תתחילי בטוב.
בהערכה ובהכרת הטוב למה שהם מעניקים לך באהבה רבה ומתוך דאגה.
ואני רוצה להגיד כמה דברים שאולי יאירו את הסיטואציה מנקודת מבט קצת אחרת.
אני חושבת שיכול לעזור גם להביא לידיעתם שאת מזהה את המקום ממנו מגיע הרצון שלהם לדעת: לקחת חלק בחייך, להיות שותפים לעולם של הבת היקרה שלהם, אם היא בכורה או בת זקונים זה בכלל משפיע, טוב ליבם העצום, כל דבר אחר (את תדייקי מה שנכון להם ולך), ואיך הרצון הזה משפיע עלייך ועל המקום האישי שלך.
צריך לזכור שהם ההורים שלך.
הם אוהבים אותך ורוצים לראות בטובתך ובשמחה שלך, ועם זאת הם מפחדים עלייך. במקום הזה שאת זו שבוחרת עם מי לרקום חיים, ואין להם שליטה על הדבר הזה כל כך, זה מעצים את הדאגה והפחד, ועד שלא ידעו ויבחנו בעצמם מי האדם, הם לא יהיו רגועים (ולא משנה כמה אמונה ובטחון בבורא עולם הם חלק מהחיים, זה פחד שקיים והוא טבעי אצל הורים כלפי ילדיהם). ובמהלך הדרך הזו עד שיפגשו את הבחור שמצא חן בעינייך, הדרך שלהם לקבל רסיסי מידע כלשהם ולהבין מי הוא ומה טיבו, זה רק דרכך והשיתופים שלך אותם.
מניחה שאת יכולה לשער לבד את גודל הלחץ כשאת בוחרת לא לשתף בכלום ועוד מתלוננת על הרצון שלהם לעשות מה שביכולתם כדי לשמור עלייך.
לימדו אותי שכשיש פחד בסביבה, הכי טוב להניח אותו במרכז ולהתייחס אליו. לדבר עליו ואותו. אחרי שזה קורה משהו משתנה.
לכן, אני חושבת שפתרון טוב לעניין הזה שכל הצדדים יצאו ברווח, הוא לדבר על זה בצורה נינוחה כשיש קשב מלא וההורים פנויים רק אלייך, ולפתוח את זה.
לבקש שישמעו מה שיש לך להגיד ואחר כך תשמחי לשמוע את דעתם, ואם יהיה יותר נכון לשמוע קודם מהם מה חושבים ומרגישים כלפי המצב הזה גם טוב. שתפי במה את מרגישה על המקום שלהם, על הרצון שלך שיהיו חלק מהדרך שלך בצורה שתהיה גם הכי טובה גם לך. וכדי ששני הצדדים יוכלו לעבור את התקופה באופן הכי נעים ומעצים שאפשר, זה ממש ישמח אותך אם יכילו ויקבלו את זה שאת מודעת למה הם מרגישים ולצורך הפנימי שלך, ושאת תמצאי את הדרכים שלך לשתף אותם במה שאת תבחרי ומתי שתבחרי (פה את יכולה לפרט אפילו מה כן יהיה לך נח ונעים לשתף ומה פחות, זה יתן הרגשה להורים שהם יודעים לאיזה סוג שיתוף לצפות ופחות ילחצו בזמנים יותר רגישים עבורך). עוד דבר שיכול גם קצת להרגיע אותם מהלחץ, הוא להוסיף שאת בטוחה שהם סומכים עלייך שגידלו אותך וחינכו באופן שתדעי לשמור ולדאוג לעצמך בעולם הגדול, ובכל מקרה את סומכת עליהם שישימו לב אם משהו אצלך משתנה וידעו להגיד לך ולהסב את תשומת ליבך.
ושה' איתך. תמיד. כמו שתמיד היה במצבים שהם לא יכלו להיות שם עבורך, למרות שמאוד רצו.
אחרי שיחה כזו אני מאמינה שבפעם הבאה שתתארגני ותצאי את תקבלי ברכה, ותשמחי שלפחות חשש אחד לקראת הפגישה הקרובה יורד לך מהלב.
משהו ישתחרר שם גם בשבילך.
בהצלחה יקרה.
