עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך ט"ז באייר תשע"ט 10:48
עריכה: שינוי תאריךביום רביעי, 12/6, בעוד כשלושה שבועות, אופיע בפני צוותים רפואיים וטיפוליים המלווים הורים באבדני הריון.
אדבר על הקושי שעוברת אישה בשלבי הגילוי שיש להפסיק את ההריון, על רגשות הפחד, החשש, הכאב הבלתי נסבל. אספר על החוויה שלי, על הצרכים בתוך הטיפול בבית החולים, על הקשיים המאפיינים לידה שקטה בתוך בית חולים ומחלקה הומה לידות וחיים...
אדבר על ההתמודדות שבחזרה הביתה, ללא תינוק, ועל הצורך בליווי וטיפול בקהילה לאחר השחרור. אספר על כך שנשים רבות רבות חוות פוסט טראומה לאחר לידה שקטה, והצוותים המקצועיים אינם יודעים מספיק ואינם מספקים תמיכה מותאמת.
אדבר על ההתמודדות מול החברה, והתמודדות החברה מול אבדן הריון, שנעה בין התעלמות מוחלטת (מתוך חוסר אונים וחוסר ידע, וגם מבוכה וכאב מציפים) לבין מלים שמנסות לנחם אך פוצעות וכואבות מאוד.
אספר על משבר גדול. על אבדן. על קרע בחיים. על כאב בלתי נתפס.
ועל תקומה.
איך שלאט לאט ניתן לקום מתוך כאב עוצמתי שכזה, מתוך הצער העמוק, ולצעוד צעד קדימה.
ועוד צעד.
ואז להתחיל לנוע, צעד אחר צעד, בלי ידיעה ברורה לאן, אך בתנועה מתמדת (לפעמים אחורה... בהתרסקות... ולפעמים קדימה, בזהירות ועדינות).
לבסוף אספר על היכולת שלנו לצמוח מתוך משבר.
על הכאב שבונה אותנו מבפנים.
על החוויה שבונה אותנו רק אם אנחנו מאפשרות לעצמינו לשהות בתוך הכאב, לחוות אותו ולהיות איתו מספיק זמן.
על היכולת לקום מתוך האפר
לפרוש כנפיים-
ולעוף.
את כל זה אספר בשילוב שירים ישראלים שילוו את התהליך... ויחד נצא למסע אל הכוחות שקיימים בכולנו.
אני נרגשת לקראת המסע הזה יחד עם צוות רפואי וטיפולי שמלווה נשים במסעות שכאלה.
וזו הגשמת חלום.
כששכבתי שם על המיטה בבית החולים, לאחר הלידה השקטה, עם סיבוכים נלווים, הרשיתי לעצמי לחלום את עצמי כמה שנים קדימה, באה לצוותים הרפואיים, מודה להם על הטיפול המסור והמיטיב, ומנגישה להם את הצרכים שלי (שהסתבר אחר כך שלא היו רק שלי...) ומשוחחת על הקשיים והצרכים השונים בבית החולים.
והנה אני כאן, שנים אחרי (תשע ליתר דיוק), ומופיעה בפני צוותים רפואיים על התהליך כולו, כולל הצמיחה שבהמשכו...
מופלא!
