התורה הקדושה היא נגד חיי אישות הומוסקסואליים, זו מציאות. היא קוראת לכך "תועבה", דבר שלא מופיע על שבת או שאר מצוות. גם בני נח מצווים שלא לקיים יחסים כאלו.
עכשיו, רצה הבורא קורא דור ודור מראש, ותנועת ההשכלה עשתה שמות וכו' וכעת עמ"י ברובו חילוני שאינו שומר תו"מ.
(האמת- אני נגד המושגים חילוני ודתי, אלה שכבר החברה הטביעה אותם בתוכה, ועכשיו רמת יראת השמים של יהודי צריכה להכנס בתוך מסגרות חברתיות של דתי חילוני, כמובן שגם לזה נוצרו כל מיני תתי מגזרים- אבל סה"כ, ההצהרה לשייכות למגזר אחד מחייבת גם אורח חיים כללי אבל זו הערת אגב)
מה עושים?
משתדלים לקרב כל יהודי לאבינו שבשמיים, כל אחד ממקומו הוא, כולל גם אותנו עצמינו.
אלא מה?
שיש כאן ציבוריות, כלומר יש במה ציבורית, כן כן. הקמנו מדינה, זה לא שהישיבה שלי היא רחוב אחד שחי בקהילה לעצמו ורחוב יפו בירושלים חי לעצמו, כולנו תחת קהילה אחת כוללת, מטא קהילה- מדינה, כולנו תורמים לה חלק ונהנים מתועלתה הגדולה והברוכה. מדינה דמוקרטית, שלטון העם שזה אומר גם שהצביון הציבורי מושפע מכל חלקי העם (ובסוף הולכים לפי הרוב)
בעברית- יש במה אישית, ויש במה ציבורית. ברמה האישית- אני רוצה שמחלל השבת יפסיק לחלל שבת ושזוגות חד מיניים יפרדו. אבל הקירוב שלהם הוא לא דרך מחאות וכד', אלא בנועם, בעבותות אהבה, לא בקולי קולות, אחד על אחד על קפה.
אממה? כשבאים בהפגנה, רוצים לשנות את הצביון עושים מצעד וכד'- פה אני קופץ כנשוך נחש! אנו במדינה דמוקרטית ולכן, במקום שלציבור מסויים, מותר להביע דעה- אין שום סיבה שלציבור אחר יהיה אסור. ולגבי היחס הציבורי לזוגות חד מיניים וכד'- יש לי דעה ברורה- דעת התורה הקדושה.
כמובן, גם אם תהיה הפגנה שמעודדת מחללי שבת לחלל שבת- עם כל המוזרות שבזה, שלא מפגינים לשנות למצב שכבר קיים- אני אצא נגד זה. ולמרות זאת- פחות, כי שם לא מנסים לשנות.
מצעד הגאווה לא בא לומר לזוגות התועבה שהם מקיימים יחסים חד מיניים- אלא שהם יכולים להתגאות בכך, לשאת זאת בגאון בבמות צבוריות ושהציבור אמור לקבל זאת כעובדה- זו עוד אפשרות שווה ליחסי אישות. כלומר- לגיטימציה. זו מגמה שחודרת בכל מקום ציבורי ומקבלת גיבוי הפגנתיח מהמצעד, במשרד החינוך זה תופס- יש ספרים של ספריית פיג'מה שנועדים לנרמל את התופעה, על ילד בגן עם אמא ואמא ואבא ואבא וכד' ועוד כל מיני המצאות תועבה. ואפילו על ילד שמרגיש בושה ומוזר- כי הוא יש לו אבא ואמא, דבר שמאוד לא מקובל או מגניב... בצבא- יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים הוגדרה מחדש ליועצת לענייני מגדר. וכן בשאר המערכות הצבוריות.
בכזה מקום אני קם ומפגין, חו"ח להפגין נגד אנשים שהולכים אחרי יצרם, לא מפגינים נגדם, כי אותם צריך לקרב, בסבלנות, בהבנה שיש להם יצר וכו' (עם סלידה גדולה מהתעובה עצמה) אבל במקום הציבורי- אנחנו מפגינים, מנסים לפרוץ פה גבולות, גבולות כל כך יסודיים, כל כך אנושיים, כל כך קריטים. חיי המשפחה!
(זה יכול להגיע ממש ל"הפיכת השולחן על פניו", במצבי חירום לא בוררים בפיצנטה)
כל מפגן שקורא לפרוץ את גבולות התורה זה כך וכ"ש בעריות ובמשפחה. ה' ישמור.
את החילוק הזה לא המצאתי.
הרמ"א אומר בסעיף הראשון בשולחן ערוך: "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת."
המשנה ברורה מעיר:" ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם, מפני שמידת העזות מגונה מאד, ואין ראוי להשתמש ממנה כלל, אפילו בעבודת השם יתברך, כי יקנה קניין בנפשו להיות עז אפילו שלא במקום עבודתו יתברך (בית יוסף). ועיין בביאור הלכה."
ומה המשנה ברורה כתב בביאור הלכה?
"דע שהבית יוסף לא אמר את דבריו אלא במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עליו אז בודאי אין לו לחוש כלל ללעגם ולא יתקוטט עמהם אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועל ידי זה יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הבית יוסף מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודוד המלך ע"ה אמר: 'הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו'':"
אני לא חושב שהמצעד הוא אנשים ספציפיים שבאים לתקן תקנות אלו ואחרות, אלא שזה ציבור שהוא מיעוט, שבא לשנות את המגמה הציבורית.
הפגנות זה דבר שמשפיע, עובדה שהם עושים זאת. הם עושים זאת ואנחנו נשתוק?