"בזמן המלחמה, כשהייתי בגטו ורשה, אספו אותי עם אנשים נוספים וסגרו אותנו יחד מאחורי דלתות של ברזל במשך יומיים בלי אוכל ובלי שתייה. לכל אחד מאיתנו היו בכיס כמה פירורי לחם שנותרו. קיבצנו יחד את כל הפירורים ושמרנו אותם למקרה שמישהו יחל לגסוס. כל אחד מאיתנו היה מוכן לתת את הפירורים שלו לשני. ומה קורה היום? מאיפה נוצרה היריבות והקנאה הזאת האחד לשני?

אני שומע כל הזמן שישנם מי שעולים ובונים בארץ ישראל, ואז מגיעים מי שמכנים עצמם 'שמאלנים' וחוברים לערבים, ששפכו ושופכים את דמנו, ופועלים לעצור את הבנייה ולהרוס. אני לא מבין את זה, הרי גם הם חיים פה בארץ ישראל, מאיפה הקנאה הזאת? אחד בונה והשני סותר, איך זה יכול להיות? לי יש זכות לשאול את השאלות האלה משום שבעשרות השנים שאני מתגורר כאן מעולם לא הייתי שייך לאף מפלגה, אני שונא את כל המפלגות, ואוהב את כל היהודים השייכים אליהן. העובדה שאין אחדות היא הגרועה ביותר. בגטו וורשה ובאושוויץ, כשקיבלנו יחד מכות, היינו באחדות"

(מתוך ראיון בוואלה)

אין מילים.. יהי זכרו ברוך

נראה לי שמצאתי לי רב'ה

האדמו"ר מקאליב: מה התכל'ס בעמידה בצפירה כשלעצמה? - וואלה! חדשות

"אי­ אפשר לדעת מתי אחד יעזור לשני. ראיתי אנשים שעזרו לאחרים במצבים של רעב, סבל, כאב. נתנו את פרוסת הלחם האחרונה שהיתה להם.

אם נשכיל להישאר עם אחד, בלי שנאה, בלי הפרדה בין חילונים וחרדים, נוכל להפוך כל אבן בארץ הזו ליהלום. חייבים לעקר את
השנאה והקינאה השוררים בעם. על כך אני נותן בכל יום את נפשי. מבקש להרצות בפני יהודים בכל מקום
בארץ, בכל עיר, בצבא.

אחד הדברים החשובים ביותר שאנו צריכים לעשות בכל יום, הוא לחקות את משה
רבנו. לרדת אל העם ולשמוע את סבלותם. זו המסקנה שלי מהסבל שראיתי"

אז כן.. שמעתי את השם והכרתי את התמונה.

אבל כמו תמיד במקרים האלה הייתי טיפש ולא היה לי את השכל לרוץ אחריו, וללמוד ממנו

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה 

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL

פורום שריטות ליליות.

אני לא צריך צרות של אנשים אחרים על הראש שלי.