אלא כי מחר סוף סוף נניח תפילין!!!!!!
|מעופף מרוב התרגשות|
@בנים
אלא כי מחר סוף סוף נניח תפילין!!!!!!
|מעופף מרוב התרגשות|
@בנים
יש את עמ"י שהתאסף לארץ ישראל, חמדה טובה ורחבה.
ויש אותך אני מבין.
מה העבודה הזו לנו...
המשנ"ב לא היה כאן.
בצנעה בצנעה, העיקר שכל הפורום צריך לדעת.
אעלק....
סביוןהסיפור על ר' אהרון הידוע. שם שם.
גמרה בליבו ההחלטה לנהוג כמנהג ארץ ישראל שלא להניח תפילין בחולו של מועד.
ביום א' דחוה"מ בשחרית בא הרב מבית הכנסת אחר קיפול הטלית והלך לסעוד סעודת בוקר. אף מנחה התפלל אותו היום וביושבו ללמוד אחר מנחה, דקות ספורות לפני שקיעת החמה, בפתע פתאום- הפסיק מלימודו ואץ רץ לחדר הסמוך הוציא את התפילין מנרתיקן והניחן בזריזות. "איני יכול עדיין, איני יכול". רק ממחרת היום התחיל הרב בהנהגת אנשי א"י שלא להניח תפילין ביום חולו של מועד בכל היום כולו.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)