שאלהמבשר שלום
אני בחור.
כשאני שומע אנשים לומדים על הלכות נשים (נדה וכו')אני ממש משתגע.
לא חושב שכל הבית המדרש צריך לדעת מה כבודו לומד,וכמו שברחוב אף אחד לא מדבר על זה,ככה בבית מדרש צריך ללמוד בשקט.
הגיוני לבקש אם אפשר שילמד בשקט,או להעיר שזה לא אמור להיות ככה..
או שאולי אני בכלל טועה וזה חלק מהתורה,ובשביל זה בית מדרש נועד..
תודה רבה
תורתנו תורת חיים המקיפה את כל התחומיםגושניק מצוי
ועלינו ללומדה.
ישנו סיפור בגמרא על רב כהנא שנכנס לחדר המיטות של רב לראות כיצד הוא משמש עם אשתו וכאשר נתפס בחדר של רבו אמר לו ש"תורה היא וללמוד אני צריך"
מסכיםמבשר שלום
אניחלילה לא מתכוון להגיד לא ללמוד.
הציבוריות היא זו שמפריעה לי..
אפשר ללמוד בשקט..
לדעתיימ''ל

אתה צריך להשתדל לעבוד על זה שזה לא ישגע אותך.

לשמור על טהרת המחשבה, להתייחס אל זה כלימוד תורה (כן, זה חלק מהתורה) בלי שזה יביא אותך להרהורים לא טובים או מבוכה.

אמממבשר שלום
חשבתי שזה קשור לזה שאני רווק..
כנראה אתה צודק
אז לענ''ד לאימ''ל
כלומר גם, זה אולי יותר קשה, אבל גם רווק יכול וצריך לשמור על טהרת המחשבה אפילו כשהוא מתעסק בהלכות האלו.
מסכים ממשחידוש

בלי קשר לשאלה אם ומה זה גורם לשומעים, מצד עצם העניין ראוי שזה לא יהיה בקולי קולות. לא כי זה רע, פשוט יש דברים שכך יותר מתאים לגביהם. עניין מהותי.

לא מסכיםנחשון מהרחברון
דברי כאש נאום ה' מה אש אינה מקבלת טומאה כך דברי תורה אינן מקבלים טומאה.

לימוד בקול הוא חלק מדרכי קניין תורה.
בבית מדרש לומדים בקול (יש מקומות שהעירו לי שלמדתי בקול... אבל זה בגלל שהרעשתי... ייקים...)

ההבדל בין הרחוב לבין בית המדרש הוא ההבדל בין הרחוב לחדר של רופא נשים. גם שם שואלים בקול שאלות שברחוב לא שואלים.

ללמוד בקול זה לא 'בקולי קולות' זה דרך הלימוד.


..חידוש

בחדר של רופא נשים, שומע מי שצריך לשמוע... לא הבנתי מה הדימוי שרצית לבטא. והציטוט שבראש דבריך אינו נוגע לדבריי.

אבל לא נתווכח, כנראה עניין של תחושה אישית.. אני מקווה שכשלמדת עם מדריך החתנים שלך זה לא היה בבית המדרש ובקול כמו שאתה לומד בבא קמא

אני לומד עכשיו נידהנחשון מהרחברון
לומדים בקול. בבית המדרש.
אני חושב שהתחושה הלא נוחה נובעת מתוך תפיסה שזה לא בסדר לעסוק בזה בפומבי.

אני תופס אחרת.
את ההלכות אכן למדנו בבית המדרש. את המקום האישי למדנו בבית...
יש נצי"ב נפלאכי בשמחה תצאו.

על ענייני קרי וזיבה.

"(ב) ואמרתם אלהם. כבר נתבאר בריש הספר לשון ואמרת אליהם שהוא הלכות המקובלות בפרשה, והנה לא מצינו בכל פרשיות שבתורה זה הלשון ואמרתם אליהם, רק דברו אל בני ישראל לאמר, שביאורו שגם אהרן ידבר אותו הפרשה בעל פה בזה הלשון שאמר משה, אבל ואמרתם אליהם, שהוא הלכות ומשניות אינו מן הצורך לכתוב שילמוד אהרן עם ישראל, שהרי כל המשניות ותורה שבע"פ חובה על כל רב ללמוד עם תלמידיו, וא"כ למאי כתיב בזו הפרשה ואמרתם אליהם, אלא כלפי שקשה לדבר בעניני זיבה וקרי שהוא באברי הזרע שמתפעלים במחשבה, והיינו סבורים שיותר טוב למעט הדבור והלמוד בהם, ורק משה הוא מוכרח ללמד לישראל הקבלות שיש לו בע"פ, שלא יאבדו מישראל, אבל אחר שכבר למדם שוב אין המצוה להגות בהם כמצות ת"ת שהמה למצוה אפילו בלי תועלת למעשה ולזכירה, מש"ה כתיב בפרשה זו ואמרתם אליהם, שגם אהרן ילמוד עם ישראל אחר שכבר למד משה בסדר המשנה כמנהגו, וה"ה כל רב לתלמידיו, ומשום שבאמת בלמוד התורה אין יוצא רע והיא אילת אהבים ויעלת חן:"

 

צריך גם טאקט, בלי שום קשר,

אבל נראה לי לומדים כמו שלומדים.

כשיצא לי לדבר על הלכות נדה באוטובוס,

מבטיח שכל מי שלא היה צריך להבין - לא הבין,

ואפ"ה, ת"ח חשוב דיבר איתי על ענייני חציצה בשקט מופתי ברכבת פעם,

ולא נראה לי שמישהו מהצד היה מבין על מה דברנו.

 

קיצור, זה נראה לי יותר עניין של נפשות וטאקט מאשר של אמת אבסולוטית.

כל התורה שמותיו של הקב"המושיקו

שמסתכלים  עליה כך שומעים הקב"ה

 

לא דברים אחרים

לא יודע מה איתך אני כשאני אומר משו אוטומטית אני מדמיין אותוחוני המעגל פינות
ובוא תנסה לדמיין את סוגיית נפלה מן הגג ולראות בה את הקבה



אאכ הקבה שלך הוא...
איך עוד לא חסמו אותך...חידוש


למען האמת גם אני לא...חוני המעגל פינות
אז מוטב שתחסום את עצמך.חידוש


עושה לך רע בעין לראות אנשים שחושבים אחרת?חוני המעגל פינות
לא שאני שופט או משו. אתה פשוט צריך להיות כנה ביחס לרגשות שלך...
לכאורה אפשר גם וגםחוני המעגל פינות
להיות כנה זה תקין לשונית, לא?
לעזאזל המלוקקים שקבעו מה קורקט ומה לא.חוני המעגל פינות
כל עוד מבינים אותי מבחינתי זה מספיק.
זה מה שקורה שלא לומדים חסידותמושיקו

לומדים את התורה כמו בהמה...

 

מספיק ללמוד כמה פרקי תניא בודדים להבין את הגיחוך שבדבריך...

 

 

 

 

כל הרבנים הליטאים/ספרדים/לא חסידים לומדים תורה כמו בהמות?ימ''ל
הנפש הבהמית שלהם מתבשמתחוני המעגל פינות
וכיוון שהם עידנו אותה זה לעובר לנפש האלוקית!

כמובן דרך חג'ת נה'י

אני לא מאמין שכתבתי את זה
הנפש הבהמית שלהם מתבשמתחוני המעגל פינות
וכיוון שהם עידנו אותה זה לעובר לנפש האלוקית!

כמובן דרך חג'ת נה'י

אני לא מאמין שכתבתי את זה
א.הגר"א אומר שבשביל לפסוק דין לאמיתתו חייבים ללמוד פנימיותמושיקואחרונה

התורה.

 

ב.הכוונה היתה שמי שלומד בלי פנימיות התורה או לכה"פ מוסר, הגישה שלו בלימוד התורה מאוד מגושמת ויכולה לגרום שלא יבין כראוי את הדברים.[הלשון בהמה היא מנפש הבהמית והניסוח היה בהתאם לשואל וד"ל]. 

זה מה שקורה כשאתה בטוח שאתה רואה את אלוקים בבית בושתחוני המעגל פינות
אתה נכנס.




אבל אין ספק שזה מאוד הפתיע אותי שחבדניק במקום לענות על השאלה אומר 'בוא אני אמסיין אותך במקורות שעדין נתונים במחלוקת'
זה מה שקורה כשאתה בטוח שאתה רואה את אלוקים בבית בושתחוני המעגל פינות
אתה נכנס.




אבל אין ספק שזה מאוד הפתיע אותי שחבדניק במקום לענות על השאלה אומר 'בוא אני אמסיין אותך ותלך ללמוד חסידות'
אני באמת תוהה לעצמי מתי היגיון וחסידות נפגשים?
מכוון שאנו מברכים….סיעתא דשמייא1
…. ברכות התורה כל בוקר מדוע אנו צריכים לברך שוב כשאנחנו עולים לתורה בשבתות , ימי שני, ימי חמישי וכדומה?
לזכרוני הראשון מדאוריתאקעלעברימבאר
ובעליה לתורה מדרבנן
הכל מדרבנן…סיעתא דשמייא1

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

נוסח הברכה תוקן בידי חכמים. אבל החיוב לברךקעלעברימבאר

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

יש סידורים בהם קוראים ציתותים…סיעתא דשמייא1
…. מהתורה לפני ברכות התורה בבוקר. התנאי הוא שלפני הציתות יהיו המילים "שנאמר" "כאמור" .
יש על זה שאגת אריה נפלאחתול זמני

קראתי השתכנעתי

הלכתי לקרואטיפות של אוראחרונה
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"א בתמוז תשפ"ו 22:42

נחמד מאוד

 

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

שאלה מעניינתטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ' בתמוז תשפ"ו 16:32

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

ולא היו אחרים שטענו על "ספק ברכות להקל"?…סיעתא דשמייא1

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

יש לראשונים כמה הוכחות יפות (שכך נתקן)טיפות של אור

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

 

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

כנראה שכל הברכות שמברכים…סיעתא דשמייא1

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

מחפשת פירוש לתורה 'איה' של רבה"קאשר ברא
מעדיפה בקובץ שניתן להוריד 
מה בדיוק הנס בסיפור שופרסם ב"שיחת השבוע"?shaulreznik

""נאסוף יחד לשלשת ציפורים, נערבב אותה עם מעט שלג וניתן לתינוק", הציעה האישה.

אסתר נחרדה. "שאני אתן דבר כזה לתינוק שלי?!".

אך האישה השיבה בתקיפות: "אם לא תעשי זאת – הוא ימות".

באין פתרון אחר קיבלה אסתר את הצעתה של האישה. הם הכינו את התערובת ונתנו אותה לתינוק. חלפו עשרים ודקות ומול עיניהם הנדהמות חל בתינוק שינוי דרמטי.

התינוק התרוקן, והצבע שב ללחייו. שלום הפעוט ניצל".

https://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=22484&CategoryID=5140

 

הנס הוא שהאישה הגיעה משום מקום ונעלמה כלעומת שבאה (אליהו הנביא? אתמהה)? הנס הוא שעצה הכה מקורית שלה עזרה? שהתינוק אכל לשלשת והבריא במקום להקיא ולמות מהרעלה?

באופן כללי, הסיפור השבועי בעלון חב"ד תמיד מציגפ.א.
ומביא אירועים שהסתיימו לטובה בדרך של נס ולא משהו טבעי.  
נשמע שהתשובה היא כן לשלושת השאלותנקדימוןאחרונה
בין המצרים!!!אשר ברא
שתפו מקורות להתחזקות וכיסופים לבית המקדש.
האבלות של בין המיצרים - על הצרות או שמא על החטאים?פינג פונג

זוכר אני כמה פעמים בתשעה באב, שהיה לי נורא קשה להזדהות עם עניין האבלות, וברור לי שזה לא רק אני. הרי יש לנו כיום מדינה חזקה ומשגשגת, ברוך ה'. ותיאורי הזוועות של מגילת איכה והקינות הם עניין של העבר, וקשה להתחבר לכך שהאבלות רלוונטית ואקטואלית. אז נכון, בית מקדשנו טרם נבנה, וחסרות המלכות והנבואה, הסנהדרין והטהרה - אך כל העת מרגיש שמתקדמים קמעא קמעא במסלול הגאולה.


ואז נפל לי האסימון - האבלות שלנו הוא על החטאים -


כמתואר בעזרא:

"וַיָּ֣קׇם עֶזְרָ֗א מִלִּפְנֵי֙ בֵּ֣ית הָֽאֱלֹקים וַיֵּ֕לֶךְ אֶל־לִשְׁכַּ֖ת יְהוֹחָנָ֣ן בֶּן־אֶלְיָשִׁ֑יב וַיֵּ֣לֶךְ שָׁ֗ם לֶ֤חֶם לֹֽא־אָכַל֙ וּמַ֣יִם לֹֽא־שָׁתָ֔ה כִּ֥י מִתְאַבֵּ֖ל עַל־מַ֥עַל הַגּוֹלָֽה׃"


בעצם עיקר הצער והאבלות כיום, (ואולי גם בעבר) - הוא לא על צרות הכלל, שמרגיש שהם בעיקר נחלת העבר, (מבלי לשכוח לרגע את אסונות המלחמה, ופיגועים, אך זה לא אותו דבר) אלא על עוונות בית ישראל - על חילולי השבת, הפריצות האיומה, על מליוני ילדים יהודים שמתחנכים לחיים שלא על פי התורה, על אי שמירת טהרת המשפחה, על ההתבוללת הנוראית - (ממש כמו שעזרא התאבל).


ואולי צריך להתאבל עוד יותר דווקא על עוונותם של מי שהתחנכו לשמירת מצוות, דתיים ודתל"שים, עבירות שפחות שייך לגביהם לימוד הזכות הגדול של 'תינוקות שנשבו'.


מאז שעלתה בי תובנה זו - אני מצליח מאד להתחבר לאבלות ולעבודת ה' של בין המיצרים. אני מבין שזה רלוונטי מאד - גם כיום בדור תחיית אומתנו.


אשמח לשמוע אם מישהו מסכים/ חולק עלי - בעיניי זו אמת פשוטה וברורה.


שנזכה להימנות על "הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כׇּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת".



*

נספח - דרשה שלי לרגל יז בתמוז וחטא העגל


עַל־זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃


עַל־זֶה - כמו שנאמר -  "אַ֗ף כִּֽי־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּצְרָ֑יִם וַֽיַּעֲשׂ֔וּ נֶאָצ֖וֹת גְּדֹלֽוֹת׃"


עַל־אֵ֖לֶּה - כמו שנאמר - וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃"


"עַל־אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם"


צום מועיל ורצוי לה'


מקור מספר נפש החיים עליו מתבססת טענתיפינג פונג

נפש החיים שער ב פרק יב


"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.


כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

יפה מאוד. הדברים מפורשים ברמב"ם הלכות תעניתהסטורי

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

 

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

 

מכיר את הרמב"ם, אך זו לא ראייה גמורה למה שכתבתיפינג פונגאחרונה
אני טענתי שמעבר לאחת המטרות הברורות של תקופה זו - לעורר כל יחיד לתשובה - כמפורש ברמב"ם - האבלות עצמה היא אבלות על חטאי הציבור. על המצב הרוחני הירוד של עם ישראל.
האם אהוד בן גרא שיקרכְּקֶדֶם
כשהוא אמר לעגלון שיש לו דבר השם?
הוא שיקר מפני השלום... כלומר כדי לעשות שלום לעמ"ימתואמת

אבל בפשטות דבר ה' לעגלון היה מותו המיידי...

בכל אופן, אפשר לציין זאת לשבח עגלון, שכיבד את הקב"ה. אולי בזכות זה (לפי חלק מהדעות) יצאה ממנו רות המואבייה...

הוא לא אמר את זה.אריק מהדרום
נכון, הוא אמר "דבר אלוקים".מתואמת
מממ...אריק מהדרום

משום מה היה זכור לי שאמר רק דבר סתר.

עכשיו עיינתי ואת צודקת, אתם צודקים.

מתקפל.

הוא אמר את שניהם, למעשהמתואמת
את "דבר סתר" הוא אמר כשהיו שומרי המלך בחדר.
אגב גם דיבור וגם א-לוקיםפתית שלג

הם כינויים לעשיית דין

נכון, מעניין לשים לב לזה...מתואמת
לא בהכרח,חתול זמני

ייתכן שהמקרא פשוט לא טרח להזכיר את מה שהוא אמר, ואני מניח שזה מה שקרה.

יכול מאוד להיות שהוא נשא נאום או מסר נבואי קצר, אולי האשמה על כך שהוא שעבד את עם ישראל ושה' נוקם ממנו כעת.

בפשטות כן וזה היה מותר ומצווה, בדיוק כמו שהיה מותרהסטורי
ומצווה להרוג אותו.

כמובן, אפשר לדרוש שכוונתו שזה דבר ד' - הריגת עגלון

אולי הוא אמר לו דבר ה' בזמן שדקר אותוקעלעברימבאר

או הכוונה שיש לו ביצוע דבר ה' לעשות

ראיתי בספרים הקדושים ובהםקעלעברימבאר

יהוצפן, שאהוד בכלל לא דקר אותו. זה היה חייזרים. הכל תפירת תיק של השבכ המואבי נגד אהוד

(שכוייח על השירשור)טיפות של אוראחרונה
שובו בנים שובבים חוץ מאחר שידע כחי ומרד ביכְּקֶדֶם
ואני אומר: שאינו צריך לעשות תשובה
ברור שצריך לעשות תשובה, עובדהקעלעברימבאר

שרבי מאיר אומר לו לעשות תשובה

למה אינו צריך לעשות תשובה? הוא מורד בקב"הפתית שלגאחרונה
יישר כחפינג פונגאחרונה

אולי יעניין אותך