אבל זהו?

זה אומר שאי אפשר לצחוק או לצייר קריקטורות על היחסים הפוליטיים של נתניהו ומנהיגים מהעולם?

או של ישראל והעולם?

הכל אוטומטית מתוייג כאנטישמי ועם רצון לשליטה?

הקריקטורה הזו די מובנת בסה"כ.. ברור מאוד על מה היא יושבת.

זה לא סוד שטראמפ מקשיב בהמון דברים לנתניהו.

זה אחד המאפיינים שלו..

כמו השיניים של בנט.

אני חושב שזה די לחפש בכוח.

אם זה מזלזל בנתניהו וטראמפ? אולי. בעיקר בטראמפ.

אם זה אנטישמי? לא רואה עדיין קשר לאנטישמיות.. גם לא בגלל הכיפה.

מה היה להם דחוף לשים כיפה לביבי? ממתי הוא הולך עם כיפה?

כלומר: העולם כולו מובל כעיוור ע''י האינטרס היהודי.

הרי לא היה שקר גדול יותר מאז קום המדינה כמו הטענה שהליכוד הוא מפלגת "ימין" (אם, אגב, יש בכלל משמעות לתיוג הזה). אז אין ספק שנתניהו חוגג ניצחון (אבל בסתר כמובן, בלי שייראו את החיוך המאושר ומלא הסיפוק על פניו) כשמציגים אותו כמי שקובע עבור הנשיא האמריקאי את סדר היום (למשל, הכרה בסיפוח רמת הגולן או בירושלים כבירת ישראל).
הבעיה היא שאובייקטיבית, זהו קישקוש מוחלט ושקר גמור, שכלל איננו מתיישב עם העובדות לאמיתן. למשל, ה"הכרה" בירושלים היא בצו נשיאותי בלבד, לא בהחלטה רשמית של מחלקת המדינה, ולכן איננה ולא כלום, היא אוויר חם, סיסמא ריקה ותו לא. הנשיא הבא יכול לקחת את הדף של טראמפ ולגרוס אותו במגרסה - וזו, למען האמת, עוד תהיה התייחסות מכובדת, כי זה עלול להיות גרוע בהרבה - כלומר, אפס התייחסות לכך ואז העלאת ירושלים דווקא לשולחן של משא ומתן עם הערבים, בלי לירוק בכלל למה שאמר או חשב או קישקש טראמפ. מדיניות אמריקנית נקבעת בהחלטות רשמיות לפרסום במחלקת המדינה ולא בצו נשיאותי ארעי ורופף.
חמור בהרבה מכך, השגרירות שהועברה לירושלים מצויה על שטח שסופח לישראל, ושמכל מקום אין הכרה - אפילו של טראמפ - בסיפוחו. ולתוך הבניין הזה אוחדה פעילות הקונסוליה מרחוב אגרון, דהיינו שהשגרירות עכשיו משמשת כמעין נציגות אמריקאית "בשטח נייטרלי" (לא מוכר כשטח ריבוני ישראלי ואף לא כשטח "ריבוני" אחר) למדינת ישראל ול"יישות" המדינית הפלשתינאית, תהא אשר תהא. שהרי תושבי השטח שסופח לירושלים ושלא אוזרחו הם גם תושבי ישראל וגם משוייכים בתחומי חיים מסויימים לרשות הפלשתינאית.
גם לגבי רמת הגולן, אפילו ההכרזה של מזכיר המדינה לא גובתה בפרסום מסודר כלשהוא של מחלקת המדינה. ולכן - כאמור, קריקטורה כמו זו שהוצגה מתארת מציאות לא-קיימת, מן הסתם מתוך עוינות לנתניהו ולטראמפ, כאשר למעשה - זה רק מחזק את השניים האלו, להוותם של הדמוקרטים, שהיו מן הסתם מעדיפים שהמציאות הנוכחית לא תתואר באופן כל כך פרוגרסיבי ולעומתי.
הטענה שמוצגת כאן היא שאפילו המחוות הריקות של ממשל טראמפ לנתניהו הן איזו סכנה נוראה לשלום וכדומה, בשעה שלמען האמת הן בסך הכל שומרות את כל האופציות לממשל עתידי לסגור דיל עם ישראל, כזה שהימין היהודי הדתי ואולי גם הנוצרי האוונגליסטי יחשבו אותו לבלתי-נסלח.
בשורה התחתונה, יש לנו כאן פרדוקס קלאסי של אנשים שמפחדים מהצל של עצמם (מה שנקרא דיסוננס קוגניטיבי): טראמפ לא מעז להסגיר שבכוונתו לקבל את כל דרישות הסעודים מישראל, כי כל תדמיתו כימני קשוח תימוג אז בעשן (והוא דוחה את קבלתן של דרישות הסעודים ככל יכולתו על אף שהם חבריו ואף מממניו, עיין נסיעתו הראשונה בכלל מחוץ לאמריקה כנשיא ישר לריאד); הסעודים לא מעזים להביע את דעתם האמיתית על מה שדרוש להסדר עם ישראל (הם יודעים לא פחות מאיתנו שאין שום מקום ליישות מדינית ערבית עצמאית ממערב לירדן), מרוב פחדם מפני האיסלם הפונדמנטליסטי (היינו, מהפלגים שלא נתמכים בידיהם...); נתניהו לא מעז להיחשף כתומך - הגם שלא בהתלהבות - בחלוקת הארץ (שהרי מבחינתו, בדיוק כמו מבחינת יאיר לפיד ובנימין גנץ, ההחזקה ביהודה ובשומרון היא נטל הרסני וההתנחלויות הן מכשול להסדר, אך הוא לא יעז לומר בקול את מה שהוא חושב); והימין הדתי והלאומי בישראל לא מעז לומר על נתניהו את האמת ומטאטא מתחת לשטיח את שתיית המנדטים בבחירות - זו שבדיוק תאפשר לנתניהו ליישם את עיסקת המאה - אם וכאשר (ולא מעזים לומר זאת, ראשית כי מפחדים שזו תהיה נבואה שמגשימה את עצמה, ושנית כי מעדיפים להתייחס לעניינים אחרים שבהם רואים איתו עין בעין, כגון בהתגוללות על מערכת המשפט, על אף שנתניהו עצמו עושה זאת רק מטעמים אישיים לעומת שקד או בצלאל שמבחינתם הבעיה היא השיטה באופן כללי).
חד גדיא, חד גדיא.

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה