)"את יודעת", הוא אמר לי פתאום בלי קשר, "זה לא בריא למות"
לא הבנתי אותו. חשבתי שזה אולי עוד קצר בתקשורת ביננו, שלאחרונה מעידה על נסיגה. בכל זאת שאלתי. "מה הכוונה?"
"זה מאוד הגיוני. אם בן אדם מת- הוא בריא?"
"לא, כי הוא לא חי. אז ממילא" הוא קטע אותי "זה לא משנה למה. אבל אנשים מתים הם לא אנשים בריאים. נקודה. וזה לא בריא למות, אז אל תמותי, זה הכול."
לא ממש התעמקתי בזה. רק חייכתי והבטחתי להשתדל. לא קלטתי את המסר שרצה לשדר לי. אולי רציתי לחשוב שהייתה זו שיחה רגילה. סתמית.
שבוע אחר כך כששמענו ביחד את השיר שלנו ורציתי לדלג, הוא שוב נעץ בי את המבט הזה, כמו אז. מבט שככל שהוספתי לחקרו הבנתי שהוא מעיד על תקווה מיואשת, עמוסת תסכול.
ולא, לא הבנתי מה הוא רצה.
בסוף לא דילגתי, למרות שלא יכולתי לשמוע עוד את המילים מהפזמון. אבל הוא עצר את השיר והסתובב אלי. "את לא רוצה?" בהיתי בו. "מה 'לא רוצה' "? הוא הסתכל עלי במבט ארוך שאמר, את יודעת בדיוק, אבל אני לא אגיד. "לשמוע עכשיו שיר". לא התייחסתי לסאב-טקסט. אמרתי שאני לא יודעת, ולא משנה, ולא אכפת לי. ואז הוא נעשה מרוחק וכיבה את השיר. "עזבי, לא משנה. בואי לא נריב גם על זה"
ואני בכלל לא רבתי. רק לא היה לי כוח.
רק כשהוא הלך ונשארתי על הספסל, השכלתי להבין את כוונתו. אליו, הוא התכוון. לא לשיר. האם אני רוצה אותו. ושוב לא ידעתי מה התשובה.
הוא היה מיוחד מאוד, קסום מדי בשבילי. עמוק ורגיש אבל כנראה שיותר מדי. בתחילה הקשר פרח ועלה אבל בחלוף הזמן התגוששו בי שתי תחושות. אני רוצה בו. וקשה לי.
חשבתי שרק אני שותפה ללבטי אבל מסתבר שזה גם צף במהלך הפגישות. הייתי נאיבית מדי לקוות שהוא לא ישים לב לזרות שבי, למרות שאני שחקנית, גדולה.
אחרי חודש כשישבנו על דשא דומם ורטוב מאחורי המתנ"ס, וכשהאווירה קפאה עוד הוצאתי את הטלפון והדלקתי את השיר שלנו הוא כיבה אותו, והוציא גליל נייר טואלט ונתן לי, ובקושי אמרתי לו ביי והוא כבר התרחק והפעם לתמיד,
ידעתי ששגיתי. שהפסדתי בן אדם טוב. ונכון שהוא היה מיוחד, מדי, עבורי. ואולי זקוקה הייתי למעט יותר כח או מאמץ כדי להבין את עמקותו ולהכיל אותי בו, ובכל זאת, חבל.
ורק אז, כשידעתי שבאמת אהבתי אותו, הבנתי למה התכוון המשורר בשיחתנו המוזרה אז. הוא רק רצה לבקש ממני בקשה פשטה, ואני לא נעניתי לה.
"זה לא בריא למות"
אנשים מתים אינם בריאים, כי הם כבר לא בחיים.
"אז אל תמותי לי"
נפשם של אלו הנפרדים משאהבה נפשם אינה בריאה, כי הם אינם.
)
