כבר 3773 שנה, מימות אברהם אע"ה שלא פסקה ישיבה מאבותינו, דורות על גבי דורות של יהודים התחנכו על טהרת הקודש, בלי לערב קודש וחול.גם ישל"צ וכפר הרא"ה "אם הישיבות התיכוניות" קמו כישיבות קטנות לכל דבר, ורק אחרי לחץ כבד מההורים, כשראו שאין בררה נפתחו שם לימודי חול (ובישל"צ אף הקפידו שזה לא יעשה באותו בניין!) .
והנה עברו פחות משלושים שנה, ונשתכח שמה של הישיבה הקטנה בציונות הדתית , וכשמדברים עליה ישר עולה תמונה של חבר'ה מינימום חרדים, מנותקים מהעולם שקוברים את עצמם בין ערמות ספרים עם ריח של נפתלין.
הציבור שלנו ברוך השם מקפיד להישמע להוראות גדולי הדור, יעידו על כך מדורי הSMSים ועשרות טרמפיאדות שכוסו בשמות של רבנים, אם כן מדוע בענייני חינוך "בהם תלוי קיום האומה" כל אחד נהיה רב לעצמו? כאשר הרב אברהם שפירא זצ"ל מדבר על סירוב פקודה כולם עוברים לדום, אך כאשר הוא מתבטא ואומר "אני יודע בידיעה ברורה שבשמים רוצים שתלמדו עכשיו תורה ואת הבגרות תעשו אחר כך" ,( מתוך שיעור שהעביר בישיבת מעלה חבר{לספקנים ניתן להשיג את ההקלטה במקום} במקרה הטוב לא מפרסמים את דבריו ובמקרה הפחות טוב מחפשים תירוצים. למה בנושאים קריטים כאלו של עיצוב פני הדור הבא לא שואלים את גדולי הדור?
מקובל מאוד לצטט את מרן הרב קוק זצ"ל על שילוב הקודש והחול אך משום מה נוהגים להתעלם מכך שבאיגרות-קע', תקע', תרלה', תרמד, תרנד', תרנה', מדגיש הרב קוק שכל תמיכתו ב"תחכמוני" (אב טיפוס של הישיבות התיכוניות) היא בדיעבד- לכאלה שאילולי מוסד זה ילכו למוסד חילוני, וכך הוא כותב לרב חרל"פ באיגרת תרמ'ד:" איני מוצא מקום של צורך לבאר כי מוסדים כמו התחכמוני כמה שיהיו מכוונים כדי לעשות סייג לתורה מפני התפרצות המינות והכפירה לא על ידם ניבנה לקומם את פליטת ישראל. מקור החיים וההצלה הנצחית יישאר לעולם בבתים הגדולים, שמגדילים בהם אך תורה ויראת שמים... מעדרי קודש כאלה, שמקום מרעיתן הוא הישיבות האיתנות, רק מהם יקומו לנו שרי קודש ,גדולי תורה, רבי פועלים בעבודה ובמידות תרומיות,כאשר מעולם זאת על ישראל. מייסדי התחכמוני ומנהליו בעצמם עומדים תמיד הכן לייעץ לכל אב דורש עצתם... שאם אך יש כוח בידו אל ינתק את בנו אפילו לשעות קצובות ממקור החיים של תורה שבכתב ובע"פ.
רק לאלה האנוסים מאיזה טעם או סיבה , הדוחפת את גלגל חייהם, לחנך את בניהם לחינוך שיש בו לימודי חול הינם עומדים מוכנים להצילו ממקומות כאלה שיכנס בו במתכוון וגם שלא במתכוון זרם של כפירה ופריקת עול התורה בפרטיה או בכלליה"
ציבורנו ברוך ה' לפני הגרוש מגוש קטיף קרא לאלפי שוטרים וחיילים להישמע להוראת התורה אף במחיר של וויתור על פרנסתם ולא להשתתף בפשע של עקירת יהודים מחבלי מולדתם, אני לא מבין מדוע על עצם מצוות לימוד תורה כל כך קשה לנו לדחות במספר שנים את ההכנה לכך ואנחנו בטוחים שבחור שאין לו בגיל 17 תעודת בגרות נחרץ דינו לכתת רגליו בין קופות צדקה לעבודות ניקיון.
לפעמים אני שואל את עצמי מהיכן צצו מחשבות כמעט אליליות שבראש השנה כאשר הקב"ה בא לחלק את הפרנסה, הוא בודק בבגרות מה היה הממוצע של כל אחד.
כשהלכתי בכתה ח' להבחן לישיבות שאלתי את אחד מראשי הישיבות התיכוניות הנחשבות ליותר תורניות על היחס בין ישיבה תיכונית לישיבה קטנה תשובתו הייתה בערך (עבר זמן מאז אבל זה הרעיון הכללי) במילים אלו: "קודם כל שתהיה לך תעודת בגרות ואחר כך אם תרצה להשקיע את חייך בלימוד תורה תלך לישיבה גבוהה"- כלומר, קודם כל שלכל יהודי תהיה תשתית בסיסית כדי שיוכל להוציא תואר שלישי במדעי המדינה, ואחר כך אם ירצה יוכל לעסוק בעולמו הרוחני באופן רציני (מה שיותר מתמיה זהו סדר הזמנים: בתקופה בה האדם מעצב את אישיותו הוא צריך לדאוג לפרנסה, ובגיל שבו מתחילים לחפש עבודה הוא מתחיל את דרכו בעולם הישיבה).
כמובן אין לי חלילה שום טרוניה כנגד אף רב או שיטה, הכל נובע מרצון לעורר מחשבה בנושא שמטריד אותי מזה זמן רב.
ישנן מספר שאלות שכל פעם שמדברים על ישיבות קטנות:עולות מחדש :
א. תכלס מה ההבדל בין ישיבה קטנה לישיבה תיכונית? מה קרה אם 10 שעות בשבוע אני אלמד מתמטיקה ואנגלית ובשאר אני אלמד תורה?
אז דבר ראשון מבחינה כמותית - בחשבון פשוט 10 שעות שבועיות בפריסה של ארבע שנים זה יוצא למעלה מאלף שעות לימוד "גירסא דינקותא" שלא יחזרו.
ומבחינה איכותית: אני מרגיש שכאשר אדם נמצא במסגרת שלומדים בה רק לימודי קודש, אז גם הלימוד וגם האווירה שונים לגמרי, כאשר כל היום שלך סובב סביב לימוד תורה (זה לא כזה מפחיד כמו שזה נשמע) אז ממילא הלימוד שלך יותר איכותי בלי טרדות חיצוניות.
מלבד זאת אני מרגיש שבישיבות קטנות יש מימד של מסירות נפש על התורה שהחבר'ה יודעים על מה הם מותרים, ושאחר כך הם יצטרכו לעבוד קשה כדי להשלים בגרות. ולמרות הלחץ החברתי (ולפעמים גם של ההורים) הם עושים את הצעד הזה, זה מוסיף נדבך של קשר ועוצמה ללימוד.
הרב עמי שטרנברג בחוברת "כעץ שתול על פלגי מים" משווה את לימוד התורה למקווה, שאפילו אם שערה אחת נשארת בחוץ הטבילה לא עולה. כך גם בלימוד תורה אינו דומה לימוד מעורב של חול וקודש ללימוד על טהרת הקודש .
שמעתי מחבר פירוש על הפסוק "כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים" שהתחברתי אליו :
חץ כדי שיעוף לכיוון שאני רוצה בו צריך להיות מאוד מדויק אם ישנה סטייה של אפילו מילימטר אחד הוא יכול לפספס את המטרה, כמה שהחץ יותר מכוון כך הפגיעה יותר מדויקת .
כך גם ימי הנעורים בהם האדם מעצב את אישיותו ומכוון את חייו לכיוון שיבחר, צריך הרבה זהירות באיזו דרך האדם הולך בתקופה זו שיש לה השלכות על כל חייו של האדם. לכן חשובה כל כך דווקא בגיל הזה השקיעה בתורה בלי טרדות חיצוניות.
ב. מה עם אידיאל שילוב הקודש והחול ? הרי מצאנו הרבה מגדולי ישראל שהיו בקיאים בכל החוכמות והמדעים עד שאומרים בשם הגר"א שמי שתחסר לו יד אחת במדע יחסרו לו כנגדה 70 ידות בתורה.
הנצי"ב רבו של הרב קוק שסגר את ישיבת וולוז'ין, הגדולה שבישיבות אירופה מכיוון שהרוסים רצו להכניס בה כמה שעות (יש כמה גרסאות על המספר המדויק) בשבוע של לימודי חול ובנו (ר' חיים ברלין) מעיד שנפטר ממחלה שבאה לו עקב הצער מכך! מתייחס במספר מקומות לסוגיה זו של חשיבות לימודי החול ואיך לשלב אותם כראוי על לימודי הקודש: בפירושו "הרחב דבר" לפרשת האזינו על הפסוק "כרביבים עלי עשב" כותב:"...ומזה יש להבין דכל שכן אי אפשר לקוות להשיג מעלת התלמוד וחכמת הטבע יחד אם לא שיקדים עמל התורה הרבה ואחר שכבר עמל ומצא כדי מידתו אז יוכל להפנות גם לשערי חכמות ויהיו שניהם שמורים ומתקיימים בידו..." ובספרו משיב דבר חלק א' סימן מ'ד: "... באשר זה דרכה של תורה שאין עמלה ותכליתה מתקיים אלא במי שמפנה כל ראשו בה... ואי אפשר להיות גדול בתורה בשעה שעוסק בדברים אחרים. וכל גדולי התורה שהמה גם חכמים בלימודי חול, אינו אלא שהתעסקו בלימודי חול קודם ששקעו ראשם בתורה או אחרי שכבר נתגדלו בתורה אבל ביחד אי אפשר להגיע לתכלית הלימוד..."
ג. תכלס מה יהיה עם הפרנסה ?
אז א. ידועים דברי המשנה בסוף מסכת קידושין:..." אמר רבי נהוראי מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה ... לא עניות מן האומנות, ולא עשירות מן האומנות אלא הכל לפי זכותו..., אם אתה חושב שזהו רצון הקב"ה שכרגע תלמד תורה אתה לא צריך לפחד מזה .
ב. קיימות כיום הרבה מסגרות להשלמת הבגרות תוך שנה(מכון לב , שעלבים נחל חרדי ועוד..) הרבה בוגרים הלכו לשם ומכל מי שאני מכיר אין אחד שנכשל, ואל תחשבו שכולם הוציאו מינמלית עם ממוצע של 75, אלא הוציאו שם גם בגרויות טובות.
אני לא חושב שאלו שלומדים בישיבות קטנות מהווים את העלית האינטלקטואלית של עם ישראל, אלא, שהם נגשו לשם עם החלטה ללמוד ועם הרגלי למידה שקנו ע"י עמל תורה וברוך ה' הם הצליחו.
ד. וישנה גם שאלה שאין יכולת לבשר ודם לענות עליה תשובה-"שמע אחי אתה צודק אבל מה נעשה לא לכולם זה מתאים"?
א. אני בטוח שהתורה מתאימה ליותר משישים חברה למחזור של 3000 בוגרי כיתות ח' מהציבור הדתי לאומי.
ב. קמו כיום הרבה ישיבות קטנות בסגנונות שונים וזוהי צביעות להגיד לא מתאים לי אם אפילו לא ניסית .
יהי רצון שנזכה כולנו להגדיל תורה ולהאדירה מתוך אחדות , ויכולת להבין ולהכיל דעות שונות.
תגובה נפלאה