אני לא יודעת אם יש לכולם "אחד"/"אחת".. אולי צריך לחפש רק מי שיכול להיות שותף שאפשר לעבוד איתו איכשהו וזהו .

סליחה שלא ניחמתי.

כאמור 4 שנים...

נישואין זה הדבר הכי חשוב בחיים. זה מי תגדל את הילדים שלך, מי תקבל את פניך בסוף היום, מי תקשיב לך ולמי אתה תקשיב, עם מי תבנה את כל העולם שלך..

אתה צריך לחיות עם מישהי שאתה אוהב ומעריך.

אל תוותר על זה..

חוץ מזה שאף אחת לא היתה רוצה שבעלה יתחתן איתה רק כי הוא התייאש מלמצוא את האחת..

אל תתייאש, האחת שתפתח לך את הלב קיימת בדיוק כמו שאתה קיים.

בינתיים כדאי לדייק את הרצונות, לנסות לברר מה באמת נכון לך ומה לא, ללמוד להכיל ולקבל דברים שונים.. כי באמת כמה שאוהבים את בן הזוג, בסוף ברור שיש הבדלים מאוד גדולים שצריך להשלים איתם וללמוד לחיות איתם. אבל הדלק של היכולת הזאת להכיל הוא האהבה, בלעדיה קשה מאוד להניע את העסק.

ודבר נוסף - אני לא יודעת באיזו סביבה אתה חי, אבל סביבי רוב החברות הנשואות מאושרות מאוד, כמובן עד כמה שאפשר לשפוט מבחוץ. סיכוי טוב שיש דברים שאתה פשוט לא רואה..

בע"ה תמצא אותה בקרוב!

בעז"ה תמצא את האחת שלך בקרוב!

אני מעיר לך כי זה הפריע לי..

בטח שמי שמתחתן הוא מעריך את בת הזוג שלו. בלי זה לא חושב ששייך להתחיל

כתוב "ומכבדה יותר מגופו", אדם צריך לדעת שהוא ניגש לחיי נישואין ויהיה לו עבודה, הוא יצטרך לכבד את אשתו גם כשיהיה לו קשה

אני לא יודע אם אתה חדש פה או לא, אם כן. עצתי שתעבור קצת על שרשורים קודמים, אנשים פה כתבו המון עצות טובות רק שאני לא מרגיש ראוי מספיק בשביל לומר אותם.

אם צריך עזרה אשמח למצוא...

בהצלחה אחי!!

בקרוב!

לעתים זה פשוט מרגיש שאם אמשיך בדרך הזאת שאני הולך בה (לחפש את האחת) אני אגיע לגיל 80 ועדיין אחפש...

לפעמים אני שוקל פשוט ללכת על זה, להתחתן עם הבאה בתור וגמרנו ... להתמודד עם מה שיבוא אחר כך אני חושב שבמקום מסויים אני כבר לא כל כך מאמין שאני אי פעם אמצא את האחת, תוהה לעצמי האם כל הסיפור הזה של האחת זה דבר שלא מתאים לכל אחד, יש כאלו שיש להם אחת ויש כאלו שמתמודדים עם מה שיש.

אצלי כתוב שאתה כבר עברת את שמונים, אז לא רלוונטי..

בכל מקרה, אתה צודק עם הרעיון שלפעמים צריך לומר יאללה, אם היא זורמת למה אני מקלקל?

תצליח!

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

ואם חוששים שהצד השני לא יודה על האמת (שב"כ....?)

אז אולי כן להיפגש ובמהלך הפגישות ניתן להבין לבד.

וגם, אולי הבחור מאוד רוצה קשר, אז הוא אומר כך.

לפי ענ"ד.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

המטרה באמת היא למצוא את האישיות שמאחורי המעשה, 

ולכן להגיד לילד "כל הכבוד שהתאמצת", זה לראות אותו, לראות את המאמץ שהוא עשה.

לכן לצורך העניין, פחות משנה מה המקרה בדיוק, השאלה אם מאירים חלק טוב ומהותי באישיות או שאנחנו מתמקדים בעניין חיצוני במחמאה.

הוא כמובן לא קשור לכאן

באמת פחות התכוונתי לעניין שהוא לא אישי, אבל זה נשמע גם טוב מאוד

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?