"The most important words a man can say are: 'I will do better'. These are not the most important .words any man can say. I am a man, and they are what I needed to say

 

The ancient code of the Knights Radiant says 'journey before destination.' Some may call it a simple platitude, but it is far more. A journey will have pain and failure. It is not only the steps forward that we must accept. It is the stumbles. The trials. The knowledge that we will fail. That we will hurt those around us.

 

 But if we stop, if we accept the person we are when we fall, the journey ends, that failure becomes our destination.

 

To love the journey is to accept no such end. I have found, through painful experience, that the most important step a person can take is always the next one.

 

I'm certain that some will feel threatened by this record. Some few may feel liberated. Most will simply feel that it should not exist.

 

I needed to write it anyway."

 

(Brandon Sanderson, Oathbringer)

 

‏

קטע עוצמתי, אנסה לתרגם.  (הכי קל זה להביא ת"ח שאומר דברים נפלאים, מילים מדויקות ונכונות. אבל לפעמים מילותיו של גוי נושאות חכמה שנחרטת חזק בלב. זה מה שקרה בקטע הזה, ולכן הבאתי אותו.)

 

"המילה הכי חשובה שגבר יכול לומר היא 'אשתפר'. זו לא המילה הכי חשובה שכל גבר יכול לומר. אני גבר, וזה מה שהייתי צריך לומר.

 

הכלל העתיק של אבירי האור אומר 'מסע לפני יעד'. חלק אולי יקראו לו אמרה נדושה, אבל הוא הרבה יותר מכך. במסע יהיה כאב וכשלון. לא רק את הצעדים קדימה עלינו לקבל. גם את המעידות. הנסיונות. הידיעה שניכשל. שנפגע בסובבים אותנו.

 

אבל אם נעצור, אם נקבל את האדם שאנחנו כשניפול, המסע נגמר. הכישלון ההוא נהיה היעד.

 

לאהוב את המסע זה לסרב לקבל סוף שכזה. גיליתי, דרך נסיון כואב, שהצעד הכי חשוב שהאדם יכול לקחת הוא תמיד הצעד הבא.

 

אני בטוח שחלק ירגישו מאוימים מהקטע הזה. מעטים ירגישו משוחררים. הרוב פשוט ירגישו שזה לא אמור להיות קיים.

 

הייתי צריך לכתוב אותו בכל זאת."

 

(ברנדון סנדרסון, בעל השבועה)

(הספר עוד לא נמכר בעברית, אז נאלצתי לקרוא אותו באנגלית ועל-כן התרגום הצולע הלז. מחילה על חוסר-הדיוק...)

אני לא מחזיק (בלשון המעטה) מאביב גפן, אבל זה שיר מדהים (הלוואי והיה רק עם אריק איינשטיין, בלי הקול הבכייני של אביב גפן.)

 

 

אינספור שבילים ויציאה
רושם בתוך יומן מסע
להתערבב ולא להיבלע
רושם בתוך יומן מסע

 

והיה אם מישהו בא
אל תסתובב
כי זה תמיד יכול להיות
זה שידליק לך את הלב
יפרוק את הכאב בשלווה

 

מגע הרוך גובר על המכה
רושם בתוך יומן מסע
כולנו עשויים אבק של אהבה
רושם בתוך יומן מסע

 

מביטים למעלה ונושאים תפילות
כשבינתיים שוכחים
שהמשמעות לחיות
היא לשאול את השאלות ולענות

והיה אם מישהו בא...

 

- - - 

 

היו לי כמה שיחות טובות היום. איכשהו זה הגיע לנקודה הזו שוב ושוב - 

יציבות. 

ובכל פעם חזרתי וחילקתי בין היציבות הנפשית ליציבות הרוחנית.

למרות שברור לי שיש השפעה וקשר ביניהם, הם לא אותו הדבר.

בעקבות הצבא (בעיקר), היציבות הנפשית שלי השתפרה פלאים. המודעות גם עלתה, ואיתה באה השליטה. פעם רק הייתי מודע, בלי הרבה שליטה על זה. עכשיו אני הרבה יותר יציב, ושולט בזה.

 

רוחנית... זה סיפור אחר.

זו רכבת הרים.

לפעמים זה תפילות מטורפות ולימוד מדהים

ואח"כ צלילה עמוקה לתהום.

 

ב"ה השאיפות ידועות, ולא משתנות אלא מתחדדות.

אבל המעשה צריך עבודה.

הת'כלס.

 

|משועשע|

אני צריך מגמה, מגמת שיפור.

(מעניין מאיזה הר יוצאת לבה כזו.)

 

- - - 

 

אשכרה.