כמה שתאהב את חברך,האהבה העצמית תגבור עדיין.
הנה לדוגמא בעת צרה,אתה וודאי תדאג קודם לעצמך וגם אם אתה הצדיק שבצדיקים,אתה תעזור לחברך אך לא על חשבונך.
אתה חשוב לעצמך.
אתה אוהב את עצמך.
אתה אוהב את רעך אהבת נפש אך זו עדיין אהבה שתלויה בדבר.
הרי עכשיו אתה אוהב אותו ומחבקו וכו אך ברגע שהוא יגיד/יעשה משהו שאתה לא אוהב,תהייה לך תחושה חמוצה לגביו.
אז מה?התורה הקדושה טועה?
איך יתכן לאהוב אדם אחר בדיוק כמו שאני אוהב את עצמי?
חכמים עונים כך על הפסוק-"ואהבת לרעך,כמוך"-תאהב את חברך "כמוך",תצביע על השם יתברך ותגיד כמוך,כמו שאתה השם יתברך,אוהב את חברי,ככה אני צריך לאוהבו.
אנחנו לא צריכים לאהוב את חברנו כמונו אלא,כמו שהשם יתברך אוהב אותו.
ואז ממילא נאהב אותו באמת.
בלי אהבה התלויה בדבר.
שנזכה.
- לקראת נישואין וזוגיות