את מכירה ממש סוג מסויים של פסיכולוגים ופסיכיאטרים

הפסיכיאטר שלי ממש לא ממהר לתייג ולשים הגדרות.

והפסיכולוגית שלי בכלל לא ממהרת להמליץ לי לקחת כדורים,

וגם לי וגם לפסיכולוגית והפסיכיאטר שלי ברור שהכדורים זה עניין זמני

וכשהכדורים פגעו לי בכל מיני דברים החלפנו כדורים.

ואני הייתי צריכה כמעט לשכנע את הפסיכיאטר שלי שאני צריכה כדורים כי לא יכלתי לסבול עוד.

והפסיכולוגית והפסיכיאטר שלי הם בכלל לא יחידי סגולה.

הרוב לא חושבים שאנשים שעברו פסיכוזות או דיכאונות הם "משוגעים" "חולים כרוניים" "תלויים בכדורים ובלעדי הכדור הם יהרגו את כל העולם או יתאבדו " 

אבל הם כן חושבים שבלעדי הכדור הם סובלים. והכדור מקל קצת על הסבל שלהם.

קיצור, אני חושבת שאתלא לגמרי מודעת למה שקורה בשטח.

השרשור הקודם לא ננעל סתם אז לא נמשיך לדון פה, אבל אם תרצי,

מוזמנת לאישי.

יש המון דרכים לטפל בהפרעות נפשיות. והרבה פעמים לא צריך כדור ולא צריך הגדרות ותיוגים.

אבל הרבה פעמים כן.

וכשאני יודעת שיש שם למה שאני מרגישה ושקוראים לזה דכאון, אני יודעת לא לכעוס על עצמי שאין לי חשק להרבה דברים, או שאני הרבה במיטה..

לפעמים השם לבעיה מחמיר אותה, אבל זה גם כ"כ מקל.. 

תחשבי שאני הסתובבתי כמה שנים עם תחושות מאוד קשות. איזה הקלה היתה לי כשהסבירו לי שזה לא אשמתי, שזאת מחלה פשוט...

בד"כ אלה שכן מצהירים על זה בריש גלי זה אלו שלא ממש יכולים להסתיר. (לא רק כמובן, אבל הרבה מהם)

אלה שזה לא הפרעונת קטנטונת שבואו נטפל בה, זה אנשים ש כן, הרבה פעמים הם יהיו חולים כרונים. אנשים שהמחלה פוגעת להם בכל תחומי החיים ברמה קשה.

אנשים שההפרעה שלהם היא פחות קשה בד"כ לא יספרו על ההפרעה והפסיכיאטר מחשש לסטיגמות.

גם בדור הישן היו פסיכיאטרים נפלאים

אני חושבת שאת מכירה אנשים עם הפרעות לא פשוטות שניסו המון דרכים עד שמצאו את הכדור שבאמת גורם להם לא לסבול

אבל לרוב זה לא ככה

הלוואי שהכדור שלי היה מעלים לגמרי את החרדות והדיכאון והאימפולסיביות וגורם לי להרגיש פשוט נורמלי, כמו כולם

אבל רוב הכדורים הם לא כאלה

ההשפעה שלהם היא השפעת עזר קטנה ומשמעותית, אבל לא מספיקה בכלל בכלל

וברור שבנאדם שרוצה יכול להפסיק עם הכדורים, במידה והוא לא מסכן את עצמו או את הסביבה שלו

קיצור. ברור שגם פסיכיאטרים עושים טעויות.

אבל לרוב זה לא ככה. לרוב הם מצילים נפשות כפשוטו

(כן, יש פעמים שזה בכלל לא עניין לפסיכולוג. זה פשוט גנטי או בעיה בחומרים שמופרשים מהמוח.

בדיוק כמו שיש אנשים עם תת תפקוד בלוטת התריס, יש אנשים עם תת ייצור סורוטנין.)

אצלי למשל זה כן עניין של מוטיבציה. ההפרעות הן דברים שיחלפו בעזרת טיפול פסיכולוגי

הבעיה היא שכשנמצאים בתוך הדיכאון, אין מוטיבציה. זה בדיוק דיכאון- חוסר מוטיבציה

ולכן כדור יכול לתת מוטיבציה

ויש מצבים שאם יש מספיק מוטיבציה אפשר לצאת מהם

אבל יש מצבים שכל המוטיבציה שבעולם לא תעזור

בדיוק כמו שאמרת- למי שצריך אינסולין אין מוטיבציה??

וגם אם מוטיבציה כן תוציא מהמצב, מדובר על כל כך הרבה מוטיבציה.. אי אפשר לשפוט בכלל

הם אנשים רעים שלא אכפת להם מהמטופלים שלהם. 

היא לא אומרת שלא תמיד צריך כדורים - מה שכל פסיכיאטר יחתום עליו. לא ולא. היא מטנפת על אנשים שמנסים לעזור לאנשים בצורה גורפת כשהיא מתבססת לא יותר מאשר על האמונה שלה שהיא נבחרה ע"י הקב"ה בכבודות ובעצמו לדעת מה שיתר האנושות המסכנה שחקרה ולמדה במשך עשורים, לא מסוגלים לדעת. 

יש כל מיני גורמים להפרעות נפשיות

ומתוך זה גם יש דרכים שונות לטפל בהפרעות.

בני אדם הם שונים ולכל אחד מתאימה דרך אחרת

בנוסף, אני לא רוצה להכליל אז קחי אותי בערבון מוגבל, הרבה פעמים הפסיכיאטרים הטובים והאנושיים והמקצועיים עובדים פרטי. אז מי שיש לו כסף, נהדר.

מי שאין לו לשלם 800 ש"ח לפגישה (ואגב יש כל מיני הנחות), הולך לפסיכיאטרים של הקופח.

לפעמים הם נהדרים ממש.

לפעמים גם לא.

(בסוגריים אני אומרת, יכול להיות מקרה של ילד שגדל במשפחת מצוקה

אמא שלו לקחה סמים בהריון שלו

שלחו אותו לאומנה

התגלגל בכל מיני מקומות, נניח פיתח דיכאון

בגיל 15 הוא הולך לפסיכיאטר

אבל מה, ברור שלילד כזה אין כסף למישהו פרטי

ובקופח יש תורים ארוכים

אז הוא הולך למי שפנוי

ומי שפנוי בד"כ זה לא הפסיכיאטר הכי חכם בעולם..

אז כשמשלבים את תנאי החיים שלו+העובדה שפגש פסיכיאטר לא הכי חכם,

נוצר מצב כמו שאת מתארת)

חוץ מזה שאני לא רואה מה רע. נניח זה אפשרי להרפא בלי כדורים. אבל זה קשה קשה קשהה

למה שאני לא אקח כדורים שיהפכו אותי לנורמלית?

ברור שאם הכדורים גורמים לאובדנות מפסיקים אותם. אפילו אם הם גורמים לעייפות חבל לסבול. מחליפים כדור.

אבל למה לא להקל על עצמי אם יש לי אפשרות?

תראי, קראתי מה שכתבת למטה

אני חושבת שבגלל החוויה האישית שלך והטעויות שהפסיכיאטר שלך עשה יש לך אנטי נגד התחום

אבל לא תמיד זה ככה

ולא טוב להיות נחרצים מידי(לשום כיוון)

ולא צריך להיות קיצוניים

בעיני המסקנה מהסיפור שלך היא ללכת למישהו עם המלצות

וגם לשמוע כמה חוות דעת

ואפשר תמיד לנסות עוד דברים אבל לשים לב

בסופו של דבר אין דרך טיפול אחידה

ואי אפשר להכליל

זהו

שראיתי די מזמן סרט דוקומנטרי, נדמה לי שקוראים לו "כנפיים שבורות" או משהו לא יודעת מה רמת האמינות שלו, מי עומד מאחוריו וכו' עושה רושם שמי שמדברים שם יודעים בדיוק על מה הם מדברים.

ו..וואו מטלטל.. לגמרי נוטה לדעה שלך. 

הפך לי את הראש בזמנו, לא יודעת אם בצדק..

(לגבי רמת צניעות ונקיות הסרט וכו' אמריקאי אם אינני טועה, בנות עם גופיות וכו')

למשל, בסרטוני פרומו הקצרים שראיתי, נטען כאילו עולם הרפואה עומד על כך שלא ניתן להחלים מסכיזופרניה. 

זה פשוט לא נכון. 

לפי מחקר שפורסם בשנה שעברה, כמחצית מהצעירים החולים בסכיזופרניה מחלימים ממנה החלמה מלאה. 

כלומר, לקחת טענה שאיש לא טוען ואז להפריך אותה, לא אומר באמת שום דבר. 

ואם אפילו לגבי זה, יוצרי הסרט לא היו מסוגלים לשמור על יושרה, אז אי אפשר לדעת אילו פינות נוספות הם עיגלו כדי לייצר סרט שמתאים לאג'נדה שלהם. 

זמן רב מאז..אולי אראה שוב ..

הנקודה שהכי זכורה לי זה שאמרו שבשורה התחתונה היו לא מעטים מקרים של החלמה מלאה מהמחלה במדינות לא מפותחות (?) בהן לא נותנים (כי אין) תרופות פסיכיאטריות לעומת מדינות מפותחות שהיד בעניין ממש קלה על ההדק. ככל שנוטלים פחות תרופות הסיכוי להחלמה מלאה בדרך הטבע גובר.ואני יכולה לומר לך מהיכרות מסויימת עם מתמודדים שיש בזה הרבה מן האמת, מכירה אנשים עם המחלה שכמעט ולא נוטלים תרופות אלא ממש פעם ב..ורמת התפקוד שלהם גבוהה ולעומתם אחרים "זומבים" כמובן שלא כולם וכו'.. 

 רפרפתי קודם על ההתכתבות ביניכם, ממליצה לך לראות את  כל הסרט (אם הוא בסדר מבחינתך מבחינת רמת הצניעות)

עם ראש פתוח ולא רק במטרה לסתור ואז ממש אשמח לשמוע מה שיש לך לומר. יש שם אנשי מקצוע רציניים, ברור לי שצריך לקחת את הדברים בערבון מוגבל.

למדי. 

מחצית מהחולים מחלימים לחלוטין. 

בקיצור, הסרט הזה הוא סרט עם אג'נדה שלא טורח לשמור על יושרה מינימלית. 

לא נפלתי מהכיסא כשגיליתי את זה. 

מזכיר לי את סרטי ה"חלב זה רעל" באדיבות אריה אבני הזכור לטוב כרופא ששולח את מטופליו לנערות ליווי כתרפיה... 

אם אני רואה פרומו של דקה וחצי ומגלה שמשקרים בו - למה שאטרח לצפות בכולו? 

אם תראי פרומו לסרטון שעוסק בגרביטיציה ושם יוסבר שעולם הפיסיקה המודרני טוען שלפרקונים בלתי נראים מושכים דברים למטה - את תטרחי לראות את כל הסרט? 

Half of young people recover from schizophrenia

אם תרצה, אחפש לך את המאמר המקורי. 

בכל מקרה, לומר ש"אף אחד לא מדבר בכלל על האפשרות להחלים מסכיזופרניה" - כמו שנאמר בסרטון הפרומו לסרט הזה, זה פשוט שקר. 

חד וחלק. 

אם הם משקרים לגבי זה - אז לגבי מה עוד הם משקרים? 

למה שישקרו?

נשאל זאת כך:

אם חברת תרופות כלשהי היתה נתפסת בשקר כזה כדי לקדם את המכירות שלה, מה זה היה גורם לך - או לאחרים שחושבים שרפואת אליל מועילה במשהו - לחשוב עליה? 

הם כותבים שבעיקר מה שמרפא את אותם אנשים זה

א. שמתייחסים אליהם כאדם ואז הם לא חוששים לספר על הבעיה שלהם.  ומה שמגביר את המצוקה זה היחס ההפוך.

ב. שמדברים איתם איך להתנהל עם הבעיה - שזה לפי המחקר מניב את התוצאות הטובות ביותר

ג. תעסוקה קבועה - הם כותבים שזה אחד מהקריטוריונים החשובים

ד. בניה מחדש של חוסן עצמי, הם כותבים שמי שבעיקר הבריא לגמרי זה מי שיש לו חוסן עצמי

ציטוט 

Resilience is a psychological trait that deals with a person’s ability to adapt positively despite adversity – such as getting a serious mental illness.

People with good resilience can handle crises and stresses in a positive way.

בעברית  "יכולת החוסן היא תכונה פסיכולוגית שעוסקת ביכולתו של אדם להסתגל באופן חיובי למרות מצוקות - כגון מחלת נפש קשה.  אנשים עם חוסן טוב יכולים להתמודד עם משברים ולחץ באופן חיובי"

זה מה שקראתי בינתיים..

הם כותבים שם שחוסן עצמי זה

שאדם מחליט שהוא מסוגל להתמודד והוא לא מתכוון לוותר למכשולים בדרך.

הם כותבים שהמחקר יוצא שהאנשים ששמים את המחלה מאחריהם ומסתכלים קדימה

הם אלו שמבריאים בהצלחה רבה יותר.

זהו עד כאן בעיקרון הכתבה, אח"כ זה שהם שמחים שזה בשורה טובה לחולים שזה לא אבוד וכו' וכו'

כח הבחירה של האדם, זה דבר גדול.

בלי סתירה לכך, שלפעמים צריך - גם זה בבחירתו - להיעזר באמצעים נוספים, ולא להאשים את עצמו על כך שהבחירה שלו לבדה עדיין לא הביאה אותו להיכן שרצה.

נכון שהם לוקחים כדורים, אבל הכתבה הזאת מ -2018 - טרי!

והם מגלים שבעיקר מה שעוזר לאדם זה בעיקר לא הכדורים אלא האדם לעצמו -מה שעד עכשיו הרופאים כנראה לא האמינו בו...   הכדורים האלה הגיעו לא מזמן יחסית, זה לא שיש להם איזה רקורד של מאות שנים של הצלחה. 

ולא יודע אם במקרה או שלא במקרה-

בנורבגיה יש גם בית כלא מאד מיוחד - ששובר את מה שחשבו עד עכשיו שאסיר צריך להיות מושפל ורוב הזמן מאחרי סורגים (שוב, לא מאמינים בבנאדם)   מה שלפי התורה אגב מזמן כבר ידוע כלא נכון (עבד עברי)

הם הקימו כלא שמתייחס לאסירים ממש יפה,

הסוהרים מדברים עם האסירים כאילו הם חברים, משחקים עם האסירים שחמט, יכולים להכין לעצמם כוס תה וקפה, סדנאות וכו'   ולמרבה ה"פלא" שם אחוז החזרה לפשיעה הוא הקטן ביותר בעולם!!!

בקיצור, מסתמן כאן שמתחילים לגלות את האמת, שצריך להאמין בכוח של הבנאדם לעזור לעצמו להיות יותר טוב

הוספתי בעריכה לגבי הכלא - החזרה לפשיעה מהכלא הזה הוא האחוז הקטן ביותר בעולם!

מה שאין ולא היה עד עכשיו בשום כלא

אבל גם לפני ידעו שעשרות אחוזים מהחולים בסכיזופרניה מחלימים. 

כבר פורסם לפני כן שבין 25% ל-80% מהמאובחנים עם סכיזופרניה שמתחילים טיפול לאחר ההתקף הראשון, מחלימים לחלוטין. (תלוי במחקר - אבל מדובר על עשרות אחוזים בכל מקרה). 

כלומר, גם בזמן שיצא הסרט, היה ידוע וברור שאנשים מחלימים מסכיזופרניה. 

ועובדה שכמעט כל המטופלים נטלו כדורים. זה חלק מהותי בטיפול. 

כדי לאשר כדור לטיפול, יש צורך בראיות מובהקות לכך שהוא מועיל בצורה משמעותית. 

לגבי בתי הכלא של נורבגיה - זה גם תלוי מה היא המטרה של בית הכלא: תיקון או ענישה. 

באופן אישי, אני רוצה לראות, למשל, מחבל נמק בכלא בצינוק של מטר על חצי מטר ואוכל חולדות לארוחת צהריים. אין לי שום ענין לשקם אותו. 

אגב, כל פסיכיאטר או מטפל יגיד לך שבלי שיתוף פעולה של המטופל, שום דבר לא יצליח. 

לסיכום, סרט שהשקרים מתחילים בפרומו שלו, הוא לא מקור אמין לשום דבר. 

הכדורים הם הכרחיים עבור רוב רובם של המטופלים - ונמצאו מועילים - ולא רק שזה לא מנע מהם החלמה, זה גם עזר להם להחלים ממש. 

אנשים מגיבים עם עודף אמוציות.

אפשר לנסח הודעה שחולקת על דעתה  בלי כל ה... הזה.

סליחה שהתערבתי.

לילה טוב.

יש לי חבר כזה..

היה לוקח חמש כדורים ליום,

ומתישהו התחיל להתמודד והיום הוא על חצי כדור וגם את זה לפעמים הוא שוכח לקחת ולא קורה כלום.

[והרי לא כל "הכדורים" הם לאותו ענין, ואותו דבר. באמת מעודד, שיש מקרים שזה כמו שסיפרת]

חבר שלי לא שיכנע את עצמו שאין לו כלום..

להפך, הוא אמר לעצמו שזו כפרת עוונות, והוא לא חייב להקשיב למה שהמוח אומר.

כל יום הוא מודה לה' שהוא שולח לו מחשבות משוגעות.. ועל הדרך הוא מפנים שזה משהו שיושב בתוכו ולא הוא עצמו.

ככה הוא הסביר לי..

בכל אופן, לא יודע מה לגבי החברות שלך.. אני לא יכול להביע דעה

אבל יתכן מאד שלאדם יש דרך וכוח להתמודד ופשוט לא כולם הבינו איך אז לוקחים כדורים

לפי מה שלמדתי בחיים, לאדם יש המון כוח - גם נגד המוח והחומרים והמחשבות  של עצמו

מי שיפגע במשתמש ייחסם, בבקשה אל תאלצו אותי לעשות את זה.

והיא מסוכנת כאשר אנשים חסרי אחריות מספרים סיפורי סבתא וחמור מזה - משקרים לגבי טיבם של אנשים שבאמת מטפלים ומנסים להשחיר אותם - ושעלולים לגרום לאדם למנוע מעצמו טיפול אמיתי ולהיפגע כתוצאה מכך. 

זה נכון לגבי רפואות אליל בתחום הגוף ובתחום בנפש כאחד. 

כ"כ מיוחדת, שהיא - על סמך האינטואיציה שלה בלבד - יודעת יותר טוב מכווווולם. 

ממאות אלפי בני אדם שחקרו את הנושא יחד במשך עשרות ומאות שנים. 

העלו תיאוריות ואיששו או הפריכו אותן, שלמדו עד כמה שניתן איך המח עובד, ששיכללו את הטיפולים ואת התרופות ואיפשרו לאנשים שפעם היו עושים במכנסיים באמצע הרחוב וצועקים לאלביס פרסלי שייקח גם אותם לכוכב שלו - לחיות חיים נורמליים. 

אז דעתה היא שהקב"ה נגע בה בצורה מיוחדת - פתית שלג זך וייחודי שכמותה - והיא פשוט יודעת שכולם טועים. 

היא לא צריכה לחקור כדי לדעת. היא לא צריכה לקרוא מחקרים כדי לדעת. היא לא צריכה לפתוח ספר ביולוגיה של כיתה ג' כדי לדעת. 
היא פשוט יודעת וזה מספיק. 

כל האנשים שהקדישו את כל חייהם כדי לחקור את הנושא בצורה מעמיקה הם כאין וכאפס לעומת האמונה היוקדת שלה שהיא יודעת ושהיא מיוחדת למרות שהידע שלה מסתכם באיזה משהו שמישהי אמרה לה ב"שיעור ביולוגיה" במכללת שקר כלשהו. 

יש פה יותר מידי ארס באויר. נכון שזה דיני נפשות כמו שכלה כתבה, אבל יש פה גם דיני נפשות של פורום. יש אנשים שמכירים אותה פה ולא יפה לצאת נגדה בצעקות שהאזנים שלי נחרשות פה.

הייתי מוכרח לעשות את זה באנונימיות כדי שלא יהרגו גם אותי.

אשריכם ישראל!

צריך בעל מקצוע אמיתי ומתאים.

כמובן, תלוי גם באדם. לפעמים יש בעיות נוספות שצריכות טיפול.

מטפל ב-cbt יכול להיות גם עובד סוציאלי עם הכשרה בתחום. (זה תלוי איזה סוג של ocd ומה החומרה שלו). 

לפי מה ששמעתי ממישהו לגמרי "מקצועי", יש עשרים אחוז שלא עוזר להם. כנ"ל, עשרים אחוז שלא עוזר תרופתי.

השילוב המומלץ, הוא של שניהם. כשהמגמה היא שתוך שנים ספורות כבר לא יהיה צורך בתרופות.

ויש אנשים, שזה ממש הרים אותם. ב"ה.

שעדיין זה ממש מפריע לך, כלומר, כדברייך "לא חיה בטוב", לצערנו - 

אז סביר שכדאי ללכת למישהו מקצועי יותר.

מה שכתבת מקודם, שהדרך היא לטפל ב"מושא החרדה" - אם זה באמת או.סי.די, אז זה לא נכון.

קודם כל, כי מקצועית ה"פחדים" שיש שם אינם מוגדרים כיום כהפרעת חרדה. ולא מעט פסיכולוגים, במחילה, מתבלבלים בכך או אינם מעודכנים.

ל"חרדה", במינוח המקצועי, יש תופעות מסויימות, שאינן קיימות אצל מי שהענין אצלו זה או.סי.די בלבד.

ומה זה משנה? הרי הוא מרגיש כך.. נכון, אבל זה משנה לטיפול.

ובאו.סי.די, הדרך אינה "לטפל" במושא החרדה, כמו שעושים בטיפול פסיכולוגי רגיל, אלא ההיפך. אמנם להיחשף אליו באופן יזום מידי פעם, אבל לא במגמה לטפל בו, אלא הפוך, לראות ש"לא קורה כלום".. לשים את האישיות של האדם מעל לזה, ולא מובלת ע"י זה.

מעבר לכך, התירגול הוא כמה שאפשר לא להתייחס לענין, לא להיכנע לתופעות שזה מציע כ"הימלטות" מהנושא, כי זה יכול לגרום רק ל"התברגות  יתר" בענין. 

אז אם מישהו מרגיש שניסה ועדיין הוא לא במצב טוב - סביר שהטוב זה ללכת למישהו ממש מקצועי, לשלב טיפול קוגנטיבי (cbt) ותרופתי, ולראות תוך זמן קצוב איך זה השפיע עליו.

טיפול טוב, במצב שזה מועיל, אמור תוך חודשיים-שלושה לשים את האדם אחרי עיקר הענין. לאפשר לו לחיות בלי שהעסק הזה יושב על ההגה של החיים שלו..

אח"כ, זה יותר תיחזוק. 

אחרי כמה שנים, מנסים להוריד את התרופות.

אולי כדאי ללכת למישהו מומחה ולנסות.

לצערנו, במקומות מסויימים זה גם פונקציה של התקציב שיש לאדם לצורך הענין....

הצלחה רבה.

תמיד טוב לחזק..

אבל כדאי להבחין:

יכול להיות מישהו שיש לו בעיה עם "ביטחון עצמי", מאיזו סיבה שתהיה; כמו שיכולות להיות גם בעיות אחרות.

אם במקרה יש לו גם או.סי.די, יתכן שהאו.סי.די "יתלבש" על הבעיה הזו, יגרום להתעסק איתה יותר.

אדם יכול לפעמים להבחין היטב, באיזה שלב מתערב האו.סי.די...

לחזק את הביטחון העצמי, צריך בפני עצמו.

אם אכן יש גם או.סי.די, אז השלב לטפל בביטחון העצמי, מצד האמת, כנראה שאינו כשיש בדיוק "מיתקפה" כזו, אם כי באופן מעשי זה קשה. בשביל זה מטפלים..

כדאי לאבחן, לראות מה בדיוק יש - ולטפל בכל ענין כפי שמתאים לו.

אלו לא בעיות "נוראיות" - אע"פ שיכולות לגרום לתחושות נוראיות... אבל הן לא מסובכות לטיפול.

כמובן, זו לא ראָיה לכל ענין וענין, כי אצלך, לפי מה שאת מספרת, היתה אבחנה מוטעית שגובלת בפשיעה.

ואת ניצלת ממה שלא היית אמורה כלל לקבל. ב"ה.

לא סותר, שיש כאלה כמובן, שלא מקבלים כדורים כי פסיכיאטר החליט שיש להם משהו בלי לדעת מה גרם לתופעה...

ומכל מקום, מאד-מאד משמח, לראות שתפסת את עצמך, העלית את עצמ למקום אופטימי (למרות עוד כמה דברים בחיים; ומכאן - אגב - הערה, גם למי שרוצים להגיב חריף על דברים, כי באמת רוצים להציל כאלה שלדעתם העצות תהיינה הרסניות להם: כמה שאשר לדבר על הנושא ולא על האדם. כמעט לעולם אי אפשר לדעת מה עבר/עובר מי שאליו מגיבים).

משמח לראות את ההומור, וגם את הרצון לסייע.

אפשר להבין - בתור מי שעברה חויה כזו - את ה"אנטי" שהתפתח כלפי "פסיכיאטרים", אבל באמת זה לא כולם ולא בכל מקרה..

אפשר, כמובן, גם להבין מי שמזהיר מלקחת מזה מסקנות כוללות.

שתהיה לך ולכולם הצלחה ושמחה..

רציתי לכתוב משהו ארוך אבל לא משנה..

לילה טוב לך ולכולם, ושלא נדע עוד צרות כאלה.

אה ולדעתי את הרבה יותר חזקה (לא נגיד "גבר" כן? חח) 

בגלל שאת מספיק חסרת אחריות (ויש עוד הרבה תכונות שמאפיינות אדם שמשקר לרופא שמאבחן אותו, אבל את יכולה לנחש אותן לבד. רמז: חכמה היא לא אחת מהן) כדי לשקר לרופא שלא יכול היה לאבחן אותך כמו שצריך באשמתך!!! - את מאשימה את הרופא??? את כל הפסיכיאטרים???

את אמיתית???

אפשר להבין מתבגרת שלא מספרת לפסיכיאטר שהיא לקחה סמים

וגם אם היא היתה מספיק "לא חכמה" כדי לשקר לו - להאשים אחרי זה את הפסיכיאטר שהוא לא אבחן אותה נכון? 

לטנף על כלל הפסיכיאטרים בעולם ולהגיד שהם לא טובים בגלל זה? 

ילדה חסרת אחריות לקחת סמים ועירבבה עם זה אלכוהול והגיע למצב אליו הגיעב, משקרת לרופא ואז מאשימה אותו? 

זו חוצפה שלא תיאמן. 

נבזות ושפלות בלתי מתקבלים על הדעת. 

היא אפילו לא מבינה שזו אשמתה ולא הרופא. היא מאשימה את הרופא!

לי יש תחושת אחריות. 

ובטח שלך אין את הפתרון במקרה כזה. 

ב"אחריות"...

אני מאמין לך, שאם מישהו היה מגיע אליך עם בעיה פסיכיאטרית לאיבחון - היית, נאמן לגישתך - שולח אותו לפסיכיאטר.

אבל החיים לא מתנהלים רק בהזמנה לתור במרפאה...

אתה כותב בפורום פתוח, לא יודע למי, ובמחילת כבודך (כי אני באמת מכבד וגם אוהב אותך, על הרצון האמיתי להציל אנשים מדברים לדעתך יכולים להיות הרסניים), אץה כותב דברים שהם ממש ההיפך מאחריות.

אם חלילה אתה תענה כאן למישהו שעונה על ההגדרה שהרגע כתבת - בצורה שאתה ענית - אז זו "אחריות"?

האם אח"כ תאשים אותו שלא פרסם כאן איבחון לפני שהתייעץ עם הציבור? אן בכלל על כך שהעז להתייעץ באיזה פורום במקום לפנות ל"אנשי מקצוע"?  אני מניח ומקווה שלא.

אז זה עניינו של פורום, כמו גם בחיים בכלל. יש כל מיני אנשים, עם כל מיני רקעים, ועם כל מיני ידיעות ונסיון חיים (שלפעמים אינו פחות חשוב). מי שעונה חופש-חופשי בצורה שעליה אמר שאם היו פונים אליו, לא היה עונה אלא "מפנה לפסיכיאטר" - זה לא אחריות.

וגם אם יאמר שזה "כדי להציל אחרים".. מי התיר לו "להרוג" אחד כדי להציל אחרים?... בפרט שניתן בקלילות לעשות זאת אחרת?

שלא לדבר - שאכן גם בעניינים אלו יש ספקטרום, מעבר לאמירה של "פסיכיאטרים- כדורים" (שמו שהעיר יפה "מבקש אמונה"), על אף שאני בהחלט מחזיק מהליכה לאנשי מקצוע כאלה במקרים שצריך. הפניתי בעצמיף וראיתי לא פעם תוצאות מאד חשובות מזה.

מה זה לכתוב, "ילדה חסרת אחריות לקחה סמים" וכו'?...

בדרך כלל, אני לגמרי בעד הגישה להבין בתחום שמדברים עליו - לפחות כשאומרים דברים "חתוכים".

אבל כאן - אתה נכשלת, לדעתי (וכנראה גם לידיעתי), במה שאתה עצמך מוכיח כלפיו.

אני מניח שהעיסוק במתבגרים, אינו התחום שלך, ולכן גם התגובה.

להגדיר נערה בת 17 שהגיעה למצב כזה, כאילו היא פשוט "חסרת אחריות", ואח"כ להגדיר "משקרת לרופא", כאשר מדובר על מישהי שמגיעה בגיל זה, מהרקע שלה, במתוך מצב פסיכוטי שנגרם כתוצאה מה"ערבוב" הזה של החומרים שלקחה - וכל זה בלי להכיר לאמיתו את הרקע שלה והסיפור שלה (אני כן מכיר. מעבר למה שכתבה כאן) - זה כשל מקצועי גמור. חזור בך.

כך גם היחוס של "לא חכמה", "לשקר לרופא", על נערה בגיל זה, זה לגמרי לא חכם. גם לא אמיתי. ולחלוטין לא מביע הבנה של סיטואציה כזו. 

וחייב להעיר, שבלי קשר לנושא הכללי הנידון כאן - הבחורה הזו גם חכמה, גם אחראית, מצד עצמה. גם אם מישהו סבור שפונקציונאלית, ההתבטאויות הכוללניות לגבי הפסיכיאטריה, אינן אחראיות כי יכולות להביא לתוצאות קשות במקרים מסויימים (וגם זה לא מוחלט. הרי כשהסברתי באחת ההודעות בסוף השרשור הזה, מדוע לפעמים זה ממש לא כך - היא עצמה הסכימה. כלומר, אפשר להגיע להבנה שהמסר הראשוני היה קיצוני מידי - גם בלי ה"דרך" הזו), זה לא אומר "עליה". אפשר להעיר על ענין - בלי לתת ציונים לאדם.

היא העירה על כך, שהפסיכיאטר לא ניסה לתחקר רקע, דברים שקרו, אלא מיד "איבחן". נכון שבלי לספר מה קרה, קשה לדעת. לאידך, פסיכיאטר טוב, שמבין משהו בגיל הזה, אמור לתשאל אותה. לדובב. התופעה הזו, ש"מסתירים" באופן ראשוני, בוודאי מתוך מצב כזה - היא מצויה לגמרי. שוב - כדאי להכיר טיפה את ה"מטֶריה" כדי להתייחס ספציפית לנושא כזה.

אני מניח שלא אצל כל פסיכיאטר זה היה קורה כך.

על כן, אין כאן לא "חוצפה", לא "נבזות" ולא "שפלות"..   אין אדם נתפס על צערו - היא חוותה משהו קשה, אז כתבה מתוך זה "מסקנות" קשות, על דברים שעלולים לקרות. ואכן, לצערנו, עלולים לקרות. חלק מהנתון של בעיות מסוג זה ל"ע, זה גם איבחון. 

כך אמר המומחה העולמי, פרופ' יוסף זהר (לא חותם על ה"סטאטיסטיקה" שלו, אבל בכ"ז זה נותן איזשהו כיוון): שליש מהעולם צריכים טיפול פסיכיאטרי כלשהן. חצי מהם יגשו לקבל, חצי מהם יקבלו טיפול לא נכון.. ה' ירחם.

אשר על כן - אני כמובן מאד מבין מה תשיב: שאתה יוצא נגד זה שהיא הכלילה על הפסיכיאטרים, האשימה את מי שנתן לה טיפול בלי דיווח על מה שבאמת קרה - ואיך אפשר מדבר כזה, שהוא לגמרי לא נתון-קלאסי, להסיק על הכל, כולל כשיש נתוני אמת. ואתה דואג למה שעלולים הדברים לגרום לאחרים.

אבל... יש הבדל בין לומר כך (וגם אני בעניי הערתי בתגובה על הסיפור שלה, שזה מקרה מיוחד יחסית - כי לא מדובר בכך שכדורים מזיקים בדווקא, אלא בכך שיש אבחנה לא נכונה כתוצאה מהתגלגלות הענין, ולכם להיזהר מהכללות), לבין לתת  "ציונים" קשים עליה אז, ועליה בכלל. זה פשוט לא בא בחשבון.

אתה רוצה להעיר נגד דברים כאלה, בגלל הסכנה שיכולה להיות בהם, שמא מישהו יקשיב לזה כשהוא צריך תרופה, ויגיע לסכנת נפשות (וזה נכון. כמו שגם נכון ההיפך - שלפעמים אי אמון של אדם ביכולת של בחירתו להעלות אותו, כי הכל זה "תרופות ומחלות", יכול להביא לתוצאה לא פחות חמורה ר"ל. כל ענין לגופו) - אבל את ההערה הזו אפשר לעשות לגופם של דברים.

אחרי ששומעים את הסיפור שלה, להמשיך לכתוב כמו שכתבת - זה חמור מאד.

משול לאדם עם דלקת ראות שרגיש לפנצילין, וקיבל בכל זאת. מגיע לבי"ח, רואה הרופא שכתוב שיש לו דלקת ראות - ישר מזריק לו מנה פנצילין (אגב, מעשה שהיה. ראיתי בעיני.. ב"ה החולה ניצל).

לדעתי, זה יצר הרע "בשטריימל", שמתלבש על הרצון "להציל". והיצה"ר הזה "מסביר, שבלי להגיד אישית על הבן אדם שהוא מטומטם וכו' - אף אחד לא יקח ברצינות את דבריך. אני לא מסכים לזה (וגם בתוך הדברים שלה יש כמה וכמה דברים אמיתיים). 

אל תסביר שאתה מוכן "להרוג" את האדם כי אתה בדרך להציל אחרים. בשביל זה צריך לשאול את פוסקי ההלכה הכי גדולים - שגם מבינים בתחומים נפשיים ויחס בין הבריות.

אני חותם לך, שהיו אמרים לך לכתוב אחרת מה אתה רוצה לומר. 

אבל לא כתבתי משהו שאני לא חושב שהוא נכון.

אני לא חושב שיש משהו שיכול לגרום לאדם לשקר לרופא ושזה לא יהיה חוסר אחריות. 

לא מצליח להעלות בדעתי דבר כזה. 

כלומר, למה בכלל לטרוח ללכת לרופא אם הולכים לשקר לו? 

וגיל 16 זה גיל שכבר אדם צריך להיות עם איזשהו מושג לגבי ההשלכות של המעשים שלו. התחלה של הבנה לגבי אחריות מהי. לפחות במקרה הכללי. 

אפשר להגיד מה שרוצים גם בלי לדבר עליה באופן אישי - אבל במקרה הזה, די ברור שהטינה הלא מוצדקת שהיא שומרת לאותו פסיכיאטר, הביא אותה לכתוב את מה שכתבה. 

אין לי ספק שהפסיכיאטר דיבר איתה, זיהה תסמינים מאוד ברורים ובהיעדר מידע אמין בגלל המטופלת, לא היתה לו סיבה להמשיך לחקור. 

אם רואים עשרה תסמינים שיכולים להיות אחד משני דברים והמטופלת משקרת וכך מסירה את האפשרות לאחד מהם - אז זו לא אשמתו. 

יש נבזות ושפלות בזריקת בוץ ורפש על מאות אלפי בני אדם שעושים כל שביכולתם כדי לעזור לאנשים והאשמתם בכך שלא אכפת להם ושהם רק רוצים כסף ולדחוף תרופות. 

אכן, אין תופסים אדם בשעת כעסו - אבל לא היה נראה שהיא כותבת את הפוסט הזה מתוך כעס. (אבל אי אפשר לדעת). 

היא גם לא ייחסה את מה שהיא כתבה למה שהיא חוותה עד עכשיו. היא סיפרה שהיא לומדת, שיש מחקר, המורה לביולוגיה וכו'. 

עכשיו, כשיש את ההקשר, אז אפשר באמת להבין את הסיטואציה - כמו גם לקחת את מה שהיא כתבה בתור מה שזה באמת - שחרור קיטור (לא מוצדק לדעתי, אבל ניחא) ותו לא. 

יכול להיות שהייתי בוטה מדי ואני מקבל את ההערה שלך בנושא, אם כי, כן יש להתייחס כאן לנושא האישי כיוון שהוא חלק מהותי במה שנכתב כאן. (אבל הייתי יכול להתייחס לכך בצורה פחות בוטה). 

אשתדל. 

רק אעיר, שבאמת ממש חייכתי כשקראתי מה שכתבת על משהו שיגרום ל"אדם" לשקר אם לא חוסר אחריות... ושואל רציונאלית - נכון לכאורה - למה לטרוח בכלל ללכת לרופא אם הולכים לשקר לו....

ב"ה, שעולמך סדור עליך, ואני מאמין שאתה באמת "לא מבין" איך זה יכול להיות... אבל אתה לא מספיק מודע לגיל, למצב, לסיטואציה, לכך שנערה מבוהלת שמגיע כך, "חושבת" שהרופא יתפוס לפי מה שהוא רואה ויעשה מה שצריך... ושישאל מה שצריך (אני, ההיפך מהנחתך, מתרשם מדבריה שה"איבחון" היה מהיר, לפי הסימפטומים הקשים, ולא עם תהליך שאמורים לעבור עם מישהי בגיל זה. כנראה בגלל שזה היה נראה כ"כ חד משמעי. הנקודה כמובן אינה "להאשים" אותו).

מה שהביא אותה לכתוב, אינו רק אותו פסיכיאטר ספציפית, אלא גם מה שחוותה באותה תקופה, גם דברים אחרים, גם מה שהצליחה להגיע בכח עבודה עצמית עיקשת (ונכון, שמצד האמת זה יכול לעיתים פשוט להראות על אדם עם כחות חזקים ובריאים, שנקלע לסיטואציות קשות - והמסקנות החד-משמעיות שלו בגלל זה לגבי כאלה שבאמת צריכים טיפול לא בגלל "מצבים" שהגיעו אליהם - אינן רלוונטיות להם).

אתה צודק, שאובייקטיבית אפשר לומר שזו "נבזות ושפלות" להאשים המוני רופאים וכו'.. אבל צריך "חוש" להרגיש ממה דברים נכתבים. זה לא בא בגלל "נבזות ושפלות" - כמו שגם הסגנון שלך לא בא בגלל "רשעות" ח"ו - זה סוג של סגנון, קצת "צעיר", ממישהי שיש לה כוונות טובות, ולא שקלה מאד כל מילה.

במקרה כזה, הערה על מה שמשתמע - מה זה אומר על המון שמשתדלים וכו' - תהיה יעילה יותר, תתקבל, יהיה בה פחות סיכון לפגיעה. עובדה, שכאשר מישהי הביאה לה דוגמה מפסכיאטר מאד איכפתי, ישר קיבלה ושמחה לשמוע...  לפעמים, למרות כובד הנושא, אנחנו צריכים לזהות את הסגנון, ולקרוא אותו בצורה קצת יותר "קלה"..

והיא באמת חושבת, שאכן אפשר לחסוך הרבה טיפול תרופתי ע"י הכחות שיש באדם. דבר שלעיתים הוא נכון - ולעיתים גם יכול להיות מסוכן.... אז מסבירים בהיר ומגדירים..

וברור שכוונתך לשם שמיים.

אם לא רוצים להגיד לרופא מה הבעיה, אז אפשר פשוט לא ללכת אליו. 

כלומר, אין טעם ללכת למוסך ולהגיד שהפנס לא עובד כשבעצם אין ברקסים. עדיף כבר להישאר בבית. 

בכל מקרה, אין מה לתלות את האשם ברופא שלא קיבל מידע נכון. רופא הוא רק בנאדם. 

גם לי אין מאיפה לקבל את אותו "חוש". אני רואה הודעה שכתובה עם המון בטחון ומספרת על לימודים וכו' - אין לי שום דרך לדעת מי כתב אותה ומה הביא אותה לכתוב אותה מלבד מה שנכתב בה. 

וזו לא היתה הודעה שאומרת שאפשר במקרים מסוימים עם פחות תרופות - זו היתה שלילה מוחלטת תוך כתיבת טענות שהן לא נכונות. (למשל, שרק ריטלין הוכחה כיעילה בתחום הפסיכיאטריה). 

זה היה הרבה מעבר ל"העלאת נקודה למחשבה". 

בכל מקרה, אני עדיין בדעה שלאור כל מה שידוע כעת, את השרשור ההוא, המנהלים צריכים למחוק כדי שחלילה לא יעלו בחיי אדם. 

התכוונתי, שזה גורם לא להבין סיטואציה כזו שבגיל ומצב כזה. אתה מדבר "רציונאלית" על מה שלא שייך... 

ואכן, הרופא לא "אשם". האם עשה מה שאמור לעשות מי שכן יודע מה יכול להסתתר מאחרי נערה בגיל זה? בכך אינני בטוח. לפי תיאורה, כנראה שלא (לא בגלל מה שהיא כתבה. היא רק תיארה מה היה. אלא בגלל מה שאני יודע שאיש מקצועי ומנוסה, אמור להביא בחשבון).

אני מסכים איתך, שגם אותך אין "להאשים" שלא היה לך את החוש לגבי המשמעות של כתיבתה, שבוודאי לא היתה משמץ "נבזות ושפלות" - אבל אפשרי להבחין. זה באמת ענין של "חוש"... ולפחות מצד הספק, עדיף להחמיר לגבי סגנון ההגבה - כפי שכבר הסכמת גם אתה - שמא ניכשל באי הבחנה במה מדובר. גם כללית, זה יותר טוב..

[ובוודאי שמה שנכתב שם לגבי "רק ריטלין" וכו', זה אכן לא שייך.. אבל אני חוזר ואומר, שתגובה בהירה לגמרי על הדברים, אפשר גם בתוספת הבהרת הסיכון שיש בהודעות כוללניות כאלה, ואיזכור חד של התופעה שיש שרלטנים בעולם בכל מיני תחומי רפואה, תספיק ותועיל]

הבעיה היא שלפעמים פסיכיאטרים לא שואלים ולא מתחקרים וזה בהחלט מחדל

(שלא קורה הרבה, אני חייבת לציין

אני סיפרתי את הסיפור שלי שוב ושוב למחנכת וליועצת ולפסיכולוגית ולפסיכיאטר... ושאלו מלא שאלו..)

אבל גם מישהו שעבר התעללות מינית צריך כדורים לפעמים

העניין לדעתי (ואם הבנתי נכון אז גם לדעתך)

הוא לנסות להבין את המצב לעומק ואחר כך לבחון דרכי טיפול

שלשקר לרופא זה חסר אחריות? 

זה "big no no"? 

כי זה נראה לי די טריוויאלי. 

אם כמה וכמה מעירים לך - כולל כאלה שבוודאי לא מכלילים נגד "כדורים ופסיכיאטרים" - כדאי לבדוק שוב.

אני אומר לך מהלב - בלי לחלוק כמובן על העיקרון שכאשר באמת צריך טיפול רפואי, אז צריך; ושאמירה כוללנית  נגד, עלולה לסכן; ובוודאי שאי אפשר לכתוב בכללי "נגד" מה שמשקיעים בו סה"כ הרבה מחקר ונסיון ולמידה - שטעית בדרך ההתבטאות.

אם באמת היית רק כותב: "זה לא הכי חכם לשקר לרופא ואח"כ להאשים אותו".. זה היה עובר בטוב..

אבל אני חושב שהרבה מתעלמים כאן - כולל מנהל הפורום שכתבתי לו את זה - שיש כאן "לא תעמוד על דם רעך" בעצם פרסום הודעות כאלה בפורום. 

אני דווקא חושב, ספציפית לדיון זה,

שמכללות הדעות שהובעו - דווקא יצא חיזוק לגישה רחבה, שיכול להועיל לכל מיני אנשים.

כאלה שצריכים טיפול תרופתי - ידעו שהם "נורמליים", ולא לשחק עם מה שרואים שאי אפשר לשחק.

כאלה שצריכים חיזוק לצד ה"בחירתי", לאמון ביכולותיהם להתגבר כשזה שייך - גם יקבלו.

וגם דעה שהובעה בתחילה בצורה קיצונית וחד צדדית, התמתנה אח"כ..

אחד הקשיים בתחום רפואת הנפש שזה מסתמך על עדות של המטופל והסביבה. אי אפשר לעשות בדיקת דם וזהו.

אבל זה מוזר שהמסקנה שלך היא לא להקשיב לפסיכיאטרים.

המסקנה שלי היא לספר להם את האמת

ממש לא פשוט לספר

העיקר שיצאת מזה

מה יכולת לעשות אז...

את יודעת כמה בני נוער "מסתירים" דברים - וגם בעניינים פחות חמורים?

כל הכבוד לך, שכאשר התוודעת לענין - רצת מעצמך ליידע. לא "הסתרת" כמו שהרגילה אותך הסביבה,

וגם ידעת להעלות את עצמך.

זו חוכמה גדולה - ואחריות עצומה.

שיקרת? קיבלת אבחנה שגויה וטיפול שגוי. 

בפעם הבאה, פשוט אל תשקרי. 

וכימיה זו לא אמונה. הוא לא "מאמין" בכימיה. 

זו עובדה. 

לפני חקירה משטרתית בת שבועיים.

ועוד עשר דקות של תשאול יכלו לעזור

לא שאני יודעת מה היה שם

אבל נראה  לי שכולנו פה מסכימים על זה שפגישה עם פסיכיאטר צריכה לארוך רבע שעה לכל הפחות

הוא מחוייב לספר רק במקרה שנשקפת לחיי המטופל סכנת חיים מיידית.

אם כי זה לא הגדרה אובייקטיבית לגמרי, ויש מקרים שפסיכיאטר אחד יספר ואחר לא

בכל אופן זה לא משנה

כאילו, באים לפסיכיאטר בשביל הערכת מסוכנות ובשביל שייתן כדורים, זהו בערך

לא יודעת אם הם מאמינים רק בכימיה אבל הם בהחלט מאמינים בכימיה

ומי שלא רוצה תרופות פשוט לא חייב ללכת לפסיכיאטר

התפקיד של הפסיכיאטר זה בדיוק לטפל בכימיקלים במוח

לא בנפש

שאיתה פתחת את מסכת ההשמצות נגדם? 

שיקרת לרופא שלך! הוא איבחן אותך לא נכון באשמתך.

משם הגעת למסקנה שכל הפסיכיאטרים הם אנשים שלא אכפת להם ורק רוצים לתת כדורים למי שלא צריך אותם.  

למה שכתבת והיה בוחר שלא ללכת לפסיכיאטר כשהוא היה צריך ובסוף מת? 

אכפת לך בכלל? 

תתנגדי לכדורים - אבל תעשי את זה מפוזיציה ברורה וידועה: מישהי ששיקרה לרופאה שלה וקיבלה אבחנה שגויה באשמתה ולכן הוא חושב שכל הפסיכאטרים מנוולים שרק רוצים כסף ושלמדה קשקוש במכללת שקר כלשהו. 

עכשיו, כשהכל ידוע, תתנגדי כמה שאת רוצה. 

זה הרבה פחות מרשים מלכתוב שאת לומדת ביולוגיה ולהתחיל לכתוב את השטויות שכתבת. 

בהיות שאכן יכולות להיות לו השלכות בעלות משמעות - לכאן ולכאן.

מצד אחד, בוודאי שעידוד, נתינת ביטחון עצמי, לפעמים אי הטלת פלומבה של "חולה" (ולעיתים ההיפך - אל תיבהל, סה"כ בעיה "טכנית"..) - יכולים לעזור לכל אדם, ובמגוון מצבים.

גם נכון, שלפעמים עבודה "עצמית", קוגנטיבית, יכולה לעזור. יפה שמי שכתבה על כך בשרשור ההוא, גילתה על עצמה את האפשרות לעזור לעצמה נגד או.סי.די, ע"י היסח הדעת וכד'.

דווקא בתופעה הזו, שאצל המומחים לה (פסיכיאטרים ופסיכולוגים), היא נחשבת מהכי מובהקות למשהו "טכני" - דהיינו, יכולים להצביע בדיוק על המקום במח ששם חוזר החומר - הטיפול הקוגנטיבי יעיל מאד. אמר לי מומחה מהשורה הראשונה בנושא, שהכרתי והתעניינתי לצורך סיוע לאנשים, שטיפול הזה עושה בדיוק את מה שעושה התרופה, ויותר מהר. וזה לא סותר, שהמועדף הוא שילוב בין תרופתי לקוגנטיבי, וגם הוא עצמו עובד כך, עם אחד מבכירי הפסיכיאטרים בעולם בנושא.

אז יש צד, שהן היחס הנפשי, הן העבודה הפנימית, קוגנטיבית ועוד, יכולים לעזור, בכמה וכמה דברים. לבחירה של האדם יש כח גדול.

עם זה - יש מקרים, ולא רק "קיצוניים ונוראים", שבהחלט טיפול תרופתי, עוזר - וגם מציל. שלא לדבר על איכות חיים.

אני ראיתי עם השנים, כמה וכמה אנשים, שהטיפול התרופתי, או שממש הציל את  חייהם בעז"ה, או שפשוט עזר להם לעלות על דרך המלך, להיות שמחים, פרודוקטיביים, מנצלים את כשרונותיהם.

וגם ההכללה כאילו כל הפסיכולוגים-פסיכיאטרים מתעניינים רק בכסף ולא במטופל, אינה נכונה.

נכון שמומחים יכולים לעשות מזה כסף טוב מאד. אבל מלבד שזה לא סותר שהם יעשו טיפול לגמרי מקצועי, ככל בעל מקצוע מומחה שמקבל משכורת טובה.. יש גם לא-מעטים שממש איכפת להם מהמטופל. הם לא יציעו סתם תרופות.

והנטיה היא גם להפסיק טיפול תרופתי, כשזה אפשר, במקרים שמדובר בדבר שיכול להתייצב (למשל, בדוגמה הנ"ל, המגמה היא להפסיק אחרי שנים ספורות, את התרופות לגמרי. ולסמוך על ההרגל הקוגנטיבי, שלא יתן לבעיה להשתלט על החיים).

להגיד כהכללה, ש"לא נותנים כך למח להתמודד בעצמו", על כל סוגי הבעיות בערך, זה נראה לי מאד מוגזם. או לפחות צריך הוכחה מוחלטת. נכון שבתפיסה ה"ציורית", אנחנו מדמיינים כמו שריר שבמקום לתת לו להשתקם בפעילות, מזיזים אותו מלאכותית...

אבל לא בהכרח כך עובד המח. לפעמים כן. לפעמים לא ממש. ולפעמים, בלי יצוב ע"י תרופות, גם יהיה קשה להגיע לשלב אחר.

מדובר במקצוע רחב. אי אפשר לבטל כל מה שעושים בו בהבל-פה. אעפ"י שנכון שיש גם פסיכיאטרים, שנוטים בדברים מסויימים לסוג של "עבודה" שתוכל לסייע. 

אם יש לך סרטן - לך לחדר מיון ותקשיב לכל מה שהם אומרים לך.

אם נפלת מגובה - לך לחדר מיון ! עכשיו !

אם יש לך אלרגיה, או קשיים אחרים - לעולם ה"קונבנציונלי" יש פחות מה לתת.

לפסיכולוגים יש מה לתת ללא כל ספק. האם גם לאנשים שהגיעו מעולמות אחרים אין? ספק.

יכולים להיות רלוונטיים לכל תחום רפואי.

אם רופא אבחן במהירות, ונראה שהוא התעלם [או לא ידע], מהעבר הרפואי האישי הרלוונטי, כדאי לפנות לחוות דעת שנייה, ולמסור את המידע הרלוונטי. [אם הרופא התנהל בצורה טובה, ורק היה חסר לו מידע, אפשר כמובן לחזור לאותו רופא]

אם טיפול רפואי גורם לתוצאות שליליות שלא אמורות להיות לו, כדאי לחזור לרופא, או לפנות לרופא אחר.

ובאופן כללי, ערנות של מטופלים יכולה למנוע טעויות של רופאים.

[אני לא מנסה להיות חכם לאחר מעשה ביחס למה שתואר, אני מנסה להיות חכם לפני מעשה ביחס למקרים עתידיים].

לגבי תרומתם של כאלה מעולמות אחרים לתחומים החלשים של הרפואה הקונבנציונלית - אין לי מספיק היכרות כדי לחות דעה.

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

גם לא מקלחת צוננת מינימלית?

לך צריך להזכיר שזו ההטרלה השנתית של @אריק מהדרום ?!

מחזקים את ידך במנהג החשוב

הכלל הוא: מתי שקיימת בך שנאה ליהדות ולהלכה זה אומר שמשהו לא תקין.

ההלכה מודה שבמקרה שלך יש מקום להקל.

אתה יורה לעצמך ברגליים, אף אחד מלבדך לא אשם במצב הזה.

הבחירה בידך - להמשיך לסבול סתם, או להקשיב להלכה האמיתית.

והבנתי שזו הטרלה קבועה. אז הצטרפתי.

לא יודע למה הגבת למגיבה שמעליך ולא לפותח, אבל מוזמן לחפש בכרטיס שלו

לא יכול כבר עם שלושת השבועות האלה - צעירים מעל עשרים

אסור לרחוץ בימים קרירים במקומות מזיעים?

ולהשתמש בתיאודורנט אם זה לא עוזר?

לא להתקלח כבר מי"ז בתמוז כדי שיהיה לי קל בתשעת הימים.

היום יש ספריי מסריח שאפשר להתיז וזה פותר את העניין.

הבעיה שנגמר המלאי

אם הורסים לי את זה כל שנה, דווקא השנה יש הרבה חדשים בפורום.

נראה לי זו השנה ה14 או ה15 לשרשור הזה.

אגב סבא שלי ז"ל תקופה ארוכה חשב שזו באמת ההלכה ולא החה מתקלח בשלושת השבועות רק בערבי שבת.

בשבת ראש חודש, הכוונה

הרי ידוע שלמעשה מנהגי האבלות (כמו לא לשמוע מוזיקה כו') זה לכל השנה, אלא שרוב הציבור לא מודע/ לא יכול לעמוד בכך, ורק בבין המיצרים מחזירים עטרה ליושנה, שנזכה

שיש כאלה שבאמת עושים את זה,

או שסתם הם מדיפים ניחוחות ולא מצליחים לשלוט על זה,

התפללתי מנחה בשבת מאחורי איזה נער, וחששתי שאני עומד לעלות בסערה השמימה.

(והתלבטתי בכלל אם מותר לי להתפלל שמה, אבל כשאני לא מתנדנד זה סבבה)

שהוא מקלח לכבוד שבת, כי ככה כתוב בקיצור שולחן ערוך.

בראשון עוד היה בסדר, בשני שלישי התחיל להיות קשה, ברביעי חמישי כבר בלתי נסבל...