אף פעם לא הייתי
התרגלתי להתמודד לבד עם דברים, למצוא לבד פתרונות לבעיות - לא כי אני חושבת שאני הכי חכמה ויודעת אלא פשוט כי כך הורגלתי.
שמעתי פעם ממישהי חכמה שאמרה
לא טוב שיהיה לאדם רק מישהוא אחד (אנושי) שיסמוך עליו.
הכוונה בחיי הנישואין לא טוב שיהיה לאחד משני בני הזוג רק אחד את השני כאנשים קרובים בחיים, אי אפשר שהבן אדם היחיד הזה ישפיע לבדו על הלך היום שלנו.
אפשר אבל זה לא כדאי...
יקרה שאותו אדם יהיה במצב רוח לא טוב, תקופה לא טובה וכו' ולא טוב שהלך הרוח שלנו ינותב לפי שלו,
כי נרצה או לא זה משפיע,
זה יוצר "וויב" שלילי.
זה תקף לגבי כל סוג של חברות ומתעצם יותר בין בני זוג.
צריך אנשים בחיים!
וצריך אולי לא הרבה, אבל כן צריך יותר מקצת.
אז כן, זה מטריד אותי כי כמו שאמרתי אני לא טיפוס של אנשים וגם אם היו לי יותר אנשים בחיי פעם אז רוב אם לא כל חברותיי כבר נשואות וחלקן כבר עם מספר ילדים.
ואני יודעת...
ניסיתי להגדיל יותר את המעגל החברתי
לפעמים אני עדיין מנסה
אולי אני סתם מוטרדת
אולי אני יותר מידי חושבת
יכול מאוד להיות שאני חלקית צודקת
לא יודעת.
אם קראת עד לפה אז תודה
אשמח גם לחוות דעת
נשואים + רווקים.



