האם זו יכולה להיות משרה עם שעות גמישות?
האם הלימודים הם כל היום?
האם החלום הוא דווקא על התפקיד במשרה מלאה או דווקא על הקורס?

אין הכוונה ללימודים, אלא למשרה עצמה.
גם במידה ואעבוד משרה חלקית (עד 14:00-15:00) רוב הסיכויים שלא נתראה למעט בסופי שבוע..

להפריד בין תקופת הלימודים לעבודה...
דבר ראשון תלמדי אם זה חלום חייך.
וכשתרצי לעבוד תחשבו באופן זוגי איך לעשות את זה בצורה נכונה.
אף עבודה היא לא חתונה לכל החיים, והחתונה שלכם בע"ה כן.
תחשבו על דרך שבה כן תוכלו להפגש.
או באמצעות החלפת עבודה שלך או שלו, או שיום אחד בשבוע בעלך יתחיל מאוחר ותבואי מוקדם,
מניחה שיש דרכים נוספות לפתור זאת.
אם ברור לך שאת רוצה ללמוד וכרגע זה אפשרי לדעתי כדאי.
זה לא נהיה קל יותר בד"כ כשיש יותר ילדים....

שפחות נורא.
השאלה היא יותר לגבי הבת שלך.
את תוכלי להתפתח אח"כ? ( הכוונה גם בעוד כמה שנים טובות)?
כלכלית, בעתיד, במילא תצטרכי לעבוד במשרה מלאה?
את מתכוונת, אי"ה, ללדת עוד ילדים?
תמיד תוכלי לחזור למשרה חלקית?
כלכלית, בעלך ירצה מתישהוא להוסיף עבודה בבוקר?
כל השאלות הללו מאד חשובות.

בגדול, מנסיוני (+3) לעבוד משרה מלאה זה סיוט שיש כבר כמה ילדים קטנים.
אגב, אני עברתי משעת חזרה הביתה- 17:00 ל-16:00 (מצאתי עבודה קרובה יותר) וזה הבדל ענק ממש.

לדעתי, הוא מורגש ממש בגיל 3 בגן טרום-טרום. הם מפסיקים לישון צהריים אבל ממש עייפים והולכים לישון מוקדם. ובכלל בכל תקופת הגן יחסית הולכים לישון מוקדם ולהגיע ב-18:00 זה להגיע ולתקתק ארוחת ערב ומקלחות. ילדים בגן הולכים לישון ב- 19:00-20:00.
בעיני- סיוט ואין זמן להיות עם הילדים.

לדעתי, תשארי עם המשרה חלקית בבית עד שהילדים יגדלו וכלכלית- אם יהיה צורך עדיף שבעלך ימצא עבודה נוספת בבוקר.

אבל זה בהנחה שאי"ה תרצי עוד ילדים ותמיד תוכלי להתקדם.

יש לנו תינוקת בת 3 חודשים,
אולי נביא עוד ילד בעתיד (לא וודאי)

מה שקשה לי עם העבודה הנוכחית הוא שאני כל הזמן איתה בבית,
לא רואה כמעט אנשים..

בנוסף, היקף העבודה (על אף שמוגדר 50 אחוז הוא 25 אחוז בפועל, כלומר אולי 2-3 שעות בשבוע) ועל אף שמשלמים לי מאוד יפה, אני מרגישה התנוונות / חוסר מעש (כל היום אוכל / חיתולים / גינה וחוזר חלילה. כל יום הוא כמו קודמו).

יש לי פעמיים בשבוע בערב שאני יוצאת לשעה שעתיים לעשות ספורט אבל זה ממש כלום מבחינתי.

בעלי כשהוא בבית בבקרים עושה את כל הסידורים (קניות, תשלומים, תיקונים, טיפולים לרכב).

כתבת עכשיו ש25% משרה זה 2-3 שעות בשבוע אז משרה מלאה זה 12שעות בשבוע?
אם כן, למה שתחזרי ב-18:00?

ולגבי הבדידות- מבינה אותך לגמרי.
לדעתי הפתרון הוא באמת ללכת כל יום לגן שעשועים, שיעורים וכד'... אם את באמת עובדת 2-3 שעות בשבוע אז אפשר להוסיף עבודה נוספת (בהנחה שהמשרה המלאה שדעברת עליה היא 42 ש").

המשרה שלי מוגדרת 50% משרה.
מאחר ואני עובדת מהבית אני יכולה לסיים את כל העבודה תוך כמה ימים ואז נשאר המון זמן פנוי.

אם אני עוברת תחום (על אף שמדובר בתחום קרוב) עליי לעבור קורס מקצועי (מהבחינה הזו אין בעיה). אבל מרבית המשרות הן משרות מלאות, כלומר להגיע הבייתה ב-19:00 בערב.

ההתלבטות היא כזאת.. יכול להיות שמשרה מלאה תאפשר לי להגשים את עצמי אבל מניחה שזה יהיה על חשבון הזוגיות / הבת שלי.. (מבחינה כלכלית זה לא ישתלם יותר כי נצטרך לשלם כסף על מעון) ועם העבודה הנוכחית אני איתה בבית.

מצד שני גם להישאר איתה כל היום בבית זה לא קל בכלל.. אני מרגישה הרבה פעמים בדידות ותחושה של חוסר יצרנות.
מרגישה שלכל דבר יש מחיר

לדעתי ילד אחד- תינוק זה הכי קשה.
לדעתי אם יש לך אפשרות לעבוד במשרה מלאה ולהתחיל מוקדם ולחזור ב-16:00 כדאי ללכת על זה. אם אין, לדעתי כדאי למצוא עבודה נוספת שתפגשי בה אנשים ועדיין תעבדי משרה חלקית.
בנוסף- כדי ללכת לגני שעשועים, שיעורים וכד'... כדי לפגוש חברות.
להיות עם תינוק כל ניום בבית זה באמת משעמם ומוציא מהדעת לכן כדאי לחשוב על שילוב עבודה שתתן מענה חברתי ועדיין צעבדי שעות סבירות.
19:00 בעיני זו לא שעה סבירה בעליל.
זה כבר לבוא לילד בגילאי גן ישן או לקראת שינה.
16:00 זה הרבה יותר שפוי ובמילא בגילאי מעון ההבדל לא גדול ביון 13:00 ל-16:00 הילד במילא ישן בזמן הזה.
כמו שכתבתח למעלה אני עברתי מלהאסוף ילדים ב-17:00 ללאסוף ילדים ב-16:00 וזה הבדל ענקי.

קודם כל, אם כרגע את מרגישה התנוונות וחוסר מעש זה בוודאי סימן שצריך לעשות איזשהו שינוי. לא יהיה לך נכון להמשיך במציאות כזו.
השינוי שאת חשבת עליו זה לעשות קורס מקצועי ולעבור לעבוד במשרה מלאה. זה גם יגרום להרגשה שאת מתפתחת מקצועית וגם יוסיף עניין לחיים- דברים חדשים ללמוד, אנשים וחברים לפגוש וכו' (וגם יעלה את ההכנסה, לא יודעת כמה זה שיקול מבחינתך).
מצד שני, את כותבת כמה חששות שלך מהרעיון הזה- גם הרבה פחות זמן זוגי עם הבעל, וגם הרבה פחות זמן עם התינוקת. את כותבת שאת חוששת שיהיה לך קשה לא לראות את הבת שלך כל ערב עד 18:00-19:00.

אז קודם כל אני רק רוצה להגיד שחוץ מזה שלך אולי יהיה קשה לא לראות את הבת שלך כל כך הרבה זמן, לה יהיה קשה פי כמה וכמה... אני זוכרת שעם הבת הבכורה שלי גם לא הבנתי בהתחלה עד כמה היא צריכה אותי איתה, כי בתור תינוקות קטנים בהתחלה נראה שמבחינתם אין שום הבדל בין אנשים שונים שמטפלים בהם. זה לא באמת משנה אם זה אמא או מישהי אחרת שמטפלת, העיקר שלא משאירים אותם לבד. אבל עוד כמה חודשים את גם תוכלי לראות איך את הופכת להיות הדמות המשמעותית בחיים שלה (בגיל 5-6 חודשים היא כבר אולי תתלהב כשהיא רואה אותך יותר מאשר מאנשים אחרים, ובגיל 8-9 חודשים היא כבר לא תסכים כל כך בקלות לעבור לאנשים אחרים שהיא לא מכירה, ותבכה אם תשאירי אותה בלעדייך...).
אז נכון שבסופו של דבר רובינו שולחים למטפלת/מעון חלק מהיום, והילדים לומדים להכניס עוד דמות משמעותית לחיים שלהם ולהתמודד עם פרידה מאמא לחלק מהיום, אבל אם זה לכמעט כל היום (18:00-19:00 זה כבר כמעט שעת השכבה) אז זה כבר יהיה לה ממש קשה.. (ומן הסתם זו גם לא תהיה מישהי אחת ששומרת עליה במשך כל השעות האלו, שתוכל להוות דמות חלופית להיקשרות, אלא היא תעבור בין מסגרות, שזה הרבה יותר קשה).
אגב, אם זה מעניין אותך לקרוא על הנושא הזה (ובכלל על דברים שלדעתי חשוב לדעת בחינוך ילדים), אני ממליצה מאוד על הספר 'איחזו בילדכם'. לי הספר נתן הרבה...

חוץ מזה גם הנושא של הזמן הזוגי עם בעלך נשמע שמטריד אותך, ולהציע לו להחליף עבודה זה גם לא אופציה טובה מבחינתך כרגע.

מה שאני חושבת להציע לך, זה לפתוח את הראש. להגדיר בדיוק מה מפריע לך במצב הקיים, ולחשוב על רעיונות שונים שיכולים לעזור ולשנות את המצב.
זה יכול להיות יציאה לחוג קבוע בו תפגשי אנשים, אולי מפגש עם חברה שגם לה יש תינוק, לימוד של משהו חדש בקורס אינטרנט (בשביל לשנות את ההרגשה של הניוון) או יצירה של דברים יפים לבית. אני לא יודעת מה מתאים לך ולכן סתם זורקת רעיונות, אבל תחשבי מה באמת מתאים לך לעשות...
מבחינה מקצועית, כשהילדה תגדל יהיה לך עוד הזדמנויות להתפתח. אבל עכשיו זה שלב כל כך קריטי בגידול שלה שלא הייתי מתחילה עם משהו שמוציא מהבית לכמעט כל היום.

באופן אישי אני יכולה לספר שיש לי גם חלום להתפתח מקצועית ולעשות תואר שני בתחום שמאוד מעניין אותי, וכרגע אני יודעת שזה יבוא על חשבון המשפחה ולכן גונזת את החלום לעתיד, כשהקטנים שלי יהיו כבר בבית ספר (ויש מצב שזה יהיה עוד כ15 שנה, כי אני רוצה עוד בעז"ה, אבל אני אחכה עד לשלב שזה יהיה מתאים לי ולמשפחה).
ואני גם נשארת אחרי כל לידה עם התינוק בחופשת לידה מוארכת כמה שאפשרי מבחינת העבודה שלי (אצל כל ילד יצא, אבל אצל כולם מינימום 8 חודשים). ובזמן בחופשת לידה אני מוצאת דברים אחרים ודרכים אחרות להרגיש מועילה ולפגוש אנשים כדי לא להתנוון בבית...

בהצלחה לך בהחלטות שלך, מקווה שהועלתי ולא חפרתי יותר מידי...

ממש ממש לא הייתי עושה שינוי שגורר אחר כך עבודה קבועה עד שעות הערב.
זה קצת מראה שאת צריכה עדיין להפנים שאת אמא..
הילדה זקוקה לך! ולא תמיד זה יהיה רק בשביל טיטולים ומטרנה.
לא לראות אותה כל היום זה פשוט לא לעניין! סליחה על החריפות. אני זוכרת אותך עוד מההריון עם כל הקושי.
ובעבר המלצתי לך על טיפול אישי. נראה שמאוד קשה לך כל השינוי, אבל ילד זה לכל החיים. כולל צרכיו הרגשיים וצריך לקבל את זה באהבה עם כל הקושי, לכן ממליצה לך על טיפול.
בקשר לעבודה- תנסי לחשוב על אופציה אחרת, אם לא טוב לך במקום בו את נמצאת אני בעד לחפש שינוי, אבל לא קיצוני ברמה של לא לראות את הילדה (ואת הבעל אם הוא לא יעשה גם שינוי).
לגבי התחושות שלך עכשיו- יש להן מקום. וכמו שאמרו לך מספר פעמים- תחפשי חוגים, קבוצות אמהות וכו'.
אולי תשקלו מעבר דירה למקום יותר חברותי או שוקק חיים. אולי קחי איזה קורס באנטרנט, אולי באוניברסיטה הפתוחה או משהו תורני, או משהו יצירתי (ציור, תפירה וכו'). קשה לייעץ בלי להכיר את המציאות שלך אבל בין להיות כל היום בטיטולים לבין לא לגדל את הילדה חייבות להיות אפשרויות ביניים..
המון ההצלחה! מקווה שלא פגעתי, אם כן, סליחה! זו לא כוונתי בכלל, דואגת לך
אני לא מכירה את המציאות שלך מספ

זה ממש לא מצב אידיאלי (כמובן).
אני יושבת המון על לוחות דרושים,
ופרט לפקידות / מזכירות אני כמעט ולא רואה משרות הורה / משרות חלקיות.

אני מתחילה קורס מקצועי בשנה הבאה (לפחות זה..) אבל דואגת לגבי העתיד. (בגלל העובדה שרוב המשרות הן מלאות עד 17:00-18:00 לא כולל נסיעות).

באופן כללי זה באמת בעיה.. בכל זאת יש הבדל בין ארבע חמש לבין לחזור בשש שבע

לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית

יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.

בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?

אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות