אני וחמותישירה 3344
אני אתחיל בזה שלא מזמן ילדתי..מעבר לכך שחמי וחמותי לא עזרו כמעט בכלום ושום דבר בחתונה בחינה או בדירה שאני ובעלי שוכרים מעבר ללבוא לנקות כשנכנסנו ולשים דברים עתיקים בבית שכביכול יפים מהשוק לא קיבלנו הרבה..
כשהתחתנו לקחנו הלוואה שעד היום משלמים ועוד משלמים שכר דירה בסכום לא פשוט רק כדי שיהיה לנו את העצמאות שלנו חמי וחמותי מעולםםם לא שאלו אם אנחנו צריכים משהו לבית מצרכים או כל דבר ותמיד דואגים לתחזק שבשיניים גידלו את הילדים שלהם ושעד היום הם במינוס וכו..לא ציפיתי בשלב מסויים נכנסתי לאדישות והבאתי אוכל מהבית כשהתארחתי כמ הם מכינים תמיד את אותו אוכל ואני אוהבת לגוון ומעבר לכך לא טעים לי אוכל דל כזה ופשוט..עכשיו סבבה כל אחד נותן כמה שיכול אבל לא נתנו כלוםםםם לעומת זאת אמא שלי נתנה הכללל עשתה חינה ברמה עולמית והזמינה גם מהצד של בעלי כמובן היה אירוע מהמם ומושקע לא פחות מ20 אלף וסאת הייתה ה-מתנה שלה אלינו..מה גם שעוד שילמה ועזרה בקניות לחתונה עם השימלה וכל הכסף שקיבלנו בחינה נתנה לנו שקנינו בזה חליפה לבעלי ועוד הוצאות..הם עשו שבת חתן רק לצד שלהם ולא היו מוכנים לשמוע על זה שנזמין את הצד שלנו למרות שאמרנו שכל אחד יכין משהו ונעשה כולם ביחד נתנו תירוצים מפה עד להודעה חדשה וחסכו וחסכו וחסכו.. אוקי ניחה..
כל פעם שאני מתארחת אצלהם אני מביאה לי דברים עכשיו הם רואים מה אני מביאה את הקפה שלי אפילו אני מביאה והם לא טורחים לקנות צנצנת קפה שתהיה לי אצלהם אפילו כאילו אין להם את ההגדלת ראש הזאת..כשאמא שלי באה להתארח אצלהם היא הביאה כל פעם משהו מכובד קערה עם כוסות כלי הגשה ועוד אפעם לא ראיתי שהשתמשו בזה כל הזמן עם אותם כלים ישנים ומעפנים שקונים בזיל הזול כביכול..
שיא השיאים מבחינתי היה עכשיו כשנולדה הנכדה לא עזרו בבריתה שלה בכלוםםםם לא עזרו בעגלה עריסה שום דבר לא קנו אפילו חבילת חיתולים..ציפיתי באמת שציפיתי שיתנו משהו אפילו הקטן ביותר וגם זה לא וכששהיתי אצל אמא שלי אחרי הלידה ובאו לבקר כמובן על חשבון הדלק של בעלי למרות שיש להם רכב אפילו חליפה סט שימלה משהו לא הביאו לה.. מצד אחד לכל אחד קשה אמא שלי גידלה אותי כמעט בלי נוכחות אבי ועדיין גידלה לתפארת והם לעומת זאת זול עם 4 ילדים כולה ש2 כבר נשואים ועדיין בוכים כל הזמן על המצב שלהם.. אתם באים לבקר ומספרים לי ששניה לפני אכלתם שווארמה לא חשבתם לשאול אולי אני רוצה? כאיחו אין להם את זה את הנתינה כמו קמצנות כזו נכדה ראשונה ראבקקק לא קניתם כלום לפחות תציעו לקנות מגבונים חיתולים משהו..אנחנו זוג צעיר עם הלוואה ושכירות שמרחפת לנו מעל הראש.. ועוד כשבאני לשבת להתארח באנו עם כלללל הדברים של התינוקת שחלילה לא יחסר כי הם טרחו רק להביא לול וגם זה מחברה של חברה חלילה יקנו חדש וכל השבת שמעתי כמה החלב שלי לא משביע ככל הנראה..עכשיו כל כך יושב לי לדבר על זה עם בעלי אני לא רוצה להרגיש ככה אבל דבר שהם עושים או אומרים אפילו המתגעגע שלהם לנכדה נראה לי שיקרי ולא רוצה להרגיש ככה אבל באמת שאני מגיעה למצב שכל מה שהם אומרים חולף ליידי ולא מעניין אותי אני רק מחכה שיגמר כדי לעוף מהם הבייתה..אמא שלי מפנקת כל הזמן עושה לנו קניות ואפעם לא באה בידיים ריקות ובבית שלה מפוצץ בכל טוב קנתה כל דבר אפשרי שיהיה לה כשנבוא אליה..מה עושים עם ההרגשה הזאת אלוהים עזרהההה
קודם כל נושמים עמוקהמקורית
ואז קוראים:
אני חושבת, באופן אישי, שנכון דיש ציפייה לקבל ותמיד כיף לקבל,אבל את מגזימה יקירה.
זה שהיום הסטנדרט הוא שההורים עוזרים זה לא אומר שכל ההורים יכולים לעזור או חייבים לעזור אפילו. והחיים בתחושה של מגיע לי יוצרים כל מיני משקעים כמו שאת חווה כרגע. קודם כל, תנמיכי ציפיות!

דבר שני, תקבלי את מי ששונה ממך ואל תנסי לשנות אחרים. הכל נעוץ בנקודת ההסתכלות שלך: אז נכון, את מביאה אוכל מבושל,וקפה וכו וכו..
מציעה פתרונות:
1. למה את לא משאירה שם את הצנצנת קפה קבוע וזהו?
2. לגבי האוכל, זו לגמרי העדפה שלך. קחי את זה בכיף כאילו את זוכה גם לטרוח ולהכןן קצת לפני שבת.
3. הם לא חייבים להביא לך כסף. או לקנות לנכדה משו. ואני אומרת את זה באמת. את מקבלת מאמא שלך?יופי ברוך השם לא חסר.
לי ההורים לא עזרו כמעט בכלום ואני גם מביאה הכל. והכל טוב הם עדיין ההורים שלי.
קראתי הכלאמא ל6 מקסימים
ומסכימה עם המקורית שכתבה שקודם כל תנשמי עמוק.
אח"כ אני רוצה לומר לך שיש אנשים שונים שרגילים לצורות חיים שונות. ההורים שלי גם נותנים ומעניקים כל הזמן, ומתביישים אם אנחנו נותנים להם. לעומת ההורים של בעלי, שתמיד חיו בדוחק, והתרגלו לקבל, ולהיעזר בכל מי שרק מוכן לעזור: אם זה דודים/אחים/ארגוני חסד וכו'. זה פשוט ראש אחר.
כשההורים של בעלי עושים אירוע, זה לא מופרך שבעלי עוזר בארגון, ואפילו משלם, על חלק/רוב ההוצאות, לעומת אירוע שההורים שלי עושים- אין מצב שאנחנו נשלם, אולי ההורים שלי עוד יציעו לשלם לנו על הנסיעות. כשאנחנו עושים אירוע- ההורים שלי תמיד יציעו עזרה, ההורים של בעלי- יבואו, יהנו, ואפילו ייקחו הביתה מה שנשאר מהאוכל. זה הרגל, תרבות ועוד סיבות כנראה.
ועדיין להורים של בעלי יש לב טוב, ואנחנו ביחסים טובים איתם. זה לא מרוע או מקמצנות, זה כי ככה הם. צריך לא לצפות לכלום, ואז גם לא מתאכזבים.
ועוד משהו- לא לערוך השוואות. כל ההשוואה שכתבתי למעלה היתה כדי שתביני שזה סוג של אנשים, צורת חשיבה, ולא כדי לעשות השוואות מי נותן יותר ומי פחות.
בדיוק ככה אצלנושירה 3344
זה בדיוק אותו מצב אמא שלי תמיד תזמין ותעשה ותשלם ותפנק והם לא הם מאלה שמחכים שיזמינו אותם כמו אנשים של פעם עם ההרגלים האוכל שלא משתנה המקומות שהולכים אליהם והכל בבית תמיד בבית חלילה לא לצאת.. קשה לי עם זה אני בנאדם של לצאת להינות לבלות כמו בעלי כמובן לא לחגוג מעל הפופיק אבל מתי שאפשר פעם בכמה זמן..
נראה שלא הבנת את מה שהתכוונתיאמא ל6 מקסימים
הבנתי שאצלכם זה גם ככה, ולכן פירטתי לך איך זה אצלינו, ושבכל זאת היחסים שלי עם חמותי טובים מאוד, ואני לא כועסת ולא מצפה ממנה לכלום.
ניסיתי להסביר ולהראות לך שזה לא בגלל רוע, או חוסר דאגה ואכפתיות, אלא שזה סוג של הרגל/תרבות/צורת חשיבה/כל דבר אחר שמתאים בהגדרה. ושפשוט צריך לא לצפות, ואז לא מתאכזבים.
מנסיון אני אומרת לך שאת הולכת בדרך לא טובהתפוחים ותמרים
אף אחד לא חייב בעזרה, המשפחה שלך היא שלך, וגם ההלוואה והשכירות והעצמאות וכל היתר. נפלא שאמא שלך עוזרת ודואגת וממלאת מחסורכם ואף מעבר לכך, אבל זה שההורים של בעלך לא עושים זאת לא הופך אותם לסבא וסבתא פחות אוהבים או לאנשים טובים פחות או לקמצנים או לא מתחשבים, אלא רק לאנשים בעלי גישה שונה. חבל על המתח העצום בו את מצויה, זה מתכון ליחסים לא טובים.
מאחלת לך שתמצאי את הכוח לשנות את ההשקפה, כי הם יישארו מי שהם ולא יתאימו עצמם לציפיה שלך.
כתבו לך פה מאד נכון , אם כי קשה מאד לישם כמובןמיואשת******

קודם כל אני מסכימה עם כל מה שכתבו

שנית, באמת מאד מאד קשה ליישם , את צודקת שזו הרגשה מעפנה, ונשמע שגם התרגלת או חונכת להעריך בני אדם לפי מה שהם נותנים לך ובאופן כללי זו גישה לא נכונה. את צריכה לעבוד על נקודת המבט שלך דבר ראשון לדעת שבאמת לא חייבים לך כלום ואפשר להעריך אנשים גם אם הם לא נותנים כלום

חוץ מזה את אוהבתאת בעלך וההוריםשלו גידלו אותו בזכותם הוא יצא מה שהוא אז תעריכי אותם על זה ולא על מה שהם נותנים היום

ודבר אחרון, יש אנשים מסכנים, באמת מסכנים, שלא משנה מה יש או אין להם לא מסוגלים לתת. יש לי מישהי כזו במשפחה שהיא קמצנית ברמות על. יש לה 2 דירות על שמה שמשכירה חוץ מעבודה מסודרת ועוד כל מיני והמקרר שלה נראה כמו פרסומת לניצולי שואה. 

צריך לרחם על אנשים שלא זוכים לחוות את האושר שבנתינה, ואני מדברת על נתינה פשוטה דווקא, גם צעצוע בכמה שקלים או בגד ב30 שח. יש אנשים שיש להם יכולת כלכלית ואין להם יכולת נפשית להוציא את הכסף, ואני מרחמת עליהם

כמו שאמרת גם לעצמם הם לא מוציאים, זה לא שלעצמם הם קונים בגדים מדהימים ועלייך מתקמצנים. הם פשוט כאלו. או שבאמת אין להם יכולת או שבאמת לא יכולים להוציא

כך או כך את יכולה לכבד אותם על הדברים הטובים שיש להם, לרחם עליהם שהם לא יכולים מכל סיבה שהיא לפרגן משהו חמוד לנכדה, אבל לא לכעוס. כי הם לא חייבים לך כלום... ולקוות שבע"ה תהיי אמא אחרת , כמו שאת רוצה

מקווה שלאימך את מחזירה טובה ומעריכה אותה והכל.

בהצלחה רבה, זה לא פשוט בכלל לשנות את ההסתכלות.

באמת לא נעים שלא הביאו כלום לנכדהl666
ודי ברור שנעלת על זה. גם הייתי נעלבת...
בקשר לשאר דברים... אישית לא הייתי עוזרת לכם במקומם.
למה לזרוק על חינה 20000 שקל ועוד לקחת הלוואה לחתונה ? האם את בטוחה שאימא שלך באמת יכולה להרשות לעצמה את זה? בגיל מבוגר צריך לחסוך לפנסיה, הוצאות בריאות גדלות , היא גידלה אותך לבד, אולי אין לה ממה לסגור מינוס...ואם חמים שלך באמת במינוס הם צריכים לסגור אותו איכשהו .
אז ככהשירה 3344
ההלוואה שלקחנו חשבנו שנכסה אותה זה היה המקדמה לאולם אבל לא כיסינו בייחוד בגלל הצד של בעלי אבל ניחה..החינה הייתה מכסף שחסכה לחתונה אני בת יחידה ורצתה שיהיה הכל מהכל ולא רצתה שיחסר לנו כלום.. אמא שלי הרבה יותר מחושבת כלכלית ודואגת שתמיד יהיה בצד והכל ההורים שלו פחות לאדעת לאן הולך הכסף שלהם בחיי עם 2 משכורות יפות וחיים כאילו הם במינוס של 40 אלף לא יודעת מה מצבם הכלכלי אבל הם תמיד אומרים המינוס המינוס..מרגיש שזה מסוג האנשים שרגילים להתלונן גם אמא שלי במינוס לפעמים אבל לא מתלוננת מצטמצמת מקסימום ומסתדרת עם המשכורת כמה שאפשר אצלהם הכל בעוני כזה הכל ישן בבית ועתיק דברים שעולים גרושים והם לא מחליפים או קונים
כמה זילזול והשוואות...חדשה1
לא לעניין בכלל. תשני גישה.
נשמע לא פשוטשירוש16
לא ארחיב בנושא כי היו פה שהגיבו ואמרו את דעתי.

אבל רק נקודה חשובה אני רוצה להוסיף:
אנשים רבים בישראל מתרגלים לחיות על הלוואות. הז דבר מאוד נפוץ ומאוד מאוד מסוכן. במיוחד מבחינה כלכלית.
לא מומלץ לחיות על כסף שאין. ואם אין כסף - אז לא קונים.
אני לא מדברת על בנ"א שאין לו כסף לחשמל מים גז ואוכל...
אלא על מותרות כמו רכב, בריתה וחינה בשווי 20 אלף שקל.

אומנם זה לא תמיד קל. אבל אפשר להתסדר. ואפילו לחיות טוב מאוד עם המינימום הנדרש.

אגב, חמותי מעולם לא נתנה לנו שקל או שווה ערך אליו מאז החתונה. ומעולם לא העלתי על דמיוני שזה חריג ו/או שהיא צריכה לתת לנו משהו.
ההורים שלי, נותנים ובשפע. ב"ה.
אם חסר משהו בבית - הקב"ה דואג למלא את החסר. לא ההורים.
תמיד הצד של האישהשירה 3344
נותן..לפי התגובות פה..מוזר קצת..
ואגב ההלוואה הייתה מקדמה לאולם שלא כיסינו פשוט..ולא עשינו איזה חתונת פאר או משהו
ממש לא תמיד.לפניו ברננה!
אמנם ההורים שלי נותנים,אבל ההורים של בעלי נותנים הרבה יותר מבחינה כלכלית מצד אחד, אבל מצד שני, הם לא תמיד יזכרו לתת מתנת יום הולדת (לפעמים רק...) ואפילו לבן שלי לא נתנו מתנה ליום הולדת שנה!!
מצד שני להורים שלי יש פחות יכולת כלכלית, אבל מתנת יום הולדת זו חובה, גם אם לא רואים אותו בדיוק ביום הולדת. הם לא יקנו את הצעצועים הכי איכותיים, לא מותגים, ובכל זאת נותנים התייחסות.

אני מבינה אותך באיזשהו מקום. פוגע שמרגיש שלא חשבו עלייך, על הקטנה. שכל מה שמעניין אותם זו ההתרגשות שלהם. מצד שני, יש בזה הרבה עניין של תרבות ושל דבר ששמים לב אליו ומתרכזים בו.
יש פה שני עניינים נפרדים- תמיכה כלכלית ומתנות...
דבר ראשון, חבל ומסוכן להשוות! זה לא נותן לך כלום בחיים, חוץ מכעס, מרמור ופגיעה.
דבר שני, חשוב שתזכרי שהם באמת לא חייבים לך כלום. כשהתחתנת לא חתמתי איתם חוזה שהם מפרנסים אותך, ואפילו לא שהם משלמים כדי לעזור לך השמחות שאת צריכה לעשות. בכללי, גישה לחיים בריאים נפשית זה שלא חייבים לי כלום.על מה שנותנים להכיר טובה.
דבר שלישי, את אמא שלך את צריכה להעריך כי מה שהיא עושה זה לא מובן מאליו!!
דבר רביעי אמנם לחמיך חמותך יש "רק" ארבעה ילדים, אבל אם את נכנסת להשוואות זה כפול 4 ממה שיש לאמא שלך, ואין לך מושג מה קורה בחשבון הבנק שלהם. יש עוד פרמטרים ליכולת כלכלית כמו מקצוע, ח"ו אם מישהו חולה, ועוד הרבה עניינים.

העובדה שהם לא משתמשים במתנות שקיבלו מראה על חוסר מודעות לפן החומרי הזה, ובאמת לכן מראה שהם פשוט לא מבינים את הרצון שלך לקבל... שוב,זה לא מכוונת רעה, הם פשוט לא מודעים.

אותי מעניין מה בעלך חושב על כל העניין?
ממש לא. ההורים שלי לא קונים לנו כלוםכבת שבעים
וההורים של בעלי כל הזמן. והמון.
באתי לאזן את עניין הצד של האישה ;)סחלב
ההורים של בעלי שילמו את כל החתונה והכסף שקיבלנו הלך אלינו, הם עזרו לנו בהלוואות כשבנינו בית (הכל הוחזר להם), הם נתנו לנו הלוואה לקנות רכב אחרי שעשינו תאונה עם הקודם, הם עוזרים בחגים ומזמינים אותנו הרבה. וגם כשהם מתארחים אצלנו, חמותי מביאה ה- כ -ל!
אמא שלי לעומת זאת- כמעט כלום. מדי פעם נותנת קצת כסף. ועדיין אנחנו מאוד מעריכים אותה. יותר מזה, אנחנו רואים את כל העזרה של ההורים של בעלי כדבר לא מובן מאליו בכלל! אז מה אם יש להם משכורות יפות? זה עדיין לא אומר שהם חייבים לנו משהו. אם מתאים להם לתת לנו- אחלה. לא מתאים- גם אחלה.
כנ'ל לגבי עזרה עם הילדים, גם הצד של בעלי לא עוזר וגם אמא שלי לא עוזרת. ומסתדרים יופי ב'ה. מוצאים פיתרונות. מה שנקרא אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.
בקיצור, צריך לזכור שכל מה שההורים עושים עבורנו זה חסד ולא חובה בכלל. אם תסגלי לעצמך ראיה של- אף אחד לא חייב לי כלום! החיים שלך יהיו הרבה יותר רגועים.
נראה שלא ממש הפנמת את המעבר מילדות לבגרות.שאלהשאלה
את עסוקה במי נתן לך ומי שילם לך, מתלוננת שלא עוזרים לך בשכירות... את קולטת שהתפקיד של ההורים שלכם כמפרנסים אתכם נגמר? עכשיו את האמא, ובעלך האבא, התפקיד שלכם זה לפרנס את משפחתכם ולא של אף אחד אחר.
זה שלא הביאו לך מתנה ללידה זה אכן תמוה ולא ממש רגיל. שאר הדברים שאת דורשת או חושבת שצריך לעשות עבורך הם פשוט פנטזיות של ילדה. וזה שהם ניקו לכם את הדירה לפני שעברתם זה עזרה מדהימה ולא מובנת מאליה וחבל שאת לוקחת את זה בצורה ככ מקטינה.
בחרת להתחתן- משמע את אדם בוגרPIKA

חייבת לציין שזו אחת ההודעות המקוממות ביותר שקראתי ואשתדל באמת להגיב באיפוק.

 

לא מבינה את הגישה שאתה חושבת שהם צריכים לתת לכם.

אתם שני אנשים בוגרים שהקימו בית ומשפחה.

אתה יודעת מה המצב שלהם בבנק?

מה זה הזלזול הזה במאכלים שלהם?

הבאת ילדה לעולם (מזל טוב) - את מצפה שמישהו יממן לך אותה?

 

קשה לי לקרוא את זה כי בעיקר ניכר מההודעה שלך שאין לך מושג מה זה חוסר. 

אז לאמא שלך יש 20K לתת לך. כל הכבוד, תעריכי את אמך אבל אל תצפי שגם לאחרים יהיה לתת לך.

מאמינה שההורים שלו לא נותנים בעיקר מחוסר יכולת. את בעצמך מתארת מצב שהם לא ממש מוציאים על עצמם. אז את רוצה שמה? שיוציאו אוכל מהפה ויתנו לך חליפה משילב?

 

כנסי לפרופורציות, כסף זה לא הכל בחיים. להעריך בני אדם על פי המתנות שנותנים לך זה ילדותי.

 

 

אנו לא מכירים את הבחורה והרקע שלה. אולי התחתנה מתוך ״אילוץ״אלישבע999
מגזרי / משפחתי / סביבה חברתית.

ובנסיבות אלו, שאין לגמרי בחירה חופשית לבחור והבחורה לנהל את חייהם באופן עצמאי, אלא אולי בכפוף לאילוצים מגזרים, הבחור אברך ולא עובד, ישר נכנסה להריון אחרי החתונה , יש כאלו שנשארים עם הראש בימי הרווקות עדיין.
ממש קשה לי עם מה שאת אומרתהמקורית
מה זאת אומרת 'התחתנה מתוך אילוץ'?
ניכר שמדובר פשוט בהסתכלות לא נכונה ולא בוגרת על המציאות.
נכון שהרבה אחרי החתונה מרגישים שהם 'נזרקים למים' ועדיין, אין שום קשר בין זה לבין אילוץ כזה או אחר,מקובלים הנישואים במגזר הדתי ככל שיהיו.
הבחירה לקחת הלוואות ולעשות חתונה וחינה בעלויות גבוהות לא קשורה לאילוצים אלא לבחירות כלכליות לא נכונות.
והבחירה להתלונן על זה שלא מממנים אותם וקונים להם מספיק מצד אחד (שכן לא ניכר מדבריה שחסר להם,הרי אמא שלה נתנה להם הכל) גם היא לא קשורה לעובדה שהחליטו ולא נאלצו להתחתן.
ברור שבהסתכלות שלה לא בוגרת. אני העלתי שאלות איךאלישבע999
בחרה כמוה, עם הסתכלות לא בוגרת כזו על החיים, איך הגיעה להיות נשואה, וזמן קצר לאחר מכן עם ילדה?

הכל הכל בחירה לגמרי חופשית שלה?
וואו. לא חסר גודמאות של בנות שמתחתנות לא בוגרותמיואשת******
כולל אני
וגם יולדות
ומתבגרים ביחד
ולא תמיד חוסר בגרות הולך יד ביד עם כפיות טובה
לפעמים סתם קצת ילדותיים
נכון. לא חסרות דוגמאות אחרות... כל זוג והעולם הייחודי שלואלישבע999
גם לי יש 2 חברות שהתחתנו בגיל 18, ובגיל 19 עם ילד.
אחת מהן לומדת להיות אחות, ובעלה בישיבה גבוהה בעלי.
והן בוגרות ומתפקדות היטב.
למה לא?? לא הבנתי איפה הסתירההמקורית
אני מכירה מלא בנות שמנותקות מאוד מהמציאות ההגיונית של כלכלה נכונה וחיות מעבר לפופיק ומצפות שיממנו אותן או חושבות שהלוואות יפתרו הכל בחיים. זה לא מעיד ולו במקצת על כך שהתחתנו מתוך אילוץ כזה או אחר.
רק מעירהשם שם
שההודעה אחרת היום היא כתבה שיש לה בן וכאן כתוב שנולדה בת. לא ברור.
**** כל הכבוד על העירנות ****אלישבע999
זה לא משנה בכלל, לגיטימי לנסות להסוות את עצמך כדי שלא ידעוI am+
מי את.. ויכולה לקרות כזאת טעות.
דבר שני אני חושבת שמאוד הגיוני שיש עוגמת נפש מכזה יחס וחוסר נתינה של ההורים, לא קל בכלל, בהצלחה עם השלמה עם המציאות והסחת הדעת מזה💞, לא נראה שהם הולכים לתת משהו או להשתנות...
לא ציפיתי למתנות פארשירה 3344
אפילו משהו סימלי חמסה לעגלה לאדעת מה עוגה עוגיות משהו..כאילו ילדתי וזהו הנכדה הנכדה וההתלהבות מסביב אבל לא חשבו לרגע לשאול צריכים חיתולים..את יודעת מה שישימו אצלהם בבית כשאנחנו מגיעים פעם בשבועיים חיתולים שיהיה משהו קטן שנרגיש קצת קצת אכפתיות תמיד הסתדרנו לבד והתמודדנו עם חודשים לא קלים לבד אמא שלי לא מליונרית אבל אם אני אגיד לה שאין לי היא תתפחלץ ותביא לא משנה מאיפה אבל אצלהם זה מקווים שיסתדר לכם..לא חשבתי שיקנו עגלה אבל וואלה הכל קניתי והרבה גם אמא שלי קצת מרגיש שהם יותר סביב ההתלהבות של התינוקת מאשר וואלה צריך גם לגדל אותה..נכון לא חייבים כלום אבל המינימום של המינימום..לאדעת אולי בגלל שאצלנו במשפחה תמיד גואגים שלא יחסר כלום ומעמיסים בדברים וזה..לא פשוט לי לצפות לכלום מודה
מדהים שהם מתלהבים מהתינוקת. קשר עם סבא וסבתא זאת מתנה ענקיתשאלהשאלה
לחיים, תטפחי את זה ותשמרי על זה עבור הילדה שלך, ותפרידי מזה נתינה חומרית, זאת אהבה שתלווה את הילדה שלך כל חייה וזה דבר ששום כסף לא יקנה לה.
וואלה צריך גם לגדל אותה - כן, בהחלט וזה התפקיד שלך ושל בעלך בלבד.
הייאנייי12
זה שהם מתלהבים ממנה זה גם משהו לא כולם כאלה, ואלה שמתבטא אצלם בחומריות של מתנות היחס נעלם והם לא נותנים..

אז יש להם קצת מינוס, אז מה.
במקום לנסות ולמצוא בעיות או השוואות נסי לראות איך את מסתכלת כן בעין טובה ותראי איך כל הגישה משתנה..

עצם זה שהם נותנים יחס זה המון מבחינתם..

אני מפרנסת לבד ולא מצפה לעזרה מאף זוג הורים, אבל שיש הם מביאים בשמחה...

דברי עם בעלך תראי מה הוא אומר, חבל על המרמור שלך..
את פשוט מסיקה שכולם חייבים להיות כמו אמא שלךמעין אהבה
זה ממש לא ככה
מבינה שקשה לך לא לצפות
אבל לצפות ציפיה לא מתאימה זה הרסני-עובדה

גם אמא שלי תמיד תיתן אפילו שאין לה וכן משתדלת לקנות מתנות בימי הולדת וללידות..
וגם לי זה מובן מאליו היה

עד שהתחץנתי
ואצל חמי וחמותי מתנה ליומולדת מסתיימת בגיל 12-13
ואחרי לידה לא רק שלא קונים כלום -אפילו לא באים לבקר ולראות את התינוקת

וכן זה ביאס אותי לפעמים.והפליא אותי

אבל הבנתי שלפרש את זה כאדישות וחוסר אכפתיות-זה טעות

כי זה הם
וזאת צורת החיים שלהם
ואלו ההורים של בעלי
ואם תתבונני תכלי שיש בהם גם צדדים טובים
וזה טעות לשפוט את הכל לפי ציפיה אחת ספציפית

ההפסד הוא שלך
כי את ממורמרת ומרוחקת וכעוסה
ואני חושבת שעם התבוננות ועבודת מידות
את יכולה להגיע לקשר מצוין עם חמותך
זה בחירה על מה מתמקדים

וקודם כל מבינים שאחרים לא חייבים להיות כמוני וזה לא הופך אותם לרעים

ממליצה לשנות נק' מבט
תודה לכולם על התגובותשירה 3344
מעריכה את מי שכתב והביע דעה..כמה דברים לא התחתנתי מאילוץ ברוך השם מאהבה גדולה נכון צריך לדעת להעריך גם את המועט שנותנים אבל לפעמים אני מצפה שטיפה יתנו יותר לאו דווקא בדברים יקרים או משהו אבל לבקר יולדת אחרי שילדה ועוד הכלה שלך לפחות תכיני משהו טעים תקני סוכריות להרגשה הטובה... אני מעולם לא הגעתי בידים ריקות ואפילו כשהזמנתי לחגוג ביומולדת שלי לא חשבו להביא עוגה או משהו סימלי.. אני מבינה שהם לא חייבים לי כלום וכו וכו אבל אמא שלי שהיא חד הורית ומחושבת מאוד בכסף חסכה והוציאה מהחיסכון כי יש לה בת 1 בחיים ולא רצתה שיחסר לי כלום אז הוציאה על החינה 20 אלף ולא ביקשה תמורה כמובן שאנחנו תמיד משתדלים להעריך ולתת בחזרה.. מעולםםםם לא אמרתי את זה לחמותי או רמזתי שתקנה או תביא אבל מודה שציפיתי באמת שציפיתי למינימום לפחות בלידה או אפילו כשהולכים לסופר לשאול אם אני צריכה משהו לשאול אם צריכה עזרה בבית במהלך ההריון (שהייתי בשמירה).. תמיד השתדלנו בעלי ואני להסתדר ולא לבקש..
הבנתי מכל מה שרשמו פה לא לצפות ולא לקוות שיתנו ובמקסימום אולי אני אופתע..מודה שקשה לי לשנות פאזה בראש ולצפות לכלום אבל זה כנראה חלק מהעבודה שלי.. מה גם שזה קשה שצד אחד נותן ולא תמיד יש (את זה אני יודעת בוודאות) אבל כמו שאמרתי אני בת 1 וזה נכדה ראשונה אמא שלי לא רצתה שיחסר לה כלום.. גם את ההשוואות קשה לי מאוד לבטל מודה ומתוודה לא חושבת שאני ילדותית או קטנונית או כל דבר שרשמו פה עלי ההפך רואה בעצמי מאוד בוגרת אחראית ועצמאית אגב מגיל צעיר מאוד פשוט ציפיתי למעט מאוד אגב לדברים קטנים ופשוטים אבל באמת עם הזמן הבנתי שבעלי ואני צריכים להסתמך רק על עצמנו ולפתח עצמאות ביחד שזה קשה לכל זוג טרי בשנה שנתיים הראשונות בעה מקווה שהשם יתן לנו כוחות ולי בפרט לשפוט רק לכף זכות ולהתגבר על הציפיות וההשוואות 👐
אמא שלי מעולם לא קנתה חיתוליםתפוחים ותמרים
ובאופן כללי הנתינה החומרית שלה לא בשמיים ולא מרכזית בתפיסה שלה, ולא יעלה על דעתה לשאול אותי מה מצבנו הכלכלי, ועל דעתי לא יעלה להטריד אותה בזה.
ההורים של בעלי - גם הוא בו יחיד - אנשים עם נתינה שופעת ונדיבות רבה. ענייני החומר בראש מעייניהם והם מדד בעיניהם. להם אני לא יכולה לספר שאני מקבלת בגדים יד 2 כי הם יחושו פגיעה מכך.
היחס של אנשים לכסף הוא מאד רגשי, וקשר בין בת יחידה לאמא שונה ממשפחה שיש בה זוג הורים וכמה ילדים.
ההסתכלות שלך ובפרט ההשוואה מקטינה את חמייך. ברור שקשה לשנות גישה אבל זה רק ייטיב איתך. בהצלחה.
שירה, אני אתך..ישועת ה' כהרף

לא צריך כסף כדי להתייחס..

זה באמת לא נעים מה שאת מספרת..

המשפחה של בעלי אנשים ללא יכולת כלכלית וחמותי משתדלת כל הזמן לתת במסגרת שלה..

היא מביאה לילדים מתנות מה"שקל" כשהיא באה..

לפני פסח באה לעזור לי לנקות..

תקנה מהשוק בגד שתמצא בחמישה שקלים..

אז כנראה זה לא יושב על יכולת או חוסר יכולת כלכלית אלא יותר על שונות/סגנון/דפוס חשיבה..

מצד שני, את מתארת אנשים נחמדים מאוד..

מתלהבים מהתינוקת..

באו לעזור לך בניקיון הדירה כשעברתם..

משתתפים בשמחה בכל האירועים שלכם..

תנסי להפנים שלא תקבלי מהם כלום חומרי פרט ליחס..

וזה המון..

 

את לאט לאט תתרגלי לשונות הזו בין המשפחות (שלך ושלהם) ותצליחי להנות מהיתרונות שיש בהם..

חשוב לי להתחנן לפניך שהשונות הזו לא תשפיע על היחסים בינך לבין בעלך.. הוא לא אשם באיזו משפחה גדל ואיך גידלו אותו.. והוא גם לא מבין באותה העוצמה שלך את העלבון שלך, מכיוון שכך גדל.. 

דרך התמודדות עם השונות של המשפחות היא להשתמש בהומור.. לצחוק על הדברים והרבה.. זה מפחית את הסטרס מהעניין..

 

אני זוכרת שרבתי עם בעלי על כך שחמותי מביאה דברים מה"שקל".. אפילו לתינוק.. לא הצלחתי להבין את גודל ההבדל בין המשפחות מבחינה כלכלית.. מבחינתי שלא תביא כלום.. אין צורך לצאת ידי חובה ע"י הבאת פריט כזה.. בהדרגה למדתי להבין שמדובר ביחס.. בתשומת לב.. במחשבה עלי לפני שהיא מגיעה..

למדתי לכבד אותה.. עם כל ההבדלים.. וישנם המון.. למדתי לראות שלא עושים לי בכוונה.. הם חיים את החיים שלהם כרגיל.. אני זו שנכנסתי פתאום והתחלתי להעביר ביקורת..

בהצלחה!!

ענו לך כבר הרבה, אז רק עוד כמה נקודות קטנותמאמינה ומחכה
א. ממש מסכימה עם התגובה מעליי. להשתדל כמה שיותר שזה לא יפגע ביחסים שלך ושל בעלך. זה בעיניי יותר חשוב מהכל, גם אני רבתי עם בעלי לא פעם ולא פעמיים בגלל המשפחה שלו וזאת פשוט לא אשמתו וצריך להפריד. כן אני אגיד שאפשר לדבר על זה איתו בצורה רגועה ולהסביר לו את התחושה, ואולי הוא או אתם ביחד תוכלו לדבר איתם, ולדבר על ההרגשה, כמובן לא להיכנס להם לחשבון אבל נגיד שהיה משמח אותך שבבית שלהם יהיה את הקפה שלך או חיתולים או מה שישמח אותך..

ב. חייבת לומר לך שכסף זה כ"כ לא הכל ביחסים של משפחות. חמי וחמותי ב"ה עוזרים לנו כלכלית הרבה, והרבה פעמים אני מרגישה שזה בא על חשבון תמיכה רגשית וקשר בכלל. הם לא יודעים איך להתקרב אז הם נותנים כסף. זה עדיף? בכלל בכלל לא בטוח. נכון שהכסף שלהם מאדדד עוזר לנו ואני מאדד מעריכה אותם על זה אבל הייתי מעדיפה יותר קשר רגשי וקצת פחות כסף.

ג. כתבת באחת התגובות שהם מרוויחים סבבה ויש להם 4 ילדים ונראה שהם במינוס.. איך את יכולה לשפוט? להורים שלי יש 4 ילדים, שניהם עובדים מאד קשה, מרוויחים יפה והם בכל זאת במינוס. למה? כי הם זכו ל4 ילדים שלכל אחד מהם יש בעיה רפואית אחרת, שגורמת להם להוציא כל חודש בין אלפי לעשרות אלפי שקלים בחודש. אמיתי. אפשר לשפוט אותם? או להגיד שהם לא מתנהלים נכון או לאן נעלם הכסף? איך הם לא יהיו במינוס אם צריך פיזיותרפיה-מדרסים-ביטוח לאומי-רפואה משלימה-רופאים מומחים וכו וכו.
אני נותנת לך את הדוגמא הזאת כדי שתביני שאי אפשר ואסור לשפוט חשבון בנק של בנאדם.. אין לך מושג מה קורה שם..

וזהו הלוואי שתצליחו לפתור את זה
ואיייליאן
הם לא חיייבים לך כלום! תפנימי את זה.
מזה ההשוואות האלה . אמא שלך נותנת לך? תגידי תודה ותשמחי.. חמותך לא חייבת לך שקל.
חשבתי אני הולכת לשמוע כאן סיפור זוועה על חמה שמציקה ומתעללת ומפריעה לזוגיות..
מה שקראתי זה רק כמה את מצפה לקבל ולקבל
.
הם לא חייבים דבר. ולעומת זאת אתם חייבים בכבודםאנונימית לרגע1
מעולם לא ציפיתי שיקנו לי או יממנו..
אם ההערכה שלך כלפיהם נבנית על פי דברים חומריים חבל
הכי חשוב שיהיו סבא וסבתא טובים, והורים שאינם מתערבים אלא מכבדים את דרככם
אני ממש ממש מבינה את ההרגשה שלךאמאשוני
ולא מסכימה עם התגובות של מה את רוצה הם לא חייבים לך כלום...

כלומר זה נכון שהם לא חייבים כלום, אבל זה לא נכון לכתוב לך את זה.

כמו שמישהי תכתוב שאין לה כסף לקנות בגדים ויש לה רק שמחה אחת ויכתבו לה מה הבעיה ללבוש שמלה אחת.מעל מה שיש תגידי תודה.
זה נורא קל להגיד את זה מהצד...

מי שגדלה במקום מפנק (וזה לא עניין של כמה כסף שפכו עליה אלא זה המקום הנפשי הזה שאמא תעשה הכללל כדי להשקיע בילדים ולעשות אותם מאושרים)
מאוד קשה לה לראות הורות אחרת. זה בלתי נתפש שהורים מסוגלים להתנהג ככה לילדים שלהם...

אני גם עברתי תהליך דומה..
אבל היום, אחרי שנים, אני מצליחה לראות שהם אוהבים את הילדים והנכדים שלהם וזה באמת מה שחשוב. את לא באמת צריכה את המתנות והאוכל שלהם, את צריכה את היחס וההרגשה שאתם חשובים להם.
כואב לך לראות שהם לא קנו כלום לילדה כי את גדלת במציאות חיים שבה כשאוהבים מישהו משקיעים בו בצורת מתנות ומחוות קטנות כאלו כמו צנצנת קפה.
זה צורם לך כי את מפרשת את המציאות הם לא קונים כי הם "לא רואים" אותי ואת ההרגשה שלי.

אין לזה פתרון קסם, זה חלק מתהליך בניית האישיות ובניית המשפחה.

תנשמי עמוק עמוק ותשנני לעצמך אני לא צריכה את המתנות שלהם, אני מספיק חזקה ומספיק עצמאית להסתדר לבד עם האתגר העצום שנקרא הורות.

אני חושבת שכשתתחילי באמת להרגיש שאת לא זקוקה לסממנים חיצוניים מהם להרגיש שאת ביתך ומשפחתך אהובים, לאט לאט תתחילי לזהות איך הם מביעים בדרכם את האכפתיות כלפיכם.

בהצלחה רבה ומזל טוב!!
חשוב חיבוקים וחיבוקים על ההרגשה המעצבת הזאת אני ממש מבינה מה את עוברת...
מסכימה עם כל מילהאנייי12
תגובה מהממתאהבה של אימא
מסכימה עם כל מילהמק"ר
נמענתי מלהגיב עד עכשיו כדי לא להיחשף יותר מדי, (ב'ה לא במקום כזה אבל עם נסיון שאיכשהו דומה) אבל נראה לי שכל אחת מאיתנו באיזשהו מקום חוותה קושי כזה, אולי לא מהפן הכספי, אבל כן מהמקום המצפה מהצד השני לאיזשהו משהו (יחס, מתנה, כסף, הכלה וכו').
בעז"ה ובעזרת עבודה נכונה והחיים שמלמדים, מוצאים את עצמנו יום אחד במקום אחר

לפותחת, חיזוקים והרבה הצלחה
זה לא אותו דבר.. אם יש לה שמלה אחת והיא רוצה יותראנונימית לרגע1
זה לגיטימי
אבל לדרוש מאחרים שיעמדו בסטנדרטים שהיא מציבה זה משהו אחר

ועם שאר דברייך בהחלט מסכימה
בהצלחה!!
מדהימהשירה 3344
תודה על תגובה שקלעה בול אלי וככל הנראה למה שניסיתי להעביר פה!
אנסה להשתפר מקווה שאצליח בעה
סתם שתדעישירקי
שלא תמיד כיף שנותנים לך.. מאמא שלך אולי כיף לקבל ( וגם מאמא שלי )
אבל אני יכולה להגיד לך שאני מהצד השני
חמותי נותנת כסף קונה מטרנות , טיטולים ונכון שזה עוזר וכיף( מדגישה שזה מעצמה ולא ביקשנו כלוום!! וגם ההפך לא רציתי לקחת מהם כלום!)

אבל זה גם גורם לזה שיש סיבה להכנס ולהתערב בחיים יותר מהרגיל! ולהרגיש שבזכותם יש לכם. ושההם תומכים בכם כלכלית ..וכו וכו אז לפעמים המצב שלכם זה כן יתרון... עדיף לא לקבל מאשר לקבל ואחר כך יתערבו/ ידברו וכאלה....


וזה באמת מנטאליות שתדעי שאבא שלי נגיד יש לו הרבה לתת ומרוויח ממש טוב! ושהוא קונה לי איזה משו שביקשתי נגיד אז אני משלמת לו כמה שזה עלה...והוא לוקח ....
לעומת זאת חמותי לא תבין ותצחק עלי אם אני יחזיר לה כסף.....

אז תנסי להבין אותם אל תקשי על עצמך עם המחשבות האלה שהם לא נותנים פשוט תנסי להתמודד עם המציאות - הם לא נותנים וככה זה ישאר איך אני מתמודדת עם זה?

וכן כדאי אולי לדבר עם בעלך אבל כדי להבין אותם יותר ולדעת שזאת המנטאליות שלהם...( וכמובן לא בזלזול..)


אני ואימי...וחמותי..נביעהאחרונה
מאוד מבינה אותך- רק שאצלינו זה הפוך.
ההורים שלי שלא מציעים שקל,לעולם. 13 שנה,אחותי....
וכשאמא שלי באה- היא מביאה עוגה מההקפאה, חצי אכולה- נשאר, רוצים?
או בגד יד2, או צנצנת פלסטיק(שכחתם אצלינו?), פשוט רחמים.
חמותי וחמי- מגיעים עם ארגז כל טוב- דברים מהסופר, מצרכים- עוגיות, כעכים, אבוקדו, שימורים- סתם, כי בטבעם לא לבוא בידיים ריקות..
וכשהם יוצאים- דוחפים מעטפה עם כסף לבעלי,אפילו שאין להם הרבה. זה בטבע שלהם.
בעלי קפץ לחמותי- חזר עם תבנית עם אורז,קציצות, עוגיות ביתיות...
זה ממש הזוי ההבדל... הבדל עצום ומתסכל.
אני ממש מבינה אותך...
זה פשוט מתסכל ברמות.
ואנחנו לומדים על בשרינו- איך לא להיות...ואיך להיות...
כי אותם אי אפשר לשנות..
בהצלחה!
ירושלמיות עזרתכןניק חדש2

לא קשור להיריון ולידה אבל אין לי איפה לשאול

אנחנו יוצאים מחר בע"ה לטייל קצת במדרחוב בירושלים.

איפה אפשר לחנות עם רכב?

חניון אגריפס עוד קיים?

לא נסעתי שנים לירושלים

אני חונה בחניון ממילא בד''כמתיכון ועד מעון

משם יש רכבת לאן שרוצים

בעיה שאין לי רב קוניק חדש2

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אפשר לשלם באפליקציהמתיכון ועד מעון

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

את יכולה לשלם באחת האפליקציות פנגו, מוביט וכוחילזון 123

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

אני חושבת שאפשרהשם שלי

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

עקרונית אפשר לשלם ברב קו אחד על שני אנשיםמתואמתאחרונה

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

יחסים מול אבאמדפדפת

אשמח לעצות שלכן

אני מרגישה שאבא שלי לא אוהב את בעלי וזה כל הזמן מתבטא בעקיצות וכעס כלפיי

זה קשה לי כי באמת חשוב לי להיות ביחס טוב איתם והם גם עוזרים המון

ואילו מבחינת אבא שלי אם אנחנו נוסעים לצד השני זה מוזר והוא לא מאמין לי אף פעם שאני בסדר עם המשפחה של בעלי

כל היחס והעקיצות כל הזמן מאוד יושבות עליי

ממש לא נעים!!!🫤😣❤️שיפור

היחסים שלך איתו תמיד היו מורכבים? יש מצב לדבר איתו על זה?

היינו ביחסים ממש טוביםמדפדפת

ואין מצב לדבר איתו

כשניסיתי הוא פשוט הפך הכל עליי

הוא מאוד ביקורתי ורוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שהוא אוהב ובעלי שונה ממנו בהכל וזה מטריף א

ותו

היה לי ככה עם אמא שליאונמר

למדתי שזה מה יש,

לסנן ביקורים למינימום ולהפחית קירבה שלהם.

היתי מגיעה יותר לבד בימי חול משבצות נגיד.

באמת היה בלתי נסבל, וכן ניסיתי לדבר איתה, וראיתי שאין סיכוי ואין תועלת.

תזכרי שאותו בחרת אותו את אוהבת. כמה שהרבה להפחית קשר עם ההורים בגלל זה, לי זה היה עדיף...

זה ממש קשהמדפדפתאחרונה

כי אמא שלי היא כן עוגן מבחינתי

וזה בא ביחד

נראלי שאני על סף גירושים...אלסה

גילויים קשים על בעלי לצערי..

קשים מאוד מאוד.

ברמה שאני לא מסוגלת לתאר.

הוא מבין שהאמון שלי בקרשים.

הוא לא מוכן ללכת לטיפול, ממש אומר שאין מצב לטיפול.. הוא מבקש שאסמוך עליו. שהפעם זה יהיה אחרת...

מרגישה מרומה שאני בזוגיות שלא מגיע לי אותה.

וחוץ מזה, במקום להוריד את הראש, הוא עוד מעז להתווכח איתי על שטויות ולריב איתי סתם.

במקומו הייתי אומרת תודה על זה שאני עוד כאן אחרי הדברים שהוא עשה מאחורי הגב שלי.

שולחת לך חיבוק🩷ניק חדש2

לא פשוט בכלל להגיע לכזו הבנה.

מקווה שתמצאו איזו דרך אמצע.

אני לא חושבת שיש סיבה לסמוךאיזמרגד1

אם הוא לא מוכיח שיש סיבה לסמוך עליו, שהוא מבין שעשה טעות ומוכן לעבוד כדי לתקן אותה. וכן, ללכת לטיפול זה חלק מלתקן.

ואם הוא לא מוכן ללכת לטיפול, כדאי לך ללכת לטיפול אישי. שתוכלי להבין מה את עושה הלאה.

אם הוא פגע כל כך והוא לא מבין שהוא צריך להתאמץעל הנס

בעצמו לצאת מתוך עצמו ולהוכיח נאמנות בצןרה הכי ברורה שיש,גם בדברים הקטנים והוא לא מרגיש אפילו צורך להתנצל,סליחה שאני בוטה כל כך לא בטוח לי שהוא הבין את הפגיעה או לא מוכן לקחת אחריות על זה,

וסליחה שאני נחרצת לא בטוח לי שטיפול יעזור כאן,ומה שצריך להיות לו ברור שאת מכתיבה את הכלים וחובת ההוכחה היא עליו.

ומגיע לך הרבה יותר טוב מזה.

ותתעקשי על שלך

שולחת לך המון המון כוחות🌹

כן מציינת שאני כבר חודש+ אחרי שגיליתיאלסה

גילתי בעצמי מהפלאפון שלו, הוא התנצל, ענה על שאלות שלי

ומאז לא מוכן לפתוח את הנושא, אומר שמתבייש במה שעשה..

מבחינתו הקושי באמון הוא בעיה שלי. הוא רוצה להשאיר את הדברים מאחור ולשכוח מהם. ואני מציפה לו את זה כל פעם מחדש.

הוא לא מעוניין בטיפול. אני הבעייתית שלא משחררת מבחינתו.

לא מסוגלת להסתכל עליו.

הדברים לא עוזבים אותי.

ועוד יותר כועסת שהוא אשכרה מציק לי בבית ומעצבן אותי סתם.

אבל מפחדת כל כך להתגרש אבל יודעת שזה לא מגיע לי. פשוט לא מגיע לי

לא ציינת מה גילית שםעל הנס

אבל אם זה נשאר בראש באיזה מקום ולא משהו שהוא מעבר לפנטזיה,צפייה או משהו כזה,

הייתי הולכת לטיפול.

זו התמודדות שיש אותה להרבה מאד גברים והיא דיי נורמלית.

אם זה יותר מכך הייתי מתייעצת אם זה שווה בכלל טיפול,כי אם זה הרבה יותר חמור מזה מגיע לך גם הרבה יותר בתמורה לזה.

חמור מאוד. לא צפייה. על זה הייתי מצליחה לסלוח.אלסה

קשה לי לפרט כי זה באמת הזוי.

הוא מתמודד עם הימורים כבר כמה שנים. וחשבתי שזהו הוא היה בטיפול ועברנו את זה.

מסתדר שהוא מצא דרך להמר בלי שאדע. דרך מזעזעת.

כן בגידה רצינית באמון שלי. ובגידה בזוגיות ובהיותו בן אדם דתי. כן זה כלל מגע גם.

האמת במקרה כזהשלומית.

הייתי מציבה אולטימטום.

או טיפול אישי דחוף ( וכדאי גם טיפול זוגי וטיפול אישי בשבילך)

או גירושין.

לא חושבת שנכון להמרח עם זה ולהכנס לתסביכים מעבר למה שכבר קיים

הימורים ומגע?הבוקר יעלה

לא כ"כ הבנתי למה התכוונת

יש לי חברה שבעלה התמודד עם הימורים והם הצליחו להתגבר על כך עם הרבה עבודה קשה.

אני לא רוצה לפרט כל כךאלסה

אבל השורה התחתונה היא שהוא היה במגע פיזי מיני.

אני ממש מצטערת בשבילךהבוקר יעלה

באופן אישי לא הייתי מצליחה לסלוח על כזה דבר.

מאחלת לך החלטות טובות ושה' ינחה אותך לדרך הנכונה

ובע"ה תעברי את התקופה הזאת

לא יודעת מה גילית. אבל נראה לי שנכוןאורוש3

להתייעץ בעצמך עם איש מקצוע אם הוא לא מוכן. חיבוק גדול!!

נשמע כמו מנגנון הדחקה שלוהמקורית

ועל הדרך גזלייטינג

זו לא את שלא בסדר, שיהיה ברור.

מציעה לך לדבוק בזה שילך לטיפול. ברמת האולטימטום

ותדאגי להפרדת רכוש לדעתי

אפשר היום גם לעשות הסכם שלום בית חלף גירושין (משו כזה)

תתייעצי!

וחיבוק♥️

אתן צודקות כל כך. אבלאלסה

כל כך מפחדת לעשות צעד של גירושים. הוא לא ילך לטיפול. מבחינתו הוא לא רוצה לפתוח את זה עם אף אחד הוא מתבייש. אבל גם איתי הוא לא פותח את הדברים.

ואני הבעייתית עם האמון מבחינתו, אני צריכה לשחרר. כן היה חודש קשוח בבית בלי הרבה שיח. אבל גם אז הוא לא ניסה לפייס אותי. פשוט נתן לי להתהלך בבית בשקט ועצובה. אמר שרצה לתת לי מקום ולא ידע איך לגשת. מפחדת לפרק אבל באמת שאין לי מה לעשות פה בלי שיטפל בעצמו.

הוא הבטיח שיעשה כמה צעדים כדי להתמודד, התחיל והפסיק, דברים שיעזרו לי לתת אמון בו. (גם את זה שהוא הפסיק גיליתי לבד)

איך מתחילים בכלל בפירוק בית..? פשוט עצובה.

מציעה לערב את ההורים שלךהמקורית

אל תישארי עם זה לבד♥️

הורים לא לערב. יש מספיק אנשים אחרים שאפשר לשתףאונמר

הורים זה עם נגיעה אישית. זה לא מידע אמיתי שיתנו לה.

מטפלת טובה שמבינה בנושא תתן מידע אמין ורלוונטי בלי להיות נגועה בדבר.

דעתךהמקורית

אישה שבעלה בגד בה, ומהמר, לדעתי חייבת לערב את ההורים שלה.

זה לא שהוא רוצה לטפל בעצמו ואז חבל על הסטיגמה שתיווצר בעיניהם. היא צריכה חבל הצלה ותמיכה רגשית. לדעתי.

אני חושבת שזה מה שהיא צריכה לעשות, אבל זה טוב שיש עוד דעות

תאמת שכתבתי את זה לפני שראיתי מה קרהאונמראחרונה

אולי כן מספיק קיצוני כדי לערב ולקבל גב.

כן לזכור שלא כל ההורים אותו דבר וכל מקרה לקדמותו לוודא שבאמת ההורים זה הגב הנכון..

חיבוק! נשמע לא פשוטדיאן ד.

יש פה באתר פורום של גרושים גרושות

אולי כדאי לך להתייעץ שם עם בעלי ניסיון

לפחות לגבי השלבים הראשונים מה עושים ולמי פונים.

חיבוק ושיהיו החלטות טובות!

תודה לכולן על העזרה והחיבוקאלסה

אז החלטתי לדבר איתו היום, והעלתי את השאלה האם הוא מוכן לעבוד על עצמו, ללכת לטיפול, לשבת ולשוחח איתי על איזה צעדים עושים בזוגיות, איך משתפרים איך מתקנים את המצב.

אז לצערי כמובן שהוא התבאס שהנושא עלה שוב

אמרתי לו שכל עוד לא נטפל בזה, זה לא יעלם.

ביקשתי ממנו שיחשוב עד מחר בבוקר האם הוא מוכן להילחם על הזוגיות ולתקן את מה שנהרס.

במידה וכן הוא מתחיל לפעול. במידה ולא, אני אורזת ונוסעת להורים ליומיים כמובן עם תירוץ סתמי למה הגעתי ולא את הסיבה האמיתית

הוא ישאר בבית יומיים ויחליט אם הוא רוצה שזה יהיה הסוף. ברגע שאני אורזת ונוסעת מבחינתי זה הסוף. והכדור במגרש שלו.

הייתי חייבת להוציא את זה ממני. נראה מה יהיה.

קצת עצובה שבמקום להילחם הוא שתק ואמר לי טוב, לילה טוב.

עצובה אבל שלמה בתוכי.מגיע לי זוגיות טובה יותר. נמאס לי להילחם לבד.

אמן שיהיה טוב. תודה לכן.

כן מציינת שאם המשפחות שלנו לא היו חברות הייתי ממזמן עוזבת. רק הפחד מכל מה שיקרה מהפרידה משתק אותי

קודם כל, חיבוק! זו תחושה כואבת לגלות דבר כזהטוענת רבנית

והאמון שנשבר הוא הכי מובן שבעולם.

כל הכבוד לך שהעלית שוב את הנושא ולא וויתרת עליך ועל מה שחשוב לך.

עצם זה שאת לוקחת את השליטה לידיים שלך זו כבר אמירה והתחלה טובה..

רק אומרת בזהירות, מכיוון שזה נושא סופר רגיש ויש לו השלכות לגביך ולמעגלים נוספים, צריך לחשוב טוב טוב איך לנהוג הלאה..

מזמינה אותך להתייעץ לגבי הצעדים הבאים.

עם כל הכבוד לחברות בין המשפחותהמקורית

אני די בטוחה שברגע שתפתחי את זה מול ההורים שלך ותסםרי להם מה את עוברת, הם ישימו את החברות בצד ועדאגו לאינטרסים שלך.

זה לא מה שאמור למנוע ממך לפעול לטובתך

וואו. את גיבורה!שוקולד פרה.

וכל הכבוד לך שאת מוכנה ככה לפעול באומץ ולזעזע את המערכת.

כי זה אומר שאת שמת גבול חזק מאוד, ושאת לא מוכנה לחיות בחוסר כבוד כזה.

מחזקת אותך.

וחושבת יחד איתך, מה התוצאות שאת רוצה לראות בסוף?

שהוא לא מתקרב להימורים?

שהוא הולך למכון גמילה?.שהוא מפצה אותך בענק על המגע המיני?

נראה לי שכדאי שתנסחילעצמך מה העתיד הטוב שאת רואה, כדי שגם הוא יידע מה הציפיות...

חיבוק גדול.

כל זה לא פשוט בכלל.

כל הכבוד!שלומית.

אני חושבת, שאת צריכה לחזק בתוכך את העניין שגירושים זה לא סוף העולם, ובסיטואציה שלך, יכול להיות שזה אפילו עדיף.

כי ברגע שהוא רואה שאת מאוד מפחדת מגירושין, ומוכנה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה, אז אין לו עניין להתאמץ.

תשקיעי בעצמך, להתחזק שאת שווה ומגיע לך יותר, ותבואי מולו בעמדת כח עם אולטימטום ברור.

ומצטרפת ל@שוקולד פרה שחשוב שתגדירי לעצמך יעד, מה זה בשבילך להיות במקום טוב.

ואלופה שעשית את הצעד הראשון!

ובבקשה ממך, אל תחשבי לרגע שאת הבעייתיות פה

שולחת לך כוחות המון כוחות.על הנס

ממליצה בלי קשר להפרדת רכוש,ועכשיו.

אין סיבה שהוא יגרור אותך לבור שיפיל את כל המשפחה אחריו.

ואת ממש צודקת,אם אין נכונות לעבודה וחובת ההוכחה היא עליו ועליו בלבד,אין לך הרבה מה לעשות עם זה.

אני לא חןשבת שלקחת בחשבון את המשפחות המורחבות זה נכון אף אחד מהם לא חי עם זה באותו בית.

טוב שאת שלמה עם עצמך כי ככה בעצם שמת גבול ממש ברור,שיתבאס כמה שבא לו מובן שהוא מבואס אבל הןא צריך להיות אחראי על תוצאות המעשים שלו.

כן ממליצה לך להתייעץ עם אנשי מקצוע מהתחום ולשתף את ההורים או את מי שייתן לך כוח ותמיכה

שיהיה לך המון בהצלחה🌹🙏

תודה לכן.אלסה

כן קשוח מאוד, ומקווה שיהיה בסדר.

בקשר למשפחות הקשר הוא מאוד מאוד קרוב, מכירים מילדות, וזה מפחיד אותי הבאלגן שיהיה מסביב..

תודה, אני משתדלת לחזק את עצמי שאני שווה יותר, ובאמת הזוגיות כמו שהיא עכשיו לא שווה את המאמצים שלי, לבקש ממני לשכוח בלי צעדים ועבודה שלו לא יתקנו כלום. כמה שניסיתי זה צף אין ברירה.

פרידה מפחידה אותי אבל יהיה טוב. זו בחירה שלו עכשיו, אני סיימתי להילחם לבד.

ומבחינתי תיקון זה אומר שיושבים וחושבים איך משפרים את הקשר איך הוא יהיה גלוי כלפיי, איך לא אצטרך לחשוש ובנוסף לזה טיפול זוגי.

כמובן לא הכל ביחד אבל כן צעדים.

בסוף ההתנהלות פה שלו לא תקינה בכלל לצערי.

תודה רבה לכן על התמיכה מקווה לעדכן בבשורות טובות.

כן אגיד שלצערי ההתמכרות להימורים גורמת לו לעשות דברים שהוא עצמו לא דמיין בחיים. וזו מחלה קשה..

בהצלחהנעומית

אין לי מילים, בטוחה שזה משבר גדול

מאחלת שיהיה לך טוב

ממה שאני מכירה לגבי הימוריםגלסגולכהה

ממליצים לספר להורים שלו.

בעיני כדאי גם להתייעץ עם רטורנו או משהו בסגנון

התמכרות להימורים זו ההתמכרות הכי קשהזמינה

אם הוא ילך על טיפול זה מצריך טיפול מאדם שמבין בתחום (יש אפשרות לבדוק ביחידת ההתמכרויות במחלקת הרווחה העירונית שלכם)

ומצטרפת לעצה שתדאגי לעצמך גם בתחום הכלכלי אם הוא רימה אותך פעם אחר פעם כשהייתם ביחד אז אם תחליטי להפרד הוא מסוגל לשכלל את פעולותיו

שולחת כוחות

חיבוק גדול והרבה כוח! יש ילדים בתמונה?קנקן שבור

אם אין ילדים בתמונהוהרי החדשה

אני חושבת שאת לא צריכה לחכות למה שיחליטו אלא עכשיו לנסוע להורים שלך. לספר להם הכול ולספר גם להורים שלו.

אחר כך תלכו לאיש מקצוע ושיעזור לך לקבל החלטות שתהיי שלמה איתן.

וכמובן לפני הכול - למנוע הריון.

נשמע ממש כואב וקשה ולא הוגן כלפייך שאת בסיטואציה הקשה הזאת. חיבוק גדול ושה' ייתן לך כוחות

אני יודעת שקשה לקרוא מה שאני אומרת אבל לפעמים כדאי פיצוץ אחד גדול ואפילו גירושין כדי לצאת לדרך חדשה וטובה יותר. במקום לחיות את כל החיים בהסתרה ריחוק וכאב...

שולחת לך כוחות וריפוי

מצטרפת ומוסיפההשם גדולל

שהייתי נמנעת מכל מגע מיני, כי לכי תדעי אם הוא נחשף למחלות מין כאלה ואחרות...

מקווה שתשימי את עצמך בעדיפות ראשונה גם אם זה במחיר של ריחוק המשפחות..

כי תחשבי על זה שאם להבדיל היו 2 משפחות שמכירות שנים עוד כשהילדים היו קטנים ומישהו מהמשפחה אחת היה פוגע מינית באחד או כמה מהילדים מהמשפחה השניה, גם הייתי חושבת על החברות בין המשפחות, כשהיא באה על חשבון נפש של ילד?

בכל אופן מקווה שתצליחי להחזיק ראש בכל המצב הזה, לשמור על עצמך, ולהרחיק את מה שלא עושה לך טוב!

חיבוק!

מאמיבאתי מפעם
עבר עריכה על ידי באתי מפעם בתאריך י' באב תשפ"ו 13:16

לא מגיעה לאף אישה נשואה ששומרת על עצמה לבעלה שיתנהגו אליה ככה!

אל תהיי טובה ומתחשבת מידי, החברים, במשפחה, בסוף זה החיים שלך.

הוא עבר את הקו הכי אדום שאדם יכול לעבור בנישואין.

תקחי את עצמך, תדאגי לעצמך, כי אף אחד בעולם לא ידאג לך חוץ ממך.

תשתפי את ההורים, תתיעצו עם אנשי מקצוע איך לעבור את זה עם כמה שפחות נזק.

את עוד תעברי את זה ובע"ה שבעתיד תזכי לזוגיות טובה אוהבת ומכבדת.

שולחת לך ים כוחות! תדברי עם ה' כל הזמן, זה תמיד עוזר❤️

ועכשיו עברתי על הודעות קודמות שלך, זה קצת נשמע שיש לו נטיות הפוכות או איזה סטיה מינית . תראי, הוא אפילו לא מראה טיפת נכונות להתקדם הלאה ולחזןר בתשובה, לא הייתי נותנת אמון עוד דקה.

תודה רבה לכןאלסה

כן, בהודעות הקודמות כתבתי על מה שהוא עשה בעבר, לצערי זה גם קשור להימורים. אין לו נטיות הפוכות.

לצערי הוא מעניש אותי עכשיו בשתיקה בבית בדיבור חסר סבלנות ובפרצופים אבל יהיה בסדר.

מקסימום אלך בלי לחכות לתגובה שלו

אני לא רוצה עוד לספר להורים שלנו למקרה שיש סיכוי לתיקון.. יש לנו 2 ילדים קטנים

אני הגעתי למצב שאני מבינה באמת שמגיע לי יותר. שמגיע לי טוב יותר

תודה לכן על החיזוקים

אני חושבת שדווקא בגלל שהמשפחות חברות, כדאי לגייסאמהלה

אותם לעניין.

הדבר שהכי עוזר בהתמכרויות זה תמיכה משפחתית.

אם את מעוניינת להמשיך לחיות איתו על אף מה שהוא עשה,

את חייבת לשתף אותם.

מבינה את הקושי בשיתוף, אבל הוא יצטרך לעמוד מול המשפחה שלו.....ושלך

לדעתי זה הכלי היחיד שיכול לסייע לך להביא אותו לכדי טיפול.

וכמובן-לפנות בהקדם האפשרי לרטורנו.

חיבוק ענק ואוהב

מעריצה אותך ששיתפת אותנו

הלוואי שנוכל לתת לך כח

אני מקווה שאת שמה דד ליין להתעוררות שלוהמקורית

גם עם ילדים קטניםוהרי החדשה

עדיין מציעה לך לא לחכות ולנסוע להורים ולערב איש מקצוע.

זה משבר ולא קל בכלל

אבל תצאי ממנו חזקה בעזרת ה'

מגיע לך ולילדים שלך משהו אחר.

הי כתבו הרבה דברים נכוניםרק רגע קט

מצרפת קישור לפודקאסט עם מישהו שהיה מכור להימורים, נגמל והיום הוא מטפל במכורים.

מקווה שזה יעזור.

חיבוק.

לצאת משעבוד, לנצח את ההתמכרות | עם יעקב ישראל אשר

הילד המתוק שנעלם באשקלוןשושנושי

מאז שקראתי על הידיעה הזאת, אני בחרדות שדבר כזה עלול לקרות גם לי.

אני לפני טיסה לחול (מקווה שלא יתבטל), קניתי רצועות לילדים ועדיין אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה. כולי מזיעה ועצבנית רק מהמחשבה על זה. עצוב וכואב. בשורות טובות בקרוב!!!!

מאוד עצוב. אבל לא צריך להסיק מידפרח חדש

שזה יכול לקרות לכם.. זה דבר נדיר

ודווקא אני חושבת שדבר כזה קורה יותר במקום המוכר שאז מאפשרים יותר חופש ופחות לחוצים כל רגע.

באמת עצוב ומלחיץקופצת רגע

אבל למען האמת את 'על זה' ואפילו יש לך רצועות נשמע לי שהמצב אצלך טוב.

אם את רוצה אפשר גם לשים על הילד 'אייר טאג' יש גם כאלה שמתאימים לאנדרואיד.

בן כמה הגדול? אולי תקחו אתכם עגלה גם בשבילו, כדי שיהיה לו מקום מוגדר לשבת בו, וכשתהיו במקומות עמוסים תגידו לו שעכשיו אסור לקום? זה יכול לעבוד עליו?

את עושה אץ ההיערכות הנדרשתאמאשוני

אם היית אומרת שאת אנטי פתרונות מסיבות מדויימנות

אז היית חסקת אחריות.

אבל את לגמרי "על זה"

לא נותנת לשיקולים זרים להכתיב את ההשתדלות שלך, ממש שאפו!!

מה עם האייר טאג שרצית?

שימי לגדול בנעל.

ולגמרי להביא לו עגלה! מסכימה ממש עם העצה הזאת (טיולון מתקפל מטריה, תשאילי ממישהו רק לטיסה)

עגלות ילדים לא נחשבות במשקל, אל תחששי.

היתרון בעגלה, יותר משזה יעזור לשמור על הילד, זה יעזור לך לשחרר בלי להיות בלחץ כל הזמן.

מן הסתם יהיו מקומות פחות הומי אדם שתוכלי לתת לו גם מרחב

אבל במקומות הומי אדם לא לחשוב פעמיים.. הוא יכול להנות גם בתוך הטיולון.

איך אתם מתכוונים להתנייד? מקווה שאתם שוכרים רכב, תשימי נעילת ילדים.

בהצלחה!

נהיה עם רכב חלק מהזמןשושנושי

נהיה עם שתי עגלות. איירטאג לא מצאתי אחד שמתחבר לפלאפון שיאומי שלי. אז קניתי רצועות ועם כל הקושי אני משתמשת באחד מהם גם פה בארץ, דווקא מקבלת פידבקים ממש טובים מהסביבה. יש מבטים מוזרים אבל לרוב בסדר. תחשבו על זה שעם רצועה יש לילד אפשרות להיות במרחק של עד 2 מטר, אם אביא לו יד כל הזמן הוא יהיה במרחק של עד חצי מטר. יש לו הרבה יותר מרחב.

אצלנו,

אני כבר לא יודעת אם אלה ילדים שבורחים או אמא עם קשיי קשב שלא יודעת להשגיח.

אני איתם כל הזמן, מחזיקה יד וממש כל צעד איתם.

הגדול איכשהו פתאום יכול להיעלם, ממש בשניות.

והוא כבר גדול מידי בשביל להסכים להביא יד כל הזמן.

נשימה עמוקה לחופשה ארוכה. בעז''ה יהיה לנו ממש כיף.

ממש מלחיץהבוקר יעלה

ומעניין באמת איך זה קרה.

זה באמת פחד אלוהיםכורסא ירוקה.

כל כך מבינה אותך!

רצועות זה רעיון טוב ואולי כדאי לשקול איזה שעון gps? לא יודעת אני ממש חרדתית בדברים האלה

אני רוצה שעון אבל לא מצאתי אחד שמתחבר לשיאומישושנושי

קניתי אחד וזה לא עבד. בחנות פלאפונים אמרו לי שעם שיאומי יש בעיה.

אולי תשאילי נייד לטיסה?אמאשוני

גם לך וגם לבעלך יש רק שיואמי?

שמעתם שמצאו אותו חי ושלם? ב"ה!קופצת רגע

כן הרגע ראיתיאפרסקה

וואי ב"ה ממש לא מובן מאליו

נמצא ב''ה. והאמת שזה סיפור מאוד מאוד לא ברוראורוש3

הוא לא נראה כמו ילד שהיה יממה בשמש. וגם חיפשו אותו בטירוף. משהו שם לא הגיוני. בטוח יש משהו מאחורי האירוע. אז כמובן להיזהר תמיד בטירוף. אבל לא הייתי מסיקה משם מסקנות...

ב''ה ממש ניסים שהוא נמצא. ישתבח שמו.

הוא נמצא בשיחיםoo

אולי הוא היה שם רוב הזמן/ ישן

אבל איך הגיע את ה7 ק"מ עד אליהם?מרגול

השיחים היו מאוד רחוקים מאיפה שאיבד את משפחתו

ראיתי צילום אוירי שמראה שזה 3.5 קמ מרחקפרח חדש

ולא כמו שאומרים שזה 10 ק"מ

זה הגיוני שהוא הלך והלך

זה נס מטורףבאתי מפעם

הוא כן היה חצי מעולף כשמצאו אותו, האמת הייתי בטוחה שחטפו אותו והתחרטו , אבל הוא כנראה הלך מלא ונרדם... מצאו אותו ממש ברגעים אחרונים, ממש מפחיד ומזעזע. נס גדול

וואי ממשאורוש3

וואי ממש ממש, סיפור הזויאמא לאוצר❤אחרונה

נס ממש וממש משמח שנמצא בריא ושלם .אבל משהו שם בהחלט לא מובן ולא נשמע הגיוני

זוכרות אותי מההדברת פרעושים? יש התפתחות ואני בהלםמעיין34

אז עשינו הדברה רק בחוץ. כי המדביר אמר שהמקור זה מהמלטת חתולים ולא חייב להדביר בבית.

שיתפנו את המשכירים שלנו והם התעקשו שהם ישלמו. הגיוני כי זה היה בשטח שלהם.

עכשיו המשכיר פנה לבעלי ואמר שזה שהם שילמו על ההדברה זה היה לפנים משורת הדין. הביא לו תחושה שהוא לא היה צריך לשלם.

הקטע שהוא ואשתו ישר אמרו שהם ישלמו ואפילו אשתו אמרה לי "בבקשה אתם לא משלמים אל תשלמו כלום"

הביא לנו חשק לעזוב את הדירה. איך יצאנו לא בסדר אם זו הצעה והתעקשות שלהם?

אוף

זה לא אומר שיצאתם לא בסדר124816

לי נראה שהם פשוט רצו שתדעו שהם לא מתחייבים לשלם אם יהיה שוב צורך.

הוא תפס את בעלי וביקש שנשלם חצי חצימעיין34

כנראה הוא ואשתו לא הסכימו ביניהםהמקוריתאחרונה

היא אמרה שלא תשלמו והוא כנראה חושב שכן

הייתי משתתפת בתשלום וזהו

בסוף הם באמת לא חייבים לשחם לכם על ההדברה

אבל תכלס אם זה משו שכנראה יחזור על עצמו הייתי שוקלת אם להאריך חוזה שם.

מעבד מזוןאפרסקה

היי בנות,

למי שיש דקה להשקיע, צריכה לבחור מתנה מהעבודה ויש שם 2 אופציות של מעבד מזון שאני צריכה-

סמוראי SUFP100, גדול יותר ועולה מסתבר באזור ה1100

סאוטר FPS585, יותר קומפקטי ועולה מסתבר באזור ה480

למישהי יש איזשהו דגם להמליץ? אני רוצה בעיקר בשביל לחסוך לעצמי גירוד ירקות בפומפיה. גם מושך אותי יותר זה שקומפקטי כי אני לא רוצה שיתפוס יותר מקום. מצד שני, היקר יותר בטח איכותי יותר?

אשמח לתובנות 🙏

אני לא סובלת מכשירים גדולים ומסורבליםהלוואייי

מתעצלת להוציא ולהכניס ולשטוף כלים.. .

ממליצה על מה שקטן

בסוף מה כבר צריך כזה איגותי לקציצת ירקות

כמה כבר את צריכה אותו ..לא על בסיס יומי..

אז בעיני הכי חשוב נח לישמוש

אני בכלל משתמשת מכמו מגרדת מגניבה מעלי אקספרס שכל לגרד איתה לא חשמלית קטנה וקומפקטית ולא צריכה מעבר

אני גםאפרסקה

תודה על הזווית ראיה

לרוב המחירים הם לא באמת המחירים שהמוצררק לרגע 1

נמכר באמת אז אל תסתכלי על זה

לדעתי סמוראי זו חברה פחות טובה מסאוטר

הכי חשוב אם הצורך שלך זה בעיקר גירוד ירקות לראות את הגודל של הפומפיה והאופציות שיש

תסתכלי גם על העוצמה

אז זהו שהמחיריםאפרסקה

הוצאתי מהאינטרנט לא מהאתר של המתנות, שם לא היה כתוב.

הסמוראי 1000 וואט והסאוטר 750 וואט. אבל את צודקת באמת סאוטר זה חברה איכותית.

מבחינת פונדציות נראה שיש להם אותם פונקציות.

מנסיוני המוצאים של סמוראי טובים אבל איןהמקורית

לי את המעבד מזון שלהם

תסתכלי על סרטוני סקירה

לי יש מעבד מזון של סמוראי והוא מצויןשקדי מרק

לא יודעת לגבי הדגם

לי יש סאוטר כבר הרבה שניםDoughnut

אבל לא יודעת אם הדגם הזה, מאד מרוצה.

שימי לב לשני דברים חשובים 1. הגודל של המיכל- אם הוא פיצי וצריך כל רגע לעצור לרוקן שיהיה מקום לעוד ירקות- זה מעצבן. 2. החלקים המצורפים- אני קניתי לפסח מעבד מזון ולא שמתי לב שאין בו דיסקית לגירוד דק- שזה החלק היחיד שאני משתמשת, זה היה ממש מבאס וכמה שניסיתי להשיג חלק מהספק וממקורות נוספים לא הצלחתי. אז שימי לב שיש את החלקים הנדרשים לך.

תודה!אפרסקה

איך אני יודעת שיש חלק שמגרד דק? זה מה שאני צריכה גם.. רשום שיש להב לגירוד או איך שלא קוראים לזה, השאלה איזה גודל זה יוצא..

ניסיתי לחפש סרטונים לא ממש הצלחתי

פה באתר שלהםDoughnut

כתוב שיש 3 דסקיות- פריסה גירוד וצ'יפס. בתמונה זה נראה פריסה גסה ולא עדינה...

מעבד מזון דגם FPS585 - Sauter

יש שם אפשרות לפנות לשירות לקוחות אני הייתי פונה ושואלת אם זה כולל גירוד דק.

תודה רבה לךאפרסקהאחרונה

עזרת לי מאוד

צמודים וקשה לי- חייבת עידודניק חדש אנונימי

חברות חייבת עידוד מכן מרגישה שכל יום הוא יום מלחמה/הישרדות

כמעט חודש אחרי לידה שניה. בת בכורה בת שנה ו7 חודשים גיל מאתגר מאוד הכנה לגיל שנתיים

הרדמות סיוט לוקח לנו שעה ואפילו פלוס להרדים אותה(נרדמת בלול לבד יושבים עם כיסא לידה ושרים קצת מנדנדים את הלול).

בנוסף מתעוררת בלילה (כנראה זה קורה מהקנאה לתינוקת והכל ריגשי ) כמה פעמים וב4-5 לפנות בוקר בכי צרחות מרדימים שוב

אני מניקה יוצא שאני ובעלי על חוסר שעות שינה מרגישה שלא ישנה וכל יום הוא נצח. פלוס יצאנו לחופש מהמעון ואני מנסה שכל יום יהיה איתי מישהו בבית.

קשה לי יודעת שזה זמני אבל זה נראה נצח

באלי שיגדלו כבר

אוף מרגישה שאני רק רוצה שיגמר היום כי כל יום קשוח לי

לא אדבר על התינוקת שזה מלא הנקות ביום וגזים.

חייבת עידוד שלכן… מתי ראיתן שיפור? אחרי כמה חודשים? מתי הגיל הזה מתאזן? טיפים

אתמול בעלי הלך לבית כנסת והחזרתי אותו כי היא התעוררה אחרי חצי שעה ושתיהן בכו לי לא יכולתי כבר אחרי יום שלם איתן

רושמת מאנונימי כי אין סיסמה לניק הרגיל

אצליאיזמרגד1

לא בדיוק אותם גילאים, אבל הייתי לבד בבית כל יום מאז שהתינוק היה בן שבוע עד שבעלי חזר מהעבודה... היה קשוח ממש אבל ב''ה אחרי 3 חודשים הרגשתי שנכנסו למסלול טוב ב''ה ותכלס היה לי ממש טוב איתם בבית אחרי הקשיים של ההתחלה.

הטיפ הכי טוב זה לזכור שהזמן עובר, עכשיו זה קשה אבל בעז''ה הם יגדלו קצת ויהיו החברות הכי טובות😍

מנשא טוב מציל חיים, תנסי

ולנסות להקל על עצמך כמה שיותר- לישון כל רגע שאפשר וכמה שפחות לעבוד בבית שמקביל

תודהה שעצרת וכתבת ליניק חדש אנונימי

משתמשת במנשא פה ושם אולי באמת אתחיל להשתמש גם בבית

יודעת שזה זמני זה נראה נצחחח 🥺

מתנחמת שעוד קצת חגים ובעלי יהיה בחופש איתי

זהoo

מאד הגיוני להרגיש ככה עם 2 תינוקות

זה יכול להיות קשוח הרבה זמן

כי ילדים קטנים ותינוקות לוקחים לרוב הרבה אנרגיות וסבלנות

להבין שזה הגיוני ולתכנן את היום/ תקופה לפי זה זה יכול לעזור

וואי איזה קשוחצלולה

תקופה קשוחה ממש,

אבל זמנית ועוברת..

אני תמיד מרגישה שקלה בכמה שלבים. בעיני מאוד תלוי גם בתינוק ובאופי שלו.

אני הרגשתי הקלה חלקית איפשהו באזור גיל שלושה חודשים, ובהמשך שוב סביב חצי שנה ושנה.

תקחי כמה שיותר עזרה, תזכרי שזו תקופה והיא תעבור ולכן אין מה לחסוך בעזרה כרגע. תשמעי לא להגיע לקצה, לתפוס את עצמך לפני ההתפרקות. טוב מאוד שקראת לבעלך מהתפילה, זאת התקופה עכשיו, לכל זמן ועת ובע''ה יבוא יום שהוא ילך בנחת לביה''כ.

חיבוק, ושתראי המון נחת בע"ה🤗

רק אומרת שזה נורמלי מאודפרח חדש

ואין פה משהו חריג או בעיה בך/בילדים

זה פשוט קשה מאוד מאוד

אני בשלב כזה הייתי נעזרת בילדה מהבניין

היא היתה משחקת עם ה"גדול" בשעת אחהצ שזה השעות הכי קשוחות

לאט לאט נכנסנו לשגרה יותר יציבה התינוק טיפה גדל ואז הפסקתי עם העזרה

אבל כן זה היה קשה מאוד!!

הכי הגיוני בעולם התחשות שלךרק טוב!

את נמצאת בשלב מאתגר.

מנסיוני, לוקח כ3 חודשים עד שהבית נכנס לאיזון ושגרה חדשה. לא אומר שמאז הכל קל, אבל כבר יודעים מה עובד טוב ומה פחות, ואיך נכון לעשות כל דבר כמו סדר יום, מקלחות, הרדמות, ארוחות, נסיעות, יציאות מהבית וכו.

לא פירטת איזה חלק ביום הכי קשה או מאתגר לך, אז אשתף שאני עם תינוקת בת חודש וחצי עכשיו, והערבים קשוחים. בד"כ מתחילת אחה"צ עד 23 בלילה וצפונה היא לא כ"כ רגועה... וגם במשך היום מרגישה שעמוס ולא מספיקה לפעמים לנוח או להכין אוכל. ואצלי היא השביעית אז יש כאן עוד ידיים שיכולים להחזיק אותה ומעליה בן 3 וחצי. ועדיין זה שלב מאתגר. כך שאני ממש מבינה אותך.

מחזקת אותך להתמקד בצרכים הבסיסיים, להעזר בכל מי ומה שאפשר. ולדעת שעוד מעט בעז"ה תכנסו למסלול שיותר יהיה קל. (אצלי שלושת הגדולים צפופים. השלישית נולדה כשהגדול היה בן שנתיים ו8 חודשים)

והכי חשוב בשביל הכוחות שלך לישון טוב עד כמה שאפשר, ולאכול טוב (לא צריך ארוחות גורמה, אבל כן אוכל מזין ולא גאנק, וכמובן מים בימים חמים אלו).

את עוד במשכב לידה, נסי לשמור על הכוחות שלך, וכמה שהבעל יכול להיות יותר בתמונה זה רווח נקי של שניכם.

עוד משהו לגבי הגדולהרק טוב!

מנסיוני, מה שהכי עוזר-

לתת לה להרגיש שהאחות החדשה היתה מתנה בשבילה. גם בגיל כזה היא לגמרי יכולה להבין אם התינוקת זה שבר שאסור להתקרב, לגעת, לוקח לה את אמא, וכו.. או שאיזה כיף שיש לי בובה שמותר ללטף (תציעי לה, ותראי לה איך. תסבירי לה איפה לא ולמה). אפשר להביא לה טיטול או לעזור לאמא להחליף לה, אפשר לשים לה מוצץ, אפשר להחזיק אותה (כמובן יחד איתכם, אבל שהיא תרגיש שהיא מחזיקה). וכו. כל זה נון תחושה שזאת מתנה שווה, שהרווחתי חברה, ואחריות ולא הפסדתי.

פה בשביל להגידטוט

אצלי השנה הראשונה היתה קשה כמו שאת מתארת.

נעזרתי הרבה בביבייסיטר שהיתה ביחד איתי והילדים.

עכשיו הם בני 3 ו2 וזה הכי מתוק בעולםםםם

משחקים שעות ביחד. אוהבים וחברים. במקרה שאחד מהם איתי לבד הוא שואל איפה השני.

אתן ממש מעודדות אותי עם כל הקושי אוףניק חדש אנונימי

מרגיש לי שאני חייבת מישהו איתי כל יום גם לחברה וגם לעזרה

אוף וחמותי עוזרת מלא במהלך השנה שהבת שלי אצלה ביום יום. באלי לעשות אצלה שבת אבל בטח בעלי פחות ירצה

ואמא שלי פחות תצליח להשתלט להרדים וכאלה

ועוד משהו… אני רק במחשבה שיגדלו כברניק חדש אנונימי

וזה מבאס אותי שאני רק רוצה שהזמן יעבור ויחזור לעבודה לשגרה

באלי להנות מהן להיות בטוב

בעלי עוזר לי מלא ואהבה שלנו התעצמה עוד יותר עם הקושי הזה

הקושי הוא ההרדמות הלילות ההתעוררות של הבכורה

והתינוקת לפעמים איך ששמה אותה מתעוררת ואז זה לופ של הנקה 24/7 ככה מרגיש

אני רוצה בהמשך לשלב תמ"ל. יש תמל שלא עושה בעיות עיכול וכו? מניסיון שלכן…

כל טיפ יתקבל בברכה

גם אני מתבאסת מהמחשבה הזאתצלולה

הקטנה שלי תכף בת שנה ומאז שנולדה היא די מאתגרת אותנו. המון פעמים אני מוצאת את עצמי אומרת שאני מחכה שהיא תגדל... ומציבה לעצמי יעדים חחח🤭

אמרתי לבעלי שלא כיף לי להיות בראש הזה בגידול שלה, ולא בהנאה מהמתיקות. כי היא באמת בובה, מתוקה ממש. הוא שיקף לי שאני לא מחכה שהיא תגדל אלא שהקושי יחלוף.

איזה יופי שאפשר לחשוב על זה שהקושי יחלוף.

מזכירה לךקדם

שאת ממש קצת אחרי לידה, עדיין במשכב לידה, ממש הגיוני שזה ככה, לקוח זמן להתאושש מהלידה ולפני שישה שבועות אין מה לדבר בכלל. כשאת תתחזקי ותרגישי יותר טוב זה יראה אחרת... בנתיים כמו שתיארת כדאי עזרה כשצריך בעיקר כדי לישון ביום, אם אפשר לפחות שעתיים ברצף, זה מאוד משמעותי.

לנו גם יש רווח כזה בין ילדים וגם אחותי ואני ברווח כזה ובאמת זה כל כך שווה כשגדלים!!

אני רק רוצה לעודד (בתקווה שזה יעודד)מתואמת

שלא תמיד זה ככה עם צפופים. אומרת את זה בעיקר כדי שלא תחששי מילדים הבאים... (למרות שאי אפשר לדעת מראש)

שני הראשונים שלי צפופים יחסית (שנה וחמישה חודשים הפרש), והם היו תינוקות נוחים מאוד והגידול שלהם היה יחסית קל (יחסית, כמובן, כי תמיד גידול ילדים נושא אתגר), והיה לי גם כיף איתם.

יש לי עוד שני צפופים (הפרש של שנה ותשע), וזה כבר היה מאתגר יותר, כי הגדול מביניהם היה תינוק מאתגר (בגיל שנתיים הוא יחסית נרגע).

והכי מאתגר היה לי דווקא (ועדיין, בעצם) עם שתי האחרונות, שהן לא צפופות (הפרש של שנתיים ותשעה חודשים), פשוט כי שתיהן היו תינוקות מאתגרות וגם בתור ילדונות הן מאתגרות...


בכל אופן, כרגע עוד לגמרי הגיוני שקשה לך, כי את שנייה אחרי לידה. כשקצת תצליחי להתאפס, אולי תנסי לברר אם יש משהו ספציפי שמציק להן - משהו שמקשה על הגדולה לישון ברצף (קשה לי להאמין שזה נטו רגשי), משהו שמקשה על הקטנה לינוק (אולי אלה לא רק גזים, וגם אם אלה גזים אולי יש דרך להקל עליה).

ובינתיים - כן, תנסי להיעזר כמה שאפשר בכל מי שמציע עזרה... אולי אפילו בייביסיטר שתוציא את הגדולה לטיולים ותעייף אותה מספיק כדי שתישן טוב בלילה וגם תיתן לך מנוחה לטפל בתינוקת לבד...

הרבה כוחות ומזל טוב!

ממש מבינה..ומנסיוני רוצה גם לעודדהלוואייי

אצלי גם כולם צמודים ..

ובשנים הראשונות גם חוויתי הרבה קושי של אינטנסיביות שוחקת

וגם אצלי הם בכיינים ורוצים ידיים ולא ישנים וכו

חושבת שזה תהליך של למידה אמהית.

בהתחלה הבנתי שלא נכון לבא עם ציפיה להצליח ושיהיה קל ויתקתק הכל

אני לומדת את המקצוע

אני לומדת את עצמי שם

לומדת מה עובד לי ומה מאתגר לי

לומדת איפה אני יכולה לעזור לעצמי ומה יכל להקל עלי

לומדת לחשוב יצירתי

לומדת לכבד את עצמי ושאני חשובה והשמחה והכוחות שלי חשובים

לומדת לעשות איזונים

לומדת לקחת בפרופורציות

לומדת להזכיר לעצמי מראש שזה תקופה קשה יותר אבל היא עוברת ולכן לומדת לקחת אוויר ולנשום עמוק

ובעיקר

לומדת להקליל!! לא לשקוע בהווה מדי

אז לא ישנתי.

.לומדת לומר את זה לעצמי בטון זורם ועובר הלאה

לתת חיבוק לעצמי ולהמשיך

באחרונים למדתי לזהות שאני רוצה להנות ולא רק לשרוד

ואז גם ניסיתי ללמוד איזה גישה תעזור לי להצליח להנות גם בקטנטנות

וזה עובד

ב3 האחרונים ממש נהנית מכל רגע לצד העיפות והבקשות וכו

קצת כמו שפיתחנו חוסן מול טילים

אז אני מרגישה שעם הזמן פתחתי חוסן מול אתגרי התינוקות והאמהות אחרי לידה

אני משתדלת לא לקחת קשה ..לכתוב הרבה להקשיב לעצמי אבל לעבור מהר הלאה ולא לשקוע בקושי

הסיפור הוא לידה ותינוק וילדים מתוקים

ויש גם קישוטים של קושי..לפעמים הם על כל הדף..לפעמים רק בחלקו

וכל זה נכון לא רק לצמודים.אבל בצמודים י ש יותר סכנה לחוות רק את ההישרדות ולא את המתיקות

ולכן חושבת שהעבודה היא תודעתית בעיקר

וגם פרקטית למצוא דרכים להקל על עצמך

ולזכור שזה זמני ההתחלה זה עובר

איזה כיף שאתן מגיבות לי זה ממש עוזר לי לדעתניק חדש אנונימיאחרונה

שזה באמת זמני ושווה את זה

מישהי רשמה שבעלה אמר לה שזה לא שיגדלו אלא שהקושי יחלוף… אהבתי ממש את המחשבה

אנסה כמה שיותר לזרום ולא לשקוע

כמה שאפשר..🩷

תודה לכן

סוכרת הריוןהבוקר יעלה

בשונה מההריון הקודם יש לי חריגות..

ואשמח לכל טיפ שיכול לעזור לי להתאזן..

וגם אשמח לדעת מה הערכים שאמרו לכם שצריך לצאת?

כי אמרו לי צום 90 רגיל 130 ובאינטרנט קוראת שאפשר ערכים יותר גבוהים. ואם זה המצב אז בגדול אני בסדר

יש בזה גישות שונות.שוב חוזר הניגון

בגדול הכי קריטי שיצא בצום על הבוקר (כמה שיותר סמוך לקימה! זה נוטה לעלות כמה דקות אחר כך) גג 90-95. לגבי אחרי האוכל אני מכירה גג 140 שעה מתחילת הארוחה ו-120 שעתיים אחרי.

העקרונות פשוטים יחסית:

כמה שפחות סוכר. לשים לב גם לתיבול וכו..

פחמימות מורכבות ובכמות מדודה. בלי קמח לבן וכאלה..

כמה שיותר סיבים תזונתיים- הרבה ירקות. זה יוצר רשת שבולמת עת עליית הסוכר.

ולהרבות בחלבונים ושומן יותר מהרגיל. שומן מאט את ספיגת הסוכר. תוספת חלבונים בשביל שובע וגיבוי למיעוט הפחמימות.

חשוב להמשיך את המעקב ולפנות לרופא אם לא מתאזן. איסולין זאת לא מילה גסה..

בהצלחה!

תודה רבה!הבוקר יעלהאחרונה

מקפיצה

אולי יעניין אותך