- "פיל, את חושבת שתוכלי להתחמק מדברים בלתי נעימים כל חייך?"
- "אלי הטוב, לא. האם איני מתמודדת איתם היום? הרי לא תוכלי לקרוא לאלק ולאלונזו 'דבר נעים' בשעה שהם פשוט מורידים אותי ביגון שאולה?"
- "את מתעקשת לרחם עליו. אפשר לדעת מדוע? לדעתי יש לקנא בו. בעצם זכייתו בי, הוא זוכה בשכל, ביופי ובלב זהב."
- "למרבה המזל, אנו יודעים כיצד להתייחס לנאומייך," אמרה הדודה ג'ימסינה בסבלנות. "אני רק מקווה שאינך מדברת כך לפני זרים."
"אין זה נאה לצחוק על מחזרים," היא אמרה בחומרה. "אבל," הוסיפה בנחת, "אני עצמי תמיד עשיתי זאת."
"ג'ין אנדרוז שבה הביתה מהמערב... באה בשבוע שעבר... והיא עומדת להינשא למיליונר מוויניפג. את כמובן יכולה לסמוך על כך, שמרת הרמון הזדרזה לפרסם את הסיפור בכל מקום."
מרת לינד לא הצליחה להעלים מקולה מרירות מסוימת. כי הנה- ג'ין אנדרוז, פשוטה וחסרת חן שכמותה, קמה והתארסה לה עם מיליונר. ואילו אן, כך נראה, עדיין לא נתבקשה לתת את ידה לאיש, בין אם עשיר ובין אם עני. נוסף על כל זאת, התפארותה של מרת הרמון אנדרוז הייתה בלתי נסבלת ממש.
"על כל פנים, את בוגרת קולג', וג'ין אנדרוז לא- ולעולם לא תהיה," אמרה מרת לינד בסיפוק קודר.
... לאחר כמה דקות של הרהורים הוא לחש בכובד ראש:
"אן, אני עומד להתחתן."
"מתי?" שאלה אן, רצינית לא פחות ממנו.
"הו, רק לאחר שאגדל, כמובן."
"ובכן, דיווי, זוהי הקלה."
- לקראת נישואין וזוגיות