הון עצמי +התחייבויות = נכסים

זו המשוואה החשבונאית, והיא מאד נכונה.

אתה זה מה שאתה, התחייבויות זה מה שאתה מסוגל ויכול למשוך אלייך, וזה יסתכם לנכסים שיהיו בחייך.

מה פירוש? תחילה זה מה אתה, יש אנשים למשל שמספיק להם בחיים חומוס וצ'יפס וקולה, וזה בסדר. יש אנשים שישארו חמורים גם אם יפזרו עליהם אבק כוכבים והם ידעו את כל הש"ס בעל פה.

אז קודם כל זה אתה, זה הון עצמי.

אחרי זה, יש התחייבויות. רוצה לומר, מה אתה יכול לתת. אילו כלים ואמצעים יש לך .

זה כלל, שכל הדברים נקראים בשפתם ובאים, לכן אדם מושך אל עצמו את מה שהוא מדבר בפנימיות הנפש.

כלל החיים הוא – תן וקח. לתת ולקבל.

לפעמים קורה מצב שבו אדם שואף לתת או לקבל יותר ממה שהוא יכול להכיל.

למשל, היום יש הרבה אנשים שסובלים מחרדה או מדכאון.

חרדה \דכאון אלו שני מצבים שבדרך כלל מופיעים אצל אנשים שהם רגישים ומודעים יותר מהרגיל אבל באופן לא מאוזן, באופן שבו חלק אחד של התודעה [בדרך כלל הגבוה יותר]התפתח אצלם מהר והרבה יותר מחלקים אחרים שלה [בדרך כלל הנמוכים יותר, כמו הנפש והרגש שלא נפתחו והתפתחו באותו קצב של החלקים הגבוהים יותר של התודעה]

לכן הם מוצאים את זה קשה להשתלב בחברה ולרכוש חברים, וחיים בסבל ובתסכול.

ועייני עד במאמר 'הנשמות של עולם התוהו' לרב קוק זצ"ל שכן הוא מדבר גם כן מבחינה ועניין זה.

דבר נוסף, קל מאד לאבד פרופורציות כשאתה לבד. כשאתה לבד קל מאד לשקוע ברחמים עצמיים, והאגו הופך לחד יותר ורעיל יותר.

האחרים נותנים לנו פרופורציות, מאזנים אותנו, בגלל זה מאד חשוב לחיות בתוך החברה, עבורנו זו מערכת כזאת של בלמים ואיזונים.

בשביל להבין למה, צריך גם להבין איך השכל האנושי עובד.

השכל שלנו תמיד יוצר בעיות גם כשהן לא באמת קיימות. השכל שלנו הוא מכונה. הוא רוצה לפעול כל הזמן. אם אין לו בעיות, הוא פשוט ממציא אותן.

איך אמרה לי פעם מישי 'אני טיפוס שחושב יותר מדי, נותנת לדמיון שלי לפתח מציאות מלנכולית מכלום וזה רודף אותי. אז דווקא לא לחשוב על כלום, או לצחוק משטויות עושה לי טוב.'

לכן צריך להבין, שהאחרים עבורנו הם גם הסחת דעת. כדי להמנע מהאינרציה שכל השכל לעבוד כל הזמן, אנחנו בורחים תמיד להסחות דעת.

כשאדם לבד, כשהוא בודד, לא עסוק, פתאום הוא מודע לכל התהליכים הפנימיים שקורים בתוכו. אלו התהליכים של השכל ושל הנפש.

כמו שאמרנו, השכל הוא מכונה. תמיד יש תנועה מתמדת של מחשבות, הנהר תמיד זורם, מחשבות באות, מחשבות הולכות, השכל תמיד עובד, גם איפה שאין צורך בו.

משום כך למשל אמר רבי נחמן מברסלב , שצריך לדבר עם אנשים, שזה חשוב מאד, כי זה כמו ניחא למוחין.

עבודה, משא ומתן, דיבור ומפגש עם אנשים, זה ניחא למוחין, שהשכל שלנו לא ישרף.

בבדידות מוחלטת , השכל נשרף, המוח הולך לאיבוד. גם אם לאדם יהיו את כל הצרכים הפיזיים והחומריים הכי נשגבים ומפוארים, אבל יהיה לבד, בסוף השכל שלו ישרף.

לכן, חברים הם נכס חשוב מאד, הם עוזרים לנו לשמור על השכל שלנו ועל הנפש שלנו. מפגש בין מוחות חריפים מחדד את הדעת ומרחיב את הנפש. זו תועלת עצומה.

וזאת באמת הסיבה למה החסידות של הבעל שם טוב מתרכזת בקטע ובאפקט החברתי, כדי שהאדם תמיד יהיה עירני, שמח, מלא בהכרת תודה .

כמובן שצריך ליזהר שלא להכנס לגבול חברו, כי אדם לא יודע מה חברו צריך.

אין ספק שהחיים הרבה יותר טובים עם חברים, והבדידות היא קשה.

כמובן שזה לעומת זה ברא האלוהים, וכשם שחברים הם נכס כך הם גם במובן מסוים התחייבות.

בברכה,

שמחתי לעזור.

אני לגמרי over qualified  בשביל הפורום הזה.

כולכם צריכים לסגוד לי ולהעריץ אותי ולבקש כתובת ולשלוח לי פדיונות.

לצערי אני יודע שלעולם אשאר בתור אטרקציה, בתור שעשוע, בתור בדיחה.

לא ממש בא לי להיות אטרקציה, אבל אני משלים עם גורלי, כי אני יודע שאנשים לא יבינו, לא יתחברו.

העולם לא מוכן לתקוות עולמים.

סתם שתדעו שהייתי יכול להתמסחר מזמן ולכתוב כל מיני קשקושים רומנטיים בפורום נישואין וזוגיות ומזמן שמי היה מככב בשרשור הוידויים. בעצם אולי זה לא רעיון כזה רע.

חשבתי שזה אמור להיות פורום איכותי, ואנשים אומרים לי בשיחה אישית שאני חופר וטרחן ולא מצחיק.

הבנתי אתכם.

מה לעשות שהדברים שיש לי לומר הם הרבה פעמים יותר מדי חשובים, אמיתיים.

אנשים באים לפה כדי לחטוף קצת אסקפיזם, אני מבין. לדבר על דברים חשובים זה מפחיד.

ארץ ארץ ארץ 🎶

מה איתך?

איזה מוזר זה להציץ לכאן 😅

אני סבבה,

יש בזה משהו

מה זה הפורום הזה? - איכותי אחותי בבקשה

מה זה הפורום הזה? - איכותי אחותי בבקשה

מה זה הפורום הזה?! - איכותי אחותי בבקשה

פורום עזוב שאפילו כשמחפשים תשובות מהארכיון לא מבינים מה עניינו.

יש סף איכות שנדרש ממשתמשים פה

וזה ייקח אותנו לדיון מרתק על אליטות במגזר

ל @אן_שרלי

ויוצא אורה

נמחקו לי כל ההודעות ):

ואני לא זוכר איך הגעתי לכאן.

לא נטוש... יש עוברי אורח מידי פעם