אני לא נהנית אצל ההורים של בעלי בשבתות. הרבה פעמים אני נהיית ממש עצובה בימי שישי כשאנחנו מתארגנים לנסיעה. לפעמים מתחילה לבכות ומתקשה להסביר את עצמי. וזה ממש מתסכל, כי בעלי מדי סובייקטיבי ואני לא יכולה לדבר איתו על הקושי שלי להיות עם המשפחה שלו, באופן רגיל כמו שהייתי משתפת בכל קושי אחר.
ניסיתי לחשוב מה מקור הקושי ונראה לי שזה בגלל שהם גם הרבה יותר רשמיים ומשעממים מהמשפחה שלי. הגיסות שנמצאות שם בדרך כלל ביישניות ולא יוזמות כמעט שום שיחה נורמאלית וגם האמא די שקטה. האבא קצת שתלטן ויכול לנאום דברי תורה ולדרוש שקט מוחלט, ולהביע דעות ולא להסכים עם אף אחד אחר. לא קמים שם מהשולחן כל הסעודה. ויש אווירה שם שאני מרגישה שממש מדכאת את יצר החופש וההנאה שלי.
אני אדם מאד שוחר חופש ומאז שהתחתנתי התחוור לי שכמעט כל שבת שניה אין לי חופש איפה להיות כי מצופה שאהיה אצל משפחת בעלי. עכשיו אם תציעו לשנות את ההסדר, זה אומר שגם בעלי יוכל לבקש שלא ניסע למשפחה שלי לעיתים קרובות, ואני ממש מתגעגעת אליהם כי אנחנו גרים רחוק, ואליהם אני כן רוצה לנסוע בתדירות גבוהה.
אני פשוט אובדת עיצות. אשמח לתובנות... תודה יקרות!
ניסיתי לחשוב מה מקור הקושי ונראה לי שזה בגלל שהם גם הרבה יותר רשמיים ומשעממים מהמשפחה שלי. הגיסות שנמצאות שם בדרך כלל ביישניות ולא יוזמות כמעט שום שיחה נורמאלית וגם האמא די שקטה. האבא קצת שתלטן ויכול לנאום דברי תורה ולדרוש שקט מוחלט, ולהביע דעות ולא להסכים עם אף אחד אחר. לא קמים שם מהשולחן כל הסעודה. ויש אווירה שם שאני מרגישה שממש מדכאת את יצר החופש וההנאה שלי.
אני אדם מאד שוחר חופש ומאז שהתחתנתי התחוור לי שכמעט כל שבת שניה אין לי חופש איפה להיות כי מצופה שאהיה אצל משפחת בעלי. עכשיו אם תציעו לשנות את ההסדר, זה אומר שגם בעלי יוכל לבקש שלא ניסע למשפחה שלי לעיתים קרובות, ואני ממש מתגעגעת אליהם כי אנחנו גרים רחוק, ואליהם אני כן רוצה לנסוע בתדירות גבוהה.
אני פשוט אובדת עיצות. אשמח לתובנות... תודה יקרות!
כלומר, גם אני מאד מאד מאד אוהבת חופש ועצמאות וכשאומרים לי מה לעשות מתחרפנת וכו, אז שיא המבינה אותך
את צודקת שבהמשך הביקורים יפחתו..