אכתוב בקיצור, כדי לא להיחשף, אבל המצוקה שלי הולכת ומתעצמת.
אשמח לעזרה.
יש לי 4 ילדים מהממים, כולם קטנטנים (עדיין לא בגיל בי"ס, לצורך העניין..(
יש לי גם בעל מדהים, מעורב מאוד בטיפול בילדים ובבית, אבל עובד הרבה בשעות שהילדים בבית.
אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות מידי בלחץ ובעצבים, כל השיח איתם הוא בצעקות ובחלוקת הוראות.
ברור לי שהרבה פעמים אני נתפסת לשטויות, אבל לא מצליחה לשחרר ולהרפות!
מביאה עזרה אחר הצהריים,
התחלנו תהליך של טיפול מקצועי..
אבל בנתיים,
מרגישה שאני גורמת עוול לילדים ואוכלת את הלב כל יום, כל היום!
נדמה לי שכתבתי על זה כאן בעבר, אבל לא מרגישה שאני מצליחה לעבוד על המידות ולהשתפר בעניין.
אודה לעיצות..


