כיף לי בסוף היום לחזור הביתה ולהרגיש שהרווחתי את לחמי, אם אפשר לקרוא לזה ככה.

אבל זה לוקח המון כוחות נפש ואין לי מספיק כוח להתמודד עם שאר הדברים.

למערכת עבודה, ובהמשך להתמקד בדברים האחרים.

מזכירה לעצמי שההתחלה קשה ואני עושה את זה כדי שבהמשך יהיה קל יותר. 

זה לא נורא או משהו, האמת זה הרבה יותר טוב ממה שיכולתי לקוות לו, אבל אני ממש מרגישה את עצמי נאבקת בעצמי כי בחיי שאני לא רגילה לעשות משהו כזה וזה קשוח.

אבל היי, אני מעריץ שלך

חח באמת, זה מדהים.

הלוואי שזה גם יהיה פשוט יום אחד, לא הייתי רוצה להילחם כל יום

פעם ראשונה שזה קורה לי

אני לא מרגישה אותו וזה הכי לבד בעולם. אני לא מצליחה למצוא סיבה למה זה טוב שאני מתפללת בבוקר או מחכה בין בשרי לחלבי או לא לובשת את המכנסיים שלי.

אני לא זוכרת למה החלטתי לעשות את כל זה. לא זוכרת.

אלוהים לא קיים. כנראה שהוא כן, שנים שהאמנתי שהוא כן, לא יכול להיות ששבועיים של חוסר אמונה יובילו למסקנה שאלוהים לא קיים, אבל אני לא מרגישה אותו וזה ממש ממש קשה.

אין לכם מושג כמה.

כי אני בשלב אחר בחיים שלי ובדיוק עכשיו אני צריכה להרגיש שהוא איתי אבל אני לא מרגישה אותו וככל שמתקדמים בטיפול אני רק מבינה כמה אני מאבדת את ההורים שלי וחברות שלי לא עונות לי ואני לבד לבד.

אני בסדר כי אני פועלת ואני יודעת שאני בכיוון הנכון והטוב, אבל זה לא נוח וזה קשה מאוד והלוואי שהדברים הטובים יקרו כבר כי קשה לי.

ובד"כ אני מקבלת חיזוקים אצל סבא וסבתא והיה בסדר היום אבל כולם הבהירו היטב שהם מצפים שאתחיל ללמוד בשנה הבאה וכולנו יודעים שזה לא יקרה ומבחינתם אם אני לא לומדת זה אומר שאני שוב בבית במיטה ואני יודעת כמה זה מכאיב להם כי הם חושבים שאני עם כדורים.

וכבר שנה בדיוק שלא.

 

 

אני לא בת 16, סיימתי עם שאלות באמונה כבר מזמן... אני יודעת שזו תקופה. זה לא גורם לי להפסיק לשמור מצוות בדרך שלי. סתם פרקתי קושי.

אמרת נכון. שבועיים של קושי לא יגרמו לך לסתור את מה שאת מאמינה, רוצה להאמין וחייה כל חייך.

ברור לך שה' קיים, שהוא איתך, והמון פעמים הרגשת איך אתם הולכים יד ביד.

זמנים קשים הם קשים, אבל הם לא יכולים לגרום לחשוב שהוא לא קיים.

אמרת נכון, אשרייך

 

לגבי התפילות, הבשר-חלב והמכנסיים.

קטונתי מלהטיף לך מוסר או איכשהו לשפוט אותך באיזושהי דרך. את יודעת כמה אני מעריך את הדרך שלך שעשית.

ברור לך ריעות שאם לא היה חשוב לך להשקיע בעצמך לא היית עושה.

הרצון הככ גדול שלך מראה על דבקות במטרה. דבקות במטרה ככ קשה לעשות לעצמך טוב

[הערה: ברור שגם לקב"ה. ברור. אבל במהלך הדרך היה לך קשה לראות אותו. אני זוכר.]

ואת יודעת מה?

הצלחת. ובגדול.

השתקמת, את שמחה, את מחיכת ויוצאת מהחדר! את מתמודדת עם הקשיים שה' נתן לך במתנה בצורה מדהימה.

כל זה רק מאותו רצון לעשות לעצמך טוב.

 

שנינו מכירים אותך,

את יודעת שבמידה כזו או אחרת. את צדיקה. צדיקה אמיתית.

את לא חייבת להסכים ב100 אחוז, זה בסדר. אבל יש בך. יש בך המון.

את יודעת בתוך תוכך שקדושה וטהרה עושים לך טוב.

שאלת את עצמך למה התחלת בכלל להתפלל בבקרים.. תסתכלי בסמסים איתי.. דיברנו על זה באיזה יום חמישי אחד בערב.

גם זה נובע מתוך אותו רצון פנימי, לעשות לעצמך טוב. וגם לקב"ה.

 

את ב"ה קמת מהרבה קשיים שהיית בהם בעבר, את יודעת להסתכל היום על המציאות אחרת מהעבר

אז תנשמי רגע עמוק. תשאלי את עצמך בפנים - את באמת מתחרטת שהפסקת ללכת עם מכנסיים?

אני משוכנע שלא. כי אני זכיתי במעט שבמעט להכיר אותך. ואת לא מתחרטת על זה.

 

את מאמינה בקב"ה, ואת יודעת כמה תפילה ממלאה את האדם בטוב, גם אם לפעמים הוא לא מרגיש את זה.

את יודעת כמה שוות דמעות לפני הקב"ה. ואת יודעת מה הכוח של דבקות המטרה.

את באמת לא אחת שמוותרת בגלל כמה קשיים.

ולכן אני ככ מעריך אותך.

אבל לומשנה כרגע.

 

 

הקבה לא מלצר שלנו. מותר לו להרעיף עלינו קשיים. אולי זה כדי למרק עוונות. אולי זה כדי שנתפלל אליו יותר בכוונה עם יותר דמעות, ואולי עוד מיליון סיבות שאנחנו לא מבינים. אבל יש דבר אחד שאנחנו מבינים. שהכל לטובה זה אמיתי. ואמנם המון פעמים לא ראינו את זה מתגשם, אבל כשיותר מידי פעמים הדבר הרע פתאום הוא ייתרון וב"ה שלא קרה אחרת.. זה מזל גדול. זה הכל לטובה. גם מה שאנחנו לא רואים הוא לטובה. גם ייסורים הם לטובה.

הוא מקשה ומקשה, כי את מתעלה בעבודת ה'

הגמרא אומרת שכל הגדול מחבירו (בעבודת ה'), יצרו גדול הימנו.

יצר זה לאו דווקא יצר של לחלל שבת או לאכול חלב לפני 6 שעות. יצר זה אחד שמנקר בראש "מה קורה פה, למה הקשיים האלה? אבל חזרתי בתשובה/אבל התאמצתי/לא עשיתי כלום" וכיוצב.

 

 

לגבי סבא סבתא, עבודה וכו'. לאיודע. אני באמת לא יודע לא יכול וגם אין לי זכות לייעץ לך מה לעשות.

אני יכול לייע. לך להתפלל. הייתה לי בעבר דילמה גדולה מאוד מה לעשות ובזכות תפילות (ברור לי שזה הן. אין מצב ששום דבר אחר בעולם היה גורם לזה) כשהגיע רגע הבחירה לא הייתה התלבטות בכלל.

זה עצה ראשונה.

דבר שני, להבין שיש ביקורות בונות. לאיודע בדיוק מה ואיך קרה. לא ענייני בכלל. אולי יש משהו בביקורת. אולי רק בחצי ממנה. אולי רק ברגע או רק במשפט. אולי כלום. רק תשקלי את הכל. אולי מתוך שתקשיבי לביקורת שאומרת לעשות א' כשאת רוצה ב', אולי בזכותה בכלל תעשי ג'. אולי.

 

 

ובגלל שכתבתי מגילה ארוכה, אסכם.

א. שבועיים קשים לא יפילו אותך

ב. אכפת לך מעצמך. לכן עשית את כל זה. את מסוגלת.

ג. להתפלל

ד. להקשיב לביקורות

 

 

סליחה שהטרחתי אותך לקרוא מגילה..

לקחתי לי כמה דברים. שוב תודה

אם איכשהו אוכל לעזור.. אני תמיד כאן..

 

אשרייך ריעות!!

אשכרה.