פעם ישב עם תלמידו הרי"מ ואמר כאילו לעצמו:

"בעשרה מעמקים נברא האדם. עומק לפנים מן העומק. לכל היותר מסוגל האדם להגיע עד העומק התשיעי."

לאחר רגע פנה לתלמידו ואמר:

הלא מוכרחים פעם להגיע אל העומק העשירי. שאם לא כן בשביל מי הוא נברא? אתה שואל בוודאי, הלא אם אי אפשר הרי אי אפשר, ואני אומר לך, אף על פי כן! כוח הרצון של האדם חייב לעלות על כח ההשגה שלו. הלא כך אמר בעל התהילים בפנותו אל הבורא: אתה מושל בגאות הים בשוא גליו אתה תשבחם.

הקב"ה, שם חול גבול לים. הוא הקים מחיצה בין הים והיבשה. המחיצה הזאת תעמוד לעד. מדוע, אם כן, סוערים הגלים, נועמים ורועמים. מדוע מתנשאים הגלים ומרעישים עולמות. מדוע מתמרדים גלי הים נגד רצון הבורא. ראה את צמאונם, כיצד משתוללים ומתנגשים כמו איתני עולם, באיזו תנופה הם נדחקים ומסתערים לפרוץ את הגבול כדי לעלות על היבשה. גלוי וידוע להם, לגלי הים, שהקב"ה לא יחזיר את העולם לתוהו ובוהו, הם לא יצליחו לעולם לפרוץ דרכם אל היבשה- אף על פי כן, הבורא, המושל על גאותו של הים, המושל שקבע גבולות, הוא בעצמו משבח את הגלים על כמיהתם לפרוץ את המחיצה, למרות הידיעה שרצונם עולה על כוחם, שלעולם לא ישיגו את מבוקשם"