אני כל היום במיטה כבר. יצאתי לכמה שעות מבוזבזות נורא בשביל לצלם חומר למתכונת.

הכל כואב ולמה אני ככה. היו ימים יותר רגועים לאחרונה.

נמאס לי כבר. נמאס.

ואין עם מי לדבר בכלל.

כוסעמק.

את תלמדי מטעויות. אבל אפשרי בלי פשוט?

ודי לקחת ללב כל-כך.)

יש אותו ואת גרעין דביר ,
מה שזה לא יהיה בכלל...

אולי את באמת כזו?

כבר שנים שלא עקצצה לי התחושה הזו בגוף.

והנה פתאום שוב, זה נוכח, וזה מבהיל.

לא יודעת אם אני רוצה,

אבל אני רוצה.)

לפעמים זה מעצבן להתחשב באנשים אחרים.

לפעמים מעצבן שככה זה מתנהל.