או לחלופין בין האדם לתורה.
שימו לב זה עובד תמיד
או לחלופין בין האדם לתורה.
שימו לב זה עובד תמיד
אני נהנה מהקטע העמוק מבינהם.
ואפשר לראות קטע עמוק בשניהם.
ודאי שיש יוצאי דופן. כמו למשל:
יש שירים שהוא מסתכל על העיניים היפות שלה
ויש ששרו על השינוי האדיר שהיא חוללה בו, ועל זה שנעים לו איתה
כל שיר שנכתב בין גבר לאשה הוא גם בין קוב"ה לשכינתיה כמובן, בסוד דכורא ונוקבא.
כמסופר על אחד הצדיקים שכשאלו אותו מדוע הוא מכבד את אשתו עד כדי כך ענה "מה השאלה? הרי זו השכינה!"
כיון שהשכינה מופיעה בעולם הזה דרך דמות האשה והקב"ה דרך דמות הגבר.
כגון:
יש אחת שמחכה לי
היא תאיר לי את פני
היא תצבע לי את הקשת
ותדליק לי את חיי.![]()
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)