריך להצביע זה זכות לקחת חלק בהחלטות המדינה שהיא יסוד כסא ה' בעולם

הזכות לבחור כיצד המדינה שלך תתנהל היא זכותארץ השוקולד

אצל מלכי בית דוד היו טובים והיו רעים, הנתין מהשורה לא יכל להשפיע. לעומת זאת כיום, לנו יש את הזכות להשפיע.

האם אתה בעד מלכות בית דוד גם אם המלך היה מגיע ממפלגה שאתה לא אוהב?

אם לא, כנראה התשובה ברורה למה זה זכות

זו זכות כמו הזכות שלי להצביע בוועד בית.קעלעברימבאר

יש שני מובנים למילה "זכות". זכות במובן של זכויות אדם או זוכיות משפטיות, וזכות במובן של דבר נחשק וחשוב ששוה לזכות בו. כשאומרים "זכות היסטורית" מתכוונים לשני (אלא אם כן במשפט "לעם היהודי יש זכות היסטורי תעל הארץ")

מה ה"זכות ההיסטורית" פה? ואיך זה קשור למדינת יהודים או מדינה אחרת בעולם?

ברור שזה השניארץ השוקולד

איך אתה לא מתרגש מהיכולת להשפיע על המדינה היהודית בה אתה חי?

אלפי שנים של עם ומתוכם רק מאות בודדות עם ריבונות וכאן יש לנו הזכות לבחור איך המדינה תתנהל

מתרגש מעצם קיום השלטון. מהעניין להשפיעקעלעברימבאר

עליו זה נחמד, אבל לא יותר מדי. מי אמר שאני בכלל צריך להשפיע עליו עקרונית, אם לא הקטע הטכני של דמוקרטיה כשיטה הכי טובה טכנית?

אני כן חושב שלא במקרה ה' גלגל שיש דמוקרטיה כדי שכל פרט ישתתף בהכרעות, אך זה חזי לאצטרופי ולא העיקר. כשם שאני לא מרגיש חסר שאני לא משתתף בפסיקת ההלכה, כך לא רואה צורך מחייב להשתתף בהכרעות הפולטיות אם זה לא היה כורח המציאות הטכנית.

ב. היו 1050 שנה של ריבונות. חשב כמה זמן היה מיציאת מצרים עד חורבן בית ראשון, וכמה מחנוכה עד הורדוס

אני שמח וחושב שזה מדהים שאני זוכה להשפיעארץ השוקולד

ב. איך 1,050 שנה?

תקופת השופטים ממש לא הייתה תקופה של עצמאות, כמבואר בספר שופטים על השליטים האויבים שהציקו.

מימי שאול ועד חורבן הבית לפי הכתובים 452 שנה. (וחלק גדול מזה כשתי ממלכות)

מלכי חשמונאי שלטו מ-142 ועד -63 שהגיע פומפיוס, שזה 79 שנה.

אנחנו בשנה ה79 למדינה.

סך הכל 630 שנה.

העלאת מס אינה אובדן עצמאות.קעלעברימבאר

אחרת היה צריך לקבוע חג על יציאה מעבדות לחירות בימי שאול כשמרד בפלשתים.

צדקיהו מלך בממלכה יהודית

תשלום מס למדינה אחרת זה כפיפותארץ השוקולד

והיא לא עצמאות.

כללתי את צדקיהו בתקופה שדיברתי.

הנה נחמיה ט להקעלעברימבאר

ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעט לפניך את כל התלאה אשר מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאינו ולאבתינו ולכל עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה. ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם. והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדלה אנחנו.

מכאן רואים שלפי עזרא ימי סוף בית ראשון נקראים עצמאות (והם במלכותם מרדו בך), בעוד ימי הפחה של יהודה בימי נחמיה לא נחשבים עצמאות ("הנה אנחנו עבדים", ובעזרא ט ט : ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת י-הוה א-להינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו א-להינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו. כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו א-להינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית א-להינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם.). וכן בחזל: "אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ב. אם העלאת מס היתה נחשבת שעבוד מלכויות, אז כל פעם שיצאנו משעבוד מס היה צריך לקבוע חג כי צריך לקבוע חג והלל על יציאה מעבדות לחירות, כלומר היו לנו 30 חגים וימי הלל שהיה צריך לומר. עצם זה שאין, משמע שזה לא נחשב. וכן חזל על דברי ירמיהו "הנה ימים באים ולא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות" אומרים חזל: "שיהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו" משמע שביציאת מצרים עד החורבן יצאנו משעבוד מלכויות, וחוץ מימי חנוכה לא יצאנו משעבוד מלכויות עד שהיציאה שתהיה בעתיד לפי חזל (קרה בתש"ח) אחרת היה צריך להזכיר לא רק את יציאת מצרים אלא כל מאורע מבין עשרות המרידות בגובי המסים.

ג. עצמאות לא חייבת להיות 100 אחוז כדי להחשב עצמאות. מספיק עצמאות ברוב הדברים אבל כפיפות בחלק קטן כמו העלאת מס. מה שנקרא ממלכת חסות לעומת פרובינקה.

ד. זו טעות נפוצה שנובעת מכך שבעת המודרנית יש עניין של בינאריות של "מדינה/לא מדינה" מאז שיש עניין בהכרה בינלאומית לקיום מדינה מאז שלום וסטפליה ב1648 (ובסוף מדינות לא אמתיות שנשמרות בטחונית בידי מדינה אחרת כמו מונקו נחשבות קיימות על המפה, או סן מרינו שדה פקטו כמעט לא מתפקדת כמדינה באמת חוץ מעניינים כלכליים). בימי קדם זה שמדינה מעלה מס למדינה אחרת לא הפך אותה ל"לא ממלכה קיימת"

א. כך ספרתי גם.ארץ השוקולד

ב. על מגילת תענית שמעת?

היו ימים שחגגו שכבר לא חוגגים היום כי אין המשך למה שהיה.

ג. מדינת חסות היא לא עצמאות ואם אתה לא מבין את ההבדל הגדול בין מצבנו כיום למצב של מדינת חסות אז אני לא יודע מה לומר.

ד. לא הבנתי מה אתה רוצה כאן, תרצה להסביר?

ב. הימים במגילת תענית הם לא ימי הלל אלאקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ה' בכסלו תשפ"ז 13:16

ימים שלא מתענים. בעוד שלפי חזל צריך חג והלל לדורות על כל יום שיוצאים מעבדות לחירות. חוץ מזה רוב ימי מגילת תענית הם לא ימים שהסרנו עול מיסים או משהו דומה. ובבית ראשון היו איזה 20 פעם שקיבלנו עצמאות מס (הרבה בימי השופטים, שאול, חזאל, סנחריב ועוד), עובדה שאין ימי חג והלל עליהם (וזה שגלינו לא קשור, שהרי לא מצאנו שאחרי שעבוד החג וההלל בטלים, ואין להשוות למגילת תענית ששם זה לא ימי הלל)

ג. מבין את ההבדל. ברור שעדיף עצמאות של 100 אחוז. זה כמו ההבדל בין מי שקיבל 100 במבחן לבין 70, אבל שניהם עברו את הקורס. ולא ענית על העובדה שרק יציאת מצרים וחנוכה מוזכרים אצל חזל כיציאה משעבוד מלכויות. ודברי הרמבם "חזרה בחנוכה מלכות לישראל עד החורבן"

ד. שממלכת צדקיהו שמעלה מס לנבוכנצר עדיין נחשבת ממלכה בפני עצמה, ועמצאית לפי חזל. בעוד שפחוות יוהדה של נחמיה לא. ההבדל הוא שרוב ענייניו של צדקיהו הי עצמאי ורק נדרש להעלות מס ולתת לנבוכדנצר לעבור בארצו ועוד כמה דברים אבל ברוב הדברים היה עצמאי . בעוד נחמיה היה סך הכל פקיד שהיה צריך אישור מהפרסים אפילו על הקמת מקדש. מה שרציתי לומר שהתרגלנו למחשבה בינארית של "עצמאות/לא עצמאות" בעת המודרנית בעקבות שינוי תפיסת המדינה מאז שלום וסטפליה. בעוד שלפני זה תפיסת העצמאות של מדינה היא ספקטרום-רצף של הרבה עצמאות קצת עצמאות (שגם שם יש קו בין עצמאות או לא, נגיד ההבדל בין צדקיהו לנחמיה) ולא "כן או לא".

א. היו תקופות בבית ראשון שהעלנו מס לממלכות אחרות. יהוא ויהורם לחזאל, חזקיהו והושע בן אלה לסנחריב, צדקיהו לנבוכדנצאר. וכן בימי השופטים. ולא שמענו שיש חג והלל על מרידת שאול בנציב הפלשתים. וההוכחה שהעצמאות היתה חלקית למרות מושב הנציב בגבע גביית המס וואיסור ללטוש מתכת - שאול מתמנה למלך עוד כשנציב הפלשתים יושב בגבע, הוא לוקח את העם למלחמה נגד עמון ופלשתים לא מגיבים. כי מבחינתם כל עוד מעלים להם מס ולא לוטשים מתכת, ישראל יכולים לעשות מה שהם רוצים

אתה נתפס למלא גדרים במקום לפקוח את העינייםארץ השוקולד

ולראות כמה מצבנו טוב יותר, פשוט תעצור ותסתכל כמה מצבנו מדהים

ולכן כל העיסוק שלך במה מדויק מוגדר כל דבר חסר משמעות, אני פשוט רואה זכות היסטורית עצומה בזכות שלנו לחיות במדינתנו היום שהיא עצמאית הרבה יותר ממה שהיה ברוב ההסטוריה של עמנו, מעבר להיבטי איכות החיים הגבוהים בהרבה ותוסיף לזה את היכולת שלנו להשפיע על השלטון ואופן ניהול המדינה שאני רואה בכך זכות עצומה וממש מודה לקב"ה על כך.

איפה אמרתי שמצבינו לא טוב יותר?קעלעברימבאר

א. זה היה דיון צדדי לא קשור לנושא הראשון

ב. ברור שמבחינה מדינית - מצבינו טוב יותר מרוב בית ראשון ושני. אנחנו עצמאיים על מלא ומעצמה אזורית.

מבחינת קיבוץ גלויות - מצבינו טוב מבית שני אבל לא ראשון, שאז כל עם ישראל ישב בארצו וכל שבט על נחלתו.

מבחינת טהרה קולקטיבית מחטאים - מצבינו הכי טוב בהיסטוריה.

מבחינת השראת שכינה מקדש זהות קודש ונורמליות חיים עברית - מצבינו רע בהרבה משניהם כרגע, אך הפוטנציאל שלנו גבטה מאוד בהרבה משניהם. כמו גרעין באדמה שמחכה לנבוט.

לא סתם צמים ב9 באב ובימי האבלות ובתיקון חצות בוכים על גלות השכינה , מי שעושה

ג. רואה זכות לחיות בדמוקרטיה כסימן להתעלות המוסרית והשכלית של האנושות. וברור שעדיף לחיות בה ולא במצב שנאלצים להרוג מורדים ולתלות את הידיים שלהם אחרי שמתו בכיכר העיר כדי להרתיע כמו שדוד עשה לרכב ובענה.

בכל זאת אני רואה בדמוקטיה רק כלי טכני סך הכל. ייתכן שה' גלגל אותו כדי שכל פרט יזכה להשפיע, אבל הוא לא בוער לי מעבר לייתרונו הטכני (אני מדבר על דמוקרטיה כשלטון העם, לא על דמוקרטיה כזכויות אדם, שוויון וחירות שזה עניין מהותי. וזה שאנחנו בחירות הפרט זה מראה על התקדמות העולם. למשל זה שהאנודות עברה לבגרות שבה לא כופים דת ומוסר)

חלקת על הטענה שיש לנו זכות היסטוריתארץ השוקולד

בעצם הזכות לבחור נציגים לכנסת במדינה ריבונית, זה היה כל הטענה ואם לא חלקת אז לא הבנתי מה אתה רוצה בדיון

חלקתי בגלל שאני לא רואה עניין מהותי בשלטון העם,קעלעברימבאר

הדיון על מה נחשב עצמאות התפתח כדיון נפרד לגמרי בלי שום קשר. ברור שזו זכות גדולה לחיות במדינה העצמאית של עם ישראל, הראשונה שתשאר לנצח ושהמלך המשיח ימלוך עליה מתישהוא. לא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות אשר הדיחם.

אז בכך אנו חלוקיםארץ השוקולד

מעדיף דמוקרטיה על שלטון בית דוד,

ואם אתה חולק על זה, אז תחשוב אם אתה מעדיף מלך מבית דוד שאידיאולוגית הוא מסכים עם יאיא פינק או דמוקרטיה עם מנהיגים כמו עכשיו?

אני מעדיף מלכות בית דוד שלקעלעברימבאר

מלך שנחה עליו רוח ה' ויודע מה הערכים הנכונים.

אם הערכים הנכונים זה יאיא פינק והמלך יודעם ברוח הקודש, אזרום עם זה (בתנאי שלא סותרים את ההלכה).

כמובן אני לא מעדיף מלף טיפש או חוטא.

ב. כמובן כל זה במהותי. בטכני דמוקרטיה היא השיטה הכי טובה.

איך מגשרים? ייתכן שהמלך המשיח בעתיד חוקיו יהיו המלצות ראויות לפרלמנט ולממשלה ולא מחייבים

אבל חלק גדול ממלכי בית דודארץ השוקולד

לא היו עובדי ה', ממילא, בהינתן מה שמוכר לנו מהנסיון בכל אחד, יש יתרון רב לדמוקרטיה

אני מדבר על הצפיה לנבואותקעלעברימבאר

על מלך בית דוד שנחה עליו רוח ה', או מלך צדיק וחכם.

כמובן מלך סתם יכול ליצור נזק, כדברי אברבנל במיוחד כשזה לא מתאים לדור.

בכל מקרה דמוקרטיה זה טכני עם צירוף קצת שיש זכות קטנה להשתתף בהכרעות, לא יותר מזה.

העיקר זה שעם ישראל חי חיים לאומיים בארצו , בין אם בשלטון העם, בין בשלטון אריסטוקרטי, בין מונרכיה, בין בשילוב ביניהם

אני מדבר על הכרת הטוב למול המציאות שהייתה בעברארץ השוקולדאחרונה

ושם לב כמה מצבנו טוב בהרבה.

חוץ מזה שכחתי לומר תודה קעלעברימבאר

האם קרה למי מכם שהמזוודה לא הגיעה ליעדנחלת

בחו"ל, לא מוצאים אותה לא שם (אחרי חיפוש מדוקדק מצד האחראים) וגם לא אצלנו?

כשאני מתקשרת מעבירים אותו כל פה, ובינתיים (למעלה משבוע) - אני תוהה

לאן היתה יכולה להתאייד....עם הבגדים, ספרים, כיסויי הראש, כלי רחצה, חד פעמי....כל מה שאדם

לוקח איתו וחושב שיזדקק לו.....

בבית אומרים לי להרפות ולעזוב, AI חושב שהיא נמצאת בחדר בטחון או משהו

כזה בשדה התעופה אצלנו, אני מאוד סקרנית לגבי מקום המצאותה, וגם

כואב לי קצת.....חופשה בת שלושה ימים התבזבזה, נפגמה, ומרוב כיתות

רגליים וחיפוש (במקום שאין שפע כמו פה) - שבתי הביתה עייפה וסחוטה

ומתוסכלת.

דבר אחד חשוב היה לי שם: קשר עם השם. לא היה לי פל' חכם

אז הוא היה הכתובת היחידה לבקש, לחפש, למצוא....

זה בטח חשוב יותר מכל מזוודה. אמנם זה עדיין לא 100 אחוז אצלי

אבל משהו, משהו....בכל זאת.

היכן שלא נהיה, כאן, פה, שם.....השם איתי. איתנו.

לחברת התעופה יש מדיניות אחריותנעמי28

ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.

הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.

איבודי מזוודות היא תופעה מאוד נפוצה - עניין של יוםפ.א.

יום לאלפי אנשים.

יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.

הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.

ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.

כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.

מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.

מוצר בגודל של כפתור גדול.

שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.

מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.

אמי ע"ה היתה תמיד אומרת שמה שזול זה יקר....נחלת

העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני

רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.

מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה

להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.

זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...

לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש

לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)

כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור

לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...

אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי

להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי

מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין

וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,

וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון

של הבידוק הראשון...

מעניין מי יהיה.

בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים

בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....

או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....

הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!

חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!

אני מבין שלא שלחת אותה כבר ממש בהתחלה לבטן המטוספ.א.

אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.

מסביר את האובדן שלו…

כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.

אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.

נכון. זו כנראה הבעיה.נחלת

עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)

הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה

אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת

רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.

מצד אחד אין לסמוך על הנס, וחובת ההשתדלותפ.א.

עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.

מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים

מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.

תודה אבל לא קיבלתי שום אישור או קבלה כששלחתי אתנחלת

הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי

פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט

שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות

להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.

הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...

אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150

בבוקר בטיסה ל.......?

שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?

סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...

תודה!

ברור שלא קיבלת. הבעיה שגם אין לך תיעוד של תלונהפ.א.

בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.

מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.

מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד

1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד
אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.

2. 
Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).

3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air


במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה
אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:

• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.

• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.

• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations

4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.

5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון
עקיפת בעיית השירות הטלפוני
חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:

• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.

• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.

• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.

6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות


זכויות נוסעים
לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.

7. 
Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"

⚠️

IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.

בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.

בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.

הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:

1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.

2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.

3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.

כל כך מפורט. תודה רבה!נחלת

החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?

כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.

באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!

נמצא!!נחלת

אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך

מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.

הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.

מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....

עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא

בלרנקה. אשאל את הAI.

חן חן.

ובא לציון גואל! הגומל לחסדים טובות! בשעה טובה!פ.א.

תודה רבה על העדכון המשמח

ברור. שכל האבידות מכל הסוגים - תימצאנה!נחלת

מבאס ממש לשמוע 😟פשוט אני..

תודה רבה. שאלו יהיו כפרות העוונות שלי ושל כולנו.נחלת

לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...

(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר

על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)

אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה

לי ברירה רק להיזרק על השם;

הם לא מבטאים את המילים באנגלית

(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא

אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת

כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה

יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....

נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,

מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות

ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.

ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי

בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -

המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן

כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...

בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר

קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני

זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ

הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...

לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...

טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה

המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -

משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,

אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.

אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של

עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי

בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...

שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....

בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק

התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם

אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...

לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת

בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט

ואין מסגדים!

רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך

רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)

באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט

(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,

והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת

כל פעם לכביש...

הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי

שיהיה לך מה ללבוש....

!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,

ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר

מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי

נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...

כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי

לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -

לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות

כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!

שבוע טוב!

סוריקטה?יעל מהדרוםאחרונה