הלוך ושובבתוך בני ישראלהחשש הזה שיש להרבה מאוד בחורי ישיבות תוקע אותם בישיבות שלא בצדק, הם לא יהיו דיינים או רבנים אבל ממשיכים להיות בישיבה כי הם חוששים שהרמה שלהם תיפול, אז תיפלו, מה יש? ואז תקומו, איך עשיתם צבא? עיקר מצוות ישוב הארץ הוא שיהיה לך מקצוע בארץ שתעבוד בו וכשם שלא אומרים לאדם לא להניח תפילין כי זה ביטול תורה כך לא אומרים לאדם אל תעבוד כי זה ביטול תורה, זהו, מצווה, אתה גם התחייבת לפרנס את אשתך בכתובה, היא לא חייבת למחול לנצח, בטח כשאתה לא מתעד את עצמך להיות רב או דיין, וזה גם לא בריא בכלל לשלום הבית שהיא מוחלת לך.
יש דרכים לגרום לנחיתות רכות, קביעת עיתים, תפילות במניין, קשר מתמיד עם רב מקומי (לרוב חב"דניקים תותחים בזה) מסגרת בית מדרש עם מילגה של תורה אחרי צבא (נעשים נסיונות רבים, אני לא חושב שמצליחים יותר מידי כי תמיד הציונים יהיו חשובים מהמילגה, לא משנה מה הגובה שלה) אתה גם לא חייב ללמוד מקצוע תובעני אבל זה תלוי בך, ובכלל מקצוע תובעני, באופן פרדוקסלי, זה גם יעזור לך לא ליפול כי יהיה לך פחות זמן לשטויות, (זה שאתה גם נשוי גם ישמור עליך.
בקיצור, אל דאגה, הרמה שלך תיפול גם תיפול, ואתה תקום, בעז"ה.
אתה גם כנראה לא תיפול חזק מידי.
רציתי לערוך ..נמחק..כותב שוב כי חושב שזה דיון חשוב.
שיעור ז בישיבה.שנה הבאה בע"ה מתחיל לימודים.
חושב שכדאי להקדים הקדמה- באופן עקרוני כל מפגש עם עולם החומר יוצר 'כובד' מסוים עלינו,דוגמא פשוטה-אדם אוכל ארוחה,מרגיש אחריה 'כבדות' מסוימת,הנפש 'מתגשמת',נעשה יותר אגואיסטי וכו'(זה הרגשה קצת עדינה,צריכים לשים לב אליה..).מפגש עם 'שכל'-תורה בנידון דידן(בלשון המהרל) מביא עמו שאר רוח,שאיפות,הנפש יוצאת ממיצריה המוגבלים ..עד למפגש הבא עם החומר,זה רצוא ושוב,תכלס כל החיים הם ככה. גם בישיבה יש מפגשים עם עולם החומר,רק במסות פחותות בהרבה ממה שיש בחוץ(מה יש לך בישיבה?ארוחות,עונג שבת,הפקר בפינת קפה..חח וכו').הקב"ה שם אותנו בעולם הזה כדי להתמודד,צריכים לראות בזה אתגר,כשרואים ככה את המציאות כ'אתגרית',ושזה הלכתחילה יש יותר חשק לעבוד.
באופן כללי אני חושב שמי שהיה רציני,מתמיד,מעמיק בישיבה ובנה כהוגן את עולמו הרוחני,וגם כשחזר לבית שמר על קימה למניינים,קביעת עיתים מסודרת וכו'-מסתבר שלא יירד בצורה משמעותית .
קיבלתי מרבותיי 3 נק' שחשוב לקיים כדי לשמור על 'רמה רוחנית'(רמה רוחנית כוונתי באופן כללי שהשאיפות שלך יהיו למעלה,כלומר להתקדם ביראת שמיים ותורה ולהוסיף טוב בעולם וכו'.אלו השאיפות בישיבה ועם השאיפות הללו אנחנו צריכים ורוצים להמשיך,תבניות החיים משתנות מישיבה ללימודים -עבודה וכו' אבל המטרות,המגמות צריכות להשאר אותו הדבר.לא אוהב כ"כ שזה משתמע כניסוח של מלחמה..קצת שטייטלי-גלותי.אבל הכוונה מובנת)-1)לימוד תורה משמעותי-לא 10 דק..כמובן שיש זמנים לחוצים,אבל שבאופן כללי יהיה זמן משמעותי,לפחות שעה.הצעת לימוד -חצי שעה הלכה,חצי שעה אמונה.ללמוד מה שאתה נמשך ומזין אותך ביראת שמיים(לענ"ד גמ' לא מזינה את רוב האנשים ביראת שמיים ושאר רוח ושאיפות כאשר לומדים אותה במתכונת דף יומי..).כדאי מדי פעם אולי לעשות איזו סוגיה בעיון.לענ"ד משהו שיכול לחזק(חושב שזה די חובה) זה גם לקבוע מטרות בלימוד.להגדיר ספרים מסויימים שאתה רוצה ללמוד(הלכה,.אמונה,מוסר וכו') ולהתקדם אט-אט,להקיף.להמשיך את ההתקדמות מהישיבה(אע"פ שמן הסתם זו התקדמות יותר איטית,זה קו רציף,תמיד יש לך 'לאיפה לחזור',אתה לא 'תלוש',מחפש מה ללמוד,כדאי אפילו אולי לעשות את זה בגמ'.בקיצור כיד ד' הטובה עליך.אבל העקרון חשוב לפי דעתי).2)קשר לת"ח ובית מדרש.3)קהילה תומכת שבאופן כללי המגמה שלה היא גם להתקדם בתורה ויראת שמיים.בהצלחה אחי!
מי שהיה רציני ומתמיד ומעמיק יפול מגבוה יותר.
אבל עם השאר אני מסכים איתך.
מי שלומד שלושה סדרים גמרא ותוך זמן קצר עובר לדף יומי+שמו"ת+חפץ חיים+הלכה יומית+חוק לישראל (במקרה הטוב, בדרך כלל זה הרבה פחות מזה) לא יכול לצפות שיתנהג אותו הדבר, הוא עובר מחברה שבה שיחת היום היא אידאלים ותורה לשיחה שבה שיחת היום היא שיעורי בית, מין וסדרות, ואדם חייב להיות מעורב בחברה, הוא רוצה להצליח אז הוא חייב לשמור על שפיות.
אז מה עושים, עוברים, מחזיקים את הראש מעל המים, האקדמיה היא לא מקום קל מבחינה רוחנית (לא חייבים גם ללמוד באקדמיה אגב), אבל בדרך כלל מוצאים אחים לצרה, חבר'ה דוסים שגם באותו הלם תרבות כמו שלך, ומשם לעבודה, בדרך כלל בעבודה יותר קל מבחינה רוחנית.
אבל הישיבה, חשוב לציין, היא מקום סטרילי, תיבת נוח רוחנית, לא תגיע לרמה הספיריטואלית הזו כנראה אף פעם, עכשיו לעבודה.
התרחק משכן רע..איך שאמרת שמוצאים חבר'ה דוסים בנוסף ללימוד ולכל מה שאני חושב שיכול לעזור(וכתבתי לעיל) .סתם לדוגמא הייתי בצבא,עם הרבה חילונים,התחברתי אליהם אחלה.אבל היו הרבה גבולות ברורים ובדכ כיבדו אותך(אני יודע שזה די לא אותו דבר אבל רוצה להראות עקרון..),הנק' שאני רוצה להבהיר היא שכיוון שהייתי גם עם חבר'ה דוסים הייתה גם אווירה של 'אוויר פסגות'..אגב רוב המשפחה שלי המורחבת לא דוסים.מקס מסורתיים.מיעוטם דתיים.לא מישיבות.אולי אצלי זה קצת שונה כי לא הייתי בסביבה סטרילית-דוסית מינקות..אז קצת יותר יודע מה כן ומה לא..
...
אני מאמין שהיהדות לא נמצאת בבית המדרש בלבד. אולי אפילו להפך.
אני מאמין שיהדות לא שווה לתורה ושיראת שמים לא נמדדת בכמות הידע התורני.
ממילא, אם אדם הוא עובד ה', אין שום סיבה בעולם שיעבוד את ה' יתברך בישיבה יותר מבחוץ. ושוב, אולי להפך.
זה הדברים שראיתי במוחש שמשפיעים הכי הרבה על יראת שמים של אנשים מחוץ למסגרת הישיבה.
זה לא כל כך קל כמו שזה נשמע מתוך הישיבה...
אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.
שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש
הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:
המקור: תפילת חנה
את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.
והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.
בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.
מניעת בושה לחוטאים
בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.
הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).
להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"
הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).
>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ
התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:
- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.
- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.
אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.
שאלה חשובה
אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים
אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים
1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל
2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק -
3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים
4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור
האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?
תודה
[שמבין ענין
מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.
ורדיפת שאול את דוד.
דוד זה הציונות הדתית.
שאול (שכמובן היה צדיק גמור) זה הציונות הישנה.
כיום נחה עליה רוח ה' רעה והיא משתגעת ומבקשת לרדוף את הציונות הדתית מתוך שגעון רדיפה שהצ"ד תשתלט על המדינה, תוך הפקרת בטחון המדינה לפשיטות פלשתיות.
יונתן בן שאול זה ביבי, לוין, יינון מגל ואברי גלעד ודומיהם.
כהני נוב זה החרדים.
יואב זה נערי הגבעות הקנאים.
אבנר זה גנץ אייזנקוט ואנשי המרכז.
דואג זה הפרוגרס.
הזיפים זה בנט.
(לא אומר מי זה נבל הכרמלי, ומי זה אביגיל).
מיכל זה הרבנים הליברלים שלא אוהבים את החוצפה של נוער הגבעות ודומיהם.
איש בושת זה לפיד.
צריך לזכור שדוד היה "ממלכתי" ולא התפתה לשלוח ידו במשיח ה', גם כשהיתה לו הזדמנות, וגם כשידע שבטחון ישראל יופקר כל עוד שאול שולט ומפנה את מרצו לרדוף את דוד ולא את הפלשתים.
"או יבוא יומו ומת (מזקנה זקן ושבע ימים), או ה' ייגפנו, או במלחמה ירד ונספה" ההזדמנות להחלפת האליטות עוד תקרה מעצמה, ונראה שהשמאל בשגעונו מזרז את גסיסתו בעצמו
מה להשוות.
כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.
כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.
כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.
ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.
שמואל ב ג א
לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.
כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".
לשמונה קבצים שאוגדו בשני כרכים לקבצים מכתבי יד קדשו?
כוונתי בשאלה היא לכל הפחות - אם נכמת לאחוזים, כמה חפיפה יש בינהם בתוכן?
אך כמובן אם משהו יודע להרחיב אשמח לשמוע ..
בשורות טובות.
במבט על - שמונה קבצים זה המחברות מהם נלקטו כמעט כל הפסקאות המחשבתיות בשס הלבן בספרים שנקראים 'אורות ה____'. הם נכתבו בין עליית הרב קוק לארץ למלחמת העולם הראשונה - כשהיחס החיובי של הרב קוק לחילונים כבר הבשיל לחלוטין, ולפני הנסיגה של הרב קוק מכמה עמדות 'פרוגרסיביות' בעקבות מלחמת העולם הראשונה
פנקסי הראיה, קבצים מכתב יד קדשו וכו זה הוצאה של שאר המחברות. עם הרבה חפיפה ביניהם
אשמח גם לדעת על דוגמא או כמה ..
וממש אפשר לראות זאת בכתבים?
שבהתחלה הוא כתב כך, ולאחר כמה שנים כתב אחרת??
נשמע מרתק.. אשמח להחכים..
בנוגע לחילונים יש סקירה יפה של הרב רחמני בנספח לספר 'לנבוכי הדור'. בהתחלה היה לרב קוק ביטויים מאוד קשים נגדם, אחרי זה זה הצטמצם רק למנהיגים החברתיים שלהם, ועם העליה לארץ התרחש מהפך גמור. הרב קוק עצמו התייחס לזה, וגם הרב צבי יהודה, וזה קיבל את הכינוי 'תורת חו"ל' מול 'תורת ארץ ישראל' (זה לא היה השינוי היחיד שקרה עם העליה לארץ)
בסקירה הוא מדבר גם קצת על המהפך השני, בעקבות מלחמת העולם הראשונה. אבל מי שכתב על המהפך השני בהרחבה זה הרב אברהם סתיו. הנה המאמר השיטתי, עם המובאות והניתוח הדקדקני, לצערי באנגלית:
Progressivism and Conservatism in the Thought of Rav Kook - Tradition Online
ויש לו כמה 'תמצותים' בעברית, למשל:
(זה שונה מהשינוי הקודם. כבר בחו"ל הרב קוק אימץ בגדול את הרעיונות של הקידמה האירופית, המשיך עם זה בארץ ואולי אפילו ביותר נועזות, ומלחמת העולם גרמה לו לשבר גדול באמונה הזאת)
כתבי הרב ביפו משדרים שדר יותר מיסטי-תמים(לא תמים בקטע הנאיבי או טפשי, אלא תמים בקטע הטוב). וכתבי הרב בסאנט גאלן ולונדון יותר שדר שכלי, בוגר, נאבק בבעיות העולם ובנצרות.
זה קצת מזכיר את המדרש על שלמה שכשהיה צעיר כתב את שיר השירים, וכשהתבגר כתב דברי חכמה של משלי.
אבל לא ראיתי שינוי מהותי בתוכן. רק בסגנון ובמה הרב מתמקד בו במה שהוא כותב.
אבל זה רק התרשמות מסקירה שטחית שלי, לא בדקתי לעומק.
לדעתי זה בעיקר מההבדל בין המתיקות של ארץ ישראל בעליית הרב קוק לראשונה, לבין תורת ארץ ישראל בעת שהיתו בחו"ל (שממשיכה להיות תורת ארץ ישראל, כמו שיחזקאל ממשיך לקבל מנבואה בחול כי שרתה עליו בארץ ישראל רוח הקודש) שמקבלת מימד יותר שכלי , בוגר ונלחם בחסרונות העולם.
ייתכן שהדבר דומה להבדל בין שנה ראשונה לנישואין לבין זוגיות מבוססת אחרי הרבה שנות עבודה זוגית (למרות שאין לי נסיון בתחום)
בפעם הראשונה שהרב אברהם סתיו כתב על שינוי ספציפי בעמדת הרב קוק בנושא כלשהו עם השנים (יחס לנשים), הלכתי לספריה של הישיבה ופתחתי את כל הקבצים והפנקסים וליקטתי פסקה פסקה כל מקום שהרב קוק התייחס לנשים. וככה הראיתי לו שזה בכלל לא נכון!
ואז הוא ענה לי ושיכנע אותי שהוא דווקא צודק 🙃
תרגיש בנח לענות על מה שתרצה/מה שלא מכביד..
מהסוף להתחלה ברשותך.
א. הרב סתיו הצליח לשכנע אותך שחל שינוי ביחס הרב קוק לנשים ע"י שהראה לך מקורות נוספים או שהסביר לך אחרת את תוכן הפסקאות שמצאת? אם ישלך מקור אחד אשמח להפניה.
ב. שאלה צדדית.
איך חיפשת פסקאות של הרב על נשים? לשמונה קבצים ולעין איה יש מפתח. יש גם לפנקסים?
ג. כשביקשתי שתרשום נושא אחד ספציפי שהרב קוק חזר בו אז הנושא שבחרת הוא היחס לחילונות?
ד. אחשוף את בורותי אבל לא נורא, אפשר הסבר ראשוני למה מלחמת העולם הראשונה היא סיבה לשינוי העמדה?
ה. אם הבנתי נכון, הספרים אורות ואורות הקודש וכו מכילים פסקאות שלטענתך בהמשך ימיו הרב קוק חזר בו מחלק מהם?
ו. יש לך 2 פסקאות שמראות את השינוי אחת לפני שחזר בו והשניה אחרי שחזר בו?
תודה גם על מענה חלקי.. 🤗🙌
א. אני אשלח לך בפרטי קישור לדיון שהיה לי איתו (אאוטינג). ב. לא הכרתי אז את המפתחות. פשוט ביליתי את השבת בלעבור על כל הקבצים והפנקסים 
ג. כן ולא. כלומר כבר תכננתי מה לכתוב לפני ששאלת, ואז כששאלת אמרתי לעצמי 'טוב חילונים זה הדוגמא הכי מובהקת ומקובלת למרות שהיא קשורה רק למהפך הראשון'. ד. נוראות המלחמה גרמו הלם להרבה אנשים. זו 'הקידמה' וזו שכרה? ובמילים של הרב קוק - אורות המלחמה פרק ח ה. אמת. ו. בהודעה הבאה?
ו. דוגמא לא פרובוקטיבית, מתוך הנספח של הרב רחמני:
מי שלא מצליח להבין מה זה קדושת הכוח המדמה שהרב קוק מדבר עליה, ולא מצליח להבין מה זה אומר תובנות מיסטיות בפני עצמן שנובעות מהכוח המדמה.
אלא חשיבתו ראציונאלית כמו הרמבם ומשה רבינו.
לא יצליח לעולם להבין את חוויתו של הרב קוק, והעובדה שכתביו בארץ נכתבים כהשראה דימויית ולא רק עיון שכלי. ואפילו כתב היד שלו השתנה כשעלה לארץ.
זה כמו אדם ללא חוש מוזיקלי שינסה להבין אנשים שנהנים ממוסיקה.
כל הנחותיו, במחילה, תהינה שגויות.
ראוי שהרציונליסטים יפרשנו רציונליסטים, ושהמיסטיים יפרשנו מיסטיים.
בדיוק כמו שמיסטיים לא יצליחו לפרש את הרמבם טוב כי לא מבינים את ההסתכלות שלו על העולם
חוץ מזה שבתקופת עין איה וזוימל, הרב הרבה להתעסק הן בעין איה והן במדבר שור בחילוק של הערך העצמי של עם ישראל לבין הערך התועלתי שלו בעולם
מקדושת הדימויים שלה.
אני לגמרי מבין את המעבר מהסתכלות בחו"ל על המוסר, לסתכלות בארץ על "רוח האומה".
אני יכול לנסות להסביר. אבל לא יודע אם אדם ראציונלי יצליח להבין זאת (לא כותב מזלזול אלא מהבנה שלכל אדם יש צורת הסתכלות שונה על העולם)
לפי זה, כל הבניין שבונים על אורות הוא מעוות במקרה הטוב.
ואיך בכלל יודעים מה כן דעתו ומה לא דעצו בשורה התחתונה?
כמו כן, מה ההתייחסות של גדולי התלמידים לעניין הזה? או שהם בכלל לא מקבלים את הקביעה שלך?
אני אנסה להציע כמה כיוונים לחשיבה:
• השאלה 'מה הרב קוק אמר' לא בהכרח קריטית. הכתבים שלו הם מקור להשראה, ופתחו שערים טובים ויפים בהרבה תחומים. אבל השאלה החשובה היא פשוט מה נכון ומה ה' רוצה מאיתנו
• אם הרב קוק שינה את דעותיו לעיתים, והרצי"ה הלך עוד צעדים קדימה, אפשר לתפוס את תורת הרב קוק כשיטה שצומחת ומתפתחת, ולא סטטית. ואז גם אנחנו יכולים ללכת כמה צעדים קדימה, גם במקומות שהרב קוק לא הלך בהם (דוגמאות אפשריות: הרב שרלו על האומנות, תמר רוס ו'ארמון התורה ממעל לה')
• כששאלתי את הרב אברהם סתיו, למה בעצם הרב קוק ניסה להוציא את הכתבים המוקדמים שלו (כמו עין איה ומדבר שור) אם הוא כבר נסוג מחלק מהעמדות שמופיעות שם, הוא ענה: "שאלה טובה. ככלל, הרב קוק לא ייחש לעמדות מחשבתיות תוקף מוחלט אובייקטיבי, אלא אופן שבו אדם מתבונן במציאות או באלוקות בזמן מסוים. אולי זה יכול להסביר מדוע לא נרתע מלפרסם גם עמדות שברגע הפרסום פחות התחבר אליהן"
ביחס ל'גדולי התלמידים': כמו שכתבתי, החלוקה בין תורת ארץ ישראל לתורת חול ישנה ומקובלת. ביחס למהפך השני, הרב שגר התנגד לדרך שבה מלמדים את הפיסקאות הראשונות באורות המלחמה, כי הם נכתבו לפני הגילוי של נוראות המלחמה (עליהן מדבר הרב קוק בפסקה ח). והרב רחמני שהזכרתי בתגובות הקודמות נחשב קונצנזוסיאלי, למיטב ידיעתי.
אולי מן הראוי להזכיר את דברי הרב אבינר, כשהוא עוד התנגד ללימוד הספר לנבוכי הדור: 'במשך שלושים השנים שעברו מאז שמרן הרב כתב את 'לנבוכי הדור' עד שכתב את שאר הספרים, הוא ודאי למד והתקדם. אם אדם אומר שבמשך שלושים שנה מרן הרב דרך במקום, הוא מחרף ומגדף, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא'. אז אם זו טענה עקרונית, לכאורה יש כאן חיזוק לעצם התזה שבודקת תיארוכים של כתבי הרב קוק.. (שזה טכנית לא היה ככ אפשרי עד פרסום הקבצים והפנקסים)
ואם נתייחס לכתביו רק כמקורות השראה, לכאורה גם אז ביטלת את הערך. כתבי השראה מבטלים את ה"שיטה", ונמצא שכך או כך אין שיטה ואין סדר והכל הבל.
האם יש מי שטוען דברים כאלה חוץ מאברהם סתיו? פרשנותו כבודה במקומה מונח, אך במחילה, לא מפיו אני חי.
בכוח לטעון שהרב קוק תלמיד הרב שגר.
לא מסתדר...
זה שהרב סתיו חושב כך,לא אומר שהרב קוק תמך ברלטביזם.
עיין ב"למלחמת האמונות והדעות" חד משמעית יש לו עמדה מוצקת על תובנות
אותו אישית.
3 קבצים נכתבו בסאנט גאלן בשוויץ ובלונדון בעת מלחמת העולם.
קצת מהקובץ השמיני לזכרוני נכתב בירושלים אחרי חזרת הרב קוק ארצה ממלחמת העולם
(פוצל מכאן - >> - בית המדרש )
כיום זו מילה בעברית מוקצה מחמת מיאוס.
כמו לומר נאצי על "נאציונאלי"
אבל זה לא ישנה לעוברים ולשבים לחשוב שאני לא נאצי.
כנל אם אני נכנס לישיבה וצועק "אני פרוגרסיבי" ומכוון ל"מתקדם"
את דברי מירב מיכאלי, או לסוע לקליפורניה ולהוודע לקוויריות ודומיה.
אבל גם אתה יכול לקרוא את ספריו של הרב חיים נבון נגד הפרוגרס ולצאת מהנאיביות המתוקה.
הרב נבון לא הר המורניק נכון?
כלומר, את זה של שלוש מאות השנה האחרונות - שהעולם עם השנים צועד 'קדימה'
גם הנאצים נחשבו שינוי וקדמה בשעתם.
כל ערעור מוסעמות המשפחה והזוגיות. והערעןר על רעיון המגדריות, הוא רעה חולה. והקדר בינה לבין הקדמה, זה כמו הקשר בין הקדמה לבין הסמים
אני לא רואה שהרב נבון לובש שטריימל ומתנהג כמו הבעשט בערבןת אוקראינה
אין לי מושג איך צריך לקרוא לה, פרוגרס זרובבל או מוישה. אבל היא קיימת ורעה
לתופעות הספציפיות של פירוק משפחה זוגיות ומגדר.
אתה סובר שהן טובות?
או שאתה סובר שהרב נבון בור או שקרן?
ואם אתה לא מאמין לו. תקרא את מירב מיכאלי, או שתסע לקליפורניה
'מעניין ממש! תוכל להפנות למאמרים או לספרים הרלוונטיים שלו?'
ממש הזדמנות להחכים. אבל העדפת שלא, ולי אין עניין בוויכוחים 🤷♂️
בכל מקרה זה מן הסתם
"מכים שורש"
ו"תתישנו"
צדקתי?
קעלעברימבארלמיטב זכרוני הוא לא חולק שיש קידמה בשנים האחרונות, אלא שהוא טוען שהיא לא מובטחת, לא הכרחית, ויכולה להפוך כיוון בשבריר שניה במונחים היסטוריים.
הוא אומר שהעולם בכלל לא מתקדם לשום מקום. הוא פשוט משתנה מדי פעם. חלק מהשינויים טובים וחלק רעים
רק בגיזרה הטכנולוגית הוא מודה שיש התקדמות (כי הידע נצבר, באמצעות נוסחאות), וגם שם זה לא חוק טבע, וגם בטכנולוגיה יכולה להיות עצירה (שאולי כבר התחילה) או אפילו נסיגה (כמו בנפילת האימפריה הרומית)
אבל בנוגע לשירשור, לזכרוני לכל אורך הספר הוא לגמרי אומר שהקידמה(=הפרוגרס) זה רעיון של 300 שנה, ונגדו הוא יוצא
בפועל בעולם המערבי בכלל, וגם בארץ הקודש שלנו, כשאומרים "פרוגרסיבי" המילה מסמנת בדווקא סוג מסוים של רעיונות ותפיסות עולם. אתה כמובן יכול להשתמש באיזו מילה שבא לך, אבל אם אתה רוצה שיבינו אותך אז אתה צריך לקחת את השומעים בחשבון. אני למשל ממש הרמתי גבה כשראיתי שכתבת על הדעות ה"פרוגרסיביות" של הרב קוק ועד עכשיו אין לי מושג למה אתה מתכוון.
זה מזכיר לי מקרה הפוך שבו השתמשתי במילה קומונר כדי לתאר את הקומונר בסניף, ואישה יוצאת ברית המועצות ממש אסרה להשתמש כי זה אומר קומוניזם. כמובן זה מגוחך כי ברור שכשאומרים כאן בארץ "קומונר" אז כולם חושבים על ראש הסניף ולא על הקונטקסט הקומוניסטי (גם אם זה נשאב ממנו). המסקנה זהה: השומעים הם דבר שיש לקחת בחשבון כשרוצים שיבינו אותנו. פיתרון ביניים יהיה כמובן להסביר מה בדיוק הכוונה שלך במילה המסויימת ואז להמשיך.
בציבור הדתי לאומי, ואולי אפילו רק באגפים מסויימים בתוכו. ולדעתי הוא לגמרי תוצאה של השפעה מכוונת על השיח
מה שמגדיל את התפוצה בציבור שמבקר את תרבות ה"פרוגרס". ולתחושתי, בכל מקום שתהיה בו ביקורת תרבות המונח יישמע.
יש מי שיימנעו משימוש בביטוי כי הוא עם קונוטציה שלילית שהם לא מוכנים להזין.
אני חושב שבאנגלית (וצרפתית) אין שתי מילים שונות לקידמה ולפרוגרס. זה פשוט אומר מתקדם, גם בהקשרים טכניים לגמרי (למשל מחלה פרוגרסיבית זה מחלה שמחמירה עם הזמן)
המחנות בארצות הברית הם 'שמרנים' מול 'מתקדמים', כשנקודות הוויכוח ביניהם משתנות עם הזמן. כלומר, אני חושב שזו הקונוטציה של המילים האלו אצלם בעצמם
לתת הנושאים שלהם יש מושגים בפני עצמם : "פוסטמודרניזם" , "להטביזם" "קוויריות" "פוליאמוריה" "מרקסיזם חברתי" "פמיניזם רדיקלי" "ביקורת המשפחה" "ווק"
פוסטמודרנה? מה זה משנה מה שמו?
אגב אני יודע בוודאות שגם ראשת ממשלת איטליה בעבר קראה לתנועה זאת בשם "פרוגרס" בהתנגדותה אליה.
עיין בערך ויקיפדיה פרוגרסיביות בתת נושא "במאה ה21":
ובויקיפדיה באנגלית:
https://en.wikipedia.org/wiki/Progressivism
פרוגרס של היום.
רק הערתי הערה טרמינולוגית
אני בעד שאת present progressive בלימודי אנגלית, יהפכו ל present kavnikive
ערב טוב,
קיצור עיקרי ההלכות הנוגעים מעתה ועד לאחר הפסח זמין ללימוד באתר כנהגי הספרדים והאשכנזים.
להורדת הקובץ: 20260317000037.pdf
לגישה ישירה לפרקים:
מה באמת התשובה לזה.
לפחות לדיעה הזאת.
מכוסה - מסתמא ע"י כיסוי אחר
וממילא ייתכן שקיר לא יכול להיחשב ככזה.
אם אתה נשען על הקיר עם הבטן זה נחשב כאילו שמת שמיכה? להצמיד את הראש לקיר זה להשעין אותו, לא לכסות אותו.
וראיתי ציטוט מעניין אצל הרב מלמד בהלכות כיפה לאחר שמביא את 3 השיטות בגודל הכיפה:
"יש להוסיף, שגם לדעה המקילה כיסוי הראש צריך להיות ניכר, ולכן אי אפשר לקיים את המצווה בפאה נוכרית או בכיפה שנראית כמו שיער (עולת תמיד ב, ה, עטרת זקנים, מ”ב ב, יב)."
אבל עיין באורח חיים סימן רו סעיף ג ('אבל אשה' וכו'), ויש לחלק
זה מזכיר לי שפעם שאלו את הרב נבנצל: לפי הפוסקים שאומרים שצריך בתחנון לשים בגד או משהו בין היד לפנים, האם שעון מספיק?
והוא ענה: כן, אם זה שעון קיר..
קראתי את הכתבה בשבע:
מצוות המזוזה: סגולת השמירה ודיני הקביעה
נראה לי שזה לא מסתדר עם מה שכתב הרמב"ם במשנה תורה:
" מנהג פשוט שכותבים על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ אבל אלו שכותבין מבפנים שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין להם חלק לעולם הבא שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו כאילו הוא קמיע של הניית עצמן כמו שעלה על לבם הסכל שזהו דבר המהנה בהבלי העולם."
מה דעת אנשי הפורום?
בפשטות דברי ההביקורת של הרמב"ם מתייחסים למנהג שהוא מזכיר, שכנראה היה קיים בזמנו להוסיף שמות מלאכים וכד', דבר שאין בו מצווה כלל. מה שהופך בתפיסה של האנשים את המזוזה, ממצוה אלוקית שגם מבטאת שד' שומר עלינו לסוג של קמע.
"שומרת דלתות ישראל" זה טעות.
כשנכנסים ויוצאים מהדלת ומחזיקים בתפיסה כזאת ולא בתפיסה של קיום מצוות עשה מהתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך", טועים .
הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה.
אונקלוס בן קלונימוס התגייר. שלח הקיסר גדוד של רומאים אחריו] לתופסו ולהביאו אליו...
חזר הקיסר ושלח גדוד אחר אחרי אונקלוס, להביאו. אמר להם [הקיסר]: אל תדברו איתו דבר. כאשר תפסו אותו והלכו, ראה מזוזה שמונחת על הפתח, הניח ידו עליה ואמר להם: מהו זה? אמרו לו: אמור לנו אתה.
אמר להם: מנהגו של עולם, מלך בשר ודם יושב מבפנים בארמון, ועבדיו משמרים אותו מבחוץ, ואילו הקדוש ברוך הוא, עבדיו (בני ישראל) נמצאים מבפנים בבתיהם והוא משמרן מבחוץ, שנאמר: "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם" (תהלים קכא, ח), התגיירו גם הם.
"במקום"?!
….." הכתבה שמה דגש על ההגנה והשמירה וזה מטעה."
מה הגבת?: ציתתה גמרא ממסכת עבודה זרה שמדגישה את ענין ההגנה והשמירה כדי להמעיט את הרעיון שאני הדגשתי. רק כאשר יהודי יקר הזכיר לך שזה לא העיקר( ממש כמו שאני טענתי) ----- כתבת שלא טענת שזה העיקר.
לידיעתך כמעט כל יראי השמים ששאלתי בניהם גם רבנים ענו לשאלתי בנושא ישר שתפקיד המזוזה הוא שמירה והגנה .
הם התעלמו בכלל מקיום מצוות עשה מדאורייתא שאנחנו קוראים אותה פעמיים ביום לפחות.
והמקור לזה מפורש בגמרא. -----
שמירת הבית היא לא עיקר המזוזה כמו שגשם בעיתו הוא לא עיקר שמירת המצוות - זה לא סותר את הסגולה או את הקביעה התורתית בנושא.
אף רב לא אומר שבדיקת מזוזה זה "במקום" פישפוש במעשים. ואם מצאת רב כזה, אל תכליל ותתרחק ממנו.
------
