שקיעה, סופה, אלוהים

בגרות, עולם, נדודים

גמגום חרישי עצב דופק

פותח בנהי והזמן מתאבק

אני לא יודע מה לכתוב

העט כבר מיוסר

עוד דקה אולי יהיה טוב?!

לקוות? לחכות? לא מאוחר?

געגוע לאתמול שנגמר

ולמחר שיתן את דברו

פחד או אולי חלום מר

יהיו כלואים בניבו

אז השקט צורח שואג בלי הפסק

אני גונח בורח מתרחק מתרחק

אולי מחר אצליח - להשתתק

אולי מחר אוכל להבין ולחבק

כבר סיפרתי אתמול או אולי לפני יומיים

שגבר זה לא מי שחושב על בנתיים

זה מי שחי את חייו בלי להתעסק

על חבל דק שנע ללא הפסק

טוב אז אולי אני אחבר לזה פזמון?

אולי אצרף לזה כינור או פעמון?

כבר שכחתי איך כותבים שירים כמו פעם

היום, או אולי תמיד, אני מצפה ללחן של הרעם.

וכן, הבור מוסתר מונשם, ומצבו טוב

אולי ככה לא מרגישים שצריכים לאהוב,

לוקח זמן להבין, להפתח ולקבל

שאתה אתה ולא מהר להתחלל

אני אסיים בשירה ריקוד והלל

כשזה יקרה ויהיה שמח וצוהל

אני אהיה כאן לקרוא בקול שואל

והחיים יספרו הנה בא גואל 

זה נראה פורום ממש ממש ממש טוב! למה הוא לא פעיל??

למה השיר איתן מוקדש ליצחק

לאנשים עם שכל ישר

המוות הוא בסך הכל הרפתקה אחת גדולה

''לא יודעת מה ראית, מה לא ראית... ''

מניחה שוב, מזל טוב. 

יהיה הרבה מזה בע"ה. 

אין לי ספק בזה. 

(מחר היא לא תהיה פה)

אם הייתי יכולה...

אבל אני לא יכולה.

אז בשמיים ישמעו.

החיים ממשיכים אחרי הכל.

✂️

➿