קודם כל, אם כרגע את מרגישה התנוונות וחוסר מעש זה בוודאי סימן שצריך לעשות איזשהו שינוי. לא יהיה לך נכון להמשיך במציאות כזו.
השינוי שאת חשבת עליו זה לעשות קורס מקצועי ולעבור לעבוד במשרה מלאה. זה גם יגרום להרגשה שאת מתפתחת מקצועית וגם יוסיף עניין לחיים- דברים חדשים ללמוד, אנשים וחברים לפגוש וכו' (וגם יעלה את ההכנסה, לא יודעת כמה זה שיקול מבחינתך).
מצד שני, את כותבת כמה חששות שלך מהרעיון הזה- גם הרבה פחות זמן זוגי עם הבעל, וגם הרבה פחות זמן עם התינוקת. את כותבת שאת חוששת שיהיה לך קשה לא לראות את הבת שלך כל ערב עד 18:00-19:00.
אז קודם כל אני רק רוצה להגיד שחוץ מזה שלך אולי יהיה קשה לא לראות את הבת שלך כל כך הרבה זמן, לה יהיה קשה פי כמה וכמה... אני זוכרת שעם הבת הבכורה שלי גם לא הבנתי בהתחלה עד כמה היא צריכה אותי איתה, כי בתור תינוקות קטנים בהתחלה נראה שמבחינתם אין שום הבדל בין אנשים שונים שמטפלים בהם. זה לא באמת משנה אם זה אמא או מישהי אחרת שמטפלת, העיקר שלא משאירים אותם לבד. אבל עוד כמה חודשים את גם תוכלי לראות איך את הופכת להיות הדמות המשמעותית בחיים שלה (בגיל 5-6 חודשים היא כבר אולי תתלהב כשהיא רואה אותך יותר מאשר מאנשים אחרים, ובגיל 8-9 חודשים היא כבר לא תסכים כל כך בקלות לעבור לאנשים אחרים שהיא לא מכירה, ותבכה אם תשאירי אותה בלעדייך...).
אז נכון שבסופו של דבר רובינו שולחים למטפלת/מעון חלק מהיום, והילדים לומדים להכניס עוד דמות משמעותית לחיים שלהם ולהתמודד עם פרידה מאמא לחלק מהיום, אבל אם זה לכמעט כל היום (18:00-19:00 זה כבר כמעט שעת השכבה) אז זה כבר יהיה לה ממש קשה.. (ומן הסתם זו גם לא תהיה מישהי אחת ששומרת עליה במשך כל השעות האלו, שתוכל להוות דמות חלופית להיקשרות, אלא היא תעבור בין מסגרות, שזה הרבה יותר קשה).
אגב, אם זה מעניין אותך לקרוא על הנושא הזה (ובכלל על דברים שלדעתי חשוב לדעת בחינוך ילדים), אני ממליצה מאוד על הספר 'איחזו בילדכם'. לי הספר נתן הרבה...
חוץ מזה גם הנושא של הזמן הזוגי עם בעלך נשמע שמטריד אותך, ולהציע לו להחליף עבודה זה גם לא אופציה טובה מבחינתך כרגע.
מה שאני חושבת להציע לך, זה לפתוח את הראש. להגדיר בדיוק מה מפריע לך במצב הקיים, ולחשוב על רעיונות שונים שיכולים לעזור ולשנות את המצב.
זה יכול להיות יציאה לחוג קבוע בו תפגשי אנשים, אולי מפגש עם חברה שגם לה יש תינוק, לימוד של משהו חדש בקורס אינטרנט (בשביל לשנות את ההרגשה של הניוון) או יצירה של דברים יפים לבית. אני לא יודעת מה מתאים לך ולכן סתם זורקת רעיונות, אבל תחשבי מה באמת מתאים לך לעשות...
מבחינה מקצועית, כשהילדה תגדל יהיה לך עוד הזדמנויות להתפתח. אבל עכשיו זה שלב כל כך קריטי בגידול שלה שלא הייתי מתחילה עם משהו שמוציא מהבית לכמעט כל היום.
באופן אישי אני יכולה לספר שיש לי גם חלום להתפתח מקצועית ולעשות תואר שני בתחום שמאוד מעניין אותי, וכרגע אני יודעת שזה יבוא על חשבון המשפחה ולכן גונזת את החלום לעתיד, כשהקטנים שלי יהיו כבר בבית ספר (ויש מצב שזה יהיה עוד כ15 שנה, כי אני רוצה עוד בעז"ה, אבל אני אחכה עד לשלב שזה יהיה מתאים לי ולמשפחה).
ואני גם נשארת אחרי כל לידה עם התינוק בחופשת לידה מוארכת כמה שאפשרי מבחינת העבודה שלי (אצל כל ילד יצא, אבל אצל כולם מינימום 8 חודשים). ובזמן בחופשת לידה אני מוצאת דברים אחרים ודרכים אחרות להרגיש מועילה ולפגוש אנשים כדי לא להתנוון בבית...
בהצלחה לך בהחלטות שלך, מקווה שהועלתי ולא חפרתי יותר מידי...
