את מכירה ממש סוג מסויים של פסיכולוגים ופסיכיאטרים

הפסיכיאטר שלי ממש לא ממהר לתייג ולשים הגדרות.

והפסיכולוגית שלי בכלל לא ממהרת להמליץ לי לקחת כדורים,

וגם לי וגם לפסיכולוגית והפסיכיאטר שלי ברור שהכדורים זה עניין זמני

וכשהכדורים פגעו לי בכל מיני דברים החלפנו כדורים.

ואני הייתי צריכה כמעט לשכנע את הפסיכיאטר שלי שאני צריכה כדורים כי לא יכלתי לסבול עוד.

והפסיכולוגית והפסיכיאטר שלי הם בכלל לא יחידי סגולה.

הרוב לא חושבים שאנשים שעברו פסיכוזות או דיכאונות הם "משוגעים" "חולים כרוניים" "תלויים בכדורים ובלעדי הכדור הם יהרגו את כל העולם או יתאבדו " 

אבל הם כן חושבים שבלעדי הכדור הם סובלים. והכדור מקל קצת על הסבל שלהם.

קיצור, אני חושבת שאתלא לגמרי מודעת למה שקורה בשטח.

השרשור הקודם לא ננעל סתם אז לא נמשיך לדון פה, אבל אם תרצי,

מוזמנת לאישי.

יש המון דרכים לטפל בהפרעות נפשיות. והרבה פעמים לא צריך כדור ולא צריך הגדרות ותיוגים.

אבל הרבה פעמים כן.

וכשאני יודעת שיש שם למה שאני מרגישה ושקוראים לזה דכאון, אני יודעת לא לכעוס על עצמי שאין לי חשק להרבה דברים, או שאני הרבה במיטה..

לפעמים השם לבעיה מחמיר אותה, אבל זה גם כ"כ מקל.. 

תחשבי שאני הסתובבתי כמה שנים עם תחושות מאוד קשות. איזה הקלה היתה לי כשהסבירו לי שזה לא אשמתי, שזאת מחלה פשוט...

בד"כ אלה שכן מצהירים על זה בריש גלי זה אלו שלא ממש יכולים להסתיר. (לא רק כמובן, אבל הרבה מהם)

אלה שזה לא הפרעונת קטנטונת שבואו נטפל בה, זה אנשים ש כן, הרבה פעמים הם יהיו חולים כרונים. אנשים שהמחלה פוגעת להם בכל תחומי החיים ברמה קשה.

אנשים שההפרעה שלהם היא פחות קשה בד"כ לא יספרו על ההפרעה והפסיכיאטר מחשש לסטיגמות.

גם בדור הישן היו פסיכיאטרים נפלאים

אני חושבת שאת מכירה אנשים עם הפרעות לא פשוטות שניסו המון דרכים עד שמצאו את הכדור שבאמת גורם להם לא לסבול

אבל לרוב זה לא ככה

הלוואי שהכדור שלי היה מעלים לגמרי את החרדות והדיכאון והאימפולסיביות וגורם לי להרגיש פשוט נורמלי, כמו כולם

אבל רוב הכדורים הם לא כאלה

ההשפעה שלהם היא השפעת עזר קטנה ומשמעותית, אבל לא מספיקה בכלל בכלל

וברור שבנאדם שרוצה יכול להפסיק עם הכדורים, במידה והוא לא מסכן את עצמו או את הסביבה שלו

קיצור. ברור שגם פסיכיאטרים עושים טעויות.

אבל לרוב זה לא ככה. לרוב הם מצילים נפשות כפשוטו

(כן, יש פעמים שזה בכלל לא עניין לפסיכולוג. זה פשוט גנטי או בעיה בחומרים שמופרשים מהמוח.

בדיוק כמו שיש אנשים עם תת תפקוד בלוטת התריס, יש אנשים עם תת ייצור סורוטנין.)

אצלי למשל זה כן עניין של מוטיבציה. ההפרעות הן דברים שיחלפו בעזרת טיפול פסיכולוגי

הבעיה היא שכשנמצאים בתוך הדיכאון, אין מוטיבציה. זה בדיוק דיכאון- חוסר מוטיבציה

ולכן כדור יכול לתת מוטיבציה

ויש מצבים שאם יש מספיק מוטיבציה אפשר לצאת מהם

אבל יש מצבים שכל המוטיבציה שבעולם לא תעזור

בדיוק כמו שאמרת- למי שצריך אינסולין אין מוטיבציה??

וגם אם מוטיבציה כן תוציא מהמצב, מדובר על כל כך הרבה מוטיבציה.. אי אפשר לשפוט בכלל

הם אנשים רעים שלא אכפת להם מהמטופלים שלהם. 

היא לא אומרת שלא תמיד צריך כדורים - מה שכל פסיכיאטר יחתום עליו. לא ולא. היא מטנפת על אנשים שמנסים לעזור לאנשים בצורה גורפת כשהיא מתבססת לא יותר מאשר על האמונה שלה שהיא נבחרה ע"י הקב"ה בכבודות ובעצמו לדעת מה שיתר האנושות המסכנה שחקרה ולמדה במשך עשורים, לא מסוגלים לדעת. 

יש כל מיני גורמים להפרעות נפשיות

ומתוך זה גם יש דרכים שונות לטפל בהפרעות.

בני אדם הם שונים ולכל אחד מתאימה דרך אחרת

בנוסף, אני לא רוצה להכליל אז קחי אותי בערבון מוגבל, הרבה פעמים הפסיכיאטרים הטובים והאנושיים והמקצועיים עובדים פרטי. אז מי שיש לו כסף, נהדר.

מי שאין לו לשלם 800 ש"ח לפגישה (ואגב יש כל מיני הנחות), הולך לפסיכיאטרים של הקופח.

לפעמים הם נהדרים ממש.

לפעמים גם לא.

(בסוגריים אני אומרת, יכול להיות מקרה של ילד שגדל במשפחת מצוקה

אמא שלו לקחה סמים בהריון שלו

שלחו אותו לאומנה

התגלגל בכל מיני מקומות, נניח פיתח דיכאון

בגיל 15 הוא הולך לפסיכיאטר

אבל מה, ברור שלילד כזה אין כסף למישהו פרטי

ובקופח יש תורים ארוכים

אז הוא הולך למי שפנוי

ומי שפנוי בד"כ זה לא הפסיכיאטר הכי חכם בעולם..

אז כשמשלבים את תנאי החיים שלו+העובדה שפגש פסיכיאטר לא הכי חכם,

נוצר מצב כמו שאת מתארת)

חוץ מזה שאני לא רואה מה רע. נניח זה אפשרי להרפא בלי כדורים. אבל זה קשה קשה קשהה

למה שאני לא אקח כדורים שיהפכו אותי לנורמלית?

ברור שאם הכדורים גורמים לאובדנות מפסיקים אותם. אפילו אם הם גורמים לעייפות חבל לסבול. מחליפים כדור.

אבל למה לא להקל על עצמי אם יש לי אפשרות?

תראי, קראתי מה שכתבת למטה

אני חושבת שבגלל החוויה האישית שלך והטעויות שהפסיכיאטר שלך עשה יש לך אנטי נגד התחום

אבל לא תמיד זה ככה

ולא טוב להיות נחרצים מידי(לשום כיוון)

ולא צריך להיות קיצוניים

בעיני המסקנה מהסיפור שלך היא ללכת למישהו עם המלצות

וגם לשמוע כמה חוות דעת

ואפשר תמיד לנסות עוד דברים אבל לשים לב

בסופו של דבר אין דרך טיפול אחידה

ואי אפשר להכליל

זהו

שראיתי די מזמן סרט דוקומנטרי, נדמה לי שקוראים לו "כנפיים שבורות" או משהו לא יודעת מה רמת האמינות שלו, מי עומד מאחוריו וכו' עושה רושם שמי שמדברים שם יודעים בדיוק על מה הם מדברים.

ו..וואו מטלטל.. לגמרי נוטה לדעה שלך. 

הפך לי את הראש בזמנו, לא יודעת אם בצדק..

(לגבי רמת צניעות ונקיות הסרט וכו' אמריקאי אם אינני טועה, בנות עם גופיות וכו')

למשל, בסרטוני פרומו הקצרים שראיתי, נטען כאילו עולם הרפואה עומד על כך שלא ניתן להחלים מסכיזופרניה. 

זה פשוט לא נכון. 

לפי מחקר שפורסם בשנה שעברה, כמחצית מהצעירים החולים בסכיזופרניה מחלימים ממנה החלמה מלאה. 

כלומר, לקחת טענה שאיש לא טוען ואז להפריך אותה, לא אומר באמת שום דבר. 

ואם אפילו לגבי זה, יוצרי הסרט לא היו מסוגלים לשמור על יושרה, אז אי אפשר לדעת אילו פינות נוספות הם עיגלו כדי לייצר סרט שמתאים לאג'נדה שלהם. 

זמן רב מאז..אולי אראה שוב ..

הנקודה שהכי זכורה לי זה שאמרו שבשורה התחתונה היו לא מעטים מקרים של החלמה מלאה מהמחלה במדינות לא מפותחות (?) בהן לא נותנים (כי אין) תרופות פסיכיאטריות לעומת מדינות מפותחות שהיד בעניין ממש קלה על ההדק. ככל שנוטלים פחות תרופות הסיכוי להחלמה מלאה בדרך הטבע גובר.ואני יכולה לומר לך מהיכרות מסויימת עם מתמודדים שיש בזה הרבה מן האמת, מכירה אנשים עם המחלה שכמעט ולא נוטלים תרופות אלא ממש פעם ב..ורמת התפקוד שלהם גבוהה ולעומתם אחרים "זומבים" כמובן שלא כולם וכו'.. 

 רפרפתי קודם על ההתכתבות ביניכם, ממליצה לך לראות את  כל הסרט (אם הוא בסדר מבחינתך מבחינת רמת הצניעות)

עם ראש פתוח ולא רק במטרה לסתור ואז ממש אשמח לשמוע מה שיש לך לומר. יש שם אנשי מקצוע רציניים, ברור לי שצריך לקחת את הדברים בערבון מוגבל.

למדי. 

מחצית מהחולים מחלימים לחלוטין. 

בקיצור, הסרט הזה הוא סרט עם אג'נדה שלא טורח לשמור על יושרה מינימלית. 

לא נפלתי מהכיסא כשגיליתי את זה. 

מזכיר לי את סרטי ה"חלב זה רעל" באדיבות אריה אבני הזכור לטוב כרופא ששולח את מטופליו לנערות ליווי כתרפיה... 

אם אני רואה פרומו של דקה וחצי ומגלה שמשקרים בו - למה שאטרח לצפות בכולו? 

אם תראי פרומו לסרטון שעוסק בגרביטיציה ושם יוסבר שעולם הפיסיקה המודרני טוען שלפרקונים בלתי נראים מושכים דברים למטה - את תטרחי לראות את כל הסרט? 

Half of young people recover from schizophrenia

אם תרצה, אחפש לך את המאמר המקורי. 

בכל מקרה, לומר ש"אף אחד לא מדבר בכלל על האפשרות להחלים מסכיזופרניה" - כמו שנאמר בסרטון הפרומו לסרט הזה, זה פשוט שקר. 

חד וחלק. 

אם הם משקרים לגבי זה - אז לגבי מה עוד הם משקרים? 

למה שישקרו?

נשאל זאת כך:

אם חברת תרופות כלשהי היתה נתפסת בשקר כזה כדי לקדם את המכירות שלה, מה זה היה גורם לך - או לאחרים שחושבים שרפואת אליל מועילה במשהו - לחשוב עליה? 

הם כותבים שבעיקר מה שמרפא את אותם אנשים זה

א. שמתייחסים אליהם כאדם ואז הם לא חוששים לספר על הבעיה שלהם.  ומה שמגביר את המצוקה זה היחס ההפוך.

ב. שמדברים איתם איך להתנהל עם הבעיה - שזה לפי המחקר מניב את התוצאות הטובות ביותר

ג. תעסוקה קבועה - הם כותבים שזה אחד מהקריטוריונים החשובים

ד. בניה מחדש של חוסן עצמי, הם כותבים שמי שבעיקר הבריא לגמרי זה מי שיש לו חוסן עצמי

ציטוט 

Resilience is a psychological trait that deals with a person’s ability to adapt positively despite adversity – such as getting a serious mental illness.

People with good resilience can handle crises and stresses in a positive way.

בעברית  "יכולת החוסן היא תכונה פסיכולוגית שעוסקת ביכולתו של אדם להסתגל באופן חיובי למרות מצוקות - כגון מחלת נפש קשה.  אנשים עם חוסן טוב יכולים להתמודד עם משברים ולחץ באופן חיובי"

זה מה שקראתי בינתיים..

הם כותבים שם שחוסן עצמי זה

שאדם מחליט שהוא מסוגל להתמודד והוא לא מתכוון לוותר למכשולים בדרך.

הם כותבים שהמחקר יוצא שהאנשים ששמים את המחלה מאחריהם ומסתכלים קדימה

הם אלו שמבריאים בהצלחה רבה יותר.

זהו עד כאן בעיקרון הכתבה, אח"כ זה שהם שמחים שזה בשורה טובה לחולים שזה לא אבוד וכו' וכו'

כח הבחירה של האדם, זה דבר גדול.

בלי סתירה לכך, שלפעמים צריך - גם זה בבחירתו - להיעזר באמצעים נוספים, ולא להאשים את עצמו על כך שהבחירה שלו לבדה עדיין לא הביאה אותו להיכן שרצה.

נכון שהם לוקחים כדורים, אבל הכתבה הזאת מ -2018 - טרי!

והם מגלים שבעיקר מה שעוזר לאדם זה בעיקר לא הכדורים אלא האדם לעצמו -מה שעד עכשיו הרופאים כנראה לא האמינו בו...   הכדורים האלה הגיעו לא מזמן יחסית, זה לא שיש להם איזה רקורד של מאות שנים של הצלחה. 

ולא יודע אם במקרה או שלא במקרה-

בנורבגיה יש גם בית כלא מאד מיוחד - ששובר את מה שחשבו עד עכשיו שאסיר צריך להיות מושפל ורוב הזמן מאחרי סורגים (שוב, לא מאמינים בבנאדם)   מה שלפי התורה אגב מזמן כבר ידוע כלא נכון (עבד עברי)

הם הקימו כלא שמתייחס לאסירים ממש יפה,

הסוהרים מדברים עם האסירים כאילו הם חברים, משחקים עם האסירים שחמט, יכולים להכין לעצמם כוס תה וקפה, סדנאות וכו'   ולמרבה ה"פלא" שם אחוז החזרה לפשיעה הוא הקטן ביותר בעולם!!!

בקיצור, מסתמן כאן שמתחילים לגלות את האמת, שצריך להאמין בכוח של הבנאדם לעזור לעצמו להיות יותר טוב

הוספתי בעריכה לגבי הכלא - החזרה לפשיעה מהכלא הזה הוא האחוז הקטן ביותר בעולם!

מה שאין ולא היה עד עכשיו בשום כלא

אבל גם לפני ידעו שעשרות אחוזים מהחולים בסכיזופרניה מחלימים. 

כבר פורסם לפני כן שבין 25% ל-80% מהמאובחנים עם סכיזופרניה שמתחילים טיפול לאחר ההתקף הראשון, מחלימים לחלוטין. (תלוי במחקר - אבל מדובר על עשרות אחוזים בכל מקרה). 

כלומר, גם בזמן שיצא הסרט, היה ידוע וברור שאנשים מחלימים מסכיזופרניה. 

ועובדה שכמעט כל המטופלים נטלו כדורים. זה חלק מהותי בטיפול. 

כדי לאשר כדור לטיפול, יש צורך בראיות מובהקות לכך שהוא מועיל בצורה משמעותית. 

לגבי בתי הכלא של נורבגיה - זה גם תלוי מה היא המטרה של בית הכלא: תיקון או ענישה. 

באופן אישי, אני רוצה לראות, למשל, מחבל נמק בכלא בצינוק של מטר על חצי מטר ואוכל חולדות לארוחת צהריים. אין לי שום ענין לשקם אותו. 

אגב, כל פסיכיאטר או מטפל יגיד לך שבלי שיתוף פעולה של המטופל, שום דבר לא יצליח. 

לסיכום, סרט שהשקרים מתחילים בפרומו שלו, הוא לא מקור אמין לשום דבר. 

הכדורים הם הכרחיים עבור רוב רובם של המטופלים - ונמצאו מועילים - ולא רק שזה לא מנע מהם החלמה, זה גם עזר להם להחלים ממש. 

אנשים מגיבים עם עודף אמוציות.

אפשר לנסח הודעה שחולקת על דעתה  בלי כל ה... הזה.

סליחה שהתערבתי.

לילה טוב.

יש לי חבר כזה..

היה לוקח חמש כדורים ליום,

ומתישהו התחיל להתמודד והיום הוא על חצי כדור וגם את זה לפעמים הוא שוכח לקחת ולא קורה כלום.

[והרי לא כל "הכדורים" הם לאותו ענין, ואותו דבר. באמת מעודד, שיש מקרים שזה כמו שסיפרת]

חבר שלי לא שיכנע את עצמו שאין לו כלום..

להפך, הוא אמר לעצמו שזו כפרת עוונות, והוא לא חייב להקשיב למה שהמוח אומר.

כל יום הוא מודה לה' שהוא שולח לו מחשבות משוגעות.. ועל הדרך הוא מפנים שזה משהו שיושב בתוכו ולא הוא עצמו.

ככה הוא הסביר לי..

בכל אופן, לא יודע מה לגבי החברות שלך.. אני לא יכול להביע דעה

אבל יתכן מאד שלאדם יש דרך וכוח להתמודד ופשוט לא כולם הבינו איך אז לוקחים כדורים

לפי מה שלמדתי בחיים, לאדם יש המון כוח - גם נגד המוח והחומרים והמחשבות  של עצמו

מי שיפגע במשתמש ייחסם, בבקשה אל תאלצו אותי לעשות את זה.

והיא מסוכנת כאשר אנשים חסרי אחריות מספרים סיפורי סבתא וחמור מזה - משקרים לגבי טיבם של אנשים שבאמת מטפלים ומנסים להשחיר אותם - ושעלולים לגרום לאדם למנוע מעצמו טיפול אמיתי ולהיפגע כתוצאה מכך. 

זה נכון לגבי רפואות אליל בתחום הגוף ובתחום בנפש כאחד. 

כ"כ מיוחדת, שהיא - על סמך האינטואיציה שלה בלבד - יודעת יותר טוב מכווווולם. 

ממאות אלפי בני אדם שחקרו את הנושא יחד במשך עשרות ומאות שנים. 

העלו תיאוריות ואיששו או הפריכו אותן, שלמדו עד כמה שניתן איך המח עובד, ששיכללו את הטיפולים ואת התרופות ואיפשרו לאנשים שפעם היו עושים במכנסיים באמצע הרחוב וצועקים לאלביס פרסלי שייקח גם אותם לכוכב שלו - לחיות חיים נורמליים. 

אז דעתה היא שהקב"ה נגע בה בצורה מיוחדת - פתית שלג זך וייחודי שכמותה - והיא פשוט יודעת שכולם טועים. 

היא לא צריכה לחקור כדי לדעת. היא לא צריכה לקרוא מחקרים כדי לדעת. היא לא צריכה לפתוח ספר ביולוגיה של כיתה ג' כדי לדעת. 
היא פשוט יודעת וזה מספיק. 

כל האנשים שהקדישו את כל חייהם כדי לחקור את הנושא בצורה מעמיקה הם כאין וכאפס לעומת האמונה היוקדת שלה שהיא יודעת ושהיא מיוחדת למרות שהידע שלה מסתכם באיזה משהו שמישהי אמרה לה ב"שיעור ביולוגיה" במכללת שקר כלשהו. 

יש פה יותר מידי ארס באויר. נכון שזה דיני נפשות כמו שכלה כתבה, אבל יש פה גם דיני נפשות של פורום. יש אנשים שמכירים אותה פה ולא יפה לצאת נגדה בצעקות שהאזנים שלי נחרשות פה.

הייתי מוכרח לעשות את זה באנונימיות כדי שלא יהרגו גם אותי.

אשריכם ישראל!

צריך בעל מקצוע אמיתי ומתאים.

כמובן, תלוי גם באדם. לפעמים יש בעיות נוספות שצריכות טיפול.

מטפל ב-cbt יכול להיות גם עובד סוציאלי עם הכשרה בתחום. (זה תלוי איזה סוג של ocd ומה החומרה שלו). 

לפי מה ששמעתי ממישהו לגמרי "מקצועי", יש עשרים אחוז שלא עוזר להם. כנ"ל, עשרים אחוז שלא עוזר תרופתי.

השילוב המומלץ, הוא של שניהם. כשהמגמה היא שתוך שנים ספורות כבר לא יהיה צורך בתרופות.

ויש אנשים, שזה ממש הרים אותם. ב"ה.

שעדיין זה ממש מפריע לך, כלומר, כדברייך "לא חיה בטוב", לצערנו - 

אז סביר שכדאי ללכת למישהו מקצועי יותר.

מה שכתבת מקודם, שהדרך היא לטפל ב"מושא החרדה" - אם זה באמת או.סי.די, אז זה לא נכון.

קודם כל, כי מקצועית ה"פחדים" שיש שם אינם מוגדרים כיום כהפרעת חרדה. ולא מעט פסיכולוגים, במחילה, מתבלבלים בכך או אינם מעודכנים.

ל"חרדה", במינוח המקצועי, יש תופעות מסויימות, שאינן קיימות אצל מי שהענין אצלו זה או.סי.די בלבד.

ומה זה משנה? הרי הוא מרגיש כך.. נכון, אבל זה משנה לטיפול.

ובאו.סי.די, הדרך אינה "לטפל" במושא החרדה, כמו שעושים בטיפול פסיכולוגי רגיל, אלא ההיפך. אמנם להיחשף אליו באופן יזום מידי פעם, אבל לא במגמה לטפל בו, אלא הפוך, לראות ש"לא קורה כלום".. לשים את האישיות של האדם מעל לזה, ולא מובלת ע"י זה.

מעבר לכך, התירגול הוא כמה שאפשר לא להתייחס לענין, לא להיכנע לתופעות שזה מציע כ"הימלטות" מהנושא, כי זה יכול לגרום רק ל"התברגות  יתר" בענין. 

אז אם מישהו מרגיש שניסה ועדיין הוא לא במצב טוב - סביר שהטוב זה ללכת למישהו ממש מקצועי, לשלב טיפול קוגנטיבי (cbt) ותרופתי, ולראות תוך זמן קצוב איך זה השפיע עליו.

טיפול טוב, במצב שזה מועיל, אמור תוך חודשיים-שלושה לשים את האדם אחרי עיקר הענין. לאפשר לו לחיות בלי שהעסק הזה יושב על ההגה של החיים שלו..

אח"כ, זה יותר תיחזוק. 

אחרי כמה שנים, מנסים להוריד את התרופות.

אולי כדאי ללכת למישהו מומחה ולנסות.

לצערנו, במקומות מסויימים זה גם פונקציה של התקציב שיש לאדם לצורך הענין....

הצלחה רבה.

תמיד טוב לחזק..

אבל כדאי להבחין:

יכול להיות מישהו שיש לו בעיה עם "ביטחון עצמי", מאיזו סיבה שתהיה; כמו שיכולות להיות גם בעיות אחרות.

אם במקרה יש לו גם או.סי.די, יתכן שהאו.סי.די "יתלבש" על הבעיה הזו, יגרום להתעסק איתה יותר.

אדם יכול לפעמים להבחין היטב, באיזה שלב מתערב האו.סי.די...

לחזק את הביטחון העצמי, צריך בפני עצמו.

אם אכן יש גם או.סי.די, אז השלב לטפל בביטחון העצמי, מצד האמת, כנראה שאינו כשיש בדיוק "מיתקפה" כזו, אם כי באופן מעשי זה קשה. בשביל זה מטפלים..

כדאי לאבחן, לראות מה בדיוק יש - ולטפל בכל ענין כפי שמתאים לו.

אלו לא בעיות "נוראיות" - אע"פ שיכולות לגרום לתחושות נוראיות... אבל הן לא מסובכות לטיפול.

כמובן, זו לא ראָיה לכל ענין וענין, כי אצלך, לפי מה שאת מספרת, היתה אבחנה מוטעית שגובלת בפשיעה.

ואת ניצלת ממה שלא היית אמורה כלל לקבל. ב"ה.

לא סותר, שיש כאלה כמובן, שלא מקבלים כדורים כי פסיכיאטר החליט שיש להם משהו בלי לדעת מה גרם לתופעה...

ומכל מקום, מאד-מאד משמח, לראות שתפסת את עצמך, העלית את עצמ למקום אופטימי (למרות עוד כמה דברים בחיים; ומכאן - אגב - הערה, גם למי שרוצים להגיב חריף על דברים, כי באמת רוצים להציל כאלה שלדעתם העצות תהיינה הרסניות להם: כמה שאשר לדבר על הנושא ולא על האדם. כמעט לעולם אי אפשר לדעת מה עבר/עובר מי שאליו מגיבים).

משמח לראות את ההומור, וגם את הרצון לסייע.

אפשר להבין - בתור מי שעברה חויה כזו - את ה"אנטי" שהתפתח כלפי "פסיכיאטרים", אבל באמת זה לא כולם ולא בכל מקרה..

אפשר, כמובן, גם להבין מי שמזהיר מלקחת מזה מסקנות כוללות.

שתהיה לך ולכולם הצלחה ושמחה..

רציתי לכתוב משהו ארוך אבל לא משנה..

לילה טוב לך ולכולם, ושלא נדע עוד צרות כאלה.

אה ולדעתי את הרבה יותר חזקה (לא נגיד "גבר" כן? חח) 

בגלל שאת מספיק חסרת אחריות (ויש עוד הרבה תכונות שמאפיינות אדם שמשקר לרופא שמאבחן אותו, אבל את יכולה לנחש אותן לבד. רמז: חכמה היא לא אחת מהן) כדי לשקר לרופא שלא יכול היה לאבחן אותך כמו שצריך באשמתך!!! - את מאשימה את הרופא??? את כל הפסיכיאטרים???

את אמיתית???

אפשר להבין מתבגרת שלא מספרת לפסיכיאטר שהיא לקחה סמים

וגם אם היא היתה מספיק "לא חכמה" כדי לשקר לו - להאשים אחרי זה את הפסיכיאטר שהוא לא אבחן אותה נכון? 

לטנף על כלל הפסיכיאטרים בעולם ולהגיד שהם לא טובים בגלל זה? 

ילדה חסרת אחריות לקחת סמים ועירבבה עם זה אלכוהול והגיע למצב אליו הגיעב, משקרת לרופא ואז מאשימה אותו? 

זו חוצפה שלא תיאמן. 

נבזות ושפלות בלתי מתקבלים על הדעת. 

היא אפילו לא מבינה שזו אשמתה ולא הרופא. היא מאשימה את הרופא!

לי יש תחושת אחריות. 

ובטח שלך אין את הפתרון במקרה כזה. 

ב"אחריות"...

אני מאמין לך, שאם מישהו היה מגיע אליך עם בעיה פסיכיאטרית לאיבחון - היית, נאמן לגישתך - שולח אותו לפסיכיאטר.

אבל החיים לא מתנהלים רק בהזמנה לתור במרפאה...

אתה כותב בפורום פתוח, לא יודע למי, ובמחילת כבודך (כי אני באמת מכבד וגם אוהב אותך, על הרצון האמיתי להציל אנשים מדברים לדעתך יכולים להיות הרסניים), אץה כותב דברים שהם ממש ההיפך מאחריות.

אם חלילה אתה תענה כאן למישהו שעונה על ההגדרה שהרגע כתבת - בצורה שאתה ענית - אז זו "אחריות"?

האם אח"כ תאשים אותו שלא פרסם כאן איבחון לפני שהתייעץ עם הציבור? אן בכלל על כך שהעז להתייעץ באיזה פורום במקום לפנות ל"אנשי מקצוע"?  אני מניח ומקווה שלא.

אז זה עניינו של פורום, כמו גם בחיים בכלל. יש כל מיני אנשים, עם כל מיני רקעים, ועם כל מיני ידיעות ונסיון חיים (שלפעמים אינו פחות חשוב). מי שעונה חופש-חופשי בצורה שעליה אמר שאם היו פונים אליו, לא היה עונה אלא "מפנה לפסיכיאטר" - זה לא אחריות.

וגם אם יאמר שזה "כדי להציל אחרים".. מי התיר לו "להרוג" אחד כדי להציל אחרים?... בפרט שניתן בקלילות לעשות זאת אחרת?

שלא לדבר - שאכן גם בעניינים אלו יש ספקטרום, מעבר לאמירה של "פסיכיאטרים- כדורים" (שמו שהעיר יפה "מבקש אמונה"), על אף שאני בהחלט מחזיק מהליכה לאנשי מקצוע כאלה במקרים שצריך. הפניתי בעצמיף וראיתי לא פעם תוצאות מאד חשובות מזה.

מה זה לכתוב, "ילדה חסרת אחריות לקחה סמים" וכו'?...

בדרך כלל, אני לגמרי בעד הגישה להבין בתחום שמדברים עליו - לפחות כשאומרים דברים "חתוכים".

אבל כאן - אתה נכשלת, לדעתי (וכנראה גם לידיעתי), במה שאתה עצמך מוכיח כלפיו.

אני מניח שהעיסוק במתבגרים, אינו התחום שלך, ולכן גם התגובה.

להגדיר נערה בת 17 שהגיעה למצב כזה, כאילו היא פשוט "חסרת אחריות", ואח"כ להגדיר "משקרת לרופא", כאשר מדובר על מישהי שמגיעה בגיל זה, מהרקע שלה, במתוך מצב פסיכוטי שנגרם כתוצאה מה"ערבוב" הזה של החומרים שלקחה - וכל זה בלי להכיר לאמיתו את הרקע שלה והסיפור שלה (אני כן מכיר. מעבר למה שכתבה כאן) - זה כשל מקצועי גמור. חזור בך.

כך גם היחוס של "לא חכמה", "לשקר לרופא", על נערה בגיל זה, זה לגמרי לא חכם. גם לא אמיתי. ולחלוטין לא מביע הבנה של סיטואציה כזו. 

וחייב להעיר, שבלי קשר לנושא הכללי הנידון כאן - הבחורה הזו גם חכמה, גם אחראית, מצד עצמה. גם אם מישהו סבור שפונקציונאלית, ההתבטאויות הכוללניות לגבי הפסיכיאטריה, אינן אחראיות כי יכולות להביא לתוצאות קשות במקרים מסויימים (וגם זה לא מוחלט. הרי כשהסברתי באחת ההודעות בסוף השרשור הזה, מדוע לפעמים זה ממש לא כך - היא עצמה הסכימה. כלומר, אפשר להגיע להבנה שהמסר הראשוני היה קיצוני מידי - גם בלי ה"דרך" הזו), זה לא אומר "עליה". אפשר להעיר על ענין - בלי לתת ציונים לאדם.

היא העירה על כך, שהפסיכיאטר לא ניסה לתחקר רקע, דברים שקרו, אלא מיד "איבחן". נכון שבלי לספר מה קרה, קשה לדעת. לאידך, פסיכיאטר טוב, שמבין משהו בגיל הזה, אמור לתשאל אותה. לדובב. התופעה הזו, ש"מסתירים" באופן ראשוני, בוודאי מתוך מצב כזה - היא מצויה לגמרי. שוב - כדאי להכיר טיפה את ה"מטֶריה" כדי להתייחס ספציפית לנושא כזה.

אני מניח שלא אצל כל פסיכיאטר זה היה קורה כך.

על כן, אין כאן לא "חוצפה", לא "נבזות" ולא "שפלות"..   אין אדם נתפס על צערו - היא חוותה משהו קשה, אז כתבה מתוך זה "מסקנות" קשות, על דברים שעלולים לקרות. ואכן, לצערנו, עלולים לקרות. חלק מהנתון של בעיות מסוג זה ל"ע, זה גם איבחון. 

כך אמר המומחה העולמי, פרופ' יוסף זהר (לא חותם על ה"סטאטיסטיקה" שלו, אבל בכ"ז זה נותן איזשהו כיוון): שליש מהעולם צריכים טיפול פסיכיאטרי כלשהן. חצי מהם יגשו לקבל, חצי מהם יקבלו טיפול לא נכון.. ה' ירחם.

אשר על כן - אני כמובן מאד מבין מה תשיב: שאתה יוצא נגד זה שהיא הכלילה על הפסיכיאטרים, האשימה את מי שנתן לה טיפול בלי דיווח על מה שבאמת קרה - ואיך אפשר מדבר כזה, שהוא לגמרי לא נתון-קלאסי, להסיק על הכל, כולל כשיש נתוני אמת. ואתה דואג למה שעלולים הדברים לגרום לאחרים.

אבל... יש הבדל בין לומר כך (וגם אני בעניי הערתי בתגובה על הסיפור שלה, שזה מקרה מיוחד יחסית - כי לא מדובר בכך שכדורים מזיקים בדווקא, אלא בכך שיש אבחנה לא נכונה כתוצאה מהתגלגלות הענין, ולכם להיזהר מהכללות), לבין לתת  "ציונים" קשים עליה אז, ועליה בכלל. זה פשוט לא בא בחשבון.

אתה רוצה להעיר נגד דברים כאלה, בגלל הסכנה שיכולה להיות בהם, שמא מישהו יקשיב לזה כשהוא צריך תרופה, ויגיע לסכנת נפשות (וזה נכון. כמו שגם נכון ההיפך - שלפעמים אי אמון של אדם ביכולת של בחירתו להעלות אותו, כי הכל זה "תרופות ומחלות", יכול להביא לתוצאה לא פחות חמורה ר"ל. כל ענין לגופו) - אבל את ההערה הזו אפשר לעשות לגופם של דברים.

אחרי ששומעים את הסיפור שלה, להמשיך לכתוב כמו שכתבת - זה חמור מאד.

משול לאדם עם דלקת ראות שרגיש לפנצילין, וקיבל בכל זאת. מגיע לבי"ח, רואה הרופא שכתוב שיש לו דלקת ראות - ישר מזריק לו מנה פנצילין (אגב, מעשה שהיה. ראיתי בעיני.. ב"ה החולה ניצל).

לדעתי, זה יצר הרע "בשטריימל", שמתלבש על הרצון "להציל". והיצה"ר הזה "מסביר, שבלי להגיד אישית על הבן אדם שהוא מטומטם וכו' - אף אחד לא יקח ברצינות את דבריך. אני לא מסכים לזה (וגם בתוך הדברים שלה יש כמה וכמה דברים אמיתיים). 

אל תסביר שאתה מוכן "להרוג" את האדם כי אתה בדרך להציל אחרים. בשביל זה צריך לשאול את פוסקי ההלכה הכי גדולים - שגם מבינים בתחומים נפשיים ויחס בין הבריות.

אני חותם לך, שהיו אמרים לך לכתוב אחרת מה אתה רוצה לומר. 

אבל לא כתבתי משהו שאני לא חושב שהוא נכון.

אני לא חושב שיש משהו שיכול לגרום לאדם לשקר לרופא ושזה לא יהיה חוסר אחריות. 

לא מצליח להעלות בדעתי דבר כזה. 

כלומר, למה בכלל לטרוח ללכת לרופא אם הולכים לשקר לו? 

וגיל 16 זה גיל שכבר אדם צריך להיות עם איזשהו מושג לגבי ההשלכות של המעשים שלו. התחלה של הבנה לגבי אחריות מהי. לפחות במקרה הכללי. 

אפשר להגיד מה שרוצים גם בלי לדבר עליה באופן אישי - אבל במקרה הזה, די ברור שהטינה הלא מוצדקת שהיא שומרת לאותו פסיכיאטר, הביא אותה לכתוב את מה שכתבה. 

אין לי ספק שהפסיכיאטר דיבר איתה, זיהה תסמינים מאוד ברורים ובהיעדר מידע אמין בגלל המטופלת, לא היתה לו סיבה להמשיך לחקור. 

אם רואים עשרה תסמינים שיכולים להיות אחד משני דברים והמטופלת משקרת וכך מסירה את האפשרות לאחד מהם - אז זו לא אשמתו. 

יש נבזות ושפלות בזריקת בוץ ורפש על מאות אלפי בני אדם שעושים כל שביכולתם כדי לעזור לאנשים והאשמתם בכך שלא אכפת להם ושהם רק רוצים כסף ולדחוף תרופות. 

אכן, אין תופסים אדם בשעת כעסו - אבל לא היה נראה שהיא כותבת את הפוסט הזה מתוך כעס. (אבל אי אפשר לדעת). 

היא גם לא ייחסה את מה שהיא כתבה למה שהיא חוותה עד עכשיו. היא סיפרה שהיא לומדת, שיש מחקר, המורה לביולוגיה וכו'. 

עכשיו, כשיש את ההקשר, אז אפשר באמת להבין את הסיטואציה - כמו גם לקחת את מה שהיא כתבה בתור מה שזה באמת - שחרור קיטור (לא מוצדק לדעתי, אבל ניחא) ותו לא. 

יכול להיות שהייתי בוטה מדי ואני מקבל את ההערה שלך בנושא, אם כי, כן יש להתייחס כאן לנושא האישי כיוון שהוא חלק מהותי במה שנכתב כאן. (אבל הייתי יכול להתייחס לכך בצורה פחות בוטה). 

אשתדל. 

רק אעיר, שבאמת ממש חייכתי כשקראתי מה שכתבת על משהו שיגרום ל"אדם" לשקר אם לא חוסר אחריות... ושואל רציונאלית - נכון לכאורה - למה לטרוח בכלל ללכת לרופא אם הולכים לשקר לו....

ב"ה, שעולמך סדור עליך, ואני מאמין שאתה באמת "לא מבין" איך זה יכול להיות... אבל אתה לא מספיק מודע לגיל, למצב, לסיטואציה, לכך שנערה מבוהלת שמגיע כך, "חושבת" שהרופא יתפוס לפי מה שהוא רואה ויעשה מה שצריך... ושישאל מה שצריך (אני, ההיפך מהנחתך, מתרשם מדבריה שה"איבחון" היה מהיר, לפי הסימפטומים הקשים, ולא עם תהליך שאמורים לעבור עם מישהי בגיל זה. כנראה בגלל שזה היה נראה כ"כ חד משמעי. הנקודה כמובן אינה "להאשים" אותו).

מה שהביא אותה לכתוב, אינו רק אותו פסיכיאטר ספציפית, אלא גם מה שחוותה באותה תקופה, גם דברים אחרים, גם מה שהצליחה להגיע בכח עבודה עצמית עיקשת (ונכון, שמצד האמת זה יכול לעיתים פשוט להראות על אדם עם כחות חזקים ובריאים, שנקלע לסיטואציות קשות - והמסקנות החד-משמעיות שלו בגלל זה לגבי כאלה שבאמת צריכים טיפול לא בגלל "מצבים" שהגיעו אליהם - אינן רלוונטיות להם).

אתה צודק, שאובייקטיבית אפשר לומר שזו "נבזות ושפלות" להאשים המוני רופאים וכו'.. אבל צריך "חוש" להרגיש ממה דברים נכתבים. זה לא בא בגלל "נבזות ושפלות" - כמו שגם הסגנון שלך לא בא בגלל "רשעות" ח"ו - זה סוג של סגנון, קצת "צעיר", ממישהי שיש לה כוונות טובות, ולא שקלה מאד כל מילה.

במקרה כזה, הערה על מה שמשתמע - מה זה אומר על המון שמשתדלים וכו' - תהיה יעילה יותר, תתקבל, יהיה בה פחות סיכון לפגיעה. עובדה, שכאשר מישהי הביאה לה דוגמה מפסכיאטר מאד איכפתי, ישר קיבלה ושמחה לשמוע...  לפעמים, למרות כובד הנושא, אנחנו צריכים לזהות את הסגנון, ולקרוא אותו בצורה קצת יותר "קלה"..

והיא באמת חושבת, שאכן אפשר לחסוך הרבה טיפול תרופתי ע"י הכחות שיש באדם. דבר שלעיתים הוא נכון - ולעיתים גם יכול להיות מסוכן.... אז מסבירים בהיר ומגדירים..

וברור שכוונתך לשם שמיים.

אם לא רוצים להגיד לרופא מה הבעיה, אז אפשר פשוט לא ללכת אליו. 

כלומר, אין טעם ללכת למוסך ולהגיד שהפנס לא עובד כשבעצם אין ברקסים. עדיף כבר להישאר בבית. 

בכל מקרה, אין מה לתלות את האשם ברופא שלא קיבל מידע נכון. רופא הוא רק בנאדם. 

גם לי אין מאיפה לקבל את אותו "חוש". אני רואה הודעה שכתובה עם המון בטחון ומספרת על לימודים וכו' - אין לי שום דרך לדעת מי כתב אותה ומה הביא אותה לכתוב אותה מלבד מה שנכתב בה. 

וזו לא היתה הודעה שאומרת שאפשר במקרים מסוימים עם פחות תרופות - זו היתה שלילה מוחלטת תוך כתיבת טענות שהן לא נכונות. (למשל, שרק ריטלין הוכחה כיעילה בתחום הפסיכיאטריה). 

זה היה הרבה מעבר ל"העלאת נקודה למחשבה". 

בכל מקרה, אני עדיין בדעה שלאור כל מה שידוע כעת, את השרשור ההוא, המנהלים צריכים למחוק כדי שחלילה לא יעלו בחיי אדם. 

התכוונתי, שזה גורם לא להבין סיטואציה כזו שבגיל ומצב כזה. אתה מדבר "רציונאלית" על מה שלא שייך... 

ואכן, הרופא לא "אשם". האם עשה מה שאמור לעשות מי שכן יודע מה יכול להסתתר מאחרי נערה בגיל זה? בכך אינני בטוח. לפי תיאורה, כנראה שלא (לא בגלל מה שהיא כתבה. היא רק תיארה מה היה. אלא בגלל מה שאני יודע שאיש מקצועי ומנוסה, אמור להביא בחשבון).

אני מסכים איתך, שגם אותך אין "להאשים" שלא היה לך את החוש לגבי המשמעות של כתיבתה, שבוודאי לא היתה משמץ "נבזות ושפלות" - אבל אפשרי להבחין. זה באמת ענין של "חוש"... ולפחות מצד הספק, עדיף להחמיר לגבי סגנון ההגבה - כפי שכבר הסכמת גם אתה - שמא ניכשל באי הבחנה במה מדובר. גם כללית, זה יותר טוב..

[ובוודאי שמה שנכתב שם לגבי "רק ריטלין" וכו', זה אכן לא שייך.. אבל אני חוזר ואומר, שתגובה בהירה לגמרי על הדברים, אפשר גם בתוספת הבהרת הסיכון שיש בהודעות כוללניות כאלה, ואיזכור חד של התופעה שיש שרלטנים בעולם בכל מיני תחומי רפואה, תספיק ותועיל]

הבעיה היא שלפעמים פסיכיאטרים לא שואלים ולא מתחקרים וזה בהחלט מחדל

(שלא קורה הרבה, אני חייבת לציין

אני סיפרתי את הסיפור שלי שוב ושוב למחנכת וליועצת ולפסיכולוגית ולפסיכיאטר... ושאלו מלא שאלו..)

אבל גם מישהו שעבר התעללות מינית צריך כדורים לפעמים

העניין לדעתי (ואם הבנתי נכון אז גם לדעתך)

הוא לנסות להבין את המצב לעומק ואחר כך לבחון דרכי טיפול

שלשקר לרופא זה חסר אחריות? 

זה "big no no"? 

כי זה נראה לי די טריוויאלי. 

אם כמה וכמה מעירים לך - כולל כאלה שבוודאי לא מכלילים נגד "כדורים ופסיכיאטרים" - כדאי לבדוק שוב.

אני אומר לך מהלב - בלי לחלוק כמובן על העיקרון שכאשר באמת צריך טיפול רפואי, אז צריך; ושאמירה כוללנית  נגד, עלולה לסכן; ובוודאי שאי אפשר לכתוב בכללי "נגד" מה שמשקיעים בו סה"כ הרבה מחקר ונסיון ולמידה - שטעית בדרך ההתבטאות.

אם באמת היית רק כותב: "זה לא הכי חכם לשקר לרופא ואח"כ להאשים אותו".. זה היה עובר בטוב..

אבל אני חושב שהרבה מתעלמים כאן - כולל מנהל הפורום שכתבתי לו את זה - שיש כאן "לא תעמוד על דם רעך" בעצם פרסום הודעות כאלה בפורום. 

אני דווקא חושב, ספציפית לדיון זה,

שמכללות הדעות שהובעו - דווקא יצא חיזוק לגישה רחבה, שיכול להועיל לכל מיני אנשים.

כאלה שצריכים טיפול תרופתי - ידעו שהם "נורמליים", ולא לשחק עם מה שרואים שאי אפשר לשחק.

כאלה שצריכים חיזוק לצד ה"בחירתי", לאמון ביכולותיהם להתגבר כשזה שייך - גם יקבלו.

וגם דעה שהובעה בתחילה בצורה קיצונית וחד צדדית, התמתנה אח"כ..

אחד הקשיים בתחום רפואת הנפש שזה מסתמך על עדות של המטופל והסביבה. אי אפשר לעשות בדיקת דם וזהו.

אבל זה מוזר שהמסקנה שלך היא לא להקשיב לפסיכיאטרים.

המסקנה שלי היא לספר להם את האמת

ממש לא פשוט לספר

העיקר שיצאת מזה

מה יכולת לעשות אז...

את יודעת כמה בני נוער "מסתירים" דברים - וגם בעניינים פחות חמורים?

כל הכבוד לך, שכאשר התוודעת לענין - רצת מעצמך ליידע. לא "הסתרת" כמו שהרגילה אותך הסביבה,

וגם ידעת להעלות את עצמך.

זו חוכמה גדולה - ואחריות עצומה.

שיקרת? קיבלת אבחנה שגויה וטיפול שגוי. 

בפעם הבאה, פשוט אל תשקרי. 

וכימיה זו לא אמונה. הוא לא "מאמין" בכימיה. 

זו עובדה. 

לפני חקירה משטרתית בת שבועיים.

ועוד עשר דקות של תשאול יכלו לעזור

לא שאני יודעת מה היה שם

אבל נראה  לי שכולנו פה מסכימים על זה שפגישה עם פסיכיאטר צריכה לארוך רבע שעה לכל הפחות

הוא מחוייב לספר רק במקרה שנשקפת לחיי המטופל סכנת חיים מיידית.

אם כי זה לא הגדרה אובייקטיבית לגמרי, ויש מקרים שפסיכיאטר אחד יספר ואחר לא

בכל אופן זה לא משנה

כאילו, באים לפסיכיאטר בשביל הערכת מסוכנות ובשביל שייתן כדורים, זהו בערך

לא יודעת אם הם מאמינים רק בכימיה אבל הם בהחלט מאמינים בכימיה

ומי שלא רוצה תרופות פשוט לא חייב ללכת לפסיכיאטר

התפקיד של הפסיכיאטר זה בדיוק לטפל בכימיקלים במוח

לא בנפש

שאיתה פתחת את מסכת ההשמצות נגדם? 

שיקרת לרופא שלך! הוא איבחן אותך לא נכון באשמתך.

משם הגעת למסקנה שכל הפסיכיאטרים הם אנשים שלא אכפת להם ורק רוצים לתת כדורים למי שלא צריך אותם.  

למה שכתבת והיה בוחר שלא ללכת לפסיכיאטר כשהוא היה צריך ובסוף מת? 

אכפת לך בכלל? 

תתנגדי לכדורים - אבל תעשי את זה מפוזיציה ברורה וידועה: מישהי ששיקרה לרופאה שלה וקיבלה אבחנה שגויה באשמתה ולכן הוא חושב שכל הפסיכאטרים מנוולים שרק רוצים כסף ושלמדה קשקוש במכללת שקר כלשהו. 

עכשיו, כשהכל ידוע, תתנגדי כמה שאת רוצה. 

זה הרבה פחות מרשים מלכתוב שאת לומדת ביולוגיה ולהתחיל לכתוב את השטויות שכתבת. 

בהיות שאכן יכולות להיות לו השלכות בעלות משמעות - לכאן ולכאן.

מצד אחד, בוודאי שעידוד, נתינת ביטחון עצמי, לפעמים אי הטלת פלומבה של "חולה" (ולעיתים ההיפך - אל תיבהל, סה"כ בעיה "טכנית"..) - יכולים לעזור לכל אדם, ובמגוון מצבים.

גם נכון, שלפעמים עבודה "עצמית", קוגנטיבית, יכולה לעזור. יפה שמי שכתבה על כך בשרשור ההוא, גילתה על עצמה את האפשרות לעזור לעצמה נגד או.סי.די, ע"י היסח הדעת וכד'.

דווקא בתופעה הזו, שאצל המומחים לה (פסיכיאטרים ופסיכולוגים), היא נחשבת מהכי מובהקות למשהו "טכני" - דהיינו, יכולים להצביע בדיוק על המקום במח ששם חוזר החומר - הטיפול הקוגנטיבי יעיל מאד. אמר לי מומחה מהשורה הראשונה בנושא, שהכרתי והתעניינתי לצורך סיוע לאנשים, שטיפול הזה עושה בדיוק את מה שעושה התרופה, ויותר מהר. וזה לא סותר, שהמועדף הוא שילוב בין תרופתי לקוגנטיבי, וגם הוא עצמו עובד כך, עם אחד מבכירי הפסיכיאטרים בעולם בנושא.

אז יש צד, שהן היחס הנפשי, הן העבודה הפנימית, קוגנטיבית ועוד, יכולים לעזור, בכמה וכמה דברים. לבחירה של האדם יש כח גדול.

עם זה - יש מקרים, ולא רק "קיצוניים ונוראים", שבהחלט טיפול תרופתי, עוזר - וגם מציל. שלא לדבר על איכות חיים.

אני ראיתי עם השנים, כמה וכמה אנשים, שהטיפול התרופתי, או שממש הציל את  חייהם בעז"ה, או שפשוט עזר להם לעלות על דרך המלך, להיות שמחים, פרודוקטיביים, מנצלים את כשרונותיהם.

וגם ההכללה כאילו כל הפסיכולוגים-פסיכיאטרים מתעניינים רק בכסף ולא במטופל, אינה נכונה.

נכון שמומחים יכולים לעשות מזה כסף טוב מאד. אבל מלבד שזה לא סותר שהם יעשו טיפול לגמרי מקצועי, ככל בעל מקצוע מומחה שמקבל משכורת טובה.. יש גם לא-מעטים שממש איכפת להם מהמטופל. הם לא יציעו סתם תרופות.

והנטיה היא גם להפסיק טיפול תרופתי, כשזה אפשר, במקרים שמדובר בדבר שיכול להתייצב (למשל, בדוגמה הנ"ל, המגמה היא להפסיק אחרי שנים ספורות, את התרופות לגמרי. ולסמוך על ההרגל הקוגנטיבי, שלא יתן לבעיה להשתלט על החיים).

להגיד כהכללה, ש"לא נותנים כך למח להתמודד בעצמו", על כל סוגי הבעיות בערך, זה נראה לי מאד מוגזם. או לפחות צריך הוכחה מוחלטת. נכון שבתפיסה ה"ציורית", אנחנו מדמיינים כמו שריר שבמקום לתת לו להשתקם בפעילות, מזיזים אותו מלאכותית...

אבל לא בהכרח כך עובד המח. לפעמים כן. לפעמים לא ממש. ולפעמים, בלי יצוב ע"י תרופות, גם יהיה קשה להגיע לשלב אחר.

מדובר במקצוע רחב. אי אפשר לבטל כל מה שעושים בו בהבל-פה. אעפ"י שנכון שיש גם פסיכיאטרים, שנוטים בדברים מסויימים לסוג של "עבודה" שתוכל לסייע. 

אם יש לך סרטן - לך לחדר מיון ותקשיב לכל מה שהם אומרים לך.

אם נפלת מגובה - לך לחדר מיון ! עכשיו !

אם יש לך אלרגיה, או קשיים אחרים - לעולם ה"קונבנציונלי" יש פחות מה לתת.

לפסיכולוגים יש מה לתת ללא כל ספק. האם גם לאנשים שהגיעו מעולמות אחרים אין? ספק.

יכולים להיות רלוונטיים לכל תחום רפואי.

אם רופא אבחן במהירות, ונראה שהוא התעלם [או לא ידע], מהעבר הרפואי האישי הרלוונטי, כדאי לפנות לחוות דעת שנייה, ולמסור את המידע הרלוונטי. [אם הרופא התנהל בצורה טובה, ורק היה חסר לו מידע, אפשר כמובן לחזור לאותו רופא]

אם טיפול רפואי גורם לתוצאות שליליות שלא אמורות להיות לו, כדאי לחזור לרופא, או לפנות לרופא אחר.

ובאופן כללי, ערנות של מטופלים יכולה למנוע טעויות של רופאים.

[אני לא מנסה להיות חכם לאחר מעשה ביחס למה שתואר, אני מנסה להיות חכם לפני מעשה ביחס למקרים עתידיים].

לגבי תרומתם של כאלה מעולמות אחרים לתחומים החלשים של הרפואה הקונבנציונלית - אין לי מספיק היכרות כדי לחות דעה.

מדדים להצלחה באופן כללי

בריאות הגוף/ הנפש

איכות השינה

שלוות נפש

בטחון עצמי

אהבה עצמית

ויש ספציפיים לנושא מסוים כמו

מצב תקין בחשבון הבנק / השקעות/ נכסים

לקום לבוא לעבודה בכיף

לנהל תקשורת תקינה (עם ילדים/ אנשים אחרים)

ועוד

מדדים הם פר יעדים

אלה היעדים שלי

אני בינתיים בדרך הנכונה 

שאדם מצליח להזדהות עם דמות או רעיון שמתאימ\ה לו 

ולהצליח ליישם אותה

"מי ער" זו שאלה שחוקי לשאול רק אחרי 12 בלילה😜

יש פה מישו בכלל שזוכר את החוק הזה? תגיבו רק כדי שתהיה הוכחה שאני לא ממציאה חחח

מישהו שהיה כותב לפני 12 היו נוזפים בו

זהו, עכשיו את נזופה.

@חתול זמני בטוח מסכים לפחות זמנית, נכון?

היו אנשים שהתחרו מי תופס בדיוק את 00:00

אהבתי את השירשורים הסתמיים האלה

אני הייתי פה

בניק אחר

זה היה הגיל 😉

זה מצמרר אותי.... 

אני לא יכולה לחשוב מה זה... כאילו גם על עצמי, להיות פה ככ הרבה שנים... לעבור כל כך הרבה ולהשתנות כשהפורום בחיים שלי. לא יודעת אין לי מילים להגדיר את זה. (אני פה בפועל 6 שנים וזה מדיי משמעותי)

כתוב שהניק קיים מאז תשע"ז

לא רוצה להגיד לך בת כמה הייתי אז🙈

בגדול הגעתי לכאן בקורונה

הכרטיס שלי נפתח בתשעז כי רציתי להגיב למשהו ובסוף לא הגבתי אותו אפילו. אבל לא הייתי איזו צופה קבועה כאן. לכן הכרטיס פשוט נשכח. אני חושבת שב2020 היתה התגובה הראשונה שלי. 

רק שאני עשיתי הפסקה באמצע

וחזרתי בניק אחר כי קצת פדיחה שהניק מלא בשטויות של נוג"ה

ופתאום את מגיעה לפורום הו"ל חחח

אבל האמת שאני מתגעגעת לשטויות של אז

היו כמה ניקים שהיינו בקשר טוב

הייתי פעילה גם קצת בנסיו"פ

אני חייבת לתייג את הניק הזה אל תשאלו שאלות שלא תשמעו שקרים

@חידוש

אם אתה יודע למה תייגתי אותך תכתוב לי

(מה הסיכוי שהוא באמת יראה את זה)

תפסתי מספר הראשונה

וכן, לצערי עדיין ערה..

אני ערה

לא ברור איך ולמה

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,

וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.

גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.

וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.

ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים

ההופכים לפרפרים...

וואי הלוואי... 

אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות 

אולי בני אדם קבעו שזה ככה? 

גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....

אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא  יכולה יותר!

 זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט

חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת

אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה... 

הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?

הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה

למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,

תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.

לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק

לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,

כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.

גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות

ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ

פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק

חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי

ונעלי בית וזהו.

* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -

   אתם רואים.....

לחיים!

ארץ ישראל? 

זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.

כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)

מס

יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....

מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?

בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,

נכון?

רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה

מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/

הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...

אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,

ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד

מצליחה להיות ראויה. 

מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם

מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.

ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.

אדמת העמים . אני יודעת.

שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.

מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על

האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....

לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?

ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת

כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?

את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?

על מי ועם מי אדבר לשון הרע?

להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...

רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין

צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,

איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ

הזה;

נחליאלים בסתיו? מקסים!

הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי

הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!

הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה

(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...

לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל

לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את

האי שלי.

מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?

4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.

האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על

לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.

ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:

שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝

אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.

מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.

מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה

ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד

לרוחי..

אבל תודה רבה רבה.

עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...

יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):

לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום

ארגנטינה, משהו כזה.

יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)

תבורכי!

אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.

אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?

תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף

יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות. 

Wikipedia

להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:

1. תכנון ובדיקת היתכנות

• סקרים ימיים: בדיקת עומק המים, זרמים, סוג הקרקעית ותנאי מזג האוויר.
• הגנת סביבה: הערכת ההשפעה על המערכת האקולוגית הימית (שוניות אלמוגים, דגים).
• הגנה מחיכוך: תכנון שוברי גלים ושוניות מלאכותיות מסביב לאי, כדי להגן עליו מפני שחיקה עקב זרמי הים. 

2. שיטות בנייה עיקריות

• ייבוש ים (Land Reclamation): השיטה הנפוצה ביותר. ספינות מיוחדות ("מחפרות") שואבות חול וחומרים אחרים מקרקעית הים ומתיזות אותם באזור המיועד ליצירת האי.
• "ריינבואינג" (Rainbowing): טכניקה שבה חול נורה בלחץ גבוה דרך זרנוק מיוחד מספינה, ויוצר צורה של קשת, כדי לפזר את החומר בצורה אחידה.
• שימוש בבטון וסלעים: הקמת "קירות" או יסודות מבטון וסלעים ענקיים ליצירת מסגרת האי, ולאחר מכן מילוי הפנים בחול או אדמה.
• איים צפים: במקום למלא את הים, בונים מבנים צפים ענקיים המעוגנים לקרקעית הים. טכנולוגיה זו נחשבת פתרון עתידי לעליית מפלס הים. 

3. התעצמות ובנייה על האי

• ייצוב הקרקע: לאחר מילוי החול, יש לייצב את הקרקע כדי למנוע שקיעה, תהליך שיכול לקחת זמן רב.
• תשתית: בניית כבישים, תשתיות מים, חשמל, ביוב, ולבסוף מבנים. 

דוגמאות בולטות

• איי התמרים בדובאי: איי מלאכותיים ענקיים בצורת דקל שנבנו על ידי ייבוש ים.
• פרויקטים בישראל: נבחנו הצעות להקמת איים מלאכותיים מול חופי ישראל לצורכי תשתיות, כמו שדות תעופה או תחנות כוח. 

בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים. 

לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...

הכי רחוק מהטבע שיש.

כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)

בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים

על אדמת האי שלי!

באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל

אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי

שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.

אני לא רוצה.

איך נתאם?

בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם

מתאים ושולחים אותו על פני המים....

פשוט וקל.

משתתף בפורומים כולם

אבל את יכולה לפנות אליו ישירות ולספר לו את זה

לא צריך להסתיר

או להתבייש

זה רגש לגיטימי

הרצון לברוח לפעמים

ודווקא אם פונים אליו ומספרים לו

הוא יכול לעזור

פעם ביקשתי דבר כזה, ובאמת נסעתי......עם הילד, לרופא...

מאז אני פוחדת.....

משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.

למה זה נהיה שגרה?

למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן

זה ממש חורבן

בשידור חי.

היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.

היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.

לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.

כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות

שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי

בסגנון אחר.

את מכירה את הרבנית שולמית שחור?

רבנית שמתאים לך להתחבר אליה.

אני התחברתי לגישה החינוכית של אחותה ששכחתי את שמה

אי אפשר להכיל את זה

כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.

האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...

פשוט לא יאומן.

חוץ מנושאים פוליטיים

אחזקת בית אני שואל בטמבוריה

חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים

בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו

(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')

אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.

בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

איך ראית אם לא פתחת?

האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין

ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?

כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"  

סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?

אבל איך מסמנים את הפורום המועדף?

אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20

                                                                 אנשים רגישים מאוד

  וכו'.

מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?