על החסידות וההתנגדות
מאמר תגובה ל@רק בשמחה.
לא רציתי להקפיץ שוב את כל השרשור עם @עברי אנכי אבל הרגשתי שקלו כל הקיצין והגיע הזמן שגם אני אומר את דבריי (זה לא פייר שאנחנו תמיד כולנו נגד אחד)...
שלוש הבהרות קצרות. אני הבנתי שהדיון הוא לא האם רק בשמחה (האיש) צריך עכשיו ללמוד חסידות (שזה הוא צריך לשאול את רבותיו כמובן וכו'). אלא על החסידות באופן כללי.
הבהרה שניה. למדתי את נפש החיים. כולו (לא רק שער ד' כמו הליטאים). אפילו עשיתי סיום. אני סתם אומר בשביל הגאווה, שתתלהבו ממני.
הבהרה שלישית. בדיונים שכאלו יש שתי סוגי הוכחות- סיוע מגדולי הדור והבאת סברות. נתחיל בסוג הראשון.
סמכות גדולי ישראל שבימינו
כשאנשים מנסים למתן אותך ולומר שאין צריך להתנגד כ"כ לחסידות, אתה נוהג להזכיר את הגר"א ואת הנודע ביהודה. עכשיו, אף אחד לא חולק על שכך באמת הייתה שיטתם. אבל התורה היא לא ספר היסטוריה. כתוב "וחיי עולם נתן בתוכנו". ויש לילך אחר גדולי ישראל שבכל דור. "אין לך אלא שופט שבימיך". והיום -כמדומה שללא יוצא מן הכלל- אין צדיק אחד שמתנגד ככה לחסידות וחושב שחסידות זו מינות. זה דבר ראשון. אתה לא יכול לפטור את עצמך באמרך ש"לגבי גדולי הדור, אני לא יודע למה, וזה בכל מקרה לא ממש משנה לי".
(לכן גם כל ההשוואה הזו לספרים חיצוניים מקוממת).
מלבד זאת, אפילו את התנגדות הגר"א לחסידות בזמנו יש לקחת בפרופורציות, כמו שהעירו רבנים וחוקרים רבים, שעיקר חששו של הגר"א היה מן השבתאות, וכנזכר, ואין כאן המקום להאריך.
כעת, ברור שאתה מצדד בדעת הגר"א לא סתם כי אתה חושש ורוצה להחמיר כדעתו (שאם כן היה לך להחמיר גם נגד המורה נבוכים וגם נגד הרב זצ"ל), אלא בגלל שהתנגדותו נובעת משיקולים שנהירים לך, וסברותיו מתיישבות על לבך. אז הבה ננסה לפרק חלק מן הקושיות על החסידות (אודה מראש שאין לי הסבר לכל מנהגי החסידים):
