מאוד הייתי רוצה שעמ"י יחזור לדרך הנכונה.

וזה יקרה...

בערב שבת הוא לא הלך לתפילה. "כואב לי הראש", הוא אמר לה. זה לא היה שקר, אבל בלבו הוא ידע שזו לא הסיבה היחידה. היא יצאה מן החדר להדליק נרות, והוא התרומם מן המיטה בכבדות. צריך להתארגן.

אחרי המקלחת הוא נשאר שם לבדו. החדר הלך והחשיך, והיה ניתן לראות רק בזכות מנורת הלילה שעמדה לה מבויישת על הרצפה בפינה. הוא ידע שכבר מאוחר, ושעוד מעט שאר בני הבית יחזרו מן התפילה. אבל הוא נותר עומד, עם הסידור פתוח בידיו. המילים חלפו מול עיניו. גדולות וברורות, מזמינות אותו לקרוא אותם ולהצטרף אליהם, אל סולם שראשו מגיע השמיימה. אבל הוא לא הוציא הגה. שפתיו לא נענו לו. לבו חלל בקרבו.

ברגע אחד הוא עצר. הנה. גמלה ההחלטה בליבו. הוא יקרא את כל תפילת ערב שבת. כולל ההלכות שבאמצע, כולל שיר השירים ובמה מדליקין. אולי משהו שם יעורר את ליבו. אם הוא יצא מעצמו לבטח ימצא מנוחה לנפשו.
הוא דיפדף כמה דפים אחורנית. לתחילת התפילה של ערב שבת. והחל לקרוא את ההלכה הראשונה: "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו".

במקום לשמוח נפלה עליו העצבות. בשביל זה הוא פתח את הסידור? כדי לקרוא עוד קצת כמה הוא לא בסדר? אבל לא. הוא לא ייכנע. אולי זה סימן משמיים. אולי זוהי הזדמנות להתחדש. הוא יקרא עכשיו את כל פרשת אמור. כן. שניים מקרא ואחד תרגום. מה יותר מתאים מזמן ערב שבת לכך? אם לא עכשיו, אימתי?

אבל רגע. הוא לא מוצא את החומש. הוא החל לעבור בעיניו על המדפים. מזמן לא נגע בו. הנה תגיע גאולתו. הוא נזכר בראיון עם איזה אשת תקשורת דתית שסיפרה על שבת שלימה שהיא חיללה. "שבירת שבת כהלכתה". ככה היא קראה לזה. כשהוא ראה את זה הוא נחרד. אבל כעת הוא יותר מבין ללבה. הרצון הזה לחיות גורם לאנשים לעשות מעשים קיצוניים. רק כדי לדעת שאפשר. רק כדי לראות שאני יכול.
זה בדיוק מה שהוא עושה עכשיו. רק לכיוון השני. בעז"ה הוא ימצא את החומש ויקרא את כל הפרשה. עכשיו. הוא לא מוגבל לזמן או למקום. הוא חופשי. הוא אין-סופי. הוא יכול לעשות כטוב בעיניו.

במקום זאת נתקלה עיניו בקובץ השירים ההוא, מהישיבה. ומבלי משים ידיו רפרפו על הכריכה. אולי רק יקרא שיר אחד או שניים? אין דבר שמרפא את הנפש יותר מכמה שירים יפים.
הוא בחר את הקובץ האחרון. והתחיל לקרוא:

וּבַיָמִים נֶאֱבָקִים עִם שְׁאֵרִיּוֹת הַקַּיִץ
לִסְגֹּר אַחֲרֵינוּ דֶּלֶת
מִפְּנֵי הַמַּזְּגָן הַבּוֹרֵחַ
וְקוֹל דּוֹדִי הַמִּתְדַּפֵּק
בֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר

והנה זה מגיע. דוק של דמעות עלה והציף את עיניו. זמן אלול. מדהים להיזכר שיש דבר כזה. והנה עוד שיר. על הלימודים בלילות הבלתי נגמרים. והנה עוד אחד.

יש אנשים חיים בעולם. זה לא להאמין. יש אנשים חיים.

(אני רוצה לקרוא שוב ולערוך שוב, אבל אני לעולם יהיה מרוצה. אז זה מה שיש)

@עברי אנכי

@נחמיה17

@גיטרה אדומה

@רק בשמחה.

בעיקר בגלל שאני יכול להזדהות.

הבעיה מתחילה שרוצים להתפלל הכל,

אבל צונחים על המיטה.

לא אגיד שזה מדהים

אגיד שאתה מדהים

שמע,

שים בצד כל מה שחשבת או שאתה חושב

ברוחניות הכל אחרת.

תבין שקריאת שמו"ת שלך של פרשת אמור תשע"ט שווה הרבה יותר מאחרים.

איך אני יודע?

המשנה הכי קצרה בש"ס, אבות פרק ה.

בן הא הא אומר - לפום צערא אגרא. [לפי הצער השכר]

והוו הו, כמה שכר. כי קשה. כי אתה שובר את עצמך.

כי אתה גובר על יצר הרע

וככה אתה מתקדש ונטהר לאט לאט

שובר כל מיני מסכים פנימיים ודברים שמפרידים בינך לבין הקב"ה.

כל זה, מגיע ע"י מאמץ. ע"י עמל. ע"י התגברות.

בדיוק כמו שכתבת שעשית.

אשריך בחור, עבודת ה' שלך מדהימה בעיניי

בהצלחה בהכל

וזה לא סתם התבכיינות או הצטענות.

אבל בהזדמנות אחרת. בעז"ה.

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים

פי מאה....

אבל כן, מערכון נחמד .....

זה בדיקה אם הקישור של אמצע הסרטון עובד...

תפתחי את הסרטון הראשון בתוך ההודעה.