0. זה פסיכי לרקוד בוואחיתה ברמות שאין דברים כאלה. מושלם בכל קנה מידה.
1. אני מוגבלת למרחב. כלומר אני עדיין לא יודעת לרקוד דברים כשאין לי מרחב, ובמובן מסוים אני כבולה לזה.
2. זה לא כמו לכתוב כשאין דף.
3. הפריצה הגדולה שלי היתה בחתונה של מרים. כלומר, אני כל הזמן מתקדמת מאז, אבל שם הכדורשלג התחיל להתגלגל מעצמו. פתאום רקדתי. ממש.
4. השירים הכי טובים שלי עשויים מתרגום של תנועות למילים. אני קודם כל מרגישה את התנועה ורק אז הופכת אותה למילה. לפעמים יושבת לי איזו תנועה שאין לי מספיק טכניקה אליה, ואז אני מנסה לצייר, אבל אני גרועה בזה. אין מה לעשות. בכל מקרה, כשהשיר אפוי לגמרי אז גם קל יותר לרקוד אותו בשלמות.
5. בכל כיוון, תמיד יש טיוטה.
6. אני מרגישה שאני הולכת ומאבדת אחיזה בהזדמנות חד פעמית שקיבלתי בנקודה קריטית בחיים. זה הרבה בגלל הלימודים, וזה מעצבן אותי נורא. נורא.
7. אני לא יודעת לדבר. כלומר אני יודעת להעביר מידע באמצעות מילים, אבל זה לא מספיק בדרך כלל. זה מעצבן אותי ואני לא מצליחה להבין את הכשל הזה. (זה לא נכון לגמרי. יש אנשים שמצליחים לדברר אותי בדרך נס כלשהי. אבל זה עדיין לא מספיק.)
8. אני לא יודעת איפה המוזיקה נכנסת בכל זה. (אני יכולה לפעמים להרגיש אקורדים, אבל זה לא מסביר לי הרבה. אולי פשוט אין לי מספיק טכניקה.)
9. א''א לשמור בפנים. אי אפשר עד להתפקע. אין לי זמן להוציא.
- לקראת נישואין וזוגיות