אני וחמותישירה 3344
אני אתחיל בזה שלא מזמן ילדתי..מעבר לכך שחמי וחמותי לא עזרו כמעט בכלום ושום דבר בחתונה בחינה או בדירה שאני ובעלי שוכרים מעבר ללבוא לנקות כשנכנסנו ולשים דברים עתיקים בבית שכביכול יפים מהשוק לא קיבלנו הרבה..
כשהתחתנו לקחנו הלוואה שעד היום משלמים ועוד משלמים שכר דירה בסכום לא פשוט רק כדי שיהיה לנו את העצמאות שלנו חמי וחמותי מעולםםם לא שאלו אם אנחנו צריכים משהו לבית מצרכים או כל דבר ותמיד דואגים לתחזק שבשיניים גידלו את הילדים שלהם ושעד היום הם במינוס וכו..לא ציפיתי בשלב מסויים נכנסתי לאדישות והבאתי אוכל מהבית כשהתארחתי כמ הם מכינים תמיד את אותו אוכל ואני אוהבת לגוון ומעבר לכך לא טעים לי אוכל דל כזה ופשוט..עכשיו סבבה כל אחד נותן כמה שיכול אבל לא נתנו כלוםםםם לעומת זאת אמא שלי נתנה הכללל עשתה חינה ברמה עולמית והזמינה גם מהצד של בעלי כמובן היה אירוע מהמם ומושקע לא פחות מ20 אלף וסאת הייתה ה-מתנה שלה אלינו..מה גם שעוד שילמה ועזרה בקניות לחתונה עם השימלה וכל הכסף שקיבלנו בחינה נתנה לנו שקנינו בזה חליפה לבעלי ועוד הוצאות..הם עשו שבת חתן רק לצד שלהם ולא היו מוכנים לשמוע על זה שנזמין את הצד שלנו למרות שאמרנו שכל אחד יכין משהו ונעשה כולם ביחד נתנו תירוצים מפה עד להודעה חדשה וחסכו וחסכו וחסכו.. אוקי ניחה..
כל פעם שאני מתארחת אצלהם אני מביאה לי דברים עכשיו הם רואים מה אני מביאה את הקפה שלי אפילו אני מביאה והם לא טורחים לקנות צנצנת קפה שתהיה לי אצלהם אפילו כאילו אין להם את ההגדלת ראש הזאת..כשאמא שלי באה להתארח אצלהם היא הביאה כל פעם משהו מכובד קערה עם כוסות כלי הגשה ועוד אפעם לא ראיתי שהשתמשו בזה כל הזמן עם אותם כלים ישנים ומעפנים שקונים בזיל הזול כביכול..
שיא השיאים מבחינתי היה עכשיו כשנולדה הנכדה לא עזרו בבריתה שלה בכלוםםםם לא עזרו בעגלה עריסה שום דבר לא קנו אפילו חבילת חיתולים..ציפיתי באמת שציפיתי שיתנו משהו אפילו הקטן ביותר וגם זה לא וכששהיתי אצל אמא שלי אחרי הלידה ובאו לבקר כמובן על חשבון הדלק של בעלי למרות שיש להם רכב אפילו חליפה סט שימלה משהו לא הביאו לה.. מצד אחד לכל אחד קשה אמא שלי גידלה אותי כמעט בלי נוכחות אבי ועדיין גידלה לתפארת והם לעומת זאת זול עם 4 ילדים כולה ש2 כבר נשואים ועדיין בוכים כל הזמן על המצב שלהם.. אתם באים לבקר ומספרים לי ששניה לפני אכלתם שווארמה לא חשבתם לשאול אולי אני רוצה? כאיחו אין להם את זה את הנתינה כמו קמצנות כזו נכדה ראשונה ראבקקק לא קניתם כלום לפחות תציעו לקנות מגבונים חיתולים משהו..אנחנו זוג צעיר עם הלוואה ושכירות שמרחפת לנו מעל הראש.. ועוד כשבאני לשבת להתארח באנו עם כלללל הדברים של התינוקת שחלילה לא יחסר כי הם טרחו רק להביא לול וגם זה מחברה של חברה חלילה יקנו חדש וכל השבת שמעתי כמה החלב שלי לא משביע ככל הנראה..עכשיו כל כך יושב לי לדבר על זה עם בעלי אני לא רוצה להרגיש ככה אבל דבר שהם עושים או אומרים אפילו המתגעגע שלהם לנכדה נראה לי שיקרי ולא רוצה להרגיש ככה אבל באמת שאני מגיעה למצב שכל מה שהם אומרים חולף ליידי ולא מעניין אותי אני רק מחכה שיגמר כדי לעוף מהם הבייתה..אמא שלי מפנקת כל הזמן עושה לנו קניות ואפעם לא באה בידיים ריקות ובבית שלה מפוצץ בכל טוב קנתה כל דבר אפשרי שיהיה לה כשנבוא אליה..מה עושים עם ההרגשה הזאת אלוהים עזרהההה
קודם כל נושמים עמוקהמקורית
ואז קוראים:
אני חושבת, באופן אישי, שנכון דיש ציפייה לקבל ותמיד כיף לקבל,אבל את מגזימה יקירה.
זה שהיום הסטנדרט הוא שההורים עוזרים זה לא אומר שכל ההורים יכולים לעזור או חייבים לעזור אפילו. והחיים בתחושה של מגיע לי יוצרים כל מיני משקעים כמו שאת חווה כרגע. קודם כל, תנמיכי ציפיות!

דבר שני, תקבלי את מי ששונה ממך ואל תנסי לשנות אחרים. הכל נעוץ בנקודת ההסתכלות שלך: אז נכון, את מביאה אוכל מבושל,וקפה וכו וכו..
מציעה פתרונות:
1. למה את לא משאירה שם את הצנצנת קפה קבוע וזהו?
2. לגבי האוכל, זו לגמרי העדפה שלך. קחי את זה בכיף כאילו את זוכה גם לטרוח ולהכןן קצת לפני שבת.
3. הם לא חייבים להביא לך כסף. או לקנות לנכדה משו. ואני אומרת את זה באמת. את מקבלת מאמא שלך?יופי ברוך השם לא חסר.
לי ההורים לא עזרו כמעט בכלום ואני גם מביאה הכל. והכל טוב הם עדיין ההורים שלי.
קראתי הכלאמא ל6 מקסימים
ומסכימה עם המקורית שכתבה שקודם כל תנשמי עמוק.
אח"כ אני רוצה לומר לך שיש אנשים שונים שרגילים לצורות חיים שונות. ההורים שלי גם נותנים ומעניקים כל הזמן, ומתביישים אם אנחנו נותנים להם. לעומת ההורים של בעלי, שתמיד חיו בדוחק, והתרגלו לקבל, ולהיעזר בכל מי שרק מוכן לעזור: אם זה דודים/אחים/ארגוני חסד וכו'. זה פשוט ראש אחר.
כשההורים של בעלי עושים אירוע, זה לא מופרך שבעלי עוזר בארגון, ואפילו משלם, על חלק/רוב ההוצאות, לעומת אירוע שההורים שלי עושים- אין מצב שאנחנו נשלם, אולי ההורים שלי עוד יציעו לשלם לנו על הנסיעות. כשאנחנו עושים אירוע- ההורים שלי תמיד יציעו עזרה, ההורים של בעלי- יבואו, יהנו, ואפילו ייקחו הביתה מה שנשאר מהאוכל. זה הרגל, תרבות ועוד סיבות כנראה.
ועדיין להורים של בעלי יש לב טוב, ואנחנו ביחסים טובים איתם. זה לא מרוע או מקמצנות, זה כי ככה הם. צריך לא לצפות לכלום, ואז גם לא מתאכזבים.
ועוד משהו- לא לערוך השוואות. כל ההשוואה שכתבתי למעלה היתה כדי שתביני שזה סוג של אנשים, צורת חשיבה, ולא כדי לעשות השוואות מי נותן יותר ומי פחות.
בדיוק ככה אצלנושירה 3344
זה בדיוק אותו מצב אמא שלי תמיד תזמין ותעשה ותשלם ותפנק והם לא הם מאלה שמחכים שיזמינו אותם כמו אנשים של פעם עם ההרגלים האוכל שלא משתנה המקומות שהולכים אליהם והכל בבית תמיד בבית חלילה לא לצאת.. קשה לי עם זה אני בנאדם של לצאת להינות לבלות כמו בעלי כמובן לא לחגוג מעל הפופיק אבל מתי שאפשר פעם בכמה זמן..
נראה שלא הבנת את מה שהתכוונתיאמא ל6 מקסימים
הבנתי שאצלכם זה גם ככה, ולכן פירטתי לך איך זה אצלינו, ושבכל זאת היחסים שלי עם חמותי טובים מאוד, ואני לא כועסת ולא מצפה ממנה לכלום.
ניסיתי להסביר ולהראות לך שזה לא בגלל רוע, או חוסר דאגה ואכפתיות, אלא שזה סוג של הרגל/תרבות/צורת חשיבה/כל דבר אחר שמתאים בהגדרה. ושפשוט צריך לא לצפות, ואז לא מתאכזבים.
מנסיון אני אומרת לך שאת הולכת בדרך לא טובהתפוחים ותמרים
אף אחד לא חייב בעזרה, המשפחה שלך היא שלך, וגם ההלוואה והשכירות והעצמאות וכל היתר. נפלא שאמא שלך עוזרת ודואגת וממלאת מחסורכם ואף מעבר לכך, אבל זה שההורים של בעלך לא עושים זאת לא הופך אותם לסבא וסבתא פחות אוהבים או לאנשים טובים פחות או לקמצנים או לא מתחשבים, אלא רק לאנשים בעלי גישה שונה. חבל על המתח העצום בו את מצויה, זה מתכון ליחסים לא טובים.
מאחלת לך שתמצאי את הכוח לשנות את ההשקפה, כי הם יישארו מי שהם ולא יתאימו עצמם לציפיה שלך.
כתבו לך פה מאד נכון , אם כי קשה מאד לישם כמובןמיואשת******

קודם כל אני מסכימה עם כל מה שכתבו

שנית, באמת מאד מאד קשה ליישם , את צודקת שזו הרגשה מעפנה, ונשמע שגם התרגלת או חונכת להעריך בני אדם לפי מה שהם נותנים לך ובאופן כללי זו גישה לא נכונה. את צריכה לעבוד על נקודת המבט שלך דבר ראשון לדעת שבאמת לא חייבים לך כלום ואפשר להעריך אנשים גם אם הם לא נותנים כלום

חוץ מזה את אוהבתאת בעלך וההוריםשלו גידלו אותו בזכותם הוא יצא מה שהוא אז תעריכי אותם על זה ולא על מה שהם נותנים היום

ודבר אחרון, יש אנשים מסכנים, באמת מסכנים, שלא משנה מה יש או אין להם לא מסוגלים לתת. יש לי מישהי כזו במשפחה שהיא קמצנית ברמות על. יש לה 2 דירות על שמה שמשכירה חוץ מעבודה מסודרת ועוד כל מיני והמקרר שלה נראה כמו פרסומת לניצולי שואה. 

צריך לרחם על אנשים שלא זוכים לחוות את האושר שבנתינה, ואני מדברת על נתינה פשוטה דווקא, גם צעצוע בכמה שקלים או בגד ב30 שח. יש אנשים שיש להם יכולת כלכלית ואין להם יכולת נפשית להוציא את הכסף, ואני מרחמת עליהם

כמו שאמרת גם לעצמם הם לא מוציאים, זה לא שלעצמם הם קונים בגדים מדהימים ועלייך מתקמצנים. הם פשוט כאלו. או שבאמת אין להם יכולת או שבאמת לא יכולים להוציא

כך או כך את יכולה לכבד אותם על הדברים הטובים שיש להם, לרחם עליהם שהם לא יכולים מכל סיבה שהיא לפרגן משהו חמוד לנכדה, אבל לא לכעוס. כי הם לא חייבים לך כלום... ולקוות שבע"ה תהיי אמא אחרת , כמו שאת רוצה

מקווה שלאימך את מחזירה טובה ומעריכה אותה והכל.

בהצלחה רבה, זה לא פשוט בכלל לשנות את ההסתכלות.

באמת לא נעים שלא הביאו כלום לנכדהl666
ודי ברור שנעלת על זה. גם הייתי נעלבת...
בקשר לשאר דברים... אישית לא הייתי עוזרת לכם במקומם.
למה לזרוק על חינה 20000 שקל ועוד לקחת הלוואה לחתונה ? האם את בטוחה שאימא שלך באמת יכולה להרשות לעצמה את זה? בגיל מבוגר צריך לחסוך לפנסיה, הוצאות בריאות גדלות , היא גידלה אותך לבד, אולי אין לה ממה לסגור מינוס...ואם חמים שלך באמת במינוס הם צריכים לסגור אותו איכשהו .
אז ככהשירה 3344
ההלוואה שלקחנו חשבנו שנכסה אותה זה היה המקדמה לאולם אבל לא כיסינו בייחוד בגלל הצד של בעלי אבל ניחה..החינה הייתה מכסף שחסכה לחתונה אני בת יחידה ורצתה שיהיה הכל מהכל ולא רצתה שיחסר לנו כלום.. אמא שלי הרבה יותר מחושבת כלכלית ודואגת שתמיד יהיה בצד והכל ההורים שלו פחות לאדעת לאן הולך הכסף שלהם בחיי עם 2 משכורות יפות וחיים כאילו הם במינוס של 40 אלף לא יודעת מה מצבם הכלכלי אבל הם תמיד אומרים המינוס המינוס..מרגיש שזה מסוג האנשים שרגילים להתלונן גם אמא שלי במינוס לפעמים אבל לא מתלוננת מצטמצמת מקסימום ומסתדרת עם המשכורת כמה שאפשר אצלהם הכל בעוני כזה הכל ישן בבית ועתיק דברים שעולים גרושים והם לא מחליפים או קונים
כמה זילזול והשוואות...חדשה1
לא לעניין בכלל. תשני גישה.
נשמע לא פשוטשירוש16
לא ארחיב בנושא כי היו פה שהגיבו ואמרו את דעתי.

אבל רק נקודה חשובה אני רוצה להוסיף:
אנשים רבים בישראל מתרגלים לחיות על הלוואות. הז דבר מאוד נפוץ ומאוד מאוד מסוכן. במיוחד מבחינה כלכלית.
לא מומלץ לחיות על כסף שאין. ואם אין כסף - אז לא קונים.
אני לא מדברת על בנ"א שאין לו כסף לחשמל מים גז ואוכל...
אלא על מותרות כמו רכב, בריתה וחינה בשווי 20 אלף שקל.

אומנם זה לא תמיד קל. אבל אפשר להתסדר. ואפילו לחיות טוב מאוד עם המינימום הנדרש.

אגב, חמותי מעולם לא נתנה לנו שקל או שווה ערך אליו מאז החתונה. ומעולם לא העלתי על דמיוני שזה חריג ו/או שהיא צריכה לתת לנו משהו.
ההורים שלי, נותנים ובשפע. ב"ה.
אם חסר משהו בבית - הקב"ה דואג למלא את החסר. לא ההורים.
תמיד הצד של האישהשירה 3344
נותן..לפי התגובות פה..מוזר קצת..
ואגב ההלוואה הייתה מקדמה לאולם שלא כיסינו פשוט..ולא עשינו איזה חתונת פאר או משהו
ממש לא תמיד.לפניו ברננה!
אמנם ההורים שלי נותנים,אבל ההורים של בעלי נותנים הרבה יותר מבחינה כלכלית מצד אחד, אבל מצד שני, הם לא תמיד יזכרו לתת מתנת יום הולדת (לפעמים רק...) ואפילו לבן שלי לא נתנו מתנה ליום הולדת שנה!!
מצד שני להורים שלי יש פחות יכולת כלכלית, אבל מתנת יום הולדת זו חובה, גם אם לא רואים אותו בדיוק ביום הולדת. הם לא יקנו את הצעצועים הכי איכותיים, לא מותגים, ובכל זאת נותנים התייחסות.

אני מבינה אותך באיזשהו מקום. פוגע שמרגיש שלא חשבו עלייך, על הקטנה. שכל מה שמעניין אותם זו ההתרגשות שלהם. מצד שני, יש בזה הרבה עניין של תרבות ושל דבר ששמים לב אליו ומתרכזים בו.
יש פה שני עניינים נפרדים- תמיכה כלכלית ומתנות...
דבר ראשון, חבל ומסוכן להשוות! זה לא נותן לך כלום בחיים, חוץ מכעס, מרמור ופגיעה.
דבר שני, חשוב שתזכרי שהם באמת לא חייבים לך כלום. כשהתחתנת לא חתמתי איתם חוזה שהם מפרנסים אותך, ואפילו לא שהם משלמים כדי לעזור לך השמחות שאת צריכה לעשות. בכללי, גישה לחיים בריאים נפשית זה שלא חייבים לי כלום.על מה שנותנים להכיר טובה.
דבר שלישי, את אמא שלך את צריכה להעריך כי מה שהיא עושה זה לא מובן מאליו!!
דבר רביעי אמנם לחמיך חמותך יש "רק" ארבעה ילדים, אבל אם את נכנסת להשוואות זה כפול 4 ממה שיש לאמא שלך, ואין לך מושג מה קורה בחשבון הבנק שלהם. יש עוד פרמטרים ליכולת כלכלית כמו מקצוע, ח"ו אם מישהו חולה, ועוד הרבה עניינים.

העובדה שהם לא משתמשים במתנות שקיבלו מראה על חוסר מודעות לפן החומרי הזה, ובאמת לכן מראה שהם פשוט לא מבינים את הרצון שלך לקבל... שוב,זה לא מכוונת רעה, הם פשוט לא מודעים.

אותי מעניין מה בעלך חושב על כל העניין?
ממש לא. ההורים שלי לא קונים לנו כלוםכבת שבעים
וההורים של בעלי כל הזמן. והמון.
באתי לאזן את עניין הצד של האישה ;)סחלב
ההורים של בעלי שילמו את כל החתונה והכסף שקיבלנו הלך אלינו, הם עזרו לנו בהלוואות כשבנינו בית (הכל הוחזר להם), הם נתנו לנו הלוואה לקנות רכב אחרי שעשינו תאונה עם הקודם, הם עוזרים בחגים ומזמינים אותנו הרבה. וגם כשהם מתארחים אצלנו, חמותי מביאה ה- כ -ל!
אמא שלי לעומת זאת- כמעט כלום. מדי פעם נותנת קצת כסף. ועדיין אנחנו מאוד מעריכים אותה. יותר מזה, אנחנו רואים את כל העזרה של ההורים של בעלי כדבר לא מובן מאליו בכלל! אז מה אם יש להם משכורות יפות? זה עדיין לא אומר שהם חייבים לנו משהו. אם מתאים להם לתת לנו- אחלה. לא מתאים- גם אחלה.
כנ'ל לגבי עזרה עם הילדים, גם הצד של בעלי לא עוזר וגם אמא שלי לא עוזרת. ומסתדרים יופי ב'ה. מוצאים פיתרונות. מה שנקרא אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.
בקיצור, צריך לזכור שכל מה שההורים עושים עבורנו זה חסד ולא חובה בכלל. אם תסגלי לעצמך ראיה של- אף אחד לא חייב לי כלום! החיים שלך יהיו הרבה יותר רגועים.
נראה שלא ממש הפנמת את המעבר מילדות לבגרות.שאלהשאלה
את עסוקה במי נתן לך ומי שילם לך, מתלוננת שלא עוזרים לך בשכירות... את קולטת שהתפקיד של ההורים שלכם כמפרנסים אתכם נגמר? עכשיו את האמא, ובעלך האבא, התפקיד שלכם זה לפרנס את משפחתכם ולא של אף אחד אחר.
זה שלא הביאו לך מתנה ללידה זה אכן תמוה ולא ממש רגיל. שאר הדברים שאת דורשת או חושבת שצריך לעשות עבורך הם פשוט פנטזיות של ילדה. וזה שהם ניקו לכם את הדירה לפני שעברתם זה עזרה מדהימה ולא מובנת מאליה וחבל שאת לוקחת את זה בצורה ככ מקטינה.
בחרת להתחתן- משמע את אדם בוגרPIKA

חייבת לציין שזו אחת ההודעות המקוממות ביותר שקראתי ואשתדל באמת להגיב באיפוק.

 

לא מבינה את הגישה שאתה חושבת שהם צריכים לתת לכם.

אתם שני אנשים בוגרים שהקימו בית ומשפחה.

אתה יודעת מה המצב שלהם בבנק?

מה זה הזלזול הזה במאכלים שלהם?

הבאת ילדה לעולם (מזל טוב) - את מצפה שמישהו יממן לך אותה?

 

קשה לי לקרוא את זה כי בעיקר ניכר מההודעה שלך שאין לך מושג מה זה חוסר. 

אז לאמא שלך יש 20K לתת לך. כל הכבוד, תעריכי את אמך אבל אל תצפי שגם לאחרים יהיה לתת לך.

מאמינה שההורים שלו לא נותנים בעיקר מחוסר יכולת. את בעצמך מתארת מצב שהם לא ממש מוציאים על עצמם. אז את רוצה שמה? שיוציאו אוכל מהפה ויתנו לך חליפה משילב?

 

כנסי לפרופורציות, כסף זה לא הכל בחיים. להעריך בני אדם על פי המתנות שנותנים לך זה ילדותי.

 

 

אנו לא מכירים את הבחורה והרקע שלה. אולי התחתנה מתוך ״אילוץ״אלישבע999
מגזרי / משפחתי / סביבה חברתית.

ובנסיבות אלו, שאין לגמרי בחירה חופשית לבחור והבחורה לנהל את חייהם באופן עצמאי, אלא אולי בכפוף לאילוצים מגזרים, הבחור אברך ולא עובד, ישר נכנסה להריון אחרי החתונה , יש כאלו שנשארים עם הראש בימי הרווקות עדיין.
ממש קשה לי עם מה שאת אומרתהמקורית
מה זאת אומרת 'התחתנה מתוך אילוץ'?
ניכר שמדובר פשוט בהסתכלות לא נכונה ולא בוגרת על המציאות.
נכון שהרבה אחרי החתונה מרגישים שהם 'נזרקים למים' ועדיין, אין שום קשר בין זה לבין אילוץ כזה או אחר,מקובלים הנישואים במגזר הדתי ככל שיהיו.
הבחירה לקחת הלוואות ולעשות חתונה וחינה בעלויות גבוהות לא קשורה לאילוצים אלא לבחירות כלכליות לא נכונות.
והבחירה להתלונן על זה שלא מממנים אותם וקונים להם מספיק מצד אחד (שכן לא ניכר מדבריה שחסר להם,הרי אמא שלה נתנה להם הכל) גם היא לא קשורה לעובדה שהחליטו ולא נאלצו להתחתן.
ברור שבהסתכלות שלה לא בוגרת. אני העלתי שאלות איךאלישבע999
בחרה כמוה, עם הסתכלות לא בוגרת כזו על החיים, איך הגיעה להיות נשואה, וזמן קצר לאחר מכן עם ילדה?

הכל הכל בחירה לגמרי חופשית שלה?
וואו. לא חסר גודמאות של בנות שמתחתנות לא בוגרותמיואשת******
כולל אני
וגם יולדות
ומתבגרים ביחד
ולא תמיד חוסר בגרות הולך יד ביד עם כפיות טובה
לפעמים סתם קצת ילדותיים
נכון. לא חסרות דוגמאות אחרות... כל זוג והעולם הייחודי שלואלישבע999
גם לי יש 2 חברות שהתחתנו בגיל 18, ובגיל 19 עם ילד.
אחת מהן לומדת להיות אחות, ובעלה בישיבה גבוהה בעלי.
והן בוגרות ומתפקדות היטב.
למה לא?? לא הבנתי איפה הסתירההמקורית
אני מכירה מלא בנות שמנותקות מאוד מהמציאות ההגיונית של כלכלה נכונה וחיות מעבר לפופיק ומצפות שיממנו אותן או חושבות שהלוואות יפתרו הכל בחיים. זה לא מעיד ולו במקצת על כך שהתחתנו מתוך אילוץ כזה או אחר.
רק מעירהשם שם
שההודעה אחרת היום היא כתבה שיש לה בן וכאן כתוב שנולדה בת. לא ברור.
**** כל הכבוד על העירנות ****אלישבע999
זה לא משנה בכלל, לגיטימי לנסות להסוות את עצמך כדי שלא ידעוI am+
מי את.. ויכולה לקרות כזאת טעות.
דבר שני אני חושבת שמאוד הגיוני שיש עוגמת נפש מכזה יחס וחוסר נתינה של ההורים, לא קל בכלל, בהצלחה עם השלמה עם המציאות והסחת הדעת מזה💞, לא נראה שהם הולכים לתת משהו או להשתנות...
לא ציפיתי למתנות פארשירה 3344
אפילו משהו סימלי חמסה לעגלה לאדעת מה עוגה עוגיות משהו..כאילו ילדתי וזהו הנכדה הנכדה וההתלהבות מסביב אבל לא חשבו לרגע לשאול צריכים חיתולים..את יודעת מה שישימו אצלהם בבית כשאנחנו מגיעים פעם בשבועיים חיתולים שיהיה משהו קטן שנרגיש קצת קצת אכפתיות תמיד הסתדרנו לבד והתמודדנו עם חודשים לא קלים לבד אמא שלי לא מליונרית אבל אם אני אגיד לה שאין לי היא תתפחלץ ותביא לא משנה מאיפה אבל אצלהם זה מקווים שיסתדר לכם..לא חשבתי שיקנו עגלה אבל וואלה הכל קניתי והרבה גם אמא שלי קצת מרגיש שהם יותר סביב ההתלהבות של התינוקת מאשר וואלה צריך גם לגדל אותה..נכון לא חייבים כלום אבל המינימום של המינימום..לאדעת אולי בגלל שאצלנו במשפחה תמיד גואגים שלא יחסר כלום ומעמיסים בדברים וזה..לא פשוט לי לצפות לכלום מודה
מדהים שהם מתלהבים מהתינוקת. קשר עם סבא וסבתא זאת מתנה ענקיתשאלהשאלה
לחיים, תטפחי את זה ותשמרי על זה עבור הילדה שלך, ותפרידי מזה נתינה חומרית, זאת אהבה שתלווה את הילדה שלך כל חייה וזה דבר ששום כסף לא יקנה לה.
וואלה צריך גם לגדל אותה - כן, בהחלט וזה התפקיד שלך ושל בעלך בלבד.
הייאנייי12
זה שהם מתלהבים ממנה זה גם משהו לא כולם כאלה, ואלה שמתבטא אצלם בחומריות של מתנות היחס נעלם והם לא נותנים..

אז יש להם קצת מינוס, אז מה.
במקום לנסות ולמצוא בעיות או השוואות נסי לראות איך את מסתכלת כן בעין טובה ותראי איך כל הגישה משתנה..

עצם זה שהם נותנים יחס זה המון מבחינתם..

אני מפרנסת לבד ולא מצפה לעזרה מאף זוג הורים, אבל שיש הם מביאים בשמחה...

דברי עם בעלך תראי מה הוא אומר, חבל על המרמור שלך..
את פשוט מסיקה שכולם חייבים להיות כמו אמא שלךמעין אהבה
זה ממש לא ככה
מבינה שקשה לך לא לצפות
אבל לצפות ציפיה לא מתאימה זה הרסני-עובדה

גם אמא שלי תמיד תיתן אפילו שאין לה וכן משתדלת לקנות מתנות בימי הולדת וללידות..
וגם לי זה מובן מאליו היה

עד שהתחץנתי
ואצל חמי וחמותי מתנה ליומולדת מסתיימת בגיל 12-13
ואחרי לידה לא רק שלא קונים כלום -אפילו לא באים לבקר ולראות את התינוקת

וכן זה ביאס אותי לפעמים.והפליא אותי

אבל הבנתי שלפרש את זה כאדישות וחוסר אכפתיות-זה טעות

כי זה הם
וזאת צורת החיים שלהם
ואלו ההורים של בעלי
ואם תתבונני תכלי שיש בהם גם צדדים טובים
וזה טעות לשפוט את הכל לפי ציפיה אחת ספציפית

ההפסד הוא שלך
כי את ממורמרת ומרוחקת וכעוסה
ואני חושבת שעם התבוננות ועבודת מידות
את יכולה להגיע לקשר מצוין עם חמותך
זה בחירה על מה מתמקדים

וקודם כל מבינים שאחרים לא חייבים להיות כמוני וזה לא הופך אותם לרעים

ממליצה לשנות נק' מבט
תודה לכולם על התגובותשירה 3344
מעריכה את מי שכתב והביע דעה..כמה דברים לא התחתנתי מאילוץ ברוך השם מאהבה גדולה נכון צריך לדעת להעריך גם את המועט שנותנים אבל לפעמים אני מצפה שטיפה יתנו יותר לאו דווקא בדברים יקרים או משהו אבל לבקר יולדת אחרי שילדה ועוד הכלה שלך לפחות תכיני משהו טעים תקני סוכריות להרגשה הטובה... אני מעולם לא הגעתי בידים ריקות ואפילו כשהזמנתי לחגוג ביומולדת שלי לא חשבו להביא עוגה או משהו סימלי.. אני מבינה שהם לא חייבים לי כלום וכו וכו אבל אמא שלי שהיא חד הורית ומחושבת מאוד בכסף חסכה והוציאה מהחיסכון כי יש לה בת 1 בחיים ולא רצתה שיחסר לי כלום אז הוציאה על החינה 20 אלף ולא ביקשה תמורה כמובן שאנחנו תמיד משתדלים להעריך ולתת בחזרה.. מעולםםםם לא אמרתי את זה לחמותי או רמזתי שתקנה או תביא אבל מודה שציפיתי באמת שציפיתי למינימום לפחות בלידה או אפילו כשהולכים לסופר לשאול אם אני צריכה משהו לשאול אם צריכה עזרה בבית במהלך ההריון (שהייתי בשמירה).. תמיד השתדלנו בעלי ואני להסתדר ולא לבקש..
הבנתי מכל מה שרשמו פה לא לצפות ולא לקוות שיתנו ובמקסימום אולי אני אופתע..מודה שקשה לי לשנות פאזה בראש ולצפות לכלום אבל זה כנראה חלק מהעבודה שלי.. מה גם שזה קשה שצד אחד נותן ולא תמיד יש (את זה אני יודעת בוודאות) אבל כמו שאמרתי אני בת 1 וזה נכדה ראשונה אמא שלי לא רצתה שיחסר לה כלום.. גם את ההשוואות קשה לי מאוד לבטל מודה ומתוודה לא חושבת שאני ילדותית או קטנונית או כל דבר שרשמו פה עלי ההפך רואה בעצמי מאוד בוגרת אחראית ועצמאית אגב מגיל צעיר מאוד פשוט ציפיתי למעט מאוד אגב לדברים קטנים ופשוטים אבל באמת עם הזמן הבנתי שבעלי ואני צריכים להסתמך רק על עצמנו ולפתח עצמאות ביחד שזה קשה לכל זוג טרי בשנה שנתיים הראשונות בעה מקווה שהשם יתן לנו כוחות ולי בפרט לשפוט רק לכף זכות ולהתגבר על הציפיות וההשוואות 👐
אמא שלי מעולם לא קנתה חיתוליםתפוחים ותמרים
ובאופן כללי הנתינה החומרית שלה לא בשמיים ולא מרכזית בתפיסה שלה, ולא יעלה על דעתה לשאול אותי מה מצבנו הכלכלי, ועל דעתי לא יעלה להטריד אותה בזה.
ההורים של בעלי - גם הוא בו יחיד - אנשים עם נתינה שופעת ונדיבות רבה. ענייני החומר בראש מעייניהם והם מדד בעיניהם. להם אני לא יכולה לספר שאני מקבלת בגדים יד 2 כי הם יחושו פגיעה מכך.
היחס של אנשים לכסף הוא מאד רגשי, וקשר בין בת יחידה לאמא שונה ממשפחה שיש בה זוג הורים וכמה ילדים.
ההסתכלות שלך ובפרט ההשוואה מקטינה את חמייך. ברור שקשה לשנות גישה אבל זה רק ייטיב איתך. בהצלחה.
שירה, אני אתך..ישועת ה' כהרף

לא צריך כסף כדי להתייחס..

זה באמת לא נעים מה שאת מספרת..

המשפחה של בעלי אנשים ללא יכולת כלכלית וחמותי משתדלת כל הזמן לתת במסגרת שלה..

היא מביאה לילדים מתנות מה"שקל" כשהיא באה..

לפני פסח באה לעזור לי לנקות..

תקנה מהשוק בגד שתמצא בחמישה שקלים..

אז כנראה זה לא יושב על יכולת או חוסר יכולת כלכלית אלא יותר על שונות/סגנון/דפוס חשיבה..

מצד שני, את מתארת אנשים נחמדים מאוד..

מתלהבים מהתינוקת..

באו לעזור לך בניקיון הדירה כשעברתם..

משתתפים בשמחה בכל האירועים שלכם..

תנסי להפנים שלא תקבלי מהם כלום חומרי פרט ליחס..

וזה המון..

 

את לאט לאט תתרגלי לשונות הזו בין המשפחות (שלך ושלהם) ותצליחי להנות מהיתרונות שיש בהם..

חשוב לי להתחנן לפניך שהשונות הזו לא תשפיע על היחסים בינך לבין בעלך.. הוא לא אשם באיזו משפחה גדל ואיך גידלו אותו.. והוא גם לא מבין באותה העוצמה שלך את העלבון שלך, מכיוון שכך גדל.. 

דרך התמודדות עם השונות של המשפחות היא להשתמש בהומור.. לצחוק על הדברים והרבה.. זה מפחית את הסטרס מהעניין..

 

אני זוכרת שרבתי עם בעלי על כך שחמותי מביאה דברים מה"שקל".. אפילו לתינוק.. לא הצלחתי להבין את גודל ההבדל בין המשפחות מבחינה כלכלית.. מבחינתי שלא תביא כלום.. אין צורך לצאת ידי חובה ע"י הבאת פריט כזה.. בהדרגה למדתי להבין שמדובר ביחס.. בתשומת לב.. במחשבה עלי לפני שהיא מגיעה..

למדתי לכבד אותה.. עם כל ההבדלים.. וישנם המון.. למדתי לראות שלא עושים לי בכוונה.. הם חיים את החיים שלהם כרגיל.. אני זו שנכנסתי פתאום והתחלתי להעביר ביקורת..

בהצלחה!!

ענו לך כבר הרבה, אז רק עוד כמה נקודות קטנותמאמינה ומחכה
א. ממש מסכימה עם התגובה מעליי. להשתדל כמה שיותר שזה לא יפגע ביחסים שלך ושל בעלך. זה בעיניי יותר חשוב מהכל, גם אני רבתי עם בעלי לא פעם ולא פעמיים בגלל המשפחה שלו וזאת פשוט לא אשמתו וצריך להפריד. כן אני אגיד שאפשר לדבר על זה איתו בצורה רגועה ולהסביר לו את התחושה, ואולי הוא או אתם ביחד תוכלו לדבר איתם, ולדבר על ההרגשה, כמובן לא להיכנס להם לחשבון אבל נגיד שהיה משמח אותך שבבית שלהם יהיה את הקפה שלך או חיתולים או מה שישמח אותך..

ב. חייבת לומר לך שכסף זה כ"כ לא הכל ביחסים של משפחות. חמי וחמותי ב"ה עוזרים לנו כלכלית הרבה, והרבה פעמים אני מרגישה שזה בא על חשבון תמיכה רגשית וקשר בכלל. הם לא יודעים איך להתקרב אז הם נותנים כסף. זה עדיף? בכלל בכלל לא בטוח. נכון שהכסף שלהם מאדדד עוזר לנו ואני מאדד מעריכה אותם על זה אבל הייתי מעדיפה יותר קשר רגשי וקצת פחות כסף.

ג. כתבת באחת התגובות שהם מרוויחים סבבה ויש להם 4 ילדים ונראה שהם במינוס.. איך את יכולה לשפוט? להורים שלי יש 4 ילדים, שניהם עובדים מאד קשה, מרוויחים יפה והם בכל זאת במינוס. למה? כי הם זכו ל4 ילדים שלכל אחד מהם יש בעיה רפואית אחרת, שגורמת להם להוציא כל חודש בין אלפי לעשרות אלפי שקלים בחודש. אמיתי. אפשר לשפוט אותם? או להגיד שהם לא מתנהלים נכון או לאן נעלם הכסף? איך הם לא יהיו במינוס אם צריך פיזיותרפיה-מדרסים-ביטוח לאומי-רפואה משלימה-רופאים מומחים וכו וכו.
אני נותנת לך את הדוגמא הזאת כדי שתביני שאי אפשר ואסור לשפוט חשבון בנק של בנאדם.. אין לך מושג מה קורה שם..

וזהו הלוואי שתצליחו לפתור את זה
ואיייליאן
הם לא חיייבים לך כלום! תפנימי את זה.
מזה ההשוואות האלה . אמא שלך נותנת לך? תגידי תודה ותשמחי.. חמותך לא חייבת לך שקל.
חשבתי אני הולכת לשמוע כאן סיפור זוועה על חמה שמציקה ומתעללת ומפריעה לזוגיות..
מה שקראתי זה רק כמה את מצפה לקבל ולקבל
.
הם לא חייבים דבר. ולעומת זאת אתם חייבים בכבודםאנונימית לרגע1
מעולם לא ציפיתי שיקנו לי או יממנו..
אם ההערכה שלך כלפיהם נבנית על פי דברים חומריים חבל
הכי חשוב שיהיו סבא וסבתא טובים, והורים שאינם מתערבים אלא מכבדים את דרככם
אני ממש ממש מבינה את ההרגשה שלךאמאשוני
ולא מסכימה עם התגובות של מה את רוצה הם לא חייבים לך כלום...

כלומר זה נכון שהם לא חייבים כלום, אבל זה לא נכון לכתוב לך את זה.

כמו שמישהי תכתוב שאין לה כסף לקנות בגדים ויש לה רק שמחה אחת ויכתבו לה מה הבעיה ללבוש שמלה אחת.מעל מה שיש תגידי תודה.
זה נורא קל להגיד את זה מהצד...

מי שגדלה במקום מפנק (וזה לא עניין של כמה כסף שפכו עליה אלא זה המקום הנפשי הזה שאמא תעשה הכללל כדי להשקיע בילדים ולעשות אותם מאושרים)
מאוד קשה לה לראות הורות אחרת. זה בלתי נתפש שהורים מסוגלים להתנהג ככה לילדים שלהם...

אני גם עברתי תהליך דומה..
אבל היום, אחרי שנים, אני מצליחה לראות שהם אוהבים את הילדים והנכדים שלהם וזה באמת מה שחשוב. את לא באמת צריכה את המתנות והאוכל שלהם, את צריכה את היחס וההרגשה שאתם חשובים להם.
כואב לך לראות שהם לא קנו כלום לילדה כי את גדלת במציאות חיים שבה כשאוהבים מישהו משקיעים בו בצורת מתנות ומחוות קטנות כאלו כמו צנצנת קפה.
זה צורם לך כי את מפרשת את המציאות הם לא קונים כי הם "לא רואים" אותי ואת ההרגשה שלי.

אין לזה פתרון קסם, זה חלק מתהליך בניית האישיות ובניית המשפחה.

תנשמי עמוק עמוק ותשנני לעצמך אני לא צריכה את המתנות שלהם, אני מספיק חזקה ומספיק עצמאית להסתדר לבד עם האתגר העצום שנקרא הורות.

אני חושבת שכשתתחילי באמת להרגיש שאת לא זקוקה לסממנים חיצוניים מהם להרגיש שאת ביתך ומשפחתך אהובים, לאט לאט תתחילי לזהות איך הם מביעים בדרכם את האכפתיות כלפיכם.

בהצלחה רבה ומזל טוב!!
חשוב חיבוקים וחיבוקים על ההרגשה המעצבת הזאת אני ממש מבינה מה את עוברת...
מסכימה עם כל מילהאנייי12
תגובה מהממתאהבה של אימא
מסכימה עם כל מילהמק"ר
נמענתי מלהגיב עד עכשיו כדי לא להיחשף יותר מדי, (ב'ה לא במקום כזה אבל עם נסיון שאיכשהו דומה) אבל נראה לי שכל אחת מאיתנו באיזשהו מקום חוותה קושי כזה, אולי לא מהפן הכספי, אבל כן מהמקום המצפה מהצד השני לאיזשהו משהו (יחס, מתנה, כסף, הכלה וכו').
בעז"ה ובעזרת עבודה נכונה והחיים שמלמדים, מוצאים את עצמנו יום אחד במקום אחר

לפותחת, חיזוקים והרבה הצלחה
זה לא אותו דבר.. אם יש לה שמלה אחת והיא רוצה יותראנונימית לרגע1
זה לגיטימי
אבל לדרוש מאחרים שיעמדו בסטנדרטים שהיא מציבה זה משהו אחר

ועם שאר דברייך בהחלט מסכימה
בהצלחה!!
מדהימהשירה 3344
תודה על תגובה שקלעה בול אלי וככל הנראה למה שניסיתי להעביר פה!
אנסה להשתפר מקווה שאצליח בעה
סתם שתדעישירקי
שלא תמיד כיף שנותנים לך.. מאמא שלך אולי כיף לקבל ( וגם מאמא שלי )
אבל אני יכולה להגיד לך שאני מהצד השני
חמותי נותנת כסף קונה מטרנות , טיטולים ונכון שזה עוזר וכיף( מדגישה שזה מעצמה ולא ביקשנו כלוום!! וגם ההפך לא רציתי לקחת מהם כלום!)

אבל זה גם גורם לזה שיש סיבה להכנס ולהתערב בחיים יותר מהרגיל! ולהרגיש שבזכותם יש לכם. ושההם תומכים בכם כלכלית ..וכו וכו אז לפעמים המצב שלכם זה כן יתרון... עדיף לא לקבל מאשר לקבל ואחר כך יתערבו/ ידברו וכאלה....


וזה באמת מנטאליות שתדעי שאבא שלי נגיד יש לו הרבה לתת ומרוויח ממש טוב! ושהוא קונה לי איזה משו שביקשתי נגיד אז אני משלמת לו כמה שזה עלה...והוא לוקח ....
לעומת זאת חמותי לא תבין ותצחק עלי אם אני יחזיר לה כסף.....

אז תנסי להבין אותם אל תקשי על עצמך עם המחשבות האלה שהם לא נותנים פשוט תנסי להתמודד עם המציאות - הם לא נותנים וככה זה ישאר איך אני מתמודדת עם זה?

וכן כדאי אולי לדבר עם בעלך אבל כדי להבין אותם יותר ולדעת שזאת המנטאליות שלהם...( וכמובן לא בזלזול..)


אני ואימי...וחמותי..נביעהאחרונה
מאוד מבינה אותך- רק שאצלינו זה הפוך.
ההורים שלי שלא מציעים שקל,לעולם. 13 שנה,אחותי....
וכשאמא שלי באה- היא מביאה עוגה מההקפאה, חצי אכולה- נשאר, רוצים?
או בגד יד2, או צנצנת פלסטיק(שכחתם אצלינו?), פשוט רחמים.
חמותי וחמי- מגיעים עם ארגז כל טוב- דברים מהסופר, מצרכים- עוגיות, כעכים, אבוקדו, שימורים- סתם, כי בטבעם לא לבוא בידיים ריקות..
וכשהם יוצאים- דוחפים מעטפה עם כסף לבעלי,אפילו שאין להם הרבה. זה בטבע שלהם.
בעלי קפץ לחמותי- חזר עם תבנית עם אורז,קציצות, עוגיות ביתיות...
זה ממש הזוי ההבדל... הבדל עצום ומתסכל.
אני ממש מבינה אותך...
זה פשוט מתסכל ברמות.
ואנחנו לומדים על בשרינו- איך לא להיות...ואיך להיות...
כי אותם אי אפשר לשנות..
בהצלחה!
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !