אני וחמותישירה 3344
אני אתחיל בזה שלא מזמן ילדתי..מעבר לכך שחמי וחמותי לא עזרו כמעט בכלום ושום דבר בחתונה בחינה או בדירה שאני ובעלי שוכרים מעבר ללבוא לנקות כשנכנסנו ולשים דברים עתיקים בבית שכביכול יפים מהשוק לא קיבלנו הרבה..
כשהתחתנו לקחנו הלוואה שעד היום משלמים ועוד משלמים שכר דירה בסכום לא פשוט רק כדי שיהיה לנו את העצמאות שלנו חמי וחמותי מעולםםם לא שאלו אם אנחנו צריכים משהו לבית מצרכים או כל דבר ותמיד דואגים לתחזק שבשיניים גידלו את הילדים שלהם ושעד היום הם במינוס וכו..לא ציפיתי בשלב מסויים נכנסתי לאדישות והבאתי אוכל מהבית כשהתארחתי כמ הם מכינים תמיד את אותו אוכל ואני אוהבת לגוון ומעבר לכך לא טעים לי אוכל דל כזה ופשוט..עכשיו סבבה כל אחד נותן כמה שיכול אבל לא נתנו כלוםםםם לעומת זאת אמא שלי נתנה הכללל עשתה חינה ברמה עולמית והזמינה גם מהצד של בעלי כמובן היה אירוע מהמם ומושקע לא פחות מ20 אלף וסאת הייתה ה-מתנה שלה אלינו..מה גם שעוד שילמה ועזרה בקניות לחתונה עם השימלה וכל הכסף שקיבלנו בחינה נתנה לנו שקנינו בזה חליפה לבעלי ועוד הוצאות..הם עשו שבת חתן רק לצד שלהם ולא היו מוכנים לשמוע על זה שנזמין את הצד שלנו למרות שאמרנו שכל אחד יכין משהו ונעשה כולם ביחד נתנו תירוצים מפה עד להודעה חדשה וחסכו וחסכו וחסכו.. אוקי ניחה..
כל פעם שאני מתארחת אצלהם אני מביאה לי דברים עכשיו הם רואים מה אני מביאה את הקפה שלי אפילו אני מביאה והם לא טורחים לקנות צנצנת קפה שתהיה לי אצלהם אפילו כאילו אין להם את ההגדלת ראש הזאת..כשאמא שלי באה להתארח אצלהם היא הביאה כל פעם משהו מכובד קערה עם כוסות כלי הגשה ועוד אפעם לא ראיתי שהשתמשו בזה כל הזמן עם אותם כלים ישנים ומעפנים שקונים בזיל הזול כביכול..
שיא השיאים מבחינתי היה עכשיו כשנולדה הנכדה לא עזרו בבריתה שלה בכלוםםםם לא עזרו בעגלה עריסה שום דבר לא קנו אפילו חבילת חיתולים..ציפיתי באמת שציפיתי שיתנו משהו אפילו הקטן ביותר וגם זה לא וכששהיתי אצל אמא שלי אחרי הלידה ובאו לבקר כמובן על חשבון הדלק של בעלי למרות שיש להם רכב אפילו חליפה סט שימלה משהו לא הביאו לה.. מצד אחד לכל אחד קשה אמא שלי גידלה אותי כמעט בלי נוכחות אבי ועדיין גידלה לתפארת והם לעומת זאת זול עם 4 ילדים כולה ש2 כבר נשואים ועדיין בוכים כל הזמן על המצב שלהם.. אתם באים לבקר ומספרים לי ששניה לפני אכלתם שווארמה לא חשבתם לשאול אולי אני רוצה? כאיחו אין להם את זה את הנתינה כמו קמצנות כזו נכדה ראשונה ראבקקק לא קניתם כלום לפחות תציעו לקנות מגבונים חיתולים משהו..אנחנו זוג צעיר עם הלוואה ושכירות שמרחפת לנו מעל הראש.. ועוד כשבאני לשבת להתארח באנו עם כלללל הדברים של התינוקת שחלילה לא יחסר כי הם טרחו רק להביא לול וגם זה מחברה של חברה חלילה יקנו חדש וכל השבת שמעתי כמה החלב שלי לא משביע ככל הנראה..עכשיו כל כך יושב לי לדבר על זה עם בעלי אני לא רוצה להרגיש ככה אבל דבר שהם עושים או אומרים אפילו המתגעגע שלהם לנכדה נראה לי שיקרי ולא רוצה להרגיש ככה אבל באמת שאני מגיעה למצב שכל מה שהם אומרים חולף ליידי ולא מעניין אותי אני רק מחכה שיגמר כדי לעוף מהם הבייתה..אמא שלי מפנקת כל הזמן עושה לנו קניות ואפעם לא באה בידיים ריקות ובבית שלה מפוצץ בכל טוב קנתה כל דבר אפשרי שיהיה לה כשנבוא אליה..מה עושים עם ההרגשה הזאת אלוהים עזרהההה
קודם כל נושמים עמוקהמקורית
ואז קוראים:
אני חושבת, באופן אישי, שנכון דיש ציפייה לקבל ותמיד כיף לקבל,אבל את מגזימה יקירה.
זה שהיום הסטנדרט הוא שההורים עוזרים זה לא אומר שכל ההורים יכולים לעזור או חייבים לעזור אפילו. והחיים בתחושה של מגיע לי יוצרים כל מיני משקעים כמו שאת חווה כרגע. קודם כל, תנמיכי ציפיות!

דבר שני, תקבלי את מי ששונה ממך ואל תנסי לשנות אחרים. הכל נעוץ בנקודת ההסתכלות שלך: אז נכון, את מביאה אוכל מבושל,וקפה וכו וכו..
מציעה פתרונות:
1. למה את לא משאירה שם את הצנצנת קפה קבוע וזהו?
2. לגבי האוכל, זו לגמרי העדפה שלך. קחי את זה בכיף כאילו את זוכה גם לטרוח ולהכןן קצת לפני שבת.
3. הם לא חייבים להביא לך כסף. או לקנות לנכדה משו. ואני אומרת את זה באמת. את מקבלת מאמא שלך?יופי ברוך השם לא חסר.
לי ההורים לא עזרו כמעט בכלום ואני גם מביאה הכל. והכל טוב הם עדיין ההורים שלי.
קראתי הכלאמא ל6 מקסימים
ומסכימה עם המקורית שכתבה שקודם כל תנשמי עמוק.
אח"כ אני רוצה לומר לך שיש אנשים שונים שרגילים לצורות חיים שונות. ההורים שלי גם נותנים ומעניקים כל הזמן, ומתביישים אם אנחנו נותנים להם. לעומת ההורים של בעלי, שתמיד חיו בדוחק, והתרגלו לקבל, ולהיעזר בכל מי שרק מוכן לעזור: אם זה דודים/אחים/ארגוני חסד וכו'. זה פשוט ראש אחר.
כשההורים של בעלי עושים אירוע, זה לא מופרך שבעלי עוזר בארגון, ואפילו משלם, על חלק/רוב ההוצאות, לעומת אירוע שההורים שלי עושים- אין מצב שאנחנו נשלם, אולי ההורים שלי עוד יציעו לשלם לנו על הנסיעות. כשאנחנו עושים אירוע- ההורים שלי תמיד יציעו עזרה, ההורים של בעלי- יבואו, יהנו, ואפילו ייקחו הביתה מה שנשאר מהאוכל. זה הרגל, תרבות ועוד סיבות כנראה.
ועדיין להורים של בעלי יש לב טוב, ואנחנו ביחסים טובים איתם. זה לא מרוע או מקמצנות, זה כי ככה הם. צריך לא לצפות לכלום, ואז גם לא מתאכזבים.
ועוד משהו- לא לערוך השוואות. כל ההשוואה שכתבתי למעלה היתה כדי שתביני שזה סוג של אנשים, צורת חשיבה, ולא כדי לעשות השוואות מי נותן יותר ומי פחות.
בדיוק ככה אצלנושירה 3344
זה בדיוק אותו מצב אמא שלי תמיד תזמין ותעשה ותשלם ותפנק והם לא הם מאלה שמחכים שיזמינו אותם כמו אנשים של פעם עם ההרגלים האוכל שלא משתנה המקומות שהולכים אליהם והכל בבית תמיד בבית חלילה לא לצאת.. קשה לי עם זה אני בנאדם של לצאת להינות לבלות כמו בעלי כמובן לא לחגוג מעל הפופיק אבל מתי שאפשר פעם בכמה זמן..
נראה שלא הבנת את מה שהתכוונתיאמא ל6 מקסימים
הבנתי שאצלכם זה גם ככה, ולכן פירטתי לך איך זה אצלינו, ושבכל זאת היחסים שלי עם חמותי טובים מאוד, ואני לא כועסת ולא מצפה ממנה לכלום.
ניסיתי להסביר ולהראות לך שזה לא בגלל רוע, או חוסר דאגה ואכפתיות, אלא שזה סוג של הרגל/תרבות/צורת חשיבה/כל דבר אחר שמתאים בהגדרה. ושפשוט צריך לא לצפות, ואז לא מתאכזבים.
מנסיון אני אומרת לך שאת הולכת בדרך לא טובהתפוחים ותמרים
אף אחד לא חייב בעזרה, המשפחה שלך היא שלך, וגם ההלוואה והשכירות והעצמאות וכל היתר. נפלא שאמא שלך עוזרת ודואגת וממלאת מחסורכם ואף מעבר לכך, אבל זה שההורים של בעלך לא עושים זאת לא הופך אותם לסבא וסבתא פחות אוהבים או לאנשים טובים פחות או לקמצנים או לא מתחשבים, אלא רק לאנשים בעלי גישה שונה. חבל על המתח העצום בו את מצויה, זה מתכון ליחסים לא טובים.
מאחלת לך שתמצאי את הכוח לשנות את ההשקפה, כי הם יישארו מי שהם ולא יתאימו עצמם לציפיה שלך.
כתבו לך פה מאד נכון , אם כי קשה מאד לישם כמובןמיואשת******

קודם כל אני מסכימה עם כל מה שכתבו

שנית, באמת מאד מאד קשה ליישם , את צודקת שזו הרגשה מעפנה, ונשמע שגם התרגלת או חונכת להעריך בני אדם לפי מה שהם נותנים לך ובאופן כללי זו גישה לא נכונה. את צריכה לעבוד על נקודת המבט שלך דבר ראשון לדעת שבאמת לא חייבים לך כלום ואפשר להעריך אנשים גם אם הם לא נותנים כלום

חוץ מזה את אוהבתאת בעלך וההוריםשלו גידלו אותו בזכותם הוא יצא מה שהוא אז תעריכי אותם על זה ולא על מה שהם נותנים היום

ודבר אחרון, יש אנשים מסכנים, באמת מסכנים, שלא משנה מה יש או אין להם לא מסוגלים לתת. יש לי מישהי כזו במשפחה שהיא קמצנית ברמות על. יש לה 2 דירות על שמה שמשכירה חוץ מעבודה מסודרת ועוד כל מיני והמקרר שלה נראה כמו פרסומת לניצולי שואה. 

צריך לרחם על אנשים שלא זוכים לחוות את האושר שבנתינה, ואני מדברת על נתינה פשוטה דווקא, גם צעצוע בכמה שקלים או בגד ב30 שח. יש אנשים שיש להם יכולת כלכלית ואין להם יכולת נפשית להוציא את הכסף, ואני מרחמת עליהם

כמו שאמרת גם לעצמם הם לא מוציאים, זה לא שלעצמם הם קונים בגדים מדהימים ועלייך מתקמצנים. הם פשוט כאלו. או שבאמת אין להם יכולת או שבאמת לא יכולים להוציא

כך או כך את יכולה לכבד אותם על הדברים הטובים שיש להם, לרחם עליהם שהם לא יכולים מכל סיבה שהיא לפרגן משהו חמוד לנכדה, אבל לא לכעוס. כי הם לא חייבים לך כלום... ולקוות שבע"ה תהיי אמא אחרת , כמו שאת רוצה

מקווה שלאימך את מחזירה טובה ומעריכה אותה והכל.

בהצלחה רבה, זה לא פשוט בכלל לשנות את ההסתכלות.

באמת לא נעים שלא הביאו כלום לנכדהl666
ודי ברור שנעלת על זה. גם הייתי נעלבת...
בקשר לשאר דברים... אישית לא הייתי עוזרת לכם במקומם.
למה לזרוק על חינה 20000 שקל ועוד לקחת הלוואה לחתונה ? האם את בטוחה שאימא שלך באמת יכולה להרשות לעצמה את זה? בגיל מבוגר צריך לחסוך לפנסיה, הוצאות בריאות גדלות , היא גידלה אותך לבד, אולי אין לה ממה לסגור מינוס...ואם חמים שלך באמת במינוס הם צריכים לסגור אותו איכשהו .
אז ככהשירה 3344
ההלוואה שלקחנו חשבנו שנכסה אותה זה היה המקדמה לאולם אבל לא כיסינו בייחוד בגלל הצד של בעלי אבל ניחה..החינה הייתה מכסף שחסכה לחתונה אני בת יחידה ורצתה שיהיה הכל מהכל ולא רצתה שיחסר לנו כלום.. אמא שלי הרבה יותר מחושבת כלכלית ודואגת שתמיד יהיה בצד והכל ההורים שלו פחות לאדעת לאן הולך הכסף שלהם בחיי עם 2 משכורות יפות וחיים כאילו הם במינוס של 40 אלף לא יודעת מה מצבם הכלכלי אבל הם תמיד אומרים המינוס המינוס..מרגיש שזה מסוג האנשים שרגילים להתלונן גם אמא שלי במינוס לפעמים אבל לא מתלוננת מצטמצמת מקסימום ומסתדרת עם המשכורת כמה שאפשר אצלהם הכל בעוני כזה הכל ישן בבית ועתיק דברים שעולים גרושים והם לא מחליפים או קונים
כמה זילזול והשוואות...חדשה1
לא לעניין בכלל. תשני גישה.
נשמע לא פשוטשירוש16
לא ארחיב בנושא כי היו פה שהגיבו ואמרו את דעתי.

אבל רק נקודה חשובה אני רוצה להוסיף:
אנשים רבים בישראל מתרגלים לחיות על הלוואות. הז דבר מאוד נפוץ ומאוד מאוד מסוכן. במיוחד מבחינה כלכלית.
לא מומלץ לחיות על כסף שאין. ואם אין כסף - אז לא קונים.
אני לא מדברת על בנ"א שאין לו כסף לחשמל מים גז ואוכל...
אלא על מותרות כמו רכב, בריתה וחינה בשווי 20 אלף שקל.

אומנם זה לא תמיד קל. אבל אפשר להתסדר. ואפילו לחיות טוב מאוד עם המינימום הנדרש.

אגב, חמותי מעולם לא נתנה לנו שקל או שווה ערך אליו מאז החתונה. ומעולם לא העלתי על דמיוני שזה חריג ו/או שהיא צריכה לתת לנו משהו.
ההורים שלי, נותנים ובשפע. ב"ה.
אם חסר משהו בבית - הקב"ה דואג למלא את החסר. לא ההורים.
תמיד הצד של האישהשירה 3344
נותן..לפי התגובות פה..מוזר קצת..
ואגב ההלוואה הייתה מקדמה לאולם שלא כיסינו פשוט..ולא עשינו איזה חתונת פאר או משהו
ממש לא תמיד.לפניו ברננה!
אמנם ההורים שלי נותנים,אבל ההורים של בעלי נותנים הרבה יותר מבחינה כלכלית מצד אחד, אבל מצד שני, הם לא תמיד יזכרו לתת מתנת יום הולדת (לפעמים רק...) ואפילו לבן שלי לא נתנו מתנה ליום הולדת שנה!!
מצד שני להורים שלי יש פחות יכולת כלכלית, אבל מתנת יום הולדת זו חובה, גם אם לא רואים אותו בדיוק ביום הולדת. הם לא יקנו את הצעצועים הכי איכותיים, לא מותגים, ובכל זאת נותנים התייחסות.

אני מבינה אותך באיזשהו מקום. פוגע שמרגיש שלא חשבו עלייך, על הקטנה. שכל מה שמעניין אותם זו ההתרגשות שלהם. מצד שני, יש בזה הרבה עניין של תרבות ושל דבר ששמים לב אליו ומתרכזים בו.
יש פה שני עניינים נפרדים- תמיכה כלכלית ומתנות...
דבר ראשון, חבל ומסוכן להשוות! זה לא נותן לך כלום בחיים, חוץ מכעס, מרמור ופגיעה.
דבר שני, חשוב שתזכרי שהם באמת לא חייבים לך כלום. כשהתחתנת לא חתמתי איתם חוזה שהם מפרנסים אותך, ואפילו לא שהם משלמים כדי לעזור לך השמחות שאת צריכה לעשות. בכללי, גישה לחיים בריאים נפשית זה שלא חייבים לי כלום.על מה שנותנים להכיר טובה.
דבר שלישי, את אמא שלך את צריכה להעריך כי מה שהיא עושה זה לא מובן מאליו!!
דבר רביעי אמנם לחמיך חמותך יש "רק" ארבעה ילדים, אבל אם את נכנסת להשוואות זה כפול 4 ממה שיש לאמא שלך, ואין לך מושג מה קורה בחשבון הבנק שלהם. יש עוד פרמטרים ליכולת כלכלית כמו מקצוע, ח"ו אם מישהו חולה, ועוד הרבה עניינים.

העובדה שהם לא משתמשים במתנות שקיבלו מראה על חוסר מודעות לפן החומרי הזה, ובאמת לכן מראה שהם פשוט לא מבינים את הרצון שלך לקבל... שוב,זה לא מכוונת רעה, הם פשוט לא מודעים.

אותי מעניין מה בעלך חושב על כל העניין?
ממש לא. ההורים שלי לא קונים לנו כלוםכבת שבעים
וההורים של בעלי כל הזמן. והמון.
באתי לאזן את עניין הצד של האישה ;)סחלב
ההורים של בעלי שילמו את כל החתונה והכסף שקיבלנו הלך אלינו, הם עזרו לנו בהלוואות כשבנינו בית (הכל הוחזר להם), הם נתנו לנו הלוואה לקנות רכב אחרי שעשינו תאונה עם הקודם, הם עוזרים בחגים ומזמינים אותנו הרבה. וגם כשהם מתארחים אצלנו, חמותי מביאה ה- כ -ל!
אמא שלי לעומת זאת- כמעט כלום. מדי פעם נותנת קצת כסף. ועדיין אנחנו מאוד מעריכים אותה. יותר מזה, אנחנו רואים את כל העזרה של ההורים של בעלי כדבר לא מובן מאליו בכלל! אז מה אם יש להם משכורות יפות? זה עדיין לא אומר שהם חייבים לנו משהו. אם מתאים להם לתת לנו- אחלה. לא מתאים- גם אחלה.
כנ'ל לגבי עזרה עם הילדים, גם הצד של בעלי לא עוזר וגם אמא שלי לא עוזרת. ומסתדרים יופי ב'ה. מוצאים פיתרונות. מה שנקרא אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.
בקיצור, צריך לזכור שכל מה שההורים עושים עבורנו זה חסד ולא חובה בכלל. אם תסגלי לעצמך ראיה של- אף אחד לא חייב לי כלום! החיים שלך יהיו הרבה יותר רגועים.
נראה שלא ממש הפנמת את המעבר מילדות לבגרות.שאלהשאלה
את עסוקה במי נתן לך ומי שילם לך, מתלוננת שלא עוזרים לך בשכירות... את קולטת שהתפקיד של ההורים שלכם כמפרנסים אתכם נגמר? עכשיו את האמא, ובעלך האבא, התפקיד שלכם זה לפרנס את משפחתכם ולא של אף אחד אחר.
זה שלא הביאו לך מתנה ללידה זה אכן תמוה ולא ממש רגיל. שאר הדברים שאת דורשת או חושבת שצריך לעשות עבורך הם פשוט פנטזיות של ילדה. וזה שהם ניקו לכם את הדירה לפני שעברתם זה עזרה מדהימה ולא מובנת מאליה וחבל שאת לוקחת את זה בצורה ככ מקטינה.
בחרת להתחתן- משמע את אדם בוגרPIKA

חייבת לציין שזו אחת ההודעות המקוממות ביותר שקראתי ואשתדל באמת להגיב באיפוק.

 

לא מבינה את הגישה שאתה חושבת שהם צריכים לתת לכם.

אתם שני אנשים בוגרים שהקימו בית ומשפחה.

אתה יודעת מה המצב שלהם בבנק?

מה זה הזלזול הזה במאכלים שלהם?

הבאת ילדה לעולם (מזל טוב) - את מצפה שמישהו יממן לך אותה?

 

קשה לי לקרוא את זה כי בעיקר ניכר מההודעה שלך שאין לך מושג מה זה חוסר. 

אז לאמא שלך יש 20K לתת לך. כל הכבוד, תעריכי את אמך אבל אל תצפי שגם לאחרים יהיה לתת לך.

מאמינה שההורים שלו לא נותנים בעיקר מחוסר יכולת. את בעצמך מתארת מצב שהם לא ממש מוציאים על עצמם. אז את רוצה שמה? שיוציאו אוכל מהפה ויתנו לך חליפה משילב?

 

כנסי לפרופורציות, כסף זה לא הכל בחיים. להעריך בני אדם על פי המתנות שנותנים לך זה ילדותי.

 

 

אנו לא מכירים את הבחורה והרקע שלה. אולי התחתנה מתוך ״אילוץ״אלישבע999
מגזרי / משפחתי / סביבה חברתית.

ובנסיבות אלו, שאין לגמרי בחירה חופשית לבחור והבחורה לנהל את חייהם באופן עצמאי, אלא אולי בכפוף לאילוצים מגזרים, הבחור אברך ולא עובד, ישר נכנסה להריון אחרי החתונה , יש כאלו שנשארים עם הראש בימי הרווקות עדיין.
ממש קשה לי עם מה שאת אומרתהמקורית
מה זאת אומרת 'התחתנה מתוך אילוץ'?
ניכר שמדובר פשוט בהסתכלות לא נכונה ולא בוגרת על המציאות.
נכון שהרבה אחרי החתונה מרגישים שהם 'נזרקים למים' ועדיין, אין שום קשר בין זה לבין אילוץ כזה או אחר,מקובלים הנישואים במגזר הדתי ככל שיהיו.
הבחירה לקחת הלוואות ולעשות חתונה וחינה בעלויות גבוהות לא קשורה לאילוצים אלא לבחירות כלכליות לא נכונות.
והבחירה להתלונן על זה שלא מממנים אותם וקונים להם מספיק מצד אחד (שכן לא ניכר מדבריה שחסר להם,הרי אמא שלה נתנה להם הכל) גם היא לא קשורה לעובדה שהחליטו ולא נאלצו להתחתן.
ברור שבהסתכלות שלה לא בוגרת. אני העלתי שאלות איךאלישבע999
בחרה כמוה, עם הסתכלות לא בוגרת כזו על החיים, איך הגיעה להיות נשואה, וזמן קצר לאחר מכן עם ילדה?

הכל הכל בחירה לגמרי חופשית שלה?
וואו. לא חסר גודמאות של בנות שמתחתנות לא בוגרותמיואשת******
כולל אני
וגם יולדות
ומתבגרים ביחד
ולא תמיד חוסר בגרות הולך יד ביד עם כפיות טובה
לפעמים סתם קצת ילדותיים
נכון. לא חסרות דוגמאות אחרות... כל זוג והעולם הייחודי שלואלישבע999
גם לי יש 2 חברות שהתחתנו בגיל 18, ובגיל 19 עם ילד.
אחת מהן לומדת להיות אחות, ובעלה בישיבה גבוהה בעלי.
והן בוגרות ומתפקדות היטב.
למה לא?? לא הבנתי איפה הסתירההמקורית
אני מכירה מלא בנות שמנותקות מאוד מהמציאות ההגיונית של כלכלה נכונה וחיות מעבר לפופיק ומצפות שיממנו אותן או חושבות שהלוואות יפתרו הכל בחיים. זה לא מעיד ולו במקצת על כך שהתחתנו מתוך אילוץ כזה או אחר.
רק מעירהשם שם
שההודעה אחרת היום היא כתבה שיש לה בן וכאן כתוב שנולדה בת. לא ברור.
**** כל הכבוד על העירנות ****אלישבע999
זה לא משנה בכלל, לגיטימי לנסות להסוות את עצמך כדי שלא ידעוI am+
מי את.. ויכולה לקרות כזאת טעות.
דבר שני אני חושבת שמאוד הגיוני שיש עוגמת נפש מכזה יחס וחוסר נתינה של ההורים, לא קל בכלל, בהצלחה עם השלמה עם המציאות והסחת הדעת מזה💞, לא נראה שהם הולכים לתת משהו או להשתנות...
לא ציפיתי למתנות פארשירה 3344
אפילו משהו סימלי חמסה לעגלה לאדעת מה עוגה עוגיות משהו..כאילו ילדתי וזהו הנכדה הנכדה וההתלהבות מסביב אבל לא חשבו לרגע לשאול צריכים חיתולים..את יודעת מה שישימו אצלהם בבית כשאנחנו מגיעים פעם בשבועיים חיתולים שיהיה משהו קטן שנרגיש קצת קצת אכפתיות תמיד הסתדרנו לבד והתמודדנו עם חודשים לא קלים לבד אמא שלי לא מליונרית אבל אם אני אגיד לה שאין לי היא תתפחלץ ותביא לא משנה מאיפה אבל אצלהם זה מקווים שיסתדר לכם..לא חשבתי שיקנו עגלה אבל וואלה הכל קניתי והרבה גם אמא שלי קצת מרגיש שהם יותר סביב ההתלהבות של התינוקת מאשר וואלה צריך גם לגדל אותה..נכון לא חייבים כלום אבל המינימום של המינימום..לאדעת אולי בגלל שאצלנו במשפחה תמיד גואגים שלא יחסר כלום ומעמיסים בדברים וזה..לא פשוט לי לצפות לכלום מודה
מדהים שהם מתלהבים מהתינוקת. קשר עם סבא וסבתא זאת מתנה ענקיתשאלהשאלה
לחיים, תטפחי את זה ותשמרי על זה עבור הילדה שלך, ותפרידי מזה נתינה חומרית, זאת אהבה שתלווה את הילדה שלך כל חייה וזה דבר ששום כסף לא יקנה לה.
וואלה צריך גם לגדל אותה - כן, בהחלט וזה התפקיד שלך ושל בעלך בלבד.
הייאנייי12
זה שהם מתלהבים ממנה זה גם משהו לא כולם כאלה, ואלה שמתבטא אצלם בחומריות של מתנות היחס נעלם והם לא נותנים..

אז יש להם קצת מינוס, אז מה.
במקום לנסות ולמצוא בעיות או השוואות נסי לראות איך את מסתכלת כן בעין טובה ותראי איך כל הגישה משתנה..

עצם זה שהם נותנים יחס זה המון מבחינתם..

אני מפרנסת לבד ולא מצפה לעזרה מאף זוג הורים, אבל שיש הם מביאים בשמחה...

דברי עם בעלך תראי מה הוא אומר, חבל על המרמור שלך..
את פשוט מסיקה שכולם חייבים להיות כמו אמא שלךמעין אהבה
זה ממש לא ככה
מבינה שקשה לך לא לצפות
אבל לצפות ציפיה לא מתאימה זה הרסני-עובדה

גם אמא שלי תמיד תיתן אפילו שאין לה וכן משתדלת לקנות מתנות בימי הולדת וללידות..
וגם לי זה מובן מאליו היה

עד שהתחץנתי
ואצל חמי וחמותי מתנה ליומולדת מסתיימת בגיל 12-13
ואחרי לידה לא רק שלא קונים כלום -אפילו לא באים לבקר ולראות את התינוקת

וכן זה ביאס אותי לפעמים.והפליא אותי

אבל הבנתי שלפרש את זה כאדישות וחוסר אכפתיות-זה טעות

כי זה הם
וזאת צורת החיים שלהם
ואלו ההורים של בעלי
ואם תתבונני תכלי שיש בהם גם צדדים טובים
וזה טעות לשפוט את הכל לפי ציפיה אחת ספציפית

ההפסד הוא שלך
כי את ממורמרת ומרוחקת וכעוסה
ואני חושבת שעם התבוננות ועבודת מידות
את יכולה להגיע לקשר מצוין עם חמותך
זה בחירה על מה מתמקדים

וקודם כל מבינים שאחרים לא חייבים להיות כמוני וזה לא הופך אותם לרעים

ממליצה לשנות נק' מבט
תודה לכולם על התגובותשירה 3344
מעריכה את מי שכתב והביע דעה..כמה דברים לא התחתנתי מאילוץ ברוך השם מאהבה גדולה נכון צריך לדעת להעריך גם את המועט שנותנים אבל לפעמים אני מצפה שטיפה יתנו יותר לאו דווקא בדברים יקרים או משהו אבל לבקר יולדת אחרי שילדה ועוד הכלה שלך לפחות תכיני משהו טעים תקני סוכריות להרגשה הטובה... אני מעולם לא הגעתי בידים ריקות ואפילו כשהזמנתי לחגוג ביומולדת שלי לא חשבו להביא עוגה או משהו סימלי.. אני מבינה שהם לא חייבים לי כלום וכו וכו אבל אמא שלי שהיא חד הורית ומחושבת מאוד בכסף חסכה והוציאה מהחיסכון כי יש לה בת 1 בחיים ולא רצתה שיחסר לי כלום אז הוציאה על החינה 20 אלף ולא ביקשה תמורה כמובן שאנחנו תמיד משתדלים להעריך ולתת בחזרה.. מעולםםםם לא אמרתי את זה לחמותי או רמזתי שתקנה או תביא אבל מודה שציפיתי באמת שציפיתי למינימום לפחות בלידה או אפילו כשהולכים לסופר לשאול אם אני צריכה משהו לשאול אם צריכה עזרה בבית במהלך ההריון (שהייתי בשמירה).. תמיד השתדלנו בעלי ואני להסתדר ולא לבקש..
הבנתי מכל מה שרשמו פה לא לצפות ולא לקוות שיתנו ובמקסימום אולי אני אופתע..מודה שקשה לי לשנות פאזה בראש ולצפות לכלום אבל זה כנראה חלק מהעבודה שלי.. מה גם שזה קשה שצד אחד נותן ולא תמיד יש (את זה אני יודעת בוודאות) אבל כמו שאמרתי אני בת 1 וזה נכדה ראשונה אמא שלי לא רצתה שיחסר לה כלום.. גם את ההשוואות קשה לי מאוד לבטל מודה ומתוודה לא חושבת שאני ילדותית או קטנונית או כל דבר שרשמו פה עלי ההפך רואה בעצמי מאוד בוגרת אחראית ועצמאית אגב מגיל צעיר מאוד פשוט ציפיתי למעט מאוד אגב לדברים קטנים ופשוטים אבל באמת עם הזמן הבנתי שבעלי ואני צריכים להסתמך רק על עצמנו ולפתח עצמאות ביחד שזה קשה לכל זוג טרי בשנה שנתיים הראשונות בעה מקווה שהשם יתן לנו כוחות ולי בפרט לשפוט רק לכף זכות ולהתגבר על הציפיות וההשוואות 👐
אמא שלי מעולם לא קנתה חיתוליםתפוחים ותמרים
ובאופן כללי הנתינה החומרית שלה לא בשמיים ולא מרכזית בתפיסה שלה, ולא יעלה על דעתה לשאול אותי מה מצבנו הכלכלי, ועל דעתי לא יעלה להטריד אותה בזה.
ההורים של בעלי - גם הוא בו יחיד - אנשים עם נתינה שופעת ונדיבות רבה. ענייני החומר בראש מעייניהם והם מדד בעיניהם. להם אני לא יכולה לספר שאני מקבלת בגדים יד 2 כי הם יחושו פגיעה מכך.
היחס של אנשים לכסף הוא מאד רגשי, וקשר בין בת יחידה לאמא שונה ממשפחה שיש בה זוג הורים וכמה ילדים.
ההסתכלות שלך ובפרט ההשוואה מקטינה את חמייך. ברור שקשה לשנות גישה אבל זה רק ייטיב איתך. בהצלחה.
שירה, אני אתך..ישועת ה' כהרף

לא צריך כסף כדי להתייחס..

זה באמת לא נעים מה שאת מספרת..

המשפחה של בעלי אנשים ללא יכולת כלכלית וחמותי משתדלת כל הזמן לתת במסגרת שלה..

היא מביאה לילדים מתנות מה"שקל" כשהיא באה..

לפני פסח באה לעזור לי לנקות..

תקנה מהשוק בגד שתמצא בחמישה שקלים..

אז כנראה זה לא יושב על יכולת או חוסר יכולת כלכלית אלא יותר על שונות/סגנון/דפוס חשיבה..

מצד שני, את מתארת אנשים נחמדים מאוד..

מתלהבים מהתינוקת..

באו לעזור לך בניקיון הדירה כשעברתם..

משתתפים בשמחה בכל האירועים שלכם..

תנסי להפנים שלא תקבלי מהם כלום חומרי פרט ליחס..

וזה המון..

 

את לאט לאט תתרגלי לשונות הזו בין המשפחות (שלך ושלהם) ותצליחי להנות מהיתרונות שיש בהם..

חשוב לי להתחנן לפניך שהשונות הזו לא תשפיע על היחסים בינך לבין בעלך.. הוא לא אשם באיזו משפחה גדל ואיך גידלו אותו.. והוא גם לא מבין באותה העוצמה שלך את העלבון שלך, מכיוון שכך גדל.. 

דרך התמודדות עם השונות של המשפחות היא להשתמש בהומור.. לצחוק על הדברים והרבה.. זה מפחית את הסטרס מהעניין..

 

אני זוכרת שרבתי עם בעלי על כך שחמותי מביאה דברים מה"שקל".. אפילו לתינוק.. לא הצלחתי להבין את גודל ההבדל בין המשפחות מבחינה כלכלית.. מבחינתי שלא תביא כלום.. אין צורך לצאת ידי חובה ע"י הבאת פריט כזה.. בהדרגה למדתי להבין שמדובר ביחס.. בתשומת לב.. במחשבה עלי לפני שהיא מגיעה..

למדתי לכבד אותה.. עם כל ההבדלים.. וישנם המון.. למדתי לראות שלא עושים לי בכוונה.. הם חיים את החיים שלהם כרגיל.. אני זו שנכנסתי פתאום והתחלתי להעביר ביקורת..

בהצלחה!!

ענו לך כבר הרבה, אז רק עוד כמה נקודות קטנותמאמינה ומחכה
א. ממש מסכימה עם התגובה מעליי. להשתדל כמה שיותר שזה לא יפגע ביחסים שלך ושל בעלך. זה בעיניי יותר חשוב מהכל, גם אני רבתי עם בעלי לא פעם ולא פעמיים בגלל המשפחה שלו וזאת פשוט לא אשמתו וצריך להפריד. כן אני אגיד שאפשר לדבר על זה איתו בצורה רגועה ולהסביר לו את התחושה, ואולי הוא או אתם ביחד תוכלו לדבר איתם, ולדבר על ההרגשה, כמובן לא להיכנס להם לחשבון אבל נגיד שהיה משמח אותך שבבית שלהם יהיה את הקפה שלך או חיתולים או מה שישמח אותך..

ב. חייבת לומר לך שכסף זה כ"כ לא הכל ביחסים של משפחות. חמי וחמותי ב"ה עוזרים לנו כלכלית הרבה, והרבה פעמים אני מרגישה שזה בא על חשבון תמיכה רגשית וקשר בכלל. הם לא יודעים איך להתקרב אז הם נותנים כסף. זה עדיף? בכלל בכלל לא בטוח. נכון שהכסף שלהם מאדדד עוזר לנו ואני מאדד מעריכה אותם על זה אבל הייתי מעדיפה יותר קשר רגשי וקצת פחות כסף.

ג. כתבת באחת התגובות שהם מרוויחים סבבה ויש להם 4 ילדים ונראה שהם במינוס.. איך את יכולה לשפוט? להורים שלי יש 4 ילדים, שניהם עובדים מאד קשה, מרוויחים יפה והם בכל זאת במינוס. למה? כי הם זכו ל4 ילדים שלכל אחד מהם יש בעיה רפואית אחרת, שגורמת להם להוציא כל חודש בין אלפי לעשרות אלפי שקלים בחודש. אמיתי. אפשר לשפוט אותם? או להגיד שהם לא מתנהלים נכון או לאן נעלם הכסף? איך הם לא יהיו במינוס אם צריך פיזיותרפיה-מדרסים-ביטוח לאומי-רפואה משלימה-רופאים מומחים וכו וכו.
אני נותנת לך את הדוגמא הזאת כדי שתביני שאי אפשר ואסור לשפוט חשבון בנק של בנאדם.. אין לך מושג מה קורה שם..

וזהו הלוואי שתצליחו לפתור את זה
ואיייליאן
הם לא חיייבים לך כלום! תפנימי את זה.
מזה ההשוואות האלה . אמא שלך נותנת לך? תגידי תודה ותשמחי.. חמותך לא חייבת לך שקל.
חשבתי אני הולכת לשמוע כאן סיפור זוועה על חמה שמציקה ומתעללת ומפריעה לזוגיות..
מה שקראתי זה רק כמה את מצפה לקבל ולקבל
.
הם לא חייבים דבר. ולעומת זאת אתם חייבים בכבודםאנונימית לרגע1
מעולם לא ציפיתי שיקנו לי או יממנו..
אם ההערכה שלך כלפיהם נבנית על פי דברים חומריים חבל
הכי חשוב שיהיו סבא וסבתא טובים, והורים שאינם מתערבים אלא מכבדים את דרככם
אני ממש ממש מבינה את ההרגשה שלךאמאשוני
ולא מסכימה עם התגובות של מה את רוצה הם לא חייבים לך כלום...

כלומר זה נכון שהם לא חייבים כלום, אבל זה לא נכון לכתוב לך את זה.

כמו שמישהי תכתוב שאין לה כסף לקנות בגדים ויש לה רק שמחה אחת ויכתבו לה מה הבעיה ללבוש שמלה אחת.מעל מה שיש תגידי תודה.
זה נורא קל להגיד את זה מהצד...

מי שגדלה במקום מפנק (וזה לא עניין של כמה כסף שפכו עליה אלא זה המקום הנפשי הזה שאמא תעשה הכללל כדי להשקיע בילדים ולעשות אותם מאושרים)
מאוד קשה לה לראות הורות אחרת. זה בלתי נתפש שהורים מסוגלים להתנהג ככה לילדים שלהם...

אני גם עברתי תהליך דומה..
אבל היום, אחרי שנים, אני מצליחה לראות שהם אוהבים את הילדים והנכדים שלהם וזה באמת מה שחשוב. את לא באמת צריכה את המתנות והאוכל שלהם, את צריכה את היחס וההרגשה שאתם חשובים להם.
כואב לך לראות שהם לא קנו כלום לילדה כי את גדלת במציאות חיים שבה כשאוהבים מישהו משקיעים בו בצורת מתנות ומחוות קטנות כאלו כמו צנצנת קפה.
זה צורם לך כי את מפרשת את המציאות הם לא קונים כי הם "לא רואים" אותי ואת ההרגשה שלי.

אין לזה פתרון קסם, זה חלק מתהליך בניית האישיות ובניית המשפחה.

תנשמי עמוק עמוק ותשנני לעצמך אני לא צריכה את המתנות שלהם, אני מספיק חזקה ומספיק עצמאית להסתדר לבד עם האתגר העצום שנקרא הורות.

אני חושבת שכשתתחילי באמת להרגיש שאת לא זקוקה לסממנים חיצוניים מהם להרגיש שאת ביתך ומשפחתך אהובים, לאט לאט תתחילי לזהות איך הם מביעים בדרכם את האכפתיות כלפיכם.

בהצלחה רבה ומזל טוב!!
חשוב חיבוקים וחיבוקים על ההרגשה המעצבת הזאת אני ממש מבינה מה את עוברת...
מסכימה עם כל מילהאנייי12
תגובה מהממתאהבה של אימא
מסכימה עם כל מילהמק"ר
נמענתי מלהגיב עד עכשיו כדי לא להיחשף יותר מדי, (ב'ה לא במקום כזה אבל עם נסיון שאיכשהו דומה) אבל נראה לי שכל אחת מאיתנו באיזשהו מקום חוותה קושי כזה, אולי לא מהפן הכספי, אבל כן מהמקום המצפה מהצד השני לאיזשהו משהו (יחס, מתנה, כסף, הכלה וכו').
בעז"ה ובעזרת עבודה נכונה והחיים שמלמדים, מוצאים את עצמנו יום אחד במקום אחר

לפותחת, חיזוקים והרבה הצלחה
זה לא אותו דבר.. אם יש לה שמלה אחת והיא רוצה יותראנונימית לרגע1
זה לגיטימי
אבל לדרוש מאחרים שיעמדו בסטנדרטים שהיא מציבה זה משהו אחר

ועם שאר דברייך בהחלט מסכימה
בהצלחה!!
מדהימהשירה 3344
תודה על תגובה שקלעה בול אלי וככל הנראה למה שניסיתי להעביר פה!
אנסה להשתפר מקווה שאצליח בעה
סתם שתדעישירקי
שלא תמיד כיף שנותנים לך.. מאמא שלך אולי כיף לקבל ( וגם מאמא שלי )
אבל אני יכולה להגיד לך שאני מהצד השני
חמותי נותנת כסף קונה מטרנות , טיטולים ונכון שזה עוזר וכיף( מדגישה שזה מעצמה ולא ביקשנו כלוום!! וגם ההפך לא רציתי לקחת מהם כלום!)

אבל זה גם גורם לזה שיש סיבה להכנס ולהתערב בחיים יותר מהרגיל! ולהרגיש שבזכותם יש לכם. ושההם תומכים בכם כלכלית ..וכו וכו אז לפעמים המצב שלכם זה כן יתרון... עדיף לא לקבל מאשר לקבל ואחר כך יתערבו/ ידברו וכאלה....


וזה באמת מנטאליות שתדעי שאבא שלי נגיד יש לו הרבה לתת ומרוויח ממש טוב! ושהוא קונה לי איזה משו שביקשתי נגיד אז אני משלמת לו כמה שזה עלה...והוא לוקח ....
לעומת זאת חמותי לא תבין ותצחק עלי אם אני יחזיר לה כסף.....

אז תנסי להבין אותם אל תקשי על עצמך עם המחשבות האלה שהם לא נותנים פשוט תנסי להתמודד עם המציאות - הם לא נותנים וככה זה ישאר איך אני מתמודדת עם זה?

וכן כדאי אולי לדבר עם בעלך אבל כדי להבין אותם יותר ולדעת שזאת המנטאליות שלהם...( וכמובן לא בזלזול..)


אני ואימי...וחמותי..נביעהאחרונה
מאוד מבינה אותך- רק שאצלינו זה הפוך.
ההורים שלי שלא מציעים שקל,לעולם. 13 שנה,אחותי....
וכשאמא שלי באה- היא מביאה עוגה מההקפאה, חצי אכולה- נשאר, רוצים?
או בגד יד2, או צנצנת פלסטיק(שכחתם אצלינו?), פשוט רחמים.
חמותי וחמי- מגיעים עם ארגז כל טוב- דברים מהסופר, מצרכים- עוגיות, כעכים, אבוקדו, שימורים- סתם, כי בטבעם לא לבוא בידיים ריקות..
וכשהם יוצאים- דוחפים מעטפה עם כסף לבעלי,אפילו שאין להם הרבה. זה בטבע שלהם.
בעלי קפץ לחמותי- חזר עם תבנית עם אורז,קציצות, עוגיות ביתיות...
זה ממש הזוי ההבדל... הבדל עצום ומתסכל.
אני ממש מבינה אותך...
זה פשוט מתסכל ברמות.
ואנחנו לומדים על בשרינו- איך לא להיות...ואיך להיות...
כי אותם אי אפשר לשנות..
בהצלחה!
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדשאחרונה

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*אחרונה

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^אחרונה