רוב המשתמשים באתר לא מכירים את הכינוי הזה.
גם אני לא הכרתי עד אותו צהריים ארור.
בסך הכל 121 הודעות מתוך מליונים שנכתבו פה בסך הכל בעשור וחצי.
אבל זה לא כי הוא לא רצה, זה כי הוא לא הספיק.
@יהודי עצמאי הי"ד
הטבלה בשרת אומרת שהוא התחבר ב-12:41 לאתר. בשעה 13:15 הוא כבר לא היה איתנו.
ואני?
אחר כך לשלוח את הצלם שבא לצלם בשבעה למשפחה עם הקישור.
לא יודע אפילו למה, צילום מסך בנאלי (שאני רואה כמוהו לפעמים עשרות ביום) גורם לי לדמעות
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
