תראי, ממש נוגע ללב מה שאת כותבת כעת. ההרגשה שלך.
אבל מה שאני מנסה להסביר לך, שאת גם לא "בדרך ללא מוצא", וגם ש"הזמן שאת נמצאת במסע הזה", אינו ראָיה.
אם הגיל אמיתי, אז את התחלת את ה"מסע" קצת מוקדם.. וכנראה לא בשלב שכבר התאים לך.
יתכן שאת מ"מגזר", ששם מתחתנים מאד מוקדם - ואת לחוצה בגלל זה.
אבל אפילו אם כך, אין מה להילחץ.
יותר טוב לא להתחתן לפי ה"שטאנץ", מאשר להתחתן עם מי שלא מתאים.
תתעלמי ממה שהיה עד כעת. מההצעות שלא היו.
תאמרי לעצמך, אני עוד די צעירה, מתחילה מחדש את הענין הזה.
קודם כל, בונה את עצמי, מוסיפה טוב - הרי גם מי שיתחתן איתך, יתחתן איתך. כמה שהטוב באישיותך יותר יאיר - כך גם יותר סיכוי למצוא מישהו גם טוב וגם מתאים.
לכן, הדרך אינה "ללא מוצא".. זה בדיוק ה"מוצָא" שלה. תעשי "כביש עוקף" לדרך שאת מרגישה כאילו היא ללא מוצא.
הכביש-העוקף הוא, להוסיף טוב, להתקדם בנחת, להרבות בשמחת חיים. במקביל - לבדוק בלי לחץ, מהיכן אפשר לשמוע הצעות טובות.
תלכי כך, תסירי ממך את המחשבות המעיקות, בידיעה שכך את ממש גם מתקדמת וגם צועדת אל החופה - ותראי שבעז"ה זה אכן יקדם אותך.
את לא צריכה "הצעות" ו"דייטים". את צריכה רק אחד מתאים. אדרבה, הרבה שלא מתאימים - מתסכל לא פחות.
תנסי, תראי, תעדכני על אירוסייך.....