תודה שאת כל המתכונות השבוע אני הולכת לעשות בבית
תודה על שבוע של חופש
על זה שסוף סוף יהיה לי זמן לעשות תאורייה ועוד אלף דברים שלא הספקתי
תודה כפרות על הטילים שהיו
רק בחייאת תפסיקו כי להיות בחופש ואזעקות זה קצת באסה
קיצור יימח שימכם אבל תודה
ולכל המתחסדים פה שבטח ייתנו לי בראש על האגואסטיות "ואיך את מעיזה לחגוג מטילים כשיש אנשים שסובלים"-סתמו כי גם אנחנו סבלנו כל השבת מבומים וטילים ואזעקות אז מותר לי קצת
גם לי דחו מתכונת 
עברי אנכי
מחכה.ראית איזה טיול של המשיח הם סידרו לנו
מחכה.מתגעגעת...פעם הבאה יהיה חולצות בלי נדר
נשבעתזר לעצמימעניין אם זה עובד
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
