אאבל כל השיר כמעט דכאוני.. זה לא שיר אנטי-בל"חי...
חסוי מאוד| בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ | כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ | |
| קוּם וְהַצְלַח אִמְרוּ לְבֶן חָמֵשׁ | מַעֲלוֹתָיו עוֹלִים עֲלוֹת שֶׁמֶשׁ | |
| בֵּין שְׁדֵי אֵם יִשְׁכַּב וְאַל יָמֵשׁ | צַוְּארֵי אָב יִקַּח לְמֶרְכַּבְתּוֹ | |
| מַה תְּאִיצוּן מוּסָר לְבֶן עֶשֶׂר | עוֹד מְעַט קָט יִגְדַּל וְיִוָּסֵר | |
| דַּבְּרוּ לוֹ חֵן חֵן וְיִתְבַּשֵּׂר | שַׁעֲשׁוּעָיו יוֹלְדָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ | |
| מַה נְּעִימִים יָמִים לְבֶן עֶשְׂרִים | קַל כְּעֹפֶר דּוֹלֵג עֲלֵי הָרִים | |
| בָּז לְמוּסָר לוֹעֵג לְקוֹל מוֹרִים | יַעֲלַת חֵן חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ | |
| בֶּן שְׁלוֹשִׁים נָפַל בְּיַד אֵשֶׁת | קָם וְהִבִּיט הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת | |
| אִלְּצוּהוּ סָבִיב בְּנֵי קֶשֶׁת | מִשְׁאֲלוֹת לֵב בָּנָיו וְלֵב אִשְׁתּוֹ | |
| נָע וְנִכְנָע מַשִּׂיג לְאַרְבָּעִים | שָׂשׂ בְּחֶלְקוֹ אִם רַע וְאִם נָעִים | |
| רָץ לְדַרְכּוֹ וַיַּעֲזֹב רֵעִים | עַל עֲמָלוֹ יַעְמֹד בְּמִשְׁמַרְתּוֹ | |
| בֶּן חֲמִשִּׁים יִזְכֹּר יְמֵי הֶבֶל | יֶאֱבַל כִּי קָרְבוּ יְמֵי אֵבֶל | |
| בָּז בְּעֵינָיו אֶת כָּל יְקָר תֵּבֵל | כִּי יְפַחֵד פֶּן קָרְבָה עִתּוֹ | |
| שַׁאֲלוּ מֶה הָיָה לְבֶן שִׁשִּׁים | אֵין בְּעֵצָיו בַּדִּים וְשָׁרָשִׁים | |
| כִּי שְׂרִידָיו דַּלִּים וְנֶחְלָשִׁים | לֹא יְקוּמוּן אִתּוֹ בְמִלְחַמְתּוֹ | |
| אִם שְׁנוֹתָיו נָגְעוּ אֱלֵי שִׁבְעִים | אֵין דְּבָרָיו נִרְאִים וְנִשְׁמָעִים | |
| רַק לְמַשָּׂא יִהְיֶה עֲלֵי רֵעִים | מַעֲמָס עַל נַפְשׁוֹ וּמִשְׁעַנְתּוֹ | |
| בֶּן שְׁמוֹנִים טֹרַח עֲלֵי בָנָיו | אֵין לְבָבוֹ עִמּוֹ וְלֹא עֵינָיו | |
| בוּז וְלַעַג לִבְנוֹ וְלִשְׁכֵנָיו | רוֹש בְּכוֹסוֹ גַם לַעֲנָה פִתּוֹ | |
| אַחֲרֵי זֶה כַּמֵּת יְהִי נֶחְשָׁב | אַשְׁרֵי אִישׁ נֶחְשָׁב כְּגֵר תּוֹשָׁב | |
| אֵין בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן וְלֹא מַחְשָׁב | רַק בְּאַחְרִית נַפְשׁוֹ וּמַשְׂכֻּרְתּ |
חוץ מזה. מתאים לראשונים לדבר יותר מוסר מאשר הומור...
זה מה שקוראים:
הומור שחור... 
להיות בשמחה!!!חוץ מהשורה שציטטת...
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
