ילדה.
אישה.
זהו. ואין מצב ביניים.
הייאוש מדבר בך ואת שרה לו הבל, הית קטנטנה וקפצת לו בחבל,
עכשיו את נטושה מבוססת בזבל,
את בין עולמות נקרעת נמתחת נחתכת,
כל חייך לא נבנת לארבע אמות, ועכשיו את נחנקת,
קחו אותי ליער שאצעק בלילות!
קחו אותי אל גליו של ים שיעברו בי כל משבריו,
רק שיעברו.
קחו ממני את הגשם הרע את החורף הקר,
תנו לי מעט שמש טוב לי השרב.
כמו מצוף בלי אדם ששט לו בים,
כמו טובעת או טבעת אבודה בלי סימן,
כמו ילדה שאמא שכחה אותה בגן.
כמו פרח ששום מלאך לא אומר לו כלום,
כמו נסיך שנופל ואין מי שיעזור לו לקום.
את לבד ואת צריכה אומץ לנשום את כל הלבד הזה לריאות הבוגרות שלך.
את חזקה בשביל כל המדינה והארץ והעולם והיקום,
את יכולה להכין קפה בכוח לחישה אל קומקום,
את נובלת כמו הפרח היפה ביותר,
את מבקשת מכולם לנסות ולא לוותר.
את חלשה, מאוימת, את טיפשה, ממורמרת.
איך שרפת את כל החמץ שבלב?
איך שרפת שם מילים וזה עדיין כואב?
עופי לשבי עופי לבור רוצי לחושך לא מחכה שם שום אור.
גם אם תדליקי פנס הוא יכבה לו מיד,
ובטח גם אם תושיטי לא תפגשי חזרה בשום יד,
שירי שיר לכלום,
להבל לריק.
שירי בהלת שנחצבה בנקיק.
שהיה פעם נסתר והיום הוא מריק,
עוד תוכן ועוד תוכן ועוד תוכן לריק.
כל ההבטחות שהובטחו לך אבדו בתהום הנשייה,
כל ההבטחות שעוד יבטיחו תתעקשי שיבואו בשבועה,
תקרעי את השמיים מצידי ביללה.
תפסיקי להשקיע.
תפסיקי לנסות.
השמיים רחוקים מידי, הגיע הזמן פשוט לנחות.
ואם יגיע מסוק, תבדקי בכנפיו השבורות.
אל תנסקי איתו לשום מקום,
לא קיים זהב.
כנראה שגם הנוסק הזה הוא עוד הלום קרב.
כשתפלי מהמסוק ולא יהיה לך מצנח,
כשתחזרי הביתה ולא יהיה לך מפתח,
תדעי שהזהרתי אותך.
שאמרתי.
שידעתי.
שהית צריכה לי לשמוע.
למה ילדה שלי, למה שוב ליגוע?
תנסקי לשמיים,
הם במרחק נגיעה.
תתארך לך היד, תגבה האמה.
את תעופי גבוה ממש לא לבד,
ותחבקי את הכנפיים שלא ירגישו שום רעד,
את החורים תרפדי בצדדים הענוגים של עצמך,
ותלחשי את כל התפילות ששמרת בתוכך.
את מוכנה לדרך, בת אהובה.
גם מי ששבר ברך כבר חזר למלחמה,
את תביאי את השלום,
את תלדי את אהבה.
את כ"כ הרבה אמת,
ואת כלכך ראויה.
את אמה של מלכות,
ואת כתר לתורה,
את סלע שחצבו בו משכן לשכינה צופיה,
את גאולת עולם,
וטל אורות טלך,
את בנויה להכל כל זמן שתדעי את עצמך.
תתלכלכי קטנה.
אל תעצרי לנקות..
החלומות הוורודים שייכים לנסיכות.
את מזמן כבר מלכה,
ומדינה יש להנהיג,
חיבשי את כיתרך,
וכשיותר לך תיטהרי.
כמו שלא הית מעולם טהורה, כמו שאת עוד תהי.
אישה.
זהו. ואין מצב ביניים.
הייאוש מדבר בך ואת שרה לו הבל, הית קטנטנה וקפצת לו בחבל,
עכשיו את נטושה מבוססת בזבל,
את בין עולמות נקרעת נמתחת נחתכת,
כל חייך לא נבנת לארבע אמות, ועכשיו את נחנקת,
קחו אותי ליער שאצעק בלילות!
קחו אותי אל גליו של ים שיעברו בי כל משבריו,
רק שיעברו.
קחו ממני את הגשם הרע את החורף הקר,
תנו לי מעט שמש טוב לי השרב.
כמו מצוף בלי אדם ששט לו בים,
כמו טובעת או טבעת אבודה בלי סימן,
כמו ילדה שאמא שכחה אותה בגן.
כמו פרח ששום מלאך לא אומר לו כלום,
כמו נסיך שנופל ואין מי שיעזור לו לקום.
את לבד ואת צריכה אומץ לנשום את כל הלבד הזה לריאות הבוגרות שלך.
את חזקה בשביל כל המדינה והארץ והעולם והיקום,
את יכולה להכין קפה בכוח לחישה אל קומקום,
את נובלת כמו הפרח היפה ביותר,
את מבקשת מכולם לנסות ולא לוותר.
את חלשה, מאוימת, את טיפשה, ממורמרת.
איך שרפת את כל החמץ שבלב?
איך שרפת שם מילים וזה עדיין כואב?
עופי לשבי עופי לבור רוצי לחושך לא מחכה שם שום אור.
גם אם תדליקי פנס הוא יכבה לו מיד,
ובטח גם אם תושיטי לא תפגשי חזרה בשום יד,
שירי שיר לכלום,
להבל לריק.
שירי בהלת שנחצבה בנקיק.
שהיה פעם נסתר והיום הוא מריק,
עוד תוכן ועוד תוכן ועוד תוכן לריק.
כל ההבטחות שהובטחו לך אבדו בתהום הנשייה,
כל ההבטחות שעוד יבטיחו תתעקשי שיבואו בשבועה,
תקרעי את השמיים מצידי ביללה.
תפסיקי להשקיע.
תפסיקי לנסות.
השמיים רחוקים מידי, הגיע הזמן פשוט לנחות.
ואם יגיע מסוק, תבדקי בכנפיו השבורות.
אל תנסקי איתו לשום מקום,
לא קיים זהב.
כנראה שגם הנוסק הזה הוא עוד הלום קרב.
כשתפלי מהמסוק ולא יהיה לך מצנח,
כשתחזרי הביתה ולא יהיה לך מפתח,
תדעי שהזהרתי אותך.
שאמרתי.
שידעתי.
שהית צריכה לי לשמוע.
למה ילדה שלי, למה שוב ליגוע?
תנסקי לשמיים,
הם במרחק נגיעה.
תתארך לך היד, תגבה האמה.
את תעופי גבוה ממש לא לבד,
ותחבקי את הכנפיים שלא ירגישו שום רעד,
את החורים תרפדי בצדדים הענוגים של עצמך,
ותלחשי את כל התפילות ששמרת בתוכך.
את מוכנה לדרך, בת אהובה.
גם מי ששבר ברך כבר חזר למלחמה,
את תביאי את השלום,
את תלדי את אהבה.
את כ"כ הרבה אמת,
ואת כלכך ראויה.
את אמה של מלכות,
ואת כתר לתורה,
את סלע שחצבו בו משכן לשכינה צופיה,
את גאולת עולם,
וטל אורות טלך,
את בנויה להכל כל זמן שתדעי את עצמך.
תתלכלכי קטנה.
אל תעצרי לנקות..
החלומות הוורודים שייכים לנסיכות.
את מזמן כבר מלכה,
ומדינה יש להנהיג,
חיבשי את כיתרך,
וכשיותר לך תיטהרי.
כמו שלא הית מעולם טהורה, כמו שאת עוד תהי.
יש
