חב"אניקים, חב"בניקים חב"גניקים, מדריכים, מדריכות, קומונרים, קומונריות,
יקרים ויקרות, שלום וברכה.
אתם חברים יקרים,
שהייתם עסוקים כל היום בהתלונן,
כמה שההנהלה מושחטת,
שההנהלה, לא משקיעה בסניפים,
שההנהלה, לא משקיעה במדריכים,
שלהנהלה לא אכפת מה קורה בסניפים,
שההנהלה משקיעה משאבים רבים לחינם, במקום להשקיע במקומות הנכונים,
שההנהלה קונה רכבים במקום לתת את הכסף לסניפים..
וכל כך הפריע לכם, וממש הקפיץ את דמכם, שהפליירים לא צנועים, ו"ממש מלאים בפריצות!"
שבלוחות שנה יש תמונות לא צנועות!
שההנהלה סתם מוציאה די און קי לקומונרים/ות!
שהמחנה!!!!!! רחמנא ליצלן ממש מ-ע-ו-ר-ב!!! "אין צניעות במחנה!" "אין הפרדה!" צעקתם!
"בנים מסתובבים חופשי בתחום הבנות!" אמרתם.
"בנות נכנסות מתי שהן רוצות לשטח הבנים!" התלוננתם.
הייתם פה כדי לצעוק, הייתם פה כדי לזעוק את אשר לבכם,
ממש הפכתם מקלדות! היו גם כאלה שהגדילו לעשות, והרימו טלפונים לחברי ההנא"ר, והשמיעו באזנייהם את התלונות.
והיו כאלה שהוסיפו, ועלו להנהלה כדי לצעוק..
כ-ו-ל-ם רבותי, במילה אחת: א-כ-ז-ב-ת-ם!
הוכחתם, שאתם רוצים רק להתלונן.
ואין מטרתכם לשפר.
זאת רבותי, לא ביקורת בונה.
זאת ביקורת לשם ביקורת בלבד.
כדי להגיד כמה אנחנו לא טובים, כמה אנחנו גרועים, ועוד אחר כך אומרים שאין גאוות היחידה.
אתמול,
הייתה המליאה.
במליאה הזאת, היו אמורים להישמע כל טענותכם.
במליאה הזאת, א-ת-ם הייתה אמורים לקבוע, את עתיד התנועה.
רק אתם.
בלי התערבות של איש מאנשי ההנא"ר.
א ב ל
ל א ה י י ת ם ש ם ב כ ל ל . . .
היו לכם עיסוקים אחרים אתמול..
כנראה שהיו לכם דברים חשובים יותר.
ע צ ו ב . . .
ואתם, אלא שכן הועלתם בטובכם להגיע,
גם אתם קצת אכזבתם.
אתם, שהשקעתם מזמנכם, והגעתם,
והיה לכם את הזכות לדבר אתמול..
היה לכם את הזכות לומר כל מה שרציתם..
לא אמרתם את מה שהיה כ"כ חשוב לכם..
לא אמרתם, את הדברים שבכיתם עליהם כל השנה האחרונה..
אתם, הייתם שם...
ומה יצא מזה בסוף?
שינו את הגיזרה של החולצות..
נכון שיצאו גם דברים מבורכים (מאד!!!!!!) אתמול.
{היה כ"כ כייף לראות את ההחלטה של הבנים לגבי השבתות
בערים המעורבות, ושל הבנות שאימצו את יפו!!}
{היה כ"כ כייף לראות את ההחלטה של הבנים לגבי השבתות
בערים המעורבות, ושל הבנות שאימצו את יפו!!}
אבל הדברים החשובים כ"כ, (לטעמכם) שעליהם כל הזמן בכיתם והתלוננתם,
הדברים האלה - לא נשמעו. וחבל.
ת'אמת, באתי אתמול בערב הבייתה,
אחרי שלא אכלתי כל היום, קפצתי לביקור אצל חב"בנים בסטף,
באתי לאולם מוקדם, בניתי את המחיצה,
עברתי בין הדיונים (מה שהספקתי, הייתה לי שיחה עם יוסי ונכטיילר..)
ויצאתי בין האחרונים מהאולם..
שהגעתי הבייתה, עייף ורעב, לא ידעתי מה לחשוב.
מצד אחד- מה קרה כאן? איפה הצעקות? איפה התלונות? איפה ההחלטות?!
חודשים של בכי.. איפה כל האנשים האלה שכ"כ רצו לשנות?
הם שכחו את הכל...
אבל מצד שני - זהו. נגמר. הייתה מליאה, מה שהוחלט הוחלט.
מה שעלה לדיון, עלה. הכל מאחוריינו. הכל עבר.
חברים יקרים, אני לא אומר לכם שלא תתלוננו יותר.
תתלננו. אדרבה! זה חשוב. מאד!
אבל אנא מכם, דעו מה לעשות עם תלונותייכם.
תדעו איפה להשמיע אותם.
כדי שבמליאה הבאה,
תדעו לקבל את ההחלטות החשובות באמת.
בהמונמון אהבה,
לכל חברי התנועה המקסימה הזאת,
שלכם, אהרל'ה.
שבת - שלום
