את מכירה ממש סוג מסויים של פסיכולוגים ופסיכיאטרים

הפסיכיאטר שלי ממש לא ממהר לתייג ולשים הגדרות.

והפסיכולוגית שלי בכלל לא ממהרת להמליץ לי לקחת כדורים,

וגם לי וגם לפסיכולוגית והפסיכיאטר שלי ברור שהכדורים זה עניין זמני

וכשהכדורים פגעו לי בכל מיני דברים החלפנו כדורים.

ואני הייתי צריכה כמעט לשכנע את הפסיכיאטר שלי שאני צריכה כדורים כי לא יכלתי לסבול עוד.

והפסיכולוגית והפסיכיאטר שלי הם בכלל לא יחידי סגולה.

הרוב לא חושבים שאנשים שעברו פסיכוזות או דיכאונות הם "משוגעים" "חולים כרוניים" "תלויים בכדורים ובלעדי הכדור הם יהרגו את כל העולם או יתאבדו " 

אבל הם כן חושבים שבלעדי הכדור הם סובלים. והכדור מקל קצת על הסבל שלהם.

קיצור, אני חושבת שאתלא לגמרי מודעת למה שקורה בשטח.

השרשור הקודם לא ננעל סתם אז לא נמשיך לדון פה, אבל אם תרצי,

מוזמנת לאישי.

יש המון דרכים לטפל בהפרעות נפשיות. והרבה פעמים לא צריך כדור ולא צריך הגדרות ותיוגים.

אבל הרבה פעמים כן.

וכשאני יודעת שיש שם למה שאני מרגישה ושקוראים לזה דכאון, אני יודעת לא לכעוס על עצמי שאין לי חשק להרבה דברים, או שאני הרבה במיטה..

לפעמים השם לבעיה מחמיר אותה, אבל זה גם כ"כ מקל.. 

תחשבי שאני הסתובבתי כמה שנים עם תחושות מאוד קשות. איזה הקלה היתה לי כשהסבירו לי שזה לא אשמתי, שזאת מחלה פשוט...

בד"כ אלה שכן מצהירים על זה בריש גלי זה אלו שלא ממש יכולים להסתיר. (לא רק כמובן, אבל הרבה מהם)

אלה שזה לא הפרעונת קטנטונת שבואו נטפל בה, זה אנשים ש כן, הרבה פעמים הם יהיו חולים כרונים. אנשים שהמחלה פוגעת להם בכל תחומי החיים ברמה קשה.

אנשים שההפרעה שלהם היא פחות קשה בד"כ לא יספרו על ההפרעה והפסיכיאטר מחשש לסטיגמות.

גם בדור הישן היו פסיכיאטרים נפלאים

אני חושבת שאת מכירה אנשים עם הפרעות לא פשוטות שניסו המון דרכים עד שמצאו את הכדור שבאמת גורם להם לא לסבול

אבל לרוב זה לא ככה

הלוואי שהכדור שלי היה מעלים לגמרי את החרדות והדיכאון והאימפולסיביות וגורם לי להרגיש פשוט נורמלי, כמו כולם

אבל רוב הכדורים הם לא כאלה

ההשפעה שלהם היא השפעת עזר קטנה ומשמעותית, אבל לא מספיקה בכלל בכלל

וברור שבנאדם שרוצה יכול להפסיק עם הכדורים, במידה והוא לא מסכן את עצמו או את הסביבה שלו

קיצור. ברור שגם פסיכיאטרים עושים טעויות.

אבל לרוב זה לא ככה. לרוב הם מצילים נפשות כפשוטו

(כן, יש פעמים שזה בכלל לא עניין לפסיכולוג. זה פשוט גנטי או בעיה בחומרים שמופרשים מהמוח.

בדיוק כמו שיש אנשים עם תת תפקוד בלוטת התריס, יש אנשים עם תת ייצור סורוטנין.)

אצלי למשל זה כן עניין של מוטיבציה. ההפרעות הן דברים שיחלפו בעזרת טיפול פסיכולוגי

הבעיה היא שכשנמצאים בתוך הדיכאון, אין מוטיבציה. זה בדיוק דיכאון- חוסר מוטיבציה

ולכן כדור יכול לתת מוטיבציה

ויש מצבים שאם יש מספיק מוטיבציה אפשר לצאת מהם

אבל יש מצבים שכל המוטיבציה שבעולם לא תעזור

בדיוק כמו שאמרת- למי שצריך אינסולין אין מוטיבציה??

וגם אם מוטיבציה כן תוציא מהמצב, מדובר על כל כך הרבה מוטיבציה.. אי אפשר לשפוט בכלל

הם אנשים רעים שלא אכפת להם מהמטופלים שלהם. 

היא לא אומרת שלא תמיד צריך כדורים - מה שכל פסיכיאטר יחתום עליו. לא ולא. היא מטנפת על אנשים שמנסים לעזור לאנשים בצורה גורפת כשהיא מתבססת לא יותר מאשר על האמונה שלה שהיא נבחרה ע"י הקב"ה בכבודות ובעצמו לדעת מה שיתר האנושות המסכנה שחקרה ולמדה במשך עשורים, לא מסוגלים לדעת. 

יש כל מיני גורמים להפרעות נפשיות

ומתוך זה גם יש דרכים שונות לטפל בהפרעות.

בני אדם הם שונים ולכל אחד מתאימה דרך אחרת

בנוסף, אני לא רוצה להכליל אז קחי אותי בערבון מוגבל, הרבה פעמים הפסיכיאטרים הטובים והאנושיים והמקצועיים עובדים פרטי. אז מי שיש לו כסף, נהדר.

מי שאין לו לשלם 800 ש"ח לפגישה (ואגב יש כל מיני הנחות), הולך לפסיכיאטרים של הקופח.

לפעמים הם נהדרים ממש.

לפעמים גם לא.

(בסוגריים אני אומרת, יכול להיות מקרה של ילד שגדל במשפחת מצוקה

אמא שלו לקחה סמים בהריון שלו

שלחו אותו לאומנה

התגלגל בכל מיני מקומות, נניח פיתח דיכאון

בגיל 15 הוא הולך לפסיכיאטר

אבל מה, ברור שלילד כזה אין כסף למישהו פרטי

ובקופח יש תורים ארוכים

אז הוא הולך למי שפנוי

ומי שפנוי בד"כ זה לא הפסיכיאטר הכי חכם בעולם..

אז כשמשלבים את תנאי החיים שלו+העובדה שפגש פסיכיאטר לא הכי חכם,

נוצר מצב כמו שאת מתארת)

חוץ מזה שאני לא רואה מה רע. נניח זה אפשרי להרפא בלי כדורים. אבל זה קשה קשה קשהה

למה שאני לא אקח כדורים שיהפכו אותי לנורמלית?

ברור שאם הכדורים גורמים לאובדנות מפסיקים אותם. אפילו אם הם גורמים לעייפות חבל לסבול. מחליפים כדור.

אבל למה לא להקל על עצמי אם יש לי אפשרות?

תראי, קראתי מה שכתבת למטה

אני חושבת שבגלל החוויה האישית שלך והטעויות שהפסיכיאטר שלך עשה יש לך אנטי נגד התחום

אבל לא תמיד זה ככה

ולא טוב להיות נחרצים מידי(לשום כיוון)

ולא צריך להיות קיצוניים

בעיני המסקנה מהסיפור שלך היא ללכת למישהו עם המלצות

וגם לשמוע כמה חוות דעת

ואפשר תמיד לנסות עוד דברים אבל לשים לב

בסופו של דבר אין דרך טיפול אחידה

ואי אפשר להכליל

זהו

שראיתי די מזמן סרט דוקומנטרי, נדמה לי שקוראים לו "כנפיים שבורות" או משהו לא יודעת מה רמת האמינות שלו, מי עומד מאחוריו וכו' עושה רושם שמי שמדברים שם יודעים בדיוק על מה הם מדברים.

ו..וואו מטלטל.. לגמרי נוטה לדעה שלך. 

הפך לי את הראש בזמנו, לא יודעת אם בצדק..

(לגבי רמת צניעות ונקיות הסרט וכו' אמריקאי אם אינני טועה, בנות עם גופיות וכו')

למשל, בסרטוני פרומו הקצרים שראיתי, נטען כאילו עולם הרפואה עומד על כך שלא ניתן להחלים מסכיזופרניה. 

זה פשוט לא נכון. 

לפי מחקר שפורסם בשנה שעברה, כמחצית מהצעירים החולים בסכיזופרניה מחלימים ממנה החלמה מלאה. 

כלומר, לקחת טענה שאיש לא טוען ואז להפריך אותה, לא אומר באמת שום דבר. 

ואם אפילו לגבי זה, יוצרי הסרט לא היו מסוגלים לשמור על יושרה, אז אי אפשר לדעת אילו פינות נוספות הם עיגלו כדי לייצר סרט שמתאים לאג'נדה שלהם. 

זמן רב מאז..אולי אראה שוב ..

הנקודה שהכי זכורה לי זה שאמרו שבשורה התחתונה היו לא מעטים מקרים של החלמה מלאה מהמחלה במדינות לא מפותחות (?) בהן לא נותנים (כי אין) תרופות פסיכיאטריות לעומת מדינות מפותחות שהיד בעניין ממש קלה על ההדק. ככל שנוטלים פחות תרופות הסיכוי להחלמה מלאה בדרך הטבע גובר.ואני יכולה לומר לך מהיכרות מסויימת עם מתמודדים שיש בזה הרבה מן האמת, מכירה אנשים עם המחלה שכמעט ולא נוטלים תרופות אלא ממש פעם ב..ורמת התפקוד שלהם גבוהה ולעומתם אחרים "זומבים" כמובן שלא כולם וכו'.. 

 רפרפתי קודם על ההתכתבות ביניכם, ממליצה לך לראות את  כל הסרט (אם הוא בסדר מבחינתך מבחינת רמת הצניעות)

עם ראש פתוח ולא רק במטרה לסתור ואז ממש אשמח לשמוע מה שיש לך לומר. יש שם אנשי מקצוע רציניים, ברור לי שצריך לקחת את הדברים בערבון מוגבל.

למדי. 

מחצית מהחולים מחלימים לחלוטין. 

בקיצור, הסרט הזה הוא סרט עם אג'נדה שלא טורח לשמור על יושרה מינימלית. 

לא נפלתי מהכיסא כשגיליתי את זה. 

מזכיר לי את סרטי ה"חלב זה רעל" באדיבות אריה אבני הזכור לטוב כרופא ששולח את מטופליו לנערות ליווי כתרפיה... 

אם אני רואה פרומו של דקה וחצי ומגלה שמשקרים בו - למה שאטרח לצפות בכולו? 

אם תראי פרומו לסרטון שעוסק בגרביטיציה ושם יוסבר שעולם הפיסיקה המודרני טוען שלפרקונים בלתי נראים מושכים דברים למטה - את תטרחי לראות את כל הסרט? 

Half of young people recover from schizophrenia

אם תרצה, אחפש לך את המאמר המקורי. 

בכל מקרה, לומר ש"אף אחד לא מדבר בכלל על האפשרות להחלים מסכיזופרניה" - כמו שנאמר בסרטון הפרומו לסרט הזה, זה פשוט שקר. 

חד וחלק. 

אם הם משקרים לגבי זה - אז לגבי מה עוד הם משקרים? 

למה שישקרו?

נשאל זאת כך:

אם חברת תרופות כלשהי היתה נתפסת בשקר כזה כדי לקדם את המכירות שלה, מה זה היה גורם לך - או לאחרים שחושבים שרפואת אליל מועילה במשהו - לחשוב עליה? 

הם כותבים שבעיקר מה שמרפא את אותם אנשים זה

א. שמתייחסים אליהם כאדם ואז הם לא חוששים לספר על הבעיה שלהם.  ומה שמגביר את המצוקה זה היחס ההפוך.

ב. שמדברים איתם איך להתנהל עם הבעיה - שזה לפי המחקר מניב את התוצאות הטובות ביותר

ג. תעסוקה קבועה - הם כותבים שזה אחד מהקריטוריונים החשובים

ד. בניה מחדש של חוסן עצמי, הם כותבים שמי שבעיקר הבריא לגמרי זה מי שיש לו חוסן עצמי

ציטוט 

Resilience is a psychological trait that deals with a person’s ability to adapt positively despite adversity – such as getting a serious mental illness.

People with good resilience can handle crises and stresses in a positive way.

בעברית  "יכולת החוסן היא תכונה פסיכולוגית שעוסקת ביכולתו של אדם להסתגל באופן חיובי למרות מצוקות - כגון מחלת נפש קשה.  אנשים עם חוסן טוב יכולים להתמודד עם משברים ולחץ באופן חיובי"

זה מה שקראתי בינתיים..

הם כותבים שם שחוסן עצמי זה

שאדם מחליט שהוא מסוגל להתמודד והוא לא מתכוון לוותר למכשולים בדרך.

הם כותבים שהמחקר יוצא שהאנשים ששמים את המחלה מאחריהם ומסתכלים קדימה

הם אלו שמבריאים בהצלחה רבה יותר.

זהו עד כאן בעיקרון הכתבה, אח"כ זה שהם שמחים שזה בשורה טובה לחולים שזה לא אבוד וכו' וכו'

כח הבחירה של האדם, זה דבר גדול.

בלי סתירה לכך, שלפעמים צריך - גם זה בבחירתו - להיעזר באמצעים נוספים, ולא להאשים את עצמו על כך שהבחירה שלו לבדה עדיין לא הביאה אותו להיכן שרצה.

נכון שהם לוקחים כדורים, אבל הכתבה הזאת מ -2018 - טרי!

והם מגלים שבעיקר מה שעוזר לאדם זה בעיקר לא הכדורים אלא האדם לעצמו -מה שעד עכשיו הרופאים כנראה לא האמינו בו...   הכדורים האלה הגיעו לא מזמן יחסית, זה לא שיש להם איזה רקורד של מאות שנים של הצלחה. 

ולא יודע אם במקרה או שלא במקרה-

בנורבגיה יש גם בית כלא מאד מיוחד - ששובר את מה שחשבו עד עכשיו שאסיר צריך להיות מושפל ורוב הזמן מאחרי סורגים (שוב, לא מאמינים בבנאדם)   מה שלפי התורה אגב מזמן כבר ידוע כלא נכון (עבד עברי)

הם הקימו כלא שמתייחס לאסירים ממש יפה,

הסוהרים מדברים עם האסירים כאילו הם חברים, משחקים עם האסירים שחמט, יכולים להכין לעצמם כוס תה וקפה, סדנאות וכו'   ולמרבה ה"פלא" שם אחוז החזרה לפשיעה הוא הקטן ביותר בעולם!!!

בקיצור, מסתמן כאן שמתחילים לגלות את האמת, שצריך להאמין בכוח של הבנאדם לעזור לעצמו להיות יותר טוב

הוספתי בעריכה לגבי הכלא - החזרה לפשיעה מהכלא הזה הוא האחוז הקטן ביותר בעולם!

מה שאין ולא היה עד עכשיו בשום כלא

אבל גם לפני ידעו שעשרות אחוזים מהחולים בסכיזופרניה מחלימים. 

כבר פורסם לפני כן שבין 25% ל-80% מהמאובחנים עם סכיזופרניה שמתחילים טיפול לאחר ההתקף הראשון, מחלימים לחלוטין. (תלוי במחקר - אבל מדובר על עשרות אחוזים בכל מקרה). 

כלומר, גם בזמן שיצא הסרט, היה ידוע וברור שאנשים מחלימים מסכיזופרניה. 

ועובדה שכמעט כל המטופלים נטלו כדורים. זה חלק מהותי בטיפול. 

כדי לאשר כדור לטיפול, יש צורך בראיות מובהקות לכך שהוא מועיל בצורה משמעותית. 

לגבי בתי הכלא של נורבגיה - זה גם תלוי מה היא המטרה של בית הכלא: תיקון או ענישה. 

באופן אישי, אני רוצה לראות, למשל, מחבל נמק בכלא בצינוק של מטר על חצי מטר ואוכל חולדות לארוחת צהריים. אין לי שום ענין לשקם אותו. 

אגב, כל פסיכיאטר או מטפל יגיד לך שבלי שיתוף פעולה של המטופל, שום דבר לא יצליח. 

לסיכום, סרט שהשקרים מתחילים בפרומו שלו, הוא לא מקור אמין לשום דבר. 

הכדורים הם הכרחיים עבור רוב רובם של המטופלים - ונמצאו מועילים - ולא רק שזה לא מנע מהם החלמה, זה גם עזר להם להחלים ממש. 

אנשים מגיבים עם עודף אמוציות.

אפשר לנסח הודעה שחולקת על דעתה  בלי כל ה... הזה.

סליחה שהתערבתי.

לילה טוב.

יש לי חבר כזה..

היה לוקח חמש כדורים ליום,

ומתישהו התחיל להתמודד והיום הוא על חצי כדור וגם את זה לפעמים הוא שוכח לקחת ולא קורה כלום.

[והרי לא כל "הכדורים" הם לאותו ענין, ואותו דבר. באמת מעודד, שיש מקרים שזה כמו שסיפרת]

חבר שלי לא שיכנע את עצמו שאין לו כלום..

להפך, הוא אמר לעצמו שזו כפרת עוונות, והוא לא חייב להקשיב למה שהמוח אומר.

כל יום הוא מודה לה' שהוא שולח לו מחשבות משוגעות.. ועל הדרך הוא מפנים שזה משהו שיושב בתוכו ולא הוא עצמו.

ככה הוא הסביר לי..

בכל אופן, לא יודע מה לגבי החברות שלך.. אני לא יכול להביע דעה

אבל יתכן מאד שלאדם יש דרך וכוח להתמודד ופשוט לא כולם הבינו איך אז לוקחים כדורים

לפי מה שלמדתי בחיים, לאדם יש המון כוח - גם נגד המוח והחומרים והמחשבות  של עצמו

מי שיפגע במשתמש ייחסם, בבקשה אל תאלצו אותי לעשות את זה.

והיא מסוכנת כאשר אנשים חסרי אחריות מספרים סיפורי סבתא וחמור מזה - משקרים לגבי טיבם של אנשים שבאמת מטפלים ומנסים להשחיר אותם - ושעלולים לגרום לאדם למנוע מעצמו טיפול אמיתי ולהיפגע כתוצאה מכך. 

זה נכון לגבי רפואות אליל בתחום הגוף ובתחום בנפש כאחד. 

כ"כ מיוחדת, שהיא - על סמך האינטואיציה שלה בלבד - יודעת יותר טוב מכווווולם. 

ממאות אלפי בני אדם שחקרו את הנושא יחד במשך עשרות ומאות שנים. 

העלו תיאוריות ואיששו או הפריכו אותן, שלמדו עד כמה שניתן איך המח עובד, ששיכללו את הטיפולים ואת התרופות ואיפשרו לאנשים שפעם היו עושים במכנסיים באמצע הרחוב וצועקים לאלביס פרסלי שייקח גם אותם לכוכב שלו - לחיות חיים נורמליים. 

אז דעתה היא שהקב"ה נגע בה בצורה מיוחדת - פתית שלג זך וייחודי שכמותה - והיא פשוט יודעת שכולם טועים. 

היא לא צריכה לחקור כדי לדעת. היא לא צריכה לקרוא מחקרים כדי לדעת. היא לא צריכה לפתוח ספר ביולוגיה של כיתה ג' כדי לדעת. 
היא פשוט יודעת וזה מספיק. 

כל האנשים שהקדישו את כל חייהם כדי לחקור את הנושא בצורה מעמיקה הם כאין וכאפס לעומת האמונה היוקדת שלה שהיא יודעת ושהיא מיוחדת למרות שהידע שלה מסתכם באיזה משהו שמישהי אמרה לה ב"שיעור ביולוגיה" במכללת שקר כלשהו. 

יש פה יותר מידי ארס באויר. נכון שזה דיני נפשות כמו שכלה כתבה, אבל יש פה גם דיני נפשות של פורום. יש אנשים שמכירים אותה פה ולא יפה לצאת נגדה בצעקות שהאזנים שלי נחרשות פה.

הייתי מוכרח לעשות את זה באנונימיות כדי שלא יהרגו גם אותי.

אשריכם ישראל!

צריך בעל מקצוע אמיתי ומתאים.

כמובן, תלוי גם באדם. לפעמים יש בעיות נוספות שצריכות טיפול.

מטפל ב-cbt יכול להיות גם עובד סוציאלי עם הכשרה בתחום. (זה תלוי איזה סוג של ocd ומה החומרה שלו). 

לפי מה ששמעתי ממישהו לגמרי "מקצועי", יש עשרים אחוז שלא עוזר להם. כנ"ל, עשרים אחוז שלא עוזר תרופתי.

השילוב המומלץ, הוא של שניהם. כשהמגמה היא שתוך שנים ספורות כבר לא יהיה צורך בתרופות.

ויש אנשים, שזה ממש הרים אותם. ב"ה.

שעדיין זה ממש מפריע לך, כלומר, כדברייך "לא חיה בטוב", לצערנו - 

אז סביר שכדאי ללכת למישהו מקצועי יותר.

מה שכתבת מקודם, שהדרך היא לטפל ב"מושא החרדה" - אם זה באמת או.סי.די, אז זה לא נכון.

קודם כל, כי מקצועית ה"פחדים" שיש שם אינם מוגדרים כיום כהפרעת חרדה. ולא מעט פסיכולוגים, במחילה, מתבלבלים בכך או אינם מעודכנים.

ל"חרדה", במינוח המקצועי, יש תופעות מסויימות, שאינן קיימות אצל מי שהענין אצלו זה או.סי.די בלבד.

ומה זה משנה? הרי הוא מרגיש כך.. נכון, אבל זה משנה לטיפול.

ובאו.סי.די, הדרך אינה "לטפל" במושא החרדה, כמו שעושים בטיפול פסיכולוגי רגיל, אלא ההיפך. אמנם להיחשף אליו באופן יזום מידי פעם, אבל לא במגמה לטפל בו, אלא הפוך, לראות ש"לא קורה כלום".. לשים את האישיות של האדם מעל לזה, ולא מובלת ע"י זה.

מעבר לכך, התירגול הוא כמה שאפשר לא להתייחס לענין, לא להיכנע לתופעות שזה מציע כ"הימלטות" מהנושא, כי זה יכול לגרום רק ל"התברגות  יתר" בענין. 

אז אם מישהו מרגיש שניסה ועדיין הוא לא במצב טוב - סביר שהטוב זה ללכת למישהו ממש מקצועי, לשלב טיפול קוגנטיבי (cbt) ותרופתי, ולראות תוך זמן קצוב איך זה השפיע עליו.

טיפול טוב, במצב שזה מועיל, אמור תוך חודשיים-שלושה לשים את האדם אחרי עיקר הענין. לאפשר לו לחיות בלי שהעסק הזה יושב על ההגה של החיים שלו..

אח"כ, זה יותר תיחזוק. 

אחרי כמה שנים, מנסים להוריד את התרופות.

אולי כדאי ללכת למישהו מומחה ולנסות.

לצערנו, במקומות מסויימים זה גם פונקציה של התקציב שיש לאדם לצורך הענין....

הצלחה רבה.

תמיד טוב לחזק..

אבל כדאי להבחין:

יכול להיות מישהו שיש לו בעיה עם "ביטחון עצמי", מאיזו סיבה שתהיה; כמו שיכולות להיות גם בעיות אחרות.

אם במקרה יש לו גם או.סי.די, יתכן שהאו.סי.די "יתלבש" על הבעיה הזו, יגרום להתעסק איתה יותר.

אדם יכול לפעמים להבחין היטב, באיזה שלב מתערב האו.סי.די...

לחזק את הביטחון העצמי, צריך בפני עצמו.

אם אכן יש גם או.סי.די, אז השלב לטפל בביטחון העצמי, מצד האמת, כנראה שאינו כשיש בדיוק "מיתקפה" כזו, אם כי באופן מעשי זה קשה. בשביל זה מטפלים..

כדאי לאבחן, לראות מה בדיוק יש - ולטפל בכל ענין כפי שמתאים לו.

אלו לא בעיות "נוראיות" - אע"פ שיכולות לגרום לתחושות נוראיות... אבל הן לא מסובכות לטיפול.

כמובן, זו לא ראָיה לכל ענין וענין, כי אצלך, לפי מה שאת מספרת, היתה אבחנה מוטעית שגובלת בפשיעה.

ואת ניצלת ממה שלא היית אמורה כלל לקבל. ב"ה.

לא סותר, שיש כאלה כמובן, שלא מקבלים כדורים כי פסיכיאטר החליט שיש להם משהו בלי לדעת מה גרם לתופעה...

ומכל מקום, מאד-מאד משמח, לראות שתפסת את עצמך, העלית את עצמ למקום אופטימי (למרות עוד כמה דברים בחיים; ומכאן - אגב - הערה, גם למי שרוצים להגיב חריף על דברים, כי באמת רוצים להציל כאלה שלדעתם העצות תהיינה הרסניות להם: כמה שאשר לדבר על הנושא ולא על האדם. כמעט לעולם אי אפשר לדעת מה עבר/עובר מי שאליו מגיבים).

משמח לראות את ההומור, וגם את הרצון לסייע.

אפשר להבין - בתור מי שעברה חויה כזו - את ה"אנטי" שהתפתח כלפי "פסיכיאטרים", אבל באמת זה לא כולם ולא בכל מקרה..

אפשר, כמובן, גם להבין מי שמזהיר מלקחת מזה מסקנות כוללות.

שתהיה לך ולכולם הצלחה ושמחה..

רציתי לכתוב משהו ארוך אבל לא משנה..

לילה טוב לך ולכולם, ושלא נדע עוד צרות כאלה.

אה ולדעתי את הרבה יותר חזקה (לא נגיד "גבר" כן? חח) 

בגלל שאת מספיק חסרת אחריות (ויש עוד הרבה תכונות שמאפיינות אדם שמשקר לרופא שמאבחן אותו, אבל את יכולה לנחש אותן לבד. רמז: חכמה היא לא אחת מהן) כדי לשקר לרופא שלא יכול היה לאבחן אותך כמו שצריך באשמתך!!! - את מאשימה את הרופא??? את כל הפסיכיאטרים???

את אמיתית???

אפשר להבין מתבגרת שלא מספרת לפסיכיאטר שהיא לקחה סמים

וגם אם היא היתה מספיק "לא חכמה" כדי לשקר לו - להאשים אחרי זה את הפסיכיאטר שהוא לא אבחן אותה נכון? 

לטנף על כלל הפסיכיאטרים בעולם ולהגיד שהם לא טובים בגלל זה? 

ילדה חסרת אחריות לקחת סמים ועירבבה עם זה אלכוהול והגיע למצב אליו הגיעב, משקרת לרופא ואז מאשימה אותו? 

זו חוצפה שלא תיאמן. 

נבזות ושפלות בלתי מתקבלים על הדעת. 

היא אפילו לא מבינה שזו אשמתה ולא הרופא. היא מאשימה את הרופא!

לי יש תחושת אחריות. 

ובטח שלך אין את הפתרון במקרה כזה. 

ב"אחריות"...

אני מאמין לך, שאם מישהו היה מגיע אליך עם בעיה פסיכיאטרית לאיבחון - היית, נאמן לגישתך - שולח אותו לפסיכיאטר.

אבל החיים לא מתנהלים רק בהזמנה לתור במרפאה...

אתה כותב בפורום פתוח, לא יודע למי, ובמחילת כבודך (כי אני באמת מכבד וגם אוהב אותך, על הרצון האמיתי להציל אנשים מדברים לדעתך יכולים להיות הרסניים), אץה כותב דברים שהם ממש ההיפך מאחריות.

אם חלילה אתה תענה כאן למישהו שעונה על ההגדרה שהרגע כתבת - בצורה שאתה ענית - אז זו "אחריות"?

האם אח"כ תאשים אותו שלא פרסם כאן איבחון לפני שהתייעץ עם הציבור? אן בכלל על כך שהעז להתייעץ באיזה פורום במקום לפנות ל"אנשי מקצוע"?  אני מניח ומקווה שלא.

אז זה עניינו של פורום, כמו גם בחיים בכלל. יש כל מיני אנשים, עם כל מיני רקעים, ועם כל מיני ידיעות ונסיון חיים (שלפעמים אינו פחות חשוב). מי שעונה חופש-חופשי בצורה שעליה אמר שאם היו פונים אליו, לא היה עונה אלא "מפנה לפסיכיאטר" - זה לא אחריות.

וגם אם יאמר שזה "כדי להציל אחרים".. מי התיר לו "להרוג" אחד כדי להציל אחרים?... בפרט שניתן בקלילות לעשות זאת אחרת?

שלא לדבר - שאכן גם בעניינים אלו יש ספקטרום, מעבר לאמירה של "פסיכיאטרים- כדורים" (שמו שהעיר יפה "מבקש אמונה"), על אף שאני בהחלט מחזיק מהליכה לאנשי מקצוע כאלה במקרים שצריך. הפניתי בעצמיף וראיתי לא פעם תוצאות מאד חשובות מזה.

מה זה לכתוב, "ילדה חסרת אחריות לקחה סמים" וכו'?...

בדרך כלל, אני לגמרי בעד הגישה להבין בתחום שמדברים עליו - לפחות כשאומרים דברים "חתוכים".

אבל כאן - אתה נכשלת, לדעתי (וכנראה גם לידיעתי), במה שאתה עצמך מוכיח כלפיו.

אני מניח שהעיסוק במתבגרים, אינו התחום שלך, ולכן גם התגובה.

להגדיר נערה בת 17 שהגיעה למצב כזה, כאילו היא פשוט "חסרת אחריות", ואח"כ להגדיר "משקרת לרופא", כאשר מדובר על מישהי שמגיעה בגיל זה, מהרקע שלה, במתוך מצב פסיכוטי שנגרם כתוצאה מה"ערבוב" הזה של החומרים שלקחה - וכל זה בלי להכיר לאמיתו את הרקע שלה והסיפור שלה (אני כן מכיר. מעבר למה שכתבה כאן) - זה כשל מקצועי גמור. חזור בך.

כך גם היחוס של "לא חכמה", "לשקר לרופא", על נערה בגיל זה, זה לגמרי לא חכם. גם לא אמיתי. ולחלוטין לא מביע הבנה של סיטואציה כזו. 

וחייב להעיר, שבלי קשר לנושא הכללי הנידון כאן - הבחורה הזו גם חכמה, גם אחראית, מצד עצמה. גם אם מישהו סבור שפונקציונאלית, ההתבטאויות הכוללניות לגבי הפסיכיאטריה, אינן אחראיות כי יכולות להביא לתוצאות קשות במקרים מסויימים (וגם זה לא מוחלט. הרי כשהסברתי באחת ההודעות בסוף השרשור הזה, מדוע לפעמים זה ממש לא כך - היא עצמה הסכימה. כלומר, אפשר להגיע להבנה שהמסר הראשוני היה קיצוני מידי - גם בלי ה"דרך" הזו), זה לא אומר "עליה". אפשר להעיר על ענין - בלי לתת ציונים לאדם.

היא העירה על כך, שהפסיכיאטר לא ניסה לתחקר רקע, דברים שקרו, אלא מיד "איבחן". נכון שבלי לספר מה קרה, קשה לדעת. לאידך, פסיכיאטר טוב, שמבין משהו בגיל הזה, אמור לתשאל אותה. לדובב. התופעה הזו, ש"מסתירים" באופן ראשוני, בוודאי מתוך מצב כזה - היא מצויה לגמרי. שוב - כדאי להכיר טיפה את ה"מטֶריה" כדי להתייחס ספציפית לנושא כזה.

אני מניח שלא אצל כל פסיכיאטר זה היה קורה כך.

על כן, אין כאן לא "חוצפה", לא "נבזות" ולא "שפלות"..   אין אדם נתפס על צערו - היא חוותה משהו קשה, אז כתבה מתוך זה "מסקנות" קשות, על דברים שעלולים לקרות. ואכן, לצערנו, עלולים לקרות. חלק מהנתון של בעיות מסוג זה ל"ע, זה גם איבחון. 

כך אמר המומחה העולמי, פרופ' יוסף זהר (לא חותם על ה"סטאטיסטיקה" שלו, אבל בכ"ז זה נותן איזשהו כיוון): שליש מהעולם צריכים טיפול פסיכיאטרי כלשהן. חצי מהם יגשו לקבל, חצי מהם יקבלו טיפול לא נכון.. ה' ירחם.

אשר על כן - אני כמובן מאד מבין מה תשיב: שאתה יוצא נגד זה שהיא הכלילה על הפסיכיאטרים, האשימה את מי שנתן לה טיפול בלי דיווח על מה שבאמת קרה - ואיך אפשר מדבר כזה, שהוא לגמרי לא נתון-קלאסי, להסיק על הכל, כולל כשיש נתוני אמת. ואתה דואג למה שעלולים הדברים לגרום לאחרים.

אבל... יש הבדל בין לומר כך (וגם אני בעניי הערתי בתגובה על הסיפור שלה, שזה מקרה מיוחד יחסית - כי לא מדובר בכך שכדורים מזיקים בדווקא, אלא בכך שיש אבחנה לא נכונה כתוצאה מהתגלגלות הענין, ולכם להיזהר מהכללות), לבין לתת  "ציונים" קשים עליה אז, ועליה בכלל. זה פשוט לא בא בחשבון.

אתה רוצה להעיר נגד דברים כאלה, בגלל הסכנה שיכולה להיות בהם, שמא מישהו יקשיב לזה כשהוא צריך תרופה, ויגיע לסכנת נפשות (וזה נכון. כמו שגם נכון ההיפך - שלפעמים אי אמון של אדם ביכולת של בחירתו להעלות אותו, כי הכל זה "תרופות ומחלות", יכול להביא לתוצאה לא פחות חמורה ר"ל. כל ענין לגופו) - אבל את ההערה הזו אפשר לעשות לגופם של דברים.

אחרי ששומעים את הסיפור שלה, להמשיך לכתוב כמו שכתבת - זה חמור מאד.

משול לאדם עם דלקת ראות שרגיש לפנצילין, וקיבל בכל זאת. מגיע לבי"ח, רואה הרופא שכתוב שיש לו דלקת ראות - ישר מזריק לו מנה פנצילין (אגב, מעשה שהיה. ראיתי בעיני.. ב"ה החולה ניצל).

לדעתי, זה יצר הרע "בשטריימל", שמתלבש על הרצון "להציל". והיצה"ר הזה "מסביר, שבלי להגיד אישית על הבן אדם שהוא מטומטם וכו' - אף אחד לא יקח ברצינות את דבריך. אני לא מסכים לזה (וגם בתוך הדברים שלה יש כמה וכמה דברים אמיתיים). 

אל תסביר שאתה מוכן "להרוג" את האדם כי אתה בדרך להציל אחרים. בשביל זה צריך לשאול את פוסקי ההלכה הכי גדולים - שגם מבינים בתחומים נפשיים ויחס בין הבריות.

אני חותם לך, שהיו אמרים לך לכתוב אחרת מה אתה רוצה לומר. 

אבל לא כתבתי משהו שאני לא חושב שהוא נכון.

אני לא חושב שיש משהו שיכול לגרום לאדם לשקר לרופא ושזה לא יהיה חוסר אחריות. 

לא מצליח להעלות בדעתי דבר כזה. 

כלומר, למה בכלל לטרוח ללכת לרופא אם הולכים לשקר לו? 

וגיל 16 זה גיל שכבר אדם צריך להיות עם איזשהו מושג לגבי ההשלכות של המעשים שלו. התחלה של הבנה לגבי אחריות מהי. לפחות במקרה הכללי. 

אפשר להגיד מה שרוצים גם בלי לדבר עליה באופן אישי - אבל במקרה הזה, די ברור שהטינה הלא מוצדקת שהיא שומרת לאותו פסיכיאטר, הביא אותה לכתוב את מה שכתבה. 

אין לי ספק שהפסיכיאטר דיבר איתה, זיהה תסמינים מאוד ברורים ובהיעדר מידע אמין בגלל המטופלת, לא היתה לו סיבה להמשיך לחקור. 

אם רואים עשרה תסמינים שיכולים להיות אחד משני דברים והמטופלת משקרת וכך מסירה את האפשרות לאחד מהם - אז זו לא אשמתו. 

יש נבזות ושפלות בזריקת בוץ ורפש על מאות אלפי בני אדם שעושים כל שביכולתם כדי לעזור לאנשים והאשמתם בכך שלא אכפת להם ושהם רק רוצים כסף ולדחוף תרופות. 

אכן, אין תופסים אדם בשעת כעסו - אבל לא היה נראה שהיא כותבת את הפוסט הזה מתוך כעס. (אבל אי אפשר לדעת). 

היא גם לא ייחסה את מה שהיא כתבה למה שהיא חוותה עד עכשיו. היא סיפרה שהיא לומדת, שיש מחקר, המורה לביולוגיה וכו'. 

עכשיו, כשיש את ההקשר, אז אפשר באמת להבין את הסיטואציה - כמו גם לקחת את מה שהיא כתבה בתור מה שזה באמת - שחרור קיטור (לא מוצדק לדעתי, אבל ניחא) ותו לא. 

יכול להיות שהייתי בוטה מדי ואני מקבל את ההערה שלך בנושא, אם כי, כן יש להתייחס כאן לנושא האישי כיוון שהוא חלק מהותי במה שנכתב כאן. (אבל הייתי יכול להתייחס לכך בצורה פחות בוטה). 

אשתדל. 

רק אעיר, שבאמת ממש חייכתי כשקראתי מה שכתבת על משהו שיגרום ל"אדם" לשקר אם לא חוסר אחריות... ושואל רציונאלית - נכון לכאורה - למה לטרוח בכלל ללכת לרופא אם הולכים לשקר לו....

ב"ה, שעולמך סדור עליך, ואני מאמין שאתה באמת "לא מבין" איך זה יכול להיות... אבל אתה לא מספיק מודע לגיל, למצב, לסיטואציה, לכך שנערה מבוהלת שמגיע כך, "חושבת" שהרופא יתפוס לפי מה שהוא רואה ויעשה מה שצריך... ושישאל מה שצריך (אני, ההיפך מהנחתך, מתרשם מדבריה שה"איבחון" היה מהיר, לפי הסימפטומים הקשים, ולא עם תהליך שאמורים לעבור עם מישהי בגיל זה. כנראה בגלל שזה היה נראה כ"כ חד משמעי. הנקודה כמובן אינה "להאשים" אותו).

מה שהביא אותה לכתוב, אינו רק אותו פסיכיאטר ספציפית, אלא גם מה שחוותה באותה תקופה, גם דברים אחרים, גם מה שהצליחה להגיע בכח עבודה עצמית עיקשת (ונכון, שמצד האמת זה יכול לעיתים פשוט להראות על אדם עם כחות חזקים ובריאים, שנקלע לסיטואציות קשות - והמסקנות החד-משמעיות שלו בגלל זה לגבי כאלה שבאמת צריכים טיפול לא בגלל "מצבים" שהגיעו אליהם - אינן רלוונטיות להם).

אתה צודק, שאובייקטיבית אפשר לומר שזו "נבזות ושפלות" להאשים המוני רופאים וכו'.. אבל צריך "חוש" להרגיש ממה דברים נכתבים. זה לא בא בגלל "נבזות ושפלות" - כמו שגם הסגנון שלך לא בא בגלל "רשעות" ח"ו - זה סוג של סגנון, קצת "צעיר", ממישהי שיש לה כוונות טובות, ולא שקלה מאד כל מילה.

במקרה כזה, הערה על מה שמשתמע - מה זה אומר על המון שמשתדלים וכו' - תהיה יעילה יותר, תתקבל, יהיה בה פחות סיכון לפגיעה. עובדה, שכאשר מישהי הביאה לה דוגמה מפסכיאטר מאד איכפתי, ישר קיבלה ושמחה לשמוע...  לפעמים, למרות כובד הנושא, אנחנו צריכים לזהות את הסגנון, ולקרוא אותו בצורה קצת יותר "קלה"..

והיא באמת חושבת, שאכן אפשר לחסוך הרבה טיפול תרופתי ע"י הכחות שיש באדם. דבר שלעיתים הוא נכון - ולעיתים גם יכול להיות מסוכן.... אז מסבירים בהיר ומגדירים..

וברור שכוונתך לשם שמיים.

אם לא רוצים להגיד לרופא מה הבעיה, אז אפשר פשוט לא ללכת אליו. 

כלומר, אין טעם ללכת למוסך ולהגיד שהפנס לא עובד כשבעצם אין ברקסים. עדיף כבר להישאר בבית. 

בכל מקרה, אין מה לתלות את האשם ברופא שלא קיבל מידע נכון. רופא הוא רק בנאדם. 

גם לי אין מאיפה לקבל את אותו "חוש". אני רואה הודעה שכתובה עם המון בטחון ומספרת על לימודים וכו' - אין לי שום דרך לדעת מי כתב אותה ומה הביא אותה לכתוב אותה מלבד מה שנכתב בה. 

וזו לא היתה הודעה שאומרת שאפשר במקרים מסוימים עם פחות תרופות - זו היתה שלילה מוחלטת תוך כתיבת טענות שהן לא נכונות. (למשל, שרק ריטלין הוכחה כיעילה בתחום הפסיכיאטריה). 

זה היה הרבה מעבר ל"העלאת נקודה למחשבה". 

בכל מקרה, אני עדיין בדעה שלאור כל מה שידוע כעת, את השרשור ההוא, המנהלים צריכים למחוק כדי שחלילה לא יעלו בחיי אדם. 

התכוונתי, שזה גורם לא להבין סיטואציה כזו שבגיל ומצב כזה. אתה מדבר "רציונאלית" על מה שלא שייך... 

ואכן, הרופא לא "אשם". האם עשה מה שאמור לעשות מי שכן יודע מה יכול להסתתר מאחרי נערה בגיל זה? בכך אינני בטוח. לפי תיאורה, כנראה שלא (לא בגלל מה שהיא כתבה. היא רק תיארה מה היה. אלא בגלל מה שאני יודע שאיש מקצועי ומנוסה, אמור להביא בחשבון).

אני מסכים איתך, שגם אותך אין "להאשים" שלא היה לך את החוש לגבי המשמעות של כתיבתה, שבוודאי לא היתה משמץ "נבזות ושפלות" - אבל אפשרי להבחין. זה באמת ענין של "חוש"... ולפחות מצד הספק, עדיף להחמיר לגבי סגנון ההגבה - כפי שכבר הסכמת גם אתה - שמא ניכשל באי הבחנה במה מדובר. גם כללית, זה יותר טוב..

[ובוודאי שמה שנכתב שם לגבי "רק ריטלין" וכו', זה אכן לא שייך.. אבל אני חוזר ואומר, שתגובה בהירה לגמרי על הדברים, אפשר גם בתוספת הבהרת הסיכון שיש בהודעות כוללניות כאלה, ואיזכור חד של התופעה שיש שרלטנים בעולם בכל מיני תחומי רפואה, תספיק ותועיל]

הבעיה היא שלפעמים פסיכיאטרים לא שואלים ולא מתחקרים וזה בהחלט מחדל

(שלא קורה הרבה, אני חייבת לציין

אני סיפרתי את הסיפור שלי שוב ושוב למחנכת וליועצת ולפסיכולוגית ולפסיכיאטר... ושאלו מלא שאלו..)

אבל גם מישהו שעבר התעללות מינית צריך כדורים לפעמים

העניין לדעתי (ואם הבנתי נכון אז גם לדעתך)

הוא לנסות להבין את המצב לעומק ואחר כך לבחון דרכי טיפול

שלשקר לרופא זה חסר אחריות? 

זה "big no no"? 

כי זה נראה לי די טריוויאלי. 

אם כמה וכמה מעירים לך - כולל כאלה שבוודאי לא מכלילים נגד "כדורים ופסיכיאטרים" - כדאי לבדוק שוב.

אני אומר לך מהלב - בלי לחלוק כמובן על העיקרון שכאשר באמת צריך טיפול רפואי, אז צריך; ושאמירה כוללנית  נגד, עלולה לסכן; ובוודאי שאי אפשר לכתוב בכללי "נגד" מה שמשקיעים בו סה"כ הרבה מחקר ונסיון ולמידה - שטעית בדרך ההתבטאות.

אם באמת היית רק כותב: "זה לא הכי חכם לשקר לרופא ואח"כ להאשים אותו".. זה היה עובר בטוב..

אבל אני חושב שהרבה מתעלמים כאן - כולל מנהל הפורום שכתבתי לו את זה - שיש כאן "לא תעמוד על דם רעך" בעצם פרסום הודעות כאלה בפורום. 

אני דווקא חושב, ספציפית לדיון זה,

שמכללות הדעות שהובעו - דווקא יצא חיזוק לגישה רחבה, שיכול להועיל לכל מיני אנשים.

כאלה שצריכים טיפול תרופתי - ידעו שהם "נורמליים", ולא לשחק עם מה שרואים שאי אפשר לשחק.

כאלה שצריכים חיזוק לצד ה"בחירתי", לאמון ביכולותיהם להתגבר כשזה שייך - גם יקבלו.

וגם דעה שהובעה בתחילה בצורה קיצונית וחד צדדית, התמתנה אח"כ..

אחד הקשיים בתחום רפואת הנפש שזה מסתמך על עדות של המטופל והסביבה. אי אפשר לעשות בדיקת דם וזהו.

אבל זה מוזר שהמסקנה שלך היא לא להקשיב לפסיכיאטרים.

המסקנה שלי היא לספר להם את האמת

ממש לא פשוט לספר

העיקר שיצאת מזה

מה יכולת לעשות אז...

את יודעת כמה בני נוער "מסתירים" דברים - וגם בעניינים פחות חמורים?

כל הכבוד לך, שכאשר התוודעת לענין - רצת מעצמך ליידע. לא "הסתרת" כמו שהרגילה אותך הסביבה,

וגם ידעת להעלות את עצמך.

זו חוכמה גדולה - ואחריות עצומה.

שיקרת? קיבלת אבחנה שגויה וטיפול שגוי. 

בפעם הבאה, פשוט אל תשקרי. 

וכימיה זו לא אמונה. הוא לא "מאמין" בכימיה. 

זו עובדה. 

לפני חקירה משטרתית בת שבועיים.

ועוד עשר דקות של תשאול יכלו לעזור

לא שאני יודעת מה היה שם

אבל נראה  לי שכולנו פה מסכימים על זה שפגישה עם פסיכיאטר צריכה לארוך רבע שעה לכל הפחות

הוא מחוייב לספר רק במקרה שנשקפת לחיי המטופל סכנת חיים מיידית.

אם כי זה לא הגדרה אובייקטיבית לגמרי, ויש מקרים שפסיכיאטר אחד יספר ואחר לא

בכל אופן זה לא משנה

כאילו, באים לפסיכיאטר בשביל הערכת מסוכנות ובשביל שייתן כדורים, זהו בערך

לא יודעת אם הם מאמינים רק בכימיה אבל הם בהחלט מאמינים בכימיה

ומי שלא רוצה תרופות פשוט לא חייב ללכת לפסיכיאטר

התפקיד של הפסיכיאטר זה בדיוק לטפל בכימיקלים במוח

לא בנפש

שאיתה פתחת את מסכת ההשמצות נגדם? 

שיקרת לרופא שלך! הוא איבחן אותך לא נכון באשמתך.

משם הגעת למסקנה שכל הפסיכיאטרים הם אנשים שלא אכפת להם ורק רוצים לתת כדורים למי שלא צריך אותם.  

למה שכתבת והיה בוחר שלא ללכת לפסיכיאטר כשהוא היה צריך ובסוף מת? 

אכפת לך בכלל? 

תתנגדי לכדורים - אבל תעשי את זה מפוזיציה ברורה וידועה: מישהי ששיקרה לרופאה שלה וקיבלה אבחנה שגויה באשמתה ולכן הוא חושב שכל הפסיכאטרים מנוולים שרק רוצים כסף ושלמדה קשקוש במכללת שקר כלשהו. 

עכשיו, כשהכל ידוע, תתנגדי כמה שאת רוצה. 

זה הרבה פחות מרשים מלכתוב שאת לומדת ביולוגיה ולהתחיל לכתוב את השטויות שכתבת. 

בהיות שאכן יכולות להיות לו השלכות בעלות משמעות - לכאן ולכאן.

מצד אחד, בוודאי שעידוד, נתינת ביטחון עצמי, לפעמים אי הטלת פלומבה של "חולה" (ולעיתים ההיפך - אל תיבהל, סה"כ בעיה "טכנית"..) - יכולים לעזור לכל אדם, ובמגוון מצבים.

גם נכון, שלפעמים עבודה "עצמית", קוגנטיבית, יכולה לעזור. יפה שמי שכתבה על כך בשרשור ההוא, גילתה על עצמה את האפשרות לעזור לעצמה נגד או.סי.די, ע"י היסח הדעת וכד'.

דווקא בתופעה הזו, שאצל המומחים לה (פסיכיאטרים ופסיכולוגים), היא נחשבת מהכי מובהקות למשהו "טכני" - דהיינו, יכולים להצביע בדיוק על המקום במח ששם חוזר החומר - הטיפול הקוגנטיבי יעיל מאד. אמר לי מומחה מהשורה הראשונה בנושא, שהכרתי והתעניינתי לצורך סיוע לאנשים, שטיפול הזה עושה בדיוק את מה שעושה התרופה, ויותר מהר. וזה לא סותר, שהמועדף הוא שילוב בין תרופתי לקוגנטיבי, וגם הוא עצמו עובד כך, עם אחד מבכירי הפסיכיאטרים בעולם בנושא.

אז יש צד, שהן היחס הנפשי, הן העבודה הפנימית, קוגנטיבית ועוד, יכולים לעזור, בכמה וכמה דברים. לבחירה של האדם יש כח גדול.

עם זה - יש מקרים, ולא רק "קיצוניים ונוראים", שבהחלט טיפול תרופתי, עוזר - וגם מציל. שלא לדבר על איכות חיים.

אני ראיתי עם השנים, כמה וכמה אנשים, שהטיפול התרופתי, או שממש הציל את  חייהם בעז"ה, או שפשוט עזר להם לעלות על דרך המלך, להיות שמחים, פרודוקטיביים, מנצלים את כשרונותיהם.

וגם ההכללה כאילו כל הפסיכולוגים-פסיכיאטרים מתעניינים רק בכסף ולא במטופל, אינה נכונה.

נכון שמומחים יכולים לעשות מזה כסף טוב מאד. אבל מלבד שזה לא סותר שהם יעשו טיפול לגמרי מקצועי, ככל בעל מקצוע מומחה שמקבל משכורת טובה.. יש גם לא-מעטים שממש איכפת להם מהמטופל. הם לא יציעו סתם תרופות.

והנטיה היא גם להפסיק טיפול תרופתי, כשזה אפשר, במקרים שמדובר בדבר שיכול להתייצב (למשל, בדוגמה הנ"ל, המגמה היא להפסיק אחרי שנים ספורות, את התרופות לגמרי. ולסמוך על ההרגל הקוגנטיבי, שלא יתן לבעיה להשתלט על החיים).

להגיד כהכללה, ש"לא נותנים כך למח להתמודד בעצמו", על כל סוגי הבעיות בערך, זה נראה לי מאד מוגזם. או לפחות צריך הוכחה מוחלטת. נכון שבתפיסה ה"ציורית", אנחנו מדמיינים כמו שריר שבמקום לתת לו להשתקם בפעילות, מזיזים אותו מלאכותית...

אבל לא בהכרח כך עובד המח. לפעמים כן. לפעמים לא ממש. ולפעמים, בלי יצוב ע"י תרופות, גם יהיה קשה להגיע לשלב אחר.

מדובר במקצוע רחב. אי אפשר לבטל כל מה שעושים בו בהבל-פה. אעפ"י שנכון שיש גם פסיכיאטרים, שנוטים בדברים מסויימים לסוג של "עבודה" שתוכל לסייע. 

אם יש לך סרטן - לך לחדר מיון ותקשיב לכל מה שהם אומרים לך.

אם נפלת מגובה - לך לחדר מיון ! עכשיו !

אם יש לך אלרגיה, או קשיים אחרים - לעולם ה"קונבנציונלי" יש פחות מה לתת.

לפסיכולוגים יש מה לתת ללא כל ספק. האם גם לאנשים שהגיעו מעולמות אחרים אין? ספק.

יכולים להיות רלוונטיים לכל תחום רפואי.

אם רופא אבחן במהירות, ונראה שהוא התעלם [או לא ידע], מהעבר הרפואי האישי הרלוונטי, כדאי לפנות לחוות דעת שנייה, ולמסור את המידע הרלוונטי. [אם הרופא התנהל בצורה טובה, ורק היה חסר לו מידע, אפשר כמובן לחזור לאותו רופא]

אם טיפול רפואי גורם לתוצאות שליליות שלא אמורות להיות לו, כדאי לחזור לרופא, או לפנות לרופא אחר.

ובאופן כללי, ערנות של מטופלים יכולה למנוע טעויות של רופאים.

[אני לא מנסה להיות חכם לאחר מעשה ביחס למה שתואר, אני מנסה להיות חכם לפני מעשה ביחס למקרים עתידיים].

לגבי תרומתם של כאלה מעולמות אחרים לתחומים החלשים של הרפואה הקונבנציונלית - אין לי מספיק היכרות כדי לחות דעה.

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

מכשירי ביניים (1500+) מספיקים לדעתי לרוב השימושים. אני עצמי מסתפק במכשיר ביניים שקניתי בפסח של 2021 ועבר מאז קצת שדרוגי תוכנה קצת יותר מורכבם (כן, בניתי לו רום !). הוא אחלה ומשרת אותי יפה לבינתיים.

נמחקה לי כל היסטורית הצטאים בווצאפ במכשיר *הישן* .. ואחרי דו שיח ארוך עם הצאט GPT/גמיני נראה שאין לי שום גיבוי... מצד שני אם להיות רציונלית מה כבר איבדתי? הודעה ממשהי מהעבודה שמארה לי כמה אני מיוחדת.. נראלי נחיה.. 

שלך באופן שוטף 

וגיבוי שלו (באמצעי חיצוני, כלומר קובץ טקסט) בעיניי זה די קריטי.

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

סרט זו חוויה חזקה ולכן זה כלי שאפשר לרתום אותו לקדושה את לא חושבת?

לשעתיים מטרדות היום יום, מלחצים ודאגות.

הולכים לקולנוע או צופים בבית בסרט, יוצאים להצגה,  כדי להכנס לזמן קצר לעולם אחר.  ההפוגה הזו מעניקה למוח "מנוחה" מרעשי הרקע של המציאות.

לפעמים אנחנו נהנים אפילו מסרטים שגורמים לנו לפחד או לבכות. זה קורה כי המוח שלנו יודע שזה "רק סרט" 🙃

מי מחפש לקבל שעת חינוך בצפייה בסרט?

לשם כך יש שיעורים ולימודים.

סרט הרבה מחצין דברים ומציג אותם בדו מימד ולפעמים תלת מימד חזותי

יש נושאים יפים וחשובים שמעבירים אותם בסרט,

עדיין הדיבור ןהעומק שבשיח או לימוד אמיתי מתוך ספר, נותן מימד אחר שא"א להעביר בצורה שטחית וצבעונית

נראלי שמסר או תוכן אמיתי או רעיון זה דבר שצריך עיבוד או שיח עמוק, לא דרך רדודה

שתעביר אותו

או תתיימר לחנך איתו  

בסרט יש יתרון שאין בלימוד מספר וכן להיפך.

זה כמו סיפור רק בצורה משודרגת וחיה יותר. בעיניי אין רע בלשלב... כל עוד הסרט חיובי.

ולאו דווקא בתור שעת לימוד, גם בשביל העשרה.

בין אם תרצה ובין אם לא הסרט מעביר מסרים, ובצורה הכי חזקה שיש... שאגב המטרה שאתה מתאר לענ"ד לא אידאלית בכלל. זה לברוח מהמציאות. אבל אם כבר, אז לפחות שיהיה משהו יחסית מועיל ולא מזיק. (מסייגת שאין בעיה בעיניי שיציאה לסרט תהיה שעת בילוי מדי פעם, אבל שוב שזה יהיה סרט חיובי)

בניגוד למדיום ויזואלי שבו הכל מוגש לנו "מוכן", הקריאה דורשת מאיתנו להיות שותפים ליצירה. כששוקעים בספר טוב ומעניין, אנחנו בונים בדמיון שלנו את הדמויות, את תיאור המקומות, המוח שלנו הוא זה שמפיק את הסרט מהמילים הכתובות. וממש נכנסים למציאות המתרחשת בספר, ומתנתקים זמנית מהמציאות סביבי בזמן שאני שקוע בספר.  

וכשעוצרים באמצע קריאת ספר וחוזרים אליו כעבור יום/יומיים, שוב צריך להכנס למציאות המדומיינת של העלילה. 

סרט יכול למלא בהשראה, להעשיר וללמד כמו ספר, אבל אם המטרה היא להסיח את הדעת מהמציאות אז משהו במציאות לא תקין. אלו שתי מטרות שונות. לא קוראים או צופים רק בשביל להפעיל את הרגש ולכבות את השכל... מסכים?

וככה גם מספר טוב.

נראה לי מרחיק לכת להגדיר יציאה לסרט שנהנים ממנו, ובעקבות כך התנתקות לשעה/שעתיים, כבריחה מן המציאות. 

כי המטרה מוגדרת, כמו שמכניסים מנוחה בלו"ז אבל זה לא מה שהיה נשמע שאמרת. חוץ מזה גם בילויים צריכים להיות כשרים, ותאמין לי שאין בזה אמצע בד"כ... או שזה חיובי וממלא, או שזה מוריד.

אכן אפשר היה להבין ממני משהו אחר ממה שהתכוונתי

אז אני בא להדגיש שאני מדבר על יציאה לבילוי מידי פעם כדי להינות מהפנאי ולא כדי לברוח ממציאות חיים, מצרות ובעיות.