זה אומר שעובר עליי משהו קשה?
תוהה. לעצמי.


אם כי בצה"ל זה תמיד רלוונטי 
בן-ציוןוואי וואי
יש לי חבר שמשעמום עשה חזנות של מוסף שבת כדי להעביר את הזמן (אבל ב"ה זו הייתה עמדה נידחת אז זה היה בסדר
)
היו לי פעמיים שתקעו אותי שבוע של 8\4 ש.ג. בחטמ"ר אפרים. אז בשבת העברתי את השמירות עם הסידור. עברתי על כל הפיוטים שם, היה מדהים!

לא זכיתי לעשות סטטיות בטרמפיאדות וכו'...כשהייתי ביו"ש זה היה בשוטף מקסימום לתגבר מ"צ במחסום (חוץ מסיורים כמובן).
אם תשיר בשקט זה לא נראה לי יפגע בדימוי החייל השומר 
לי כאזרח חשוב לראות חייל מוכן לפעולה וערני, ואם מה שעוזר לו לשמור על העירנות זה לשיר קצת שישיר 
( @בן-ציון) 
אז עוברים שם אנשים.
כן צריך לשדר עוצמה, אם כי לא בטוח שלשיר זה בעייתי 
אולי אם זה בקולי קולות 
בן-ציון
)לעבדך באמת!
לעבדך באמת!
בן-ציוןרק תגיד לי איזה זמר חסידי ואשלוף לך
רק היום ראיתי סרטון של ר' מיילעך בידרמן רוקד אותו אצל הבת-עין
או שזה רק היה בהילולא של הבת עין אבל במקום אחר?
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול