דרך הבגדים
צעיפים כבדים
תוריד ממני
ותגלה לאט
הצלחתי להסתיר כמעט
בחוץ אנחנו ביחד
אבל בפנים אני לבד
אם תלך
לישון בלעדיי
אז תשכח אותי כשתעורר
ולא תכיר את פניי
לא, לא את הקול שלי
I love you
no, you don't
I love you
no, you don't love me. all you love is your love
I need you
I wish you have
so cut it out
כל הדברים הפשוטים באמת מתגלים בזמנם האיטי, הבלתי מתחשב
(דניאלה ספקטור)
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
